תנוחה אחת (של יוגה) ביום

מאת : לימור לוי אוסמי

23 במרץ 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

תנוחה אחת ביום.

רק אחת.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טוב לי לדעת שיש כל מיני דרכים ליצור שינוי פנימי, ולא רק את אלו שאני מכירה וחושבת שהן הכי טובות, הכי נכונות, הכי מוצלחות, אבל הן הכי לא מתאימות לי כרגע. לצערי.

1378691_637715656271012_1874474176_n

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טוב לי לדעת שגם במצב הנפשי, הפיסי, הרגשי, המציאותי שבו אני נמצאת היום אני יכולה לעשות משהו, גם אם קטן, בדרך שלי, לעבר המקום שבו אני רוצה להיות.

 

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא חייבת ליצור התנגדות פנימית, להתאמץ, להתגבר, להיאבק, לצלוח את הים כדי להמשיך בדרך שלי.

 

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא חייבת לעשות משהו שלא מתאים לי כרגע, רק כי הוא הדבר הנכון או ההגיוני לעשות.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרי אני יודעת ומכירה את עצמי, אני יודעת שבהתחלה אתאמץ ואהיה גאה נורא על זה שאני עומדת במאמץ ומצליחה למרות הקושי. אני יודעת שבהתחלה אתלהב מכך שאני עושה את הלא יאומן ופורצת את הגבולות של עצמי.

אני יודעת שעם הזמן כבר לא אוכל לעמוד במאמץ גדול שלא מותאם לכוחותיי, אתחיל לפספס, ארגיש שאני 'נופלת', יהיו חורים, לא תהיה התמדה, ובסוף ארגיש רע עם עצמי על עוד משימה שלא הצלחתי לעמוד בה לאורך זמן.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היום בא לי משהו אחר, בא לי להתחיל מהמידות שלי ולגדול בקצב שלי, אם הדבר ירצה גדילה.

מתאים לי תנוחה אחת ביום, או חמש, או עשר, או עשרים, לפי מה שהמצב מבקש, לפי מה שהגוף מבקש, לפי מה שאני יכולה.

מתאים לי להתאים את הדברים אל עצמי, כפי שאני, כרגע.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפעמים קשה לי להתאים דברים אל עצמי, לא תמיד זאת התנועה הטבעית האוטומטית שלי. פעמים רבות אני עדיין מלקה את עצמי על למה אני לא 'כמו' משהו הרבה יותר מוצלח ממי שאני כרגע. זה קורה.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במקומות שבהן אני מרגישה 'לא מספיק טובה', אני שמחה שמגיעות אליי תזכורות לכל מיני דרכים אחרות שקיימות לעשות את ה'משהו' הזה שאני מחפשת לעשות.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני כל כך אוהבת יוגה אבל כרגע לא בנויה להשתמש לטובתה בשעות בוקר של העבודה היקרה שלי וגם ממש לא בנויה לצאת בערב, וממש לא בנויה להסתכרן על יום או שעה קבועים בשבוע, ולא בנויה לשקט של תירגול במשך שעה או שעה וחצי.

אבל אני נורא אוהבת יוגה..

אז תקופה ארוכה הרגשתי מין פלונטר כזה. מסתובבת עם תחושה שמשהו לא מתאים לצרכים שלי. שנים.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואז הגיעה הילה עם פרוייקט 'תנוחה אחת ליום'.

עברו כבר מספר חודשים מאז ואני פשוט מתרגלת, כמעט כל יום (הנה תמונה של החוברת שעשיתי לעצמי וזרוקה על שולחן העבודה שלי).

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשבילי זאת באמת מתנה גדולה. מתנת האפשרות להיות בטוב עם מה שאני כרגע, בקצב שלי ובהתאמה לצרכים שלי.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש בי מקום שרוצה לחקור ולהבין יותר את היוגה, שרוצה ממש ללמוד ולהתמסר לזה בגלל שזה עושה לי כל כך טוב.

יש בי גם מקום אחר שמרגיש שכרגע זה לא הזמן, ואולי בשלב מאוחר יותר אני אעשה את זה.

אז במקום הזה, מול שני דברים שמרגישים כמו קצוות, איזה כיף שיש נשים נהדרות שמגיעות עם פנס ומאפשרות לי להיות עם כל החלקים שבתוכי מבלי להתפצל.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הילה, זאת ההזדמנות שלי להגיד לך- תודה.

לימור

 

• את כל התמונות של התנוחות תוכלנה למצוא כאן. ואת ההסברים והמשמעות של כל תנוחה תוכלנה למצוא כאן, בדף הפייסבוק של הילה. וזה הפרופיל האישי שלה ואת התמונות המקסימות צילם בעלה אורי פיאלקוב.

* לקריאת רשומות נוספות בבלוג שלי בקצב החיים

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

פיצולים/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יש לי דיכאון אחרי לידה- חלק ג'

מאת : לי

11 בפברואר 20158 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

׳יש לך דיכאון אחרי לידה במצב חמור, את מהווה סכנה לעצמך ולסביבה!׳

אני? סכנה? אני אוהבת ותומכת, אני אפילו עוזרת לזרים ברחוב, בבקשה אל תקחי אותי מהילדים שלי, אני מתחננת בפנייך, זה רק יחמיר את המצב שלי, בבקשה… התינוק עדיין יונק, הבנות מאוד קטנות, בעלי לא יוכל להתמודד עם כולם ועוד בלעדיי, אין לנו כאן משפחה, בבקשה……

מתקשרת לבעל, רועדת, בוכה, כולם נגדי….

הוא בהלם, תני לי לדבר איתה!

איזה פחד! אני בהריון עם ילד שני! איך עושים את זה?

מאת : רעות שלומי רסלר

13 בספטמבר 201110 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

טוב, יש לי הפוגה קלה מהאסלה אז אני אשב לכתוב.

זה בוער בי לכתוב על ההריון הזה, אני כבר בשבוע 12 אז מותר לי על פי כל חוקי העין הרע והנורמות החברתיות- לא?

בכלל, אני לא מבינה למה כל כך חשוב לשמור את ההריון בסוד ואיך עושים את זה בכלל כשכל היום סובלים מבחילות, לא מפסיקים לאכול ולהקיא. פשוט אין לי את האנרגיות הדרושות על מנת להסתיר את ההריון, אני מעדיפה להוציא את זה מהארון כדי להרגיש נוח להתלונן ולהיאנח בכל פעם שאני מרגישה צורך.

ניצחון בבחירות

מאת : יפעת הרץ

23 ביולי 20133 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

יום שבת, אני נפרדת מההריון. אני נפרדת מהילד שצומח בי. הבן זוג מחבק חזק ורך ואומר שסוף התהליך שאנחנו בו עכשיו הוא בעצם הריון חדש. המילים הריון חדש משחררות ממני הכל ופורץ ממני בכי בקול שאני עדיין לא מכירה ( ואני חשבתי ששמעתי את עצמי בוכה כבר בכל הקולות האפשריים) בכי גדול ורם וממושך, בכי משחרר, מתאבל, בכי שמסיים. אני מסבירה לו שעכשיו אני לא רוצה לחשוב על הריון חדש, אני רוצה להיות עם האובדן של ההריון הנוכחי. באותם רגעים העובדה שבחרתי לא עוזרת לי ויש רק שקט רם ורעש דומם של לפני סוף. אני כל כך נוכחת מחד וכל כך צפה ומנותקת מאידך ושני המצבים מתחלפים כל הזמן.

יום א' היה קשה כל כך, עד לרגע עצמו. חיכינו המון זמן עד שתורינו הגיע, איחור של שעתיים וחצי מהצפוי וחברת נשים שכל אחת וסיפורה מרחף מעליה במסדרון שכולו סופים. הסופים קורים אגב באותו מקום שבו קורות התחלות- מחלקת IVF של בית החולים. בחדר האחיות מחייכים אלי מיליון תינוקות מצולמים, תוצאת העבודה הקשה של משפחת תהליכי הפריון. אני בקושי יכולה לשאת את התמונות ואת הידיעה שאני מהצד השני.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)