פתאום יש בינינו מרחב

מאת : ענבל לוי

18 במרץ 2014 | 2 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היום, כשאני אמא לילדה בת שנתיים אני יכולה להסתכל אחורה ולראות איך פעם היא ואני היינו אחת. לא הרגשתי את זה אז, היה לי קשה וכואב ועייף. חשבתי שאני לא מסוגלת לתת לה את כל כולי, בלי הבחנות וסייגים. אבל כשאני מסתכלת היום אחורה, אני רואה עד כמה היינו בלתי נפרדות. היא רק בת שנתיים, אבל כבר יש בינינו מרחב. ופתאום אני יכולה להבין שפעם הוא לא היה.

היום, הגוף שלי הוא שלי. אני מרשה לה ללטף לי את הפנים כדי להירגע. אבל אם היא נוגעת לי בציצי זה פתאום מרגיש לי מוזר. פתאום המגע שלה יכול לא להתאים לי, ואני יכולה גם להגיד לה שזה לא נעים לאמא. ופתאום אני מבינה שפעם זה לא היה. פעם הכל היה שלה. גם כשהגוף כאב ודאב, גם כשהפטמות היו פצועות כל כך שכואב לי רק להיזכר באיך שהן נראו, הכל היה שלה. היא יצאה מתוכי, וינקה את החלב שלי, והכל היה שלה.

פעם הייתי אומרת "אני באה" אבל בעצם התכוונתי שאנחנו באות. אבל היא היתה אני אז זה לא באמת נחשב. היא היתה הולכת איתי לכל מקום, ותוך מקסימום שעתיים הייתי חוזרת להנקה הבאה.

היום יש אותה ויש אותי ובינינו יש מרחב. היום היא אדם קטן. אדם קטן שצריך את אמא, מתגעגע לאמא, כמה לאמא, כועס על אמא. היום קשה לי לדמיין איך זה יכול להיות אחרת. היום, אני מוצאת את עצמי קצת מתגעגעת לאחדות ולכוליות הזו של החוויה. היום, אני מבינה את התחושות של בן זוגי מאותה התקופה קצת יותר. היום, אני מוצאת את עצמי קצת חוששת כמה מרחב עוד יכול להיות, ומקווה שלא יותר מידי. היום, אני מעריכה את האמא שהייתי אז קצת יותר. את היכולת שלי להיות מסורה כל כך, עוטפת כל כך, מאפשרת כל כך, נותנת כל כך.

אולי גם יעניין אותך לקרוא: 

לא רוצה להתאוורר בלעדיה, לא צריכה את זה/ שירה דרוקר

הבת שלי התחילה ללכת/ מירב שרייבר

ועכשיו לכתוב / הדר צפריר ריגר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

2 תגובות ל- “פתאום יש בינינו מרחב”

  1. לי הגיב:

    כתבת מקסים,
    גם לי יש ילדה בת שנתיים וחצי כמעט,
    והיום אני יותר מרגישה את המרחב הזה, ביני ובינה ולפעמים זה קשה לי.
    הטוטאליות הזו של השנה-שנה וחצי הראשונות, השתנתה,
    ויש לי יותר את עצמי, וכאילו יותר קל,
    אבל בדיוק בתקופה זו אני חווה שזה קשה לי, המרחב החדש הזה ביני ובינה.
    פתאום אני כבר לא כל כך מסורה וטוטאלית.
    לא תמיד מכילה עד אינסוף, יש יותר גבולות גם אצלי וגם אצלה.
    ויש בזה דברים נפלאים,
    אבל יש בזה גם משהו שמפחיד אותי, מה יהיה הלאה… הרי היא עוד תגדל…
    ואני רוצה תמיד לאהוב אותה בלי סוף, להכיל אותה באהבה אינסופית, להרגיש מחוברת כל כך…

  2. יעל הגיב:

    מרגש מאד מה שכתבת.יש לי ילד בן שנתיים וחצי שאני עדיין מניקה,אבל לאחרונה אני מרשה לעצמי קצת להתרחק.הוא עדיין איתי בבית ומעולם לא היה במסגרת,ואני מודאגת מאד מכך שבספטמבר הוא ייכנס לגן.ואני אשאר לבד והוא ישאר לבד.בריקנות עצומה ואין סופית.מצד שני גם ההישארות איתו על יום כל היום היא בלתי אפשרית.מחניק לי וחונק ואני רק מחכה לספטמבר שהגן יתחיל.לאחרונה התחלנו לצאת שוב,רק אני ובעלי.זו תחושה עילאית אחרי כמעט שלוש שנים…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מזל טוב ילד שלי

מאת : יעל אוריאן סלנט

20 בספטמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

מחר אני ואתה חוגגים שנה…

רוב הסיכויים שאתה לא תחוש בהבדל – אולי יהיו עוד כמה צעצועים לשחק איתם, ותקבל המון נשיקות מכל מיני דודות שאתה לא רואה על בסיס יומיומי. אבל בשבילי היום הזה מהווה ציון דרך ענק, אני כבר המון זמן חושבת על היום הזה על מה שעברנו מאז: אתה אני ואבא שלך.

סבתא שלך שאלה אותי אתמול "את מבינה שלפני שנה לא היה נועם ?" לקח לי זמן להבין על מה היא מדברת, מה ז"א ברור שהיית…ואז הבנתי שאתה בסה"כ בן שנה ! איך החיים השתנו לנו בשנה מקצה לקצה !

לא אשמה | לעשות או לא לעשות היפוך עובר?

מאת :  עינת מרמת הגולן 

10 בינואר 2016תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הלידה הראשונה הייתה בניתוח קיסרי כי התינוקת הייתה במצב עכוז.
שאלו אותי על היפוך ומכל החפירות באינטרנט נראה היה שאם היפוך אז רק אצל מישהו ספציפי בירושלים.
וגם זה לא הכי נעים ואפילו אם עושים היפוך יש מצב שהעובר יחזור לעכוז.
כל הסימנים אמרו לי שלא לעשות היפוך.

אמא מושלמת? מה זה בכלל?

מאת : הכי אמיתית

1 ביוני 201113 תגובות

מתוך אמהות ובנות, אני אמא מספיק טובה?, לכל אמא

אמא שלי היתה תמיד דמות שאני מעריצה, אוהבת בלי גבול, מכבדת, מעריכה, החברה הכי הכי טובה שלי, תמיד היתה הדמות שצליל קולה היה מרגיע אותי ושתמיד ידעה את הדבר הנכון לומר…. מבחינתי, היא היתה אדם מושלם.

היא היתה זו שתמיד צודקת, שתמיד יודעת.

לא קל לי לדבר על הדברים, כי אני מרגישה שלא משנה איך אציג את הדברים, זה יעשה לה עוול מסוים, והיא באמת אישה שראויה להערצה וכבוד….