רע לי, פשוט רע לי

מאת : אמא

23 במאי 2014 | 3 תגובות

מתוך לכל אמא, קושי באמהות

 

רע לי, פשוט רע לי. מרגישה כמו לביאה בתוך כלוב קטן, הולכת הלוך ושוב, אין מקום להסתובב, אין מקום לשאוג את השאגה העצורה בתוכי. בא לפרוץ החוצה, להשתחרר מהכבלים והסורגים, לצאת למרחבים ולא לחזור. וכמו לביאה, באינסטינקט הכי בסיסי והכי חייתי, לקחת בשיניי את הגורות יחד איתי. לרוץ איתן ולא לחשוב. פשוט לרוץ, להשתחרר, לשחרר. לא מצליחה אפילו לדמיין את המקום אליו אגיע, לא מצליחה לחשוב על מקום ורגע בזמן ובמרחב בהם ארצה ואוכל לעצור. בהם אוכל לקבל כרגע אויר, מים, מנוחה, ואעז ואכתוב – שלווה. המקום הזה לא קיים מבחינתי כרגע. אין מקום בו אני מקבלת אנרגיה, נטענת, מרגישה את גופי את נשמתי שבים אליי. רק כלוב שסוגר עליי, המרחב והאוויר המחניקים, כל יום, עוד קצת. חונקת את דמעותיי, חונקת את שאגתי, מתפללת שהישועה תגיע. וכ"כ, כ"כ, לבד. מוקפת אנשים סביבי, עוברים ושבים, מסתכלים בחיה המרשימה, המופלאה, בעלת יכולות רבות, בעלת חוזק ועוצמה, אך בפנים – ביני לבין עצמי – פשוט כלואה. אפילו גורותיי והאריה שלצידי, אינם בכלוב איתי. כנראה שיש להם כלוב משל עצמם, או שאולי הם נמצאים במרחב הפתוח. אינני יודעת. כ"כ חנוקה שאיני בטוחה כי אני מצליחה לראות, להבחין. פותחת עוד יום בתחושה שרק מתעצמת, ולא יודעת איך להשתחרר.

 

שיתופים נוספים של אמהות שכותבות על הקושי שלהן כרגע:

חונכנו להקריב את עצמנו כאמהות. אסור לנו להתלונן / אמא של שירה

רק אל תגידי שקשה / אמא טרייה

גיליתי שיש שם למה שהיה לי- דיכאון אחרי לידה / חני סער

 

תמונה: Tirza van Dijk

3 תגובות ל- “רע לי, פשוט רע לי”

  1. אישה יקרה,
    תודה, תודה, תודה שכתבת ולא נשארת עם זה לבד. את יודעת, ככשולחות לי קטעים, אני בדרך כלל מרווחת קצת בין השורות כדי שיהיה קל יותר לקריאה, אבל את הקטע שלך בחרתי להשאיר כפי שהוא כי משהו בדחיסות שבין המילים והשורות מרגישה לי מאוד משקפת את התחושה שלך כרגע.
    אני קוראת אותך ומרגישה כמה לא קל לך כרגע, זה כל כך לא פשוט להרגיש כל כך רע, כלואה בתוך כלוב.
    אני לא יודעת אם את מרגישה את זה, אבל אני שומעת גם את הכוחות שלך. הכוח שלך להסתכל למציאות בעיניים, כפי שהיא, הכוח להרגיש שמגיע לך מציאות טובה יותר, הכוח לפנטז על השלווה שמגיעה אלייך, הכוח לשלוח את מה שכתבת, הכוח להבין שמוטב להיות ביחד עם מה שאת מרגישה, הכוח לשחרר החוצה חלק ממה שתקוע עמוק בפנים.
    מגיע לך המון טוב, מקווה שתמצאי את הדרך אל הטוב הזה.

  2. מאמאיוגה הגיב:

    אמא יקרה,
    כל כך מלאת אומץ וכנות,
    ואני כל כך מזדהה איתך,
    כי גם אני מרגישה כמוך לפעמים.

    ביום שישי, ממש בסופ"ש האחרון, יצא כך ש"קיבלתי חופש" לכל היום. לא הרגשתי טוב, הילדה בבוקר היתה אצל מטפלת, ואח"כ בן הזוג לקח אותה למשפחה.
    ואני – בפעם הראשונה מאז הלידה, הייתי יום שלם איתי.
    היום הזה, ריפא אותי. עשיתי יום שלם דברים רק עם עצמי,
    ולא ידעתי אפילו כמה נזקקתי לזמן החסד הזה.
    רקדתי, בכיתי, צחקתי, כתבתי, ראיתי סרטונים מצחיקים,
    שמעתי מוסיקה עצובה ומוסיקה שעושה שמח,
    ישבתי בחוץ ובהיתי בשמיים.
    בשקט, רק עם עצמי.
    באמצע היום פתאום הבנתי כמה אין לי זמן לרגשות שלי, לתהליכים שאני עוברת. כמה אני "שמה בצד" ולא מתיחסת לדברים מאוד בסיסיים שאני זקוקה להם.
    אני, אחרי היום הזה, מאמינה בכל יישותי, שכל אישה זקוקה לזמן חסד כזה פעם בכמה שבועות.
    כי עם כל האהבה העצומה, המבורכת,
    עם כל המופלאות שבלהיות אימא ואישה,
    בכל הברכה האינסופית הזו, יש גם משהו שמרתק. מרתק מבחינת כבלים שמרתקים אותנו לברכה הזו.
    וכמו שצמח זקוק למים, לשמש, לאדמה,
    כך גם אנחנו, ואנחנו קודם כל בנות אדם (או חווה) – זקוקות לחופש, לנשימה, למקום שבו נוכל לעבד, לבטא, לשחרר, וגם פשוט לנוח.

    שולחת לך חיבוק מכל הלב, עם ברכה שתמצאי את המרחב שלך בתוך עולם המחויבויות.

  3. רעות הגיב:

    לביאה יקרה,
    שמעתי את שאגתך הנוראה.
    שמעתי שאת מרגישה שאין ברירה אלא לחנוק אותה.
    אני אשמח לשמוע אותך עוד יותר חזק,
    רעות

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"סימנים של אוכל לפני בדיקת ההריון (הבטא)"- טיפולי הפריון שלי

מאת : רינה רונן

18 באוקטובר 20126 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

לרוב מטופלות הפריון, אחד הדברים הכי קשים בטיפול הוא 12 הימים שמחכים עם בטן מלאה (תרתי משמע) לבצע את בדיקת הבטא (בדיקת הריון) ולקוות שהפעם יש הריון.

ב-12 יום האלו אין מעקבים, אין זריקות, יש קיר טיפוס, אכילת ציפורניים ומריטת שיער (של הראש).

מתי נהפכתי לר"סרית השינה של הבת שלי ?

מאת : אמא של אביגיל

28 באוקטובר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, רוצות לישון!

תמונת הסיום של התסריט-הידוע-מראש-שלי, כתמיד; אני ואביגיל, לבד בחדר. אביגיל צורחת מרוב עייפות ואני-בתפקיד אמה המסורה, מנסה להרדים אותה.
מבעד לדלת מציץ ראש מודאג (לשמע הצרחות):
"צריכה עזרה?"
"לא"
"בטוח?"
"כן"
"לא"= את תיבהלי תוך דקה מהצרחות, תנסי להצחיק אותה, תחליטי שהיא לא עייפה, מה שיוביל אותה לעוד עייפות ועוד צרחות.

הנקת תאומים: סיפור ההנקה של התאומים שלי

מאת : מיכל איתם עמרני

4 בספטמבר 20112 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, הנקה

סיפור ההנקה שלי מתחיל למעשה בעובדה שחיינו באותו זמן בהונגריה, והוחלט שאלד בהונגריה. בשלב מוקדם יחסית בהריון, הבנתי שאני הולכת לניתוח קיסרי, תמרי היתה במצג רוחבי והיה ברור שהיא לא זזה משם, כי אין לה לאן.

מאותו הרגע, התחלתי לחפש בצורה אובססיבית ממש חומר על הנקת תאומים.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם