ליילד משפחה פונדקאית | סיפורה של מיילדת  

מאת : ורד דלאל

21 במאי 2014 | 0 תגובות

מתוך הריון, מחלקת יולדות

 

הגעתי למשמרת בוקר יום שישי, מופקדת בקבלה,

בפתח הקבלה אני רואה זוג ואישה.

'מי כאן בהריון?' שאלתי את עצמי, ומעבר לאישה עם המעיל בטן לא גדולה (הפתעה בהמשך )שאומרת בקול נושם 'יש לי צירים מהלילה ועכשיו הם מסודרים יותר, שבוע 39, לידה רביעית, אני יולדת מ ה ר'.

השלישייה מציגה את עצמה אם ביולוגית, אב ביולוגי, ואם נושאת.

העיניים מדברות  על קשר חזק, בריא, תומך, מכיל, מקבל ונותן אמון וביטחון. כל מה שאישה בלידה צריכה.

בחדר קטן אישה נושמת, אמא מעסה את הגב, אבא מחזיק את היד.

'יש לידה היום' אמרתי, והאור נכנס לחדר יחד עם דמעות של אושר ושמחה.

בחדר עומדים, זזים, נושמים, הולכים, מחפשים תנוחה שתקל, מחפשים מקלחת ומים זורמים ומקום שקט לבכות.

יחד עם הלידה יש פרידה, ויחד עם הפרידה יש התחלה חדשה.

הצירים מחליטים לתת מנוחה והלידה נעצרת,

כולם צריכים את הזמן. האמא, האבא, העובר, ובעיקר היולדת.

צריך להחליט להיפרד, לקבל החלטה עם הלחיצה האחרונה. 'אני משחררת את הילד והוא לא שלי, הוא שלהם', משפט שנאמר בחדר והעיניים נפתחות.

'נצא מהחדר?' שאלתי בשקט, 'אולי הלבד יהיה טוב?'

'לא תישארו כאן עוד רגע, אני מרגישה, הוא מגיע…'

האבא בידיים רועדות מביא  קצת מים.

 

'בואי, געי בראש שלו, תרגישי את התינוק שלך, הראש מתחיל לבצבץ', אמרה היולדת לאמא, 'היד נוגעת בראש הראש הקירח.

כולם מוכנים ושאגת הלידה מגיעה ויחד איתה  הראש. ידה של האם מונחת יחד איתי, מיילדות את התינוק שלה, כתפיים יוצאות היישר לידיה  של האם הביולוגית.

4 קילו של עוצמה וגאווה.

שקט דממה, הרבה רעש פנימי,

ניתוק הטבור, חולצה מופשלת, חום של אמא שלו שיילדה אותו,

שליה יוצאת, ויחד איתה הדמעות של האם הנושאת.

מבט מופנה הצידה לראות מה קורה שם, מי זה שהחזקתי בתוכי,

קדושה של רגע, דממת החיים, בכי של תינוק המפר את השקט .

תודה  לכם שנתתם לי להיות שם בשבילכם.

 

פוסטים נוספים שקשורים למיילדות:

מסיבה קיסרית / מינדי לוי

למה כל מיילדת היא בעצם אישה פמיניסטית / חנה ספרן

מי תהיה מיילדת הבית שלי? / שירה דרוקר

 

צילום: Anatoly Tiplyashin

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת : אמא של מיקה ודניאלה

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.

איך הצלחתי להתמודד עם הדיכאון אחרי לידה ? חלק ב'

מאת : אמא ש

31 בינואר 20118 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

באמת היו דברים שהיו צריכים טיפול, תמיד יש. אבל לא ידעתי שהנפש היא זו שחולה באמת. כל טיפול, הוביל אותי לזה שאחריו. פגשתי בדרכי נשים נפלאות שעשו עמי חסד. בגוף ובנפש. ולמרבה הפלא לא היו אלה החברות הקרובות שמכירות אותי כל כך טוב. היו אלה נשים זרות לחלוטין. הזרות הזו היתה טובה, היא אפשרה לי לקלף לאט לאט את הקליפות, להיחשף. והחשיפה כאבה.

פיצולים

מאת : לימור לוי אוסמי

25 במרץ 20146 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

כמו לנוע בטירוף בחוג זומבה

אבל לא להזיז אצבע מחוצה לו,

כמו להירגע ולשכוח מהכול בזמן מדיטציה

אבל לעצור את הנשימה מהרגע שהיא מסתיימת,

כמו לצאת לחופשה בחו"ל

אבל לחיות במרוץ ביומיום,

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם