לשנות תנוחה כשלא נוח

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באפריל 2014 | 0 תגובות

מתוך לכל אמא

 

היום אני כותבת בישיבה, כשמולי דרגש קטן ועליו יושב המחשב בנוחות. תנוחה חדשה.

לא הרגשתי בנוח בישיבה הרגילה מול השולחן. דברים לא זרמו לי, היה לי קשה להתרכז, התעופפתי, התקשיתי להיות עם עצמי ונמלטתי הרבה יותר מדי לפייסבוק, כאילו שממנו תגענה התשובות.

הנחתי שזה בגלל שאין לי פינה משלי. שולחן הכתיבה נמצא מאחורי קיר גבס מונמך בסלון וגם כשהילדים אינם בבית אני מרגישה שאין לי פרטיות, אין לי 'חדר משלך' (וירג'יניה וולף, על החשיבות במרחב והון פרטי לנשים כדי ליצור). פינטזתי על בית חדש שבו תהיה לי פינת כתיבה פרטית שאעצב אותה כרצוני ותמוקם אל מול חלון לנוף מרהיב.

חזרה למציאות. אני עדיין בדירה שכורה. בלי חדר משלי.

שולחן הכתיבה החל להיות מוערם בשטויות הבית. הפך למקום מפלט לצעצועים אבודים, פלאייר לקייטנה של פסח, מכתבים שצריך לפתוח, כפיות שמרימים מהרצפה ומניחים רק לרגע. כאלה דברים. כולם, כולל אני, מניחים מיני חפצים על השולחן למרות האיומים הלא אפקטיביים שלי. והמחשב? בין הניירות ועליהם.

בצר לי וכאקט של מחאה, הוצאתי את התקע מהשקע והחלטתי שזהו, נמאס לי, אני הולכת לכתוב על המיטה וסוגרת את הדלת. בחדר השינה (לרוב) אין בלאגן שצריך לסדר. שם יש לי שקט ופרטיות. יש! איזה שינוי! גם קיבלתי צ'ופר נוסף- כרית פופית מאחורי הגב ויכולת להישען לאחור, ל ה ר פו ת ו ל נ ו ח תוך כדי כתיבה. תגלית! אליה וקוץ בה. מה אם לא מתאים לי להישען ולהיות רפויה? מה אם אני רוצה לכתוב בגב זקוף? זאת הרי אנרגיה שונה לגמרי.

אתמול כשאיילי ואני סידרנו את הבית, הזזתי את שולחן הכתיבה מול החלון כדי שאהיה מול הנוף למפרץ. לא יכול להיות לא נוח מול כל מפרץ חיפה. סידרנו, שינינו, אירגנו, הבית נפתח והשתנה והרגיש ממש כיף.

הבוקר באתי בשמחה לכתוב בשולחן הכתיבה ו..לא. זה לא זה. הגוף שלי מאורגן בצורה שממש לא נוחה לי. אחרי המיטה זה כבר היה ממש ברור. אבל לא רציתי ללכת למיטה כי לא מתאים לי להיות בריפיון היום. הסתכלתי סביב, מצאתי דרגש קטן מעץ, לקחתי את הכרית הפופית מהמיטה והנחתי עליה את הישבן. שמתי את המחשב על הדרגש- פֶ ר פ ק ט ו !
אני יכולה לשבת בפיסוק רגליים, בישיבה מזרחית, לכופף את הגב, למתוח ידיים קדימה, להתכופף לצדדים ופשוט- להכניס אנרגיה! לנוע תוך כדי! לא תיארתי לעצמי כמה שינוי מיקום ותנוחה יכולים להיות משמעותיים לתחושה הפנימית ולמה שיוצא מתוכי. פשוט כיף.

אני מרגישה שזאת תזכורת לעצמי לא לשכוח לשנות תנוחה (כמטפורה) כשאני מרגישה שזאת הנוכחית כבר לא מתאימה כרגע. גם אם לא אהיה בטוחה האם התנוחה הבאה תהיה לי נוחה יותר, כדאי פשוט לנסות תנוחה חדשה, מקום חדש, נקודת מבט חדשה. לפעמים אני מפחדת ממשהו חדש או סקפטית שהשינוי יעזור וזה מעכב אותי מחיפוש אחר התנוחה והמקום החדש, אז אני לא זזה. תקועה במקום. אני מזכירה לעצמי שלא תמיד אמצא את התנוחה המתאימה באופן מיידי מעצם התזוזה והשינוי, לפעמים זה ייקח לי מיני ניסיונות עד שאגיע לתנוחה שמתאימה לי ביותר וגם היא, יש לה זכות להשתנות כשהיא תרצה. ועוד תזכורת. זה שתנוחה מסוימת לא נוחה לי כרגע לא אומר שהיא תנוחה לא טובה או גרועה ואיך זה שבכלל חשבתי לעצמי להיות בתנוחה הזאת, זה רק אומר שאני צריכה משהו אחר כרגע. כל תקופה וזמן מבקשים ממני תנוחות אחרות ואני בהשתנות איתם. ואחת אחרונה- כשאני בוחרת לשנות תנוחה בגלל סיבה מסוימת, לפעמים מגיעים צ'ופרים מפתיעים.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.  הבלוג שלי

אפשר ליצור איתי קשר במייל, אני תמיד עונה  medabrot.imahut@gmail.com

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר: "התנפצות האשליה"

מאת : ענת דורון

13 בינואר 20132 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

כל כך חיכיתי לו, שנים שאני מדמיינת איך זה יראה, איך זה ירגיש. שנים חיכיתי להריון הזה, מגיל 16 בערך שקעקעתי על עצמי מלאכית בהריון. הריון היה נראה לי כמו שיא הנשיות, שיא הפריון, שיא היופי, הייתי מסתכלת בכמיהה על נשים בהריון, עוד בתור ילדה, ושואלת את אמא: "מתי תורי"?

ההריון הגיע דיי בקלות, אך כמו שהפסיכולוגית שלי מיהרה להגדיר, "התנפצות האשליה" לא איחרה להגיע. מלכתחילה ההריון לווה בבחילות והקאות, סחרחורות, הרגשה כללית רעה, שמירת הריון ולידה טבעית, שלא מבחירה.

יש לי גוף כזה, מוזר. לא נותן שיעזרו לו, נלחם לבד. האפידורל וחומרי הרגעה לא משפיעים עליו, פעמיים מחט ענקית בגב ואין כלום ,לא נרדם…

הפעם ההריון מרגיש "אחר". מה זה אומר לכל הרוחות ?

מאת : מגלה את עצמי מחדש

8 בינואר 20120 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

הפעם זה אחר…

עם נסיון של שני הריונות מדהימים, הפעם ההריון הזה היה אחר. והמילה הזו שיגעה אותי!!

מה זה אומר, לכל הרוחות, "אחר"?

הרגיש לי שיש משהו "אחר" בבטן וחוסר היכולת להבין מה זה ה"אחר" הזה הוא בהחלט אחד הדברים החזקים של החרדות.

האם ה"אחר" הזה הוא טוב, לא טוב?

האם זה אומר שהעובר לא בריא?

שההריון לא בריא?

כמישהי שעוסקת בתחום האיזוטרי, גם שאלות משם באו.

האנרגיה היא אחרת…. מה זה אומר?

האם זו אנרגיה טובה?

האם זו אנרגיה שלילית?

זהו, נגמר החופש

מאת : עינת דורפן

15 באפריל 201214 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

זהו, נגמר החופש. לא נעים לומר, אבל כל כך חיכיתי לרגע הזה, אני מסיימת את חג החירות השנה בתחושה קשה של עבדות.

איך בכלל הגעתי למצב שהפכתי לשונאת חופשים ? אני, שכל כך חיכיתי שיגיע החופש ובמיוחד חופש פסח שכבר ייתן את הארומה לקראת החופש הגדול.

התקופה הזאת של השנה טעונה בכל כך הרבה סמלים שטופחים על פניי כמו סטירות לחי.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)