'אבל למה?'  או  'איך שיחת חולין משנה כיוון…'

מאת : אמא אנונימית

1 ביוני 2014 | 6 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון

 

היה לי זיכוי לתכשיט שקיבלתי מתנה. טיילתי עם העגלה של התאומים והסתכלתי מבעד לזכוכית בדוכן התכשיטים. מחפשת משהו שימצא חן בעיניי. ואז המוכרת ניגשת. מחייכת. שואלת בני כמה הקטנים והשמות. ואומרת 'תיקחי שרשרת עם תליון ודמויות ילדים'.

ואני אומרת 'לא תודה' ומחפשת משהו אחר לגמרי.

והיא מספרת שגם לה יש בנות תאומות. ומספרת עוד על ילדיה ושוב שואלת למה אני לא רוצה כזו שרשרת.

ושוב אני מסרבת בנימוס והיא שוב שואלת 'למה'. ואני מתחמקת. ובוחרת משהו אחר והיא אומרת 'יש מבצע אולי בכל זאת תיקחי גם את השרשרת עם דמויות הילדים' ואז היא שואלת אם הקטנים הם הלידה הראשונה שלי. ואני אומרת שלא, ואז היא שואלת מה יש לי בבית. ואני משיבה שאין ומספרת שעברתי לידה שקטה של תינוק מת. אם היא כל כך שואלת שתתמודד בעצמה עם התשובות.

היא אורזת את הסט שבחרתי והיא קצת בשוק. לא מרימה עיניים להסתכל עליי אבל ממלמלת שתזכור אותי לתמיד… ואני מקווה שהיא גם תזכור לא לשאול יותר 'למה' כי אני כבר שואלת מספיק 'למה זה קרה'?, 'למה זה קרה לנו'?, 'למה למה למה'.

והדמעות ממלאות את העיניים והקטנטנים מחייכים אליי מהעגלה. והלב – הלב לא מוצא נחת או רגע של שקט. באמת למה..

 

אמהות נוספות כותבות על אובדן הריון:

סיפור הילדה של אמרי דוד / גליה

שנתיים בלי התינוקת שהיתה יכולה להיות לי / נירה טל

נשים שמעניקות ליווי ותמיכה ב'לידה שקטה' / שיר גלבוע

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך לאתר, להשתתף בדיונים בדף הפייסבוק ולהירשם לעדכונים במייל medabrot.imahut@gmail.com

 

צילום: Anna Dziubinska

6 תגובות ל- “'אבל למה?'  או  'איך שיחת חולין משנה כיוון…'”

  1. נעה שפר הגיב:

    יקרה,
    שולחת חיבוק גדול.
    רק לומר שגם לי יצא לענות תשובות שהשתיקו כמה מתעניינות למיניהן… יש בזה משהו משחרר 😉
    ״בהריון?״
    ״לא, אחרי הפלה״
    -שתיקה-

  2. אנונימא הגיב:

    חיבוק אהובה יקרה
    3>

  3. בריג'יט הגיב:

    מאחלת לך ריפוי בגוף ובנפש. שתצליחי לעבד את כל הרגשות הקשים שבאים עם האובדן. שבכל פעם שעולה בך הספק או שאלות שמורידות אותך לבור שחור שתזכרי שהכל עוד פתוח לפנייך מה שקרה לך לא מעיד כלום על מה שיהיה.
    הלוואי שפעם הבאה מוכרת תשאל אותך על תליון של תאומים זה לא ירעיד את עולמך אלא תראי את השאלה כשאלה סתם

  4. גמאני הגיב:

    כמעט שנתיים אחרי "הלידה השקטה" של ביתי בשבוע ה40 להריוני, ועדין אחת השאלות הנפוצות שהכי חונקות אותי זה "כמה ילדים יש לך?".
    בהתחלה היה חונק לגמרי, כיום מעיזה בראש מורם גם לענות …
    ומוסיף המחנק ומופיע שוב במפגש עם כתיבת קורות חיים או שאלונים שונים בהם מתבקשת אני לציין את מספר ילדי…

    בתקווה לפחות "לידות שקטות" ליותר אנשים רגישים…

  5. Aileen הגיב:

    Damn, I wish I could think of soimnhetg smart like that!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אנחנו זוג צעיר עם ילדים ויש לנו קשיים זוגיים

מאת : אורית כרמי ארואטי (.M.A), מטפלת משפחתית, זוגית ופרטנית

11 בינואר 2011תגובה אחת

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

היא רוצה שאני אדע לפתור את הבעיות בעצמי, נמאס לה לסחוב את הזוגיות על עצמה. דיברתי איתה שאולי כדאי שנלך לטיפול זוגי, אז היא אמרה שאם אני רוצה אני יכול ללכת לטיפול זוגי לבד, אבל היא לא הולכת. שוב, היא לא מוכנה שיגידו לה שהיא צריכה "לבוא לקראת" או שהיא צריכה להתחייב למשהו. מבחינתה, היא כבר נתנה הכול על הזוגיות.

אליסה בארץ הפלאות- על אוכל, שפע, רעב ותשוקה

מאת : ג'ני גיטלבנד

29 ביוני 20142 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

לראשונה אכלתי לא מתוך רעב אלא מתוך כמיהה, השתוקקות, סקרנות ותאווה, נגלה לפני עולם של טעמים וריחות שלא פגשתי מעולם. הייתי יוצאת מכל ארוחה בקושי גוררת את עצמי החוצה, בכל פעם מבטיחה שזאת הייתה הפעם האחרונה שאני במצב שעוד חלקיק חמצן שינסה להיכנס עכשיו לבטני יפוצץ אותי לחלקיקים.

לטעום מהכל מבחינתי היה לחיות את החיים עד הסוף. ולבלוע את החיים עד הטיפה האחרונה נחשב למשהו שיעשה לי טוב. לא משנה שסבלתי מאוד מתחושת המחנק אחרי שבלעתי את כל העולם והדבר האחרון שזה עשה לי זה להרגיש טוב.

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

מאת : שירה דרוקר

16 באפריל 20112 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)