תנוחה אחת (של יוגה) ביום

מאת : לימור לוי אוסמי

23 במרץ 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

תנוחה אחת ביום.

רק אחת.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טוב לי לדעת שיש כל מיני דרכים ליצור שינוי פנימי, ולא רק את אלו שאני מכירה וחושבת שהן הכי טובות, הכי נכונות, הכי מוצלחות, אבל הן הכי לא מתאימות לי כרגע. לצערי.

1378691_637715656271012_1874474176_n

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טוב לי לדעת שגם במצב הנפשי, הפיסי, הרגשי, המציאותי שבו אני נמצאת היום אני יכולה לעשות משהו, גם אם קטן, בדרך שלי, לעבר המקום שבו אני רוצה להיות.

 

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא חייבת ליצור התנגדות פנימית, להתאמץ, להתגבר, להיאבק, לצלוח את הים כדי להמשיך בדרך שלי.

 

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני לא חייבת לעשות משהו שלא מתאים לי כרגע, רק כי הוא הדבר הנכון או ההגיוני לעשות.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרי אני יודעת ומכירה את עצמי, אני יודעת שבהתחלה אתאמץ ואהיה גאה נורא על זה שאני עומדת במאמץ ומצליחה למרות הקושי. אני יודעת שבהתחלה אתלהב מכך שאני עושה את הלא יאומן ופורצת את הגבולות של עצמי.

אני יודעת שעם הזמן כבר לא אוכל לעמוד במאמץ גדול שלא מותאם לכוחותיי, אתחיל לפספס, ארגיש שאני 'נופלת', יהיו חורים, לא תהיה התמדה, ובסוף ארגיש רע עם עצמי על עוד משימה שלא הצלחתי לעמוד בה לאורך זמן.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

היום בא לי משהו אחר, בא לי להתחיל מהמידות שלי ולגדול בקצב שלי, אם הדבר ירצה גדילה.

מתאים לי תנוחה אחת ביום, או חמש, או עשר, או עשרים, לפי מה שהמצב מבקש, לפי מה שהגוף מבקש, לפי מה שאני יכולה.

מתאים לי להתאים את הדברים אל עצמי, כפי שאני, כרגע.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפעמים קשה לי להתאים דברים אל עצמי, לא תמיד זאת התנועה הטבעית האוטומטית שלי. פעמים רבות אני עדיין מלקה את עצמי על למה אני לא 'כמו' משהו הרבה יותר מוצלח ממי שאני כרגע. זה קורה.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

במקומות שבהן אני מרגישה 'לא מספיק טובה', אני שמחה שמגיעות אליי תזכורות לכל מיני דרכים אחרות שקיימות לעשות את ה'משהו' הזה שאני מחפשת לעשות.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אני כל כך אוהבת יוגה אבל כרגע לא בנויה להשתמש לטובתה בשעות בוקר של העבודה היקרה שלי וגם ממש לא בנויה לצאת בערב, וממש לא בנויה להסתכרן על יום או שעה קבועים בשבוע, ולא בנויה לשקט של תירגול במשך שעה או שעה וחצי.

אבל אני נורא אוהבת יוגה..

אז תקופה ארוכה הרגשתי מין פלונטר כזה. מסתובבת עם תחושה שמשהו לא מתאים לצרכים שלי. שנים.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ואז הגיעה הילה עם פרוייקט 'תנוחה אחת ליום'.

עברו כבר מספר חודשים מאז ואני פשוט מתרגלת, כמעט כל יום (הנה תמונה של החוברת שעשיתי לעצמי וזרוקה על שולחן העבודה שלי).

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשבילי זאת באמת מתנה גדולה. מתנת האפשרות להיות בטוב עם מה שאני כרגע, בקצב שלי ובהתאמה לצרכים שלי.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יש בי מקום שרוצה לחקור ולהבין יותר את היוגה, שרוצה ממש ללמוד ולהתמסר לזה בגלל שזה עושה לי כל כך טוב.

יש בי גם מקום אחר שמרגיש שכרגע זה לא הזמן, ואולי בשלב מאוחר יותר אני אעשה את זה.

אז במקום הזה, מול שני דברים שמרגישים כמו קצוות, איזה כיף שיש נשים נהדרות שמגיעות עם פנס ומאפשרות לי להיות עם כל החלקים שבתוכי מבלי להתפצל.

יוגה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הילה, זאת ההזדמנות שלי להגיד לך- תודה.

לימור

 

• את כל התמונות של התנוחות תוכלנה למצוא כאן. ואת ההסברים והמשמעות של כל תנוחה תוכלנה למצוא כאן, בדף הפייסבוק של הילה. וזה הפרופיל האישי שלה ואת התמונות המקסימות צילם בעלה אורי פיאלקוב.

* לקריאת רשומות נוספות בבלוג שלי בקצב החיים

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

לשנות תנוחה כשלא נוח/ לימור לוי אוסמי

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

ככה אני יוצאת ממצרים שלי/ לימור לוי אוסמי

פיצולים/ לימור לוי אוסמי

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?

מאת : מירב שרייבר

29 בינואר 2012תגובה אחת

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אגתה כבר בת 9 חודשים. היא ערנית וסקרנית ונראה שהיא יודעת מאד מה היא רוצה וצריכה. את זה כבר חשתי בבטן. ידעתי שיש לה אישיות חזקה. איך? התנועות שלה היו מאד מפוקסות. כשלא אהבה משהו, כמו מוסיקה חזקה או ריח סיגריות, הייתה בועטת מבפנים, כשרצתה שאוכל משהו או אשתה, הייתה מתנועעת בחוסר נחת ומעירה אותי באמצע השנה כדי לאכול. כשעמדתי קרוב מדי למערבל כדי להכין עוגה, היא סימנה לי בברור, שהרעש חזק לה מדי ושאתרחק.

איך הבנתי מה היא אומרת או צריכה ממני? התחושה הייתה שהיא מדברת איתי בלי מילים. לא הייתי צריכה לנחש או לנסות להבין. זה היה חד וברור. זו לא הייתי אני שחשבתי עבורה, אולי זה לא נעים לה, היא פשוט דיברה איתי.

אני מנסה לחזור אחורה להחלטה שלי ללדת בבית ואני שואלת את עצמי, אז מי בעצם עשתה את ההחלטה הזאת, אני או היא? אף פעם לא חלמתי או דמיינתי ללדת בבית. לא הכרתי אף אחת שילדה בבית. אמא שלי אחות בבית חולים והדרך לבית היולדות באיכילוב היה די ברור עם כל הקשרים שיש לנו שם. אך הסיפור שלי מוביל אותי לאיטליה, שם חייתי בארבע שנים האחרונות, שם התאהבתי, הריתי וילדתי.

דולה לאחר לידה- מי צריכה את זה ?

מאת : מיכל גרי

16 בפברואר 201116 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

תפקידה של הדולה לאחר לידה להגיע לבית היולדת לאחר הלידה ולהעניק ייעוץ, תמיכה והדרכה בכל מה שקשור לתינוק ולשינויים המתרחשים. לרוב, איש מקצוע אובייקטיבי יודע לתת את התמיכה המעשית והמוראלית היכן שצריך, להסביר כל מה שלא ברור, להבחין בין טפל ועיקר, להוציא מהתסכול ולהקל על ההורים החדשים היכן שאפשר.

זוגיות אחרי לידה

מאת : אורית כרמי ארואטי, מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית

31 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

חשוב לזכור שהתחלות הן קשות אבל התחלות הן רק בהתחלה ואח"כ לומדים להתמודד טוב יותר עם המציאות החדשה ומתארגנים מחדש ומתפנים להינות מהדברים המדהימים שמביא איתו תינוק לתוך המשפחה.

ואם בכל זאת נתקעתם בתוך המערבולת, וקשה להשתחרר לבד מהקשיים או מהמשבר, זו לא בושה לפנות לעזרה. ללכת לטיפול זוגי ולהיעזר בו כדי לבנות תקשורת טובה יותר, מכילה יותר, מקבלת ותומכת ולצאת שוב לדרך משותפת.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם