לא לכולן מתאים לקבל עיסוי שבדי בספא

מאת : לימור לוי אוסמי

1 ביוני 2014 | 4 תגובות

מבחינתי נשים לא חייבות או לא צריכות להיות רפויות בזמן העיסוי

מתוך גוף ומשקל, התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

לפני תקופה מסוימת עיסיתי נשים בעיסוי שבדי. משהו הרגיש לי מאוד מוזר.

למי שלא מכירה, העיסוי שבדי הוא עיסוי שמנים (העיסוי המפנק שרובנו מזמינות) בעל אוסף תנועות קבוע. מה המוזר? שבעיקרון, אין כל התאמה אישית בין סוג העיסוי הניתן לאישה שמקבלת אותו, כולן מקבלות את אותו עיסוי.

כמגדילת ראש ואחת שמשתדלת להיות קשובה לעצמי ולזולתי, ניסיתי לפתח לעצמי את הדרך להעניק עיסוי תוך כדי הקשבה לצרכים המשתנים של כל אחת, הקשבה למצב האישי, רגשי וגופני שלה. זה לא נהוג בעיסוי שבדי.

לא היה לי ברור איך זה לא מובן מאליו ולמה אני צריכה להרגיש שאני ממציאה את הגלגל. לא רציתי לבוא ממקום טיפולי (לא לשחרר גב תפוס וכאלה, שזה לא המטרה של עיסוי שבדי), אלא ממקום מפנק. מפנק, אבל קשוב. ניסיתי לפתח את הדרך שלי במספר לא מבוטל של מפגשים והרגשתי ממש תקועה, לא זזה. בעיקר הרגשתי שאין שיתוף פעולה מצד הנשים ושהצורך לדייק במגע ממקום קשוב הוא רק שלי ולאו דווקא שלהן. האידיאל שלי היה להצליח לייצר דיאלוג ביני ובין האישה שמגיעה, כזה שיוכל לעזור לי להעניק לה את המגע שמתאים לה. קולגות אמרו לי שמספיק להיות קשובה לעצמי בזמן המגע וכך אדע מספיק טוב מה האישה צריכה וכך ניסיתי לעשות, אבל הדיאלוג עדיין היה חסר לי. לא ידעתי איך ליצור את הדיאלוג הזה, לא הצלחתי.

 

ברוב המקרים נשים רצו 'פשוט עיסוי' וכששאלתי אותן שאלות מסוימות (שייתכן ולא היו מדויקות מספיק, או לא מתאימות מספיק) הן לא ידעו לענות לי את התשובות שהרגשתי שיכולות לסייע לי להעניק מגע מדויק יותר, את המגע שהן מבקשות וצריכות כרגע.

אני חושבת שאולי היתה בי מעין ציפייה כזאת שנשים תכרנה את הגוף שלהן, כמו בסקס, ותדענה להגיד לי מה נעים להן ומה לא. כמובן שאני לא יכולה להעניק כל דבר וגם לא מתאים לי להעניק כל דבר, אבל הרגשתי שבשביל זה יש דיאלוג, כדי לבדוק את הדברים הללו.

מצאתי בעיקר מבוכה או חוסר ידיעה. רוב הנשים לא ידעו להגיד לי מה נעים להן ומה לא נעים להן ואני חושבת שאת רובן זה פשוט.. הביך. מין מצב כזה של 'הכל בסדר, מה שתעשי זה טוב, אני חייבת מגע'. לא הצלחתי להבין. איך זה יכול להיות? הרי עיסוי זה מצב ממש אינטימי, מגע של גוף אל גוף, עירום, חוסר היכרות הדדית ביני לבינה, מצב מאוד אינטימי בין שתי נשים שלא מכירות, איך יכול להיות ש'הכל מתאים'? האם אני הרגישה היחידה? אולי השמרנית היחידה? האם באמת יכול להיות שכל מגע, בכל קצב ועוצמה, בכל מקום, הוא טוב ונעים ובדיוק מה שצריך כרגע?

 

מתוך מודעות לאינטימיות בעיסוי, אִפשרתי לנשים להיכנס עם בגדים אל מיטת העיסוי ולשאול אותן באיזה חלק בגוף הן רוצות שאתמקד, ממה הן מעדיפות להימנע, אם יש משהו שהן יודעות שהן לא אוהבות בעיסוי, במגע. רובן לא ידעו להגיד לי או הרגישו מבוכה מהשאלה. רובן גם לא האירו דבר (בכוונה בא')  בזמן העיסוי עצמו, אני לא יודעת האם זה מתוך רצון להתנתק ולהרפות, מתוך מבוכה או מתוך מחשבה שזה בטח לא יעזור כלום אם יאירו. היו כמה נשים שהרגישו בנוח להגיד לי דברים רק לאחר שהעיסוי הסתיים. אמרתי להן תודה על כך, הרגשתי שהצלחנו לקיים דיאלוג.

הסתבר שהאפשרות להישאר עם בגד נוסף לתחתונים היה סוג של סטארט אפ. היו מספר נשים שהאפשרות הזאת מאוד עזרה להן להרגיש נוח יותר. חלקן בחרו להוריד פריט לבוש מסוים תוך כדי העיסוי וחלקן בחרו להישאר עם הביגוד עד סוף העיסוי. בקשה כל כך טריוויאלית ופשוטה בעיניי שיכולה לאפשר לאישה להרגיש בנוח עם הגוף, המרחב והמטפלת.

 

מכיוון שהזמנתי נשים ויידעתי אותן שאני משתדלת להעניק מגע קשוב, אני חושבת שהיתה להן יותר לגיטימציה להגיד לאחר העיסוי את מה שהן הרגישו בזמן העיסוי. כל כך הפתיע אותי לשמוע את דבריהן!

רבות מהן הוטרדו מאיך אני מרגישה בזמן העיסוי. היו עסוקות בהאם נעים לי, האם טוב לי, מה אני חושבת עליהן והוטרדו האם הן משתפות פעולה בצורה מספיק טובה. או בקיצור, היו עסוקות ב'האם הן מעוסות מספיק טובות', כאילו רצו להיות קליינטיות מאוד טובות עבורי. זה הפתיע אותי. הייתי עסוקה בלתת להן את המגע הטוב יותר, הקשוב ביותר, ולא הייתי עסוקה כלל בהאם הן 'טובות' או לא (ומה הקריטריון לזה בכלל?), מבחינתי כל אחת היא עולם ומלואו ורציתי להעניק את הכי טוב לכל אחת. לא הייתי עסוקה בכלל בשאלה שהן היו עסוקות בה.

 

דבר נוסף שהטריד אותן מאוד היה שהן לא היו מספיק רפויות, למי שהרגישה שהיא לא רפויה דייה. מוזר, לא? אני מבינה שכביכול הולכות לעיסוי כדי להירגע, לקחת זמן שקט, להרפות, אבל האם זה לא הכי טבעי שבעולם שלא להרפות?

ברגע שהבנתי שנשים עסוקות במקום הזה של ההרפיה, התחלתי להגיד בשיחה שלפני העיסוי שמבחינתי הן לא חייבות או צריכות להיות רפויות, שמבחינתי זה לא מדד להצלחה בעיסוי. אני מרגישה שזה מאוד טבעי ואפילו טוב שיש בתוכנו מנגנון שלא מאפשר לנו להרפות כשאנחנו במצב אינטימי עם אישה שאנחנו לא מכירות. יש בזה משהו מאוד בריא לגוף שהוא בדריכות, אחרת הוא היה מאפשר לכל אחת ואחד לעשות כרצונו בגופנו. האם אנחנו רוצות בכך?

זה גם ממש בסדר ואף רצוי לקחת את הזמן למעבר בין היום יום הלחוץ בדרך כלל לבין זמן הרפיה. לא כולן נירפות לפי הזמנה או לפי מוזיקה או מגע וחשוב להכיר בזה וללמוד את זה. לחקור ביחד, מעסה ומעוסה, מה כל אישה צריכה בשביל זמן המעבר הזה בין שיגרה להרפיה. 'יאללה תתפשטי ותקפצי עירומה למיטה ואני אעסה אותך לפי המתכון הידוע לעיסוי' היא לא דרך טובה מספיק  לדעתי להרפיה של הנפש. היו פעמים שבהם רק שמתי ידיים על הבטן של האישה במשך דקות ארוכות, בלי עיסוי ובלי כל תנועה, כי הרגשתי ששתנו צריכות את זמן המעבר הזה בין מתח להרפיה. היו פעמים שרק ליטפתי בעדינות את גופה מעל הסדין והשמיכה, נגעתי בשערה, רק כדי לקחת את הזמן להירגע, לקבל מגע אחר, עוטף ומכיל.

 

בפעמים האלה של הליטוף או הנחת הידיים היה בי בהתחלה חשש שהנשים מחכות כבר ל'עיסוי' של השמנים, אבל עם הזמן הבנתי שלאו דווקא, לא כולן. יש נשים שמכבדות את המקום, והתהליך ופשוט זקוקות לזה. אני חושבת שחשוב לייצר אלטרנטיבה, ובכלל, לייצר מקום קשוב של נשים לגופן.

הפסקתי לעסות נשים (לפחות לכרגע, עכשיו כשאני כותבת את הדברים זה ממש עושה לי חשק שוב :)), אבל מרגישה צורך לכתוב את כל זה בעקבות מכתב שכתבה לי אחת הנשים שהיתה אצלי (מביאה את דבריה בהמשך). לא יצא לי לכתוב באתר על עיסוי, אבל חושבת שזה כל כך חשוב לדבר על זה, בדיוק כמו שאנחנו מדברות על תחומים אחרים בחיינו. גם אם קיים שטאנץ מסוים לעיסוי, אני רוצה להזמין לבדוק האם השטאנץ הזה מתאים לכן, האם הוא מכבד אתכן ואת גופכן, האם הוא קשוב לכן, האם זה הנתיב שמתאם לכן כדי להרפות, להשתחרר, לקבל אהבה ולהיות בשמחה.

הנה דבריה של האישה:

"לימור יקרה, רציתי לשתף אותך בחוויה שהייתה לי היום.

היום קיבלתי עיסוי בספא של בית מלון (עשינו בוקר פינוק לחגיגות יום הנישואין הרביעי).

העיסוי האחרון שקיבלתי, וגם הכמה שלפניו, היה ממך. היו לי אז תגליות מדהימות עם עצמי בנוגע לאופן שבו הרגשתי בעת קבלת עיסוי בעבר, לקושי שלי לשחרר ולהרפות, לביקורת העצמית שלי בזמן העיסוי ותחושת מודעות גדולה לזה שאני לא מסוגלת להרפות, ולזה שתמיד יצאתי מעיסוי עם תחושה לא נעימה כזאת, שמישהו זר נגע בי, שהגוף שלי לא קיבל טיפול "אישי" אלא קיבל בדיוק אותו טיפול כמו כל גוף אחר ששכב כאן על השולחן לפניי, ולזה שלא הייתי בסדר כי לא הצלחתי להתרכז וליהנות מהמגע, והייתי רק עסוקה בלהיות מודעת לכל מיני דברים וקפוצה ולא רפויה ומלא מחשבות עברו בראש במקום להתרוקן.

בהתחלה, כשהיא עיסתה את הגב, היו מקומות שממש כאבו. ממש הקפיצו אותי וכווצו והייתי חייבת להחזיק את עצמי חזק כדי להתגבר.

והיא אמרה כמה פעמים "תרפי, תרפי".

והרגשתי שאני מצליחה לקבל את עצמי כמו שאני, ולא היה אכפת לי כמו פעם שאמרה, או מה חשבה עליי. לא הרגשתי שאני לא בסדר או משהו כזה.

היה רגע אחד בעיסוי כששכבתי על הבטן והיא סיימה עם הגב ועם הזרועות שבו היא פתאום הורידה לי את הגומייה מהשיער, פרעה את שיערי, עיסתה את הקרקפת באצבעותיה, ואני הייתי מופתעת. לא ציפיתי לזה, ופתאום… ואם הייתי מישהי שלא אוהבת שנוגעים לה בשיער? האם הייתי צריכה לצפות מראש שהיא תעשה את זה ולבקש להימנע?

איך אפשר לדעת לפני שהעיסוי מתחיל מה יקרה בו כדי שאוכל להגיד מה כן ומה לא מתאים?

איזה מן דבר מוזר זה להפקיד את הגוף שלי (וגם את הנפש כי ברור שהם מחוברים) בידיים של מישהי שאני בכלל לא מכירה?

במהלך העיסוי הרגשתי הרבה פעמים שבא לי לדבר איתה, להכיר אותה, שתכיר אותי, לשאול אותה על הגוף שלי, לא דיברתי. גם לא כשהעיסוי נגמר.

אני מרגישה שיש לי קושי לקבל טיפול במגע כזה. מצד שני מרגישה שהגוף שלי זקוק לטיפול כלשהו…

מקווה שאמצא את הדבר הנכון.

תודה ענקית לך על הדרך הזאת שאני הולכת בה ומקשיבה לעצמי ולגוף שלי".

 

דבריה מאוד מחזקים את האינטואיציה הפנימית שלי שיש משהו בדרך ובבקשה הפנימית שלי לייצר מגע מסוג אחר, גם אם זה רק מגע מפנק ולא טיפולי. מאוד אשמח לשמוע מכן חוויות ותחושות שלכן מעיסויים טובים ופחות טובים, מרגישה שאני רוצה ללמוד על זה דרככן.

תודה לכן,

לימור

 

עוד פרסומים בנושא עיסוי וגוף :

מתי עיסוי נשים בהריון הופך להטרדה מינית? / לימור לוי אוסמי

הגוף שלי ואני נפגשים ומדברים / שירה דרוקר

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך לאתר, להשתתף בדיונים בדף הפייסבוק ולהירשם לעדכונים במייל medabrot.imahut@gmail.com

 

צילום: Unclesam

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “לא לכולן מתאים לקבל עיסוי שבדי בספא”

  1. חגית הגיב:

    מקום מאוד מוכר. אני אפילו בספא לא יכולתי להעניק מגע דומה לכל אדם. תמיד הייתי קשובה ושיניתי את הדרך, העוצמה, הקצב, מאחד לאחת. הפידבקים היו חזקים מאוד בעקבות כך וגם הטיפים זרמו יפה… יש נשים שאמרו לי לעשות להם מגע חזק מאוד ואמרתי להן שלדעתי הן דווקא זקוקות לרוך, למגע מלטף יותר. בהתחלה הייתה התנגדות אבל כשכיוונתי אותן לנשום ולהתבונן בחלק הזה שרוצה חזק, פתאום משהו בהן השתחרר. חלקן בכו ואמרו שהן מתקשות כל-כך פשוט להניח לי לגעת בהן. שהן רוצות כל הזמן להיות בשליטה. ולדעתי גם זה בסדר. אני באופן אישי לא מרגישה בנוח בספא. הרבה יותר נעים לי מגע של אדם שאני מכירה ומעדיפה שיאצו ולא עיסוי בעירום. פעם פחות הייתי קשובה לעצמי אבל היום אני יודעת יותר מה נכון לי ומהמקום הזה מאחלת לי להיות יותר ויותר קשובה גם לצרכים של מטופליי/מטופלותיי העתידיים. תודה לימור על פוסט רגיש ונוגע.

  2. אנונימא הגיב:

    את אחת ויחידה במינך.
    הלוואי והמהות שלך, הגישה שלך, תתפזר עוד ועוד בעולם, ותדביק עוד אנשים ברגישות המאוד מיוחדת שלך, לימור…
    אני לא אוהבת עיסויים, כי המגע מבחינתי פולשני מדי ולא מתחשב בי, ברגישויות שיש לי בגב, ברגליים… עיסוי – זה רק בן הזוג שלי.
    ממטפלות אחרות – רק שיאצו, וגם זה לא מכל אחת.
    טיפולים במגע הפכו למן משהו מאוד עממי, מסחרי… כמו שאת כותבת – משהו מאוד כללי.
    אני כבר לא מדברת על כל מיני הטרדות שקורות תוך כדי עיסויים (שגם מזה "נהניתי" פעם כגיל שהיה צעיר מדי מכדי לדעת איך להעמיד גבול ברור וחד משמעי).

    הלוואי והגישה שלך, המגע שלך (הפיזי והרגשי והנפשי) היה משהו שהיה נלמד כחלק בלתי נפרד מלימודי הטיפול במגע בכל מקום…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך זה מרגיש להיות בדיכאון אחרי לידה?

מאת : אמא ש

24 בינואר 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

"דיכאון אחרי לידה", זה נשמע כמו איזו כותרת רפואית לאיזה מצב ש"אין סיכוי שיקרה לי". הרגשתי אותו חזק, את הבייבי בלוז. אחרי הכל, הלידה הייתה טראומתית כל כך, שהיה לי ברור שזה לא יעבור חלק. אבל חשבתי שבזה זה נגמר פחות או יותר, שבזה סיכמנו את העניין, קיבלתי את השיעור שלי, מספיק. לא שמתי לב לכל המרכיבים מסביב שהלכו אט אט ונבנו בתוכי, עד שכבר היה מאוחר מדי.

במבט לאחור, זה קל לראות איך הדברים התגלגלו. ברגע האמת, לא היה לי מושג שהמדרון תלול כל כך.

שבועות והנפת תינוקות

מאת : מטופלת פריון

17 במאי 20132 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

כל שנה בחג השבועות מתקיים טקס הנפת התינוקות כחלק ממסורת הבאת הביכורים במושב. כל שנה אני שמחה בשביל אחרים אך, גם אחוזת קנאה בהורים שעולים לבמה ומציגים בגאווה את התינוקות החדשים שלהם. כל שנה ליבי מתכווץ ונחמץ עוד קצת. קול מיוסר בתוכי ממשיך ושואל מתי כבר יגיע התור שלנו?

התינוק שלי בוכה המון- יש לכן עצות?

מאת : אמא עייפה

21 באפריל 201315 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה, רוצות לישון!

הייתי יכולה להתמודד עם הלילות אם הוא היה משלים שעות שינה ביום, אבל גם במהלך היום הוא ישן בין חצי שעה לשעה במצטבר… הוא כל הזמן בוכה, אם הוא על מזרן הפעילות ואני לא מתעסקת איתו הוא בוכה, גם כשהוא על הנדנדה, הוא בוכה, על הספה הוא בוכה. לא מוכן להיות על הבטן, ברגע שמשכיבים אותו על הבטן הוא מתהפך בחזרה ומתחיל לבכות. לא נראה לי שמשהו מציק לו כי הוא בוכה רק כשהוא לבד ומשעמם לו. אם אני איתו על תקן צוות הוואי ובידור הוא משתף פעולה, צוחק ומחייך. ברגע שאני קמה הוא מתחיל לבכות ולצרוח שאחזור.

הוא אוכל מצוין!!!! גומר בקבוקים של 180 ולפעמים גם 240 מטרנה פעם בשלוש שעות בערך, אוכל פירות וירקות בגן כל יום.

העייפות המצטברת הבלתי אפשרית הזו שכבר שוכנת לה קבע בעצמות, והבכי הבלתי פוסק שלו גורמים למתחים ולעצבים בבית. בן זוגי ואני מוצאים את עצמינו רבים ללא הפסקה על השטויות הכי קטנות. עכשיו אנחנו לא מדברים כבר למעלה משבוע.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם