לשנות תנוחה כשלא נוח

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באפריל 2014 | 0 תגובות

מתוך לכל אמא

 

היום אני כותבת בישיבה, כשמולי דרגש קטן ועליו יושב המחשב בנוחות. תנוחה חדשה.

לא הרגשתי בנוח בישיבה הרגילה מול השולחן. דברים לא זרמו לי, היה לי קשה להתרכז, התעופפתי, התקשיתי להיות עם עצמי ונמלטתי הרבה יותר מדי לפייסבוק, כאילו שממנו תגענה התשובות.

הנחתי שזה בגלל שאין לי פינה משלי. שולחן הכתיבה נמצא מאחורי קיר גבס מונמך בסלון וגם כשהילדים אינם בבית אני מרגישה שאין לי פרטיות, אין לי 'חדר משלך' (וירג'יניה וולף, על החשיבות במרחב והון פרטי לנשים כדי ליצור). פינטזתי על בית חדש שבו תהיה לי פינת כתיבה פרטית שאעצב אותה כרצוני ותמוקם אל מול חלון לנוף מרהיב.

חזרה למציאות. אני עדיין בדירה שכורה. בלי חדר משלי.

שולחן הכתיבה החל להיות מוערם בשטויות הבית. הפך למקום מפלט לצעצועים אבודים, פלאייר לקייטנה של פסח, מכתבים שצריך לפתוח, כפיות שמרימים מהרצפה ומניחים רק לרגע. כאלה דברים. כולם, כולל אני, מניחים מיני חפצים על השולחן למרות האיומים הלא אפקטיביים שלי. והמחשב? בין הניירות ועליהם.

בצר לי וכאקט של מחאה, הוצאתי את התקע מהשקע והחלטתי שזהו, נמאס לי, אני הולכת לכתוב על המיטה וסוגרת את הדלת. בחדר השינה (לרוב) אין בלאגן שצריך לסדר. שם יש לי שקט ופרטיות. יש! איזה שינוי! גם קיבלתי צ'ופר נוסף- כרית פופית מאחורי הגב ויכולת להישען לאחור, ל ה ר פו ת ו ל נ ו ח תוך כדי כתיבה. תגלית! אליה וקוץ בה. מה אם לא מתאים לי להישען ולהיות רפויה? מה אם אני רוצה לכתוב בגב זקוף? זאת הרי אנרגיה שונה לגמרי.

אתמול כשאיילי ואני סידרנו את הבית, הזזתי את שולחן הכתיבה מול החלון כדי שאהיה מול הנוף למפרץ. לא יכול להיות לא נוח מול כל מפרץ חיפה. סידרנו, שינינו, אירגנו, הבית נפתח והשתנה והרגיש ממש כיף.

הבוקר באתי בשמחה לכתוב בשולחן הכתיבה ו..לא. זה לא זה. הגוף שלי מאורגן בצורה שממש לא נוחה לי. אחרי המיטה זה כבר היה ממש ברור. אבל לא רציתי ללכת למיטה כי לא מתאים לי להיות בריפיון היום. הסתכלתי סביב, מצאתי דרגש קטן מעץ, לקחתי את הכרית הפופית מהמיטה והנחתי עליה את הישבן. שמתי את המחשב על הדרגש- פֶ ר פ ק ט ו !
אני יכולה לשבת בפיסוק רגליים, בישיבה מזרחית, לכופף את הגב, למתוח ידיים קדימה, להתכופף לצדדים ופשוט- להכניס אנרגיה! לנוע תוך כדי! לא תיארתי לעצמי כמה שינוי מיקום ותנוחה יכולים להיות משמעותיים לתחושה הפנימית ולמה שיוצא מתוכי. פשוט כיף.

אני מרגישה שזאת תזכורת לעצמי לא לשכוח לשנות תנוחה (כמטפורה) כשאני מרגישה שזאת הנוכחית כבר לא מתאימה כרגע. גם אם לא אהיה בטוחה האם התנוחה הבאה תהיה לי נוחה יותר, כדאי פשוט לנסות תנוחה חדשה, מקום חדש, נקודת מבט חדשה. לפעמים אני מפחדת ממשהו חדש או סקפטית שהשינוי יעזור וזה מעכב אותי מחיפוש אחר התנוחה והמקום החדש, אז אני לא זזה. תקועה במקום. אני מזכירה לעצמי שלא תמיד אמצא את התנוחה המתאימה באופן מיידי מעצם התזוזה והשינוי, לפעמים זה ייקח לי מיני ניסיונות עד שאגיע לתנוחה שמתאימה לי ביותר וגם היא, יש לה זכות להשתנות כשהיא תרצה. ועוד תזכורת. זה שתנוחה מסוימת לא נוחה לי כרגע לא אומר שהיא תנוחה לא טובה או גרועה ואיך זה שבכלל חשבתי לעצמי להיות בתנוחה הזאת, זה רק אומר שאני צריכה משהו אחר כרגע. כל תקופה וזמן מבקשים ממני תנוחות אחרות ואני בהשתנות איתם. ואחת אחרונה- כשאני בוחרת לשנות תנוחה בגלל סיבה מסוימת, לפעמים מגיעים צ'ופרים מפתיעים.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר, מלווה נשים בתהליך ההורות.  הבלוג שלי

אפשר ליצור איתי קשר במייל, אני תמיד עונה  medabrot.imahut@gmail.com

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הקושי וההתמודדות עם ההנקה

מאת : אמא אורית

3 באוגוסט 2010תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הנקה

אי אפשר להגיד שמההיריון היה ברור לי שאניק, אבל היה ברור לי שאנסה להניק. שמעתי הרבה על כך שלא פשוט להניק ולכן לא רציתי להתחייב לעצמי ובסופו של דבר להתאכזב.

מיד אחרי הלידה לקחו אותנו לחדר שבו האחות המקסימה ניסתה ללמד אותי להניק. לא ממש הצלחתי ורוב החלב שלי לכלך את הפנים של הנסיכה הקסומה שלי. גם אני וגם האחות לא ויתרנו וכנראה שהיא הצליחה לאכול משהו.

במהלך שהותי בבית החולים, הצהרתי על "הנקה בלבד" כדי שגם בלילה יקראו לי להניק ולא יתנו לה בקבוק.

אפשר רגע לדבר על אלימות במשפחה בלי להיבהל ?

מאת : לימור לוי אוסמי

26 בנובמבר 20127 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא, קוראות לשינוי

לא פשוט לדבר על אלימות במשפחה.

המילה 'אלימות'- יש בה משהו מפחיד, תוקפני, רחוק, לא שייך, לא אני, לא שלי. משהו שקיים 'שם' באוכלוסיות רחוקות, לא מודעות, נחשלות, מסכנות, לא 'פה', לא אצלי. יש משהו בשימוש במילה הזאת שמייד גורם לגוף להתכווץ, להתנגד, לדחות את הדבר הזה, להתרחק ממנו. אלימות ? אצלי ? מה פתאום. אצלי, לא.

למה אני לא אמא אדמה ??

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בינואר 20115 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

אני זוכרת בבירור שיחה על כוס קפה עם אמא שלי, כשניסיתי להסביר לה מה הרגשתי בדיעבד בתקופה שאחרי הלידה. היה לי קשה להודות בזה, אבל סיפרתי לה בכנות שהרגשתי אחרי הלידה שאני לא אמא מספיק טובה, שאני לא מתמסרת לאמהות, שאני לא מספיק סובלנית, מכילה ואוהבת ושאני מתקשה לוותר על עצמי למען אייל. הודיתי בפניה שבאמת הרגשתי באותה תקופה אחרי הלידה שאני מאוכזבת מעצמי, בעיקר על זה שאני לא אמא טוטאלית שמקדישה את כולה לבנה באהבה גמורה, תוך שימת צרכיה בצד לרגע.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם