הולדת תינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא

מאת : לימור לוי אוסמי

7 ביולי 2014 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, מקצועניות מדברות, מתמודדות עם נורמות וציפיות, עמוד הבית, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה

 

הולדת תינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא.

גם כאשר התינוק נולד באופן רצוי עם המון ציפיות ותכנונים, לידתו לא מביאה רק שמחה ואושר, אלא גם עצב, קושי יומיומי, חוסר הנאה, עייפות בלתי נגמרת, התנפצות פנטזיית האמהוּת, אובדן הזהות הקודמת, רצון לא ממומש להיות לבד, העדר הנאה מהתפקיד האימהי, העדר אהבה כלפי התינוק, הבנת חוסר השוויון בין המינים, כעס וקנאה כלפי בן הזוג ועוד המון חלקיקי חוויות ותחושות שמפתיעים בהגיעם, כי לא ידענו שהם אמורים להופיע, הרי למדנו שאמהות היא הגשמת הייעוד הנשי, מלאה באושר ושמחה.

בשנים האחרונות ישנה כתיבה הולכת וגוברת המציפה את נושא הקושי שאחרי הלידה בכל כלי התקשורת, אז למה עדיין רובנו מלאות אשמה כאשר התחושות הללו נחוות בתוכנו? האם עדיין לא הגענו לתקופה בה אמורה להיות הבנה טריוויאלית וברורה שקושי ואפילו תחושת מצוקה אחרי לידה היא טבעית וחלק ממהלך ההסתגלות הנורמלי של נשים להורות (וגם של גברים המעורבים בגידול התינוק)?

אם ננסה להסתכל על עצמנו מנקודת מבט קצת אחרת, נוכל להבין שהמצוקה הרגשית הגדולה ביותר, זאת שמחוררת את נפשנו, היא לאו דווקא בשל הימצאותן של התחושות הקשות שנמצאות ברובנו אחרי הלידה –

אלא דווקא בשל המחשבה שהן לא אמורות להיות, כי "ככה אמהות לא אמורות להרגיש".

כאשר עולה בתוכנו תחושה טבעית ואנו סבורות שהיא לא אמורה להיות ב'אמהות טובות', אנחנו מתחילות לתהות 'מה לא בסדר איתנו?', ובמהרה, אפילו בלי לשים לב, נכנסות למעגל האשמה, הבושה וההסתרה ומתנהלות בעולם עם מה שמרגיש כמו מפלצת קטנה-גדולה שחיה בתוכנו בעודנו מנסות להעמיד פנים שאצלנו הכל ממש בסדר.

 

כדאי שלא נשכח זאת. כשאנחנו הופכות לאמהות, משהו חשוב מתרחש והוא לא רק התוספת הכמותית של עוד תינוק או תינוקת במשפחה. מתרחש בתוכנו שינוי אישי נפשי משמעותי שהוא לא רק קל, ולא רק שמח, ולא רק מרחיב את הלב, אלא הוא גם מתיש, אינטנסיבי, מפחיד, מעלה חרדות וגובה מאיתנו מחירים אישיים, חברתיים, זוגיים, כלכליים ותעסוקתיים.

אנחנו נכנסות לעידן הפתיחות, עידן שבו הכל נהפך ליותר גלוי ופחות מוסתר. זה נהדר עבורנו, האמהות, כי אנו מגלות דרך השיח החדש שהרבה ממה שלמדנו על מה שאנחנו אמורות להרגיש כאמהות הוא בעיקר פרסומת, ולא המציאות עצמה.

אנחנו אט אט מוכנות להיפרד מהדימויים שינקנו בילדותנו ופתוחות יותר להרגיש שמותר שיהיה לנו קשה, מותר לרצות להיות לבד, מותר לרצות לברוח ולא לחזור, מותר להתחרט, מותר לא לאהוב, מותר לבחור את מה שמתאים. מותר. אנחנו מבינות שאנו לא מיקשה אחת נשית-אימהית, אלא כל אחת מאתנו היא ישות עצמאית, עולם ומלואו בפני עצמה – ולכן לכל אחת מתאימה בחירה אימהית אחרת שהיא טובה בדיוק כמו הבחירה האימהית המנוגדת לה.

 

יחד עם זאת, חשוב להדגיש כי למרות שלרובנו קשה אחרי לידה, זה לא אומר שאנחנו חייבות להמשיך ולהניף את הדגל "אמהוּת זה קשה, אמהוּת זה סבל"' מבלי לבקש לשנות את המצב. לשם כך, יש ללמוד להפריד בין תהליך ההסתגלות להורות, שהוא תהליך אינטנסיבי ושוחק מטבעו, לבין התנאים שבהם מתרחשת ההסתגלות, אשר ניתנים לשינוי. גם תהליך קשה ותובעני באוריינטאציה שלו יכול להפוך לנסבל ואפילו למעצים, במידה והתנאים שבהם הוא מתרחש הם תנאים אופטימליים.

התנאים האופטימאליים האוניברסאליים שרובנו זקוקות להם כדי להרגיש טוב יותר אחרי הלידה ולא להגיע למצוקה נפשית או פיסית הם תמיכה רגשית ופיסית מותאמת, זוגיות טובה, מצב כלכלי טוב, תינוק בריא עם טמפרמנט נוח, בריאות פיסית ונפשית וידע מקצועי רלוונטי על גידול התינוק והתהליכים הרגשיים שעוברים ההורים אחרי הלידה. יחד איתם, ישנם גם תנאים אופטימאליים המשתנים מאחת לשנייה, על פי צרכיה המשתנים ומציאות חייה. האם אנחנו יודעות לדייק מהם התנאים האופטימאליים עבורנו כדי לעבור את תהליך ההסתגלות להורות? ואם אנחנו יודעות, האם אנחנו מרגישות בנוח לבטא אותם ואף לדרוש אותם?

אני מרגישה שהגיעה העת לשינוי התנאים, פשוט כי מגיע לנו. מגיע לנו לקבל תמיכה פיסית ורגשית שמותאמת לנו, הן מקרובינו והן מהמדינה שבה אנו חיות. ככל שאנחנו כפרט והמדינה כחברה נשכיל להבין שאמהות, הורות, אחרי לידה, היא לא רק אושר ומימוש, אלא אחת התקופות הקשות בחיינו הבוגרים, כך יש סיכוי גדול יותר שצרכינו ייראו, יישמעו וייענו. אך אם נבחר ללכת שולל אחרי דימויי הפרסומת המציגים תמונת שווא הורית, נמשיך להאשים את עצמנו כאשר קשה לנו, מבלי להביט החוצה על מה שמגיע לנו כדי שנרגיש טוב יותר.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות, עוסקת בהעלאת המודעות למעבר הרגשי להורות ומקיימת מפגשי ייעוץ ממוקדים עם נשים בנושא הזה.

אפשר ליצור איתי קשר במייל, אני תמיד עונה  medabrot.imahut@gmail.com

 

 

עוד אמהות כותבות:

להשלים עם עצמי=לעשות שלום עם עצמי / אמא

עזרה בתקופה שאחרי הלידה היא הכרחית / דנה רביב ליברמן, דולה פוסט פרטום

אולי כדאי לי להיות בדיכאון אחרי לידה?/ אוסי הורביץ

 

גם את מוזמנת לכתוב את עצמך, להשתתף בדיונים כאן ובפייסבוק ולהצטרף לעדכונים במייל דרך רשימת התפוצה.

 

צילום: Philippe LERIDON

הכתבה פורסמה לראשונה באתר מאקו

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “הולדת תינוק היא מאורע משמח- אבל היא גם לא”

  1. הדס פורת הגיב:

    ממש מסכימה ומרגישה הרבה מאוד מהנאמר כאן.
    הכנה נכונה להריון ללידה והורות יכולים מאוד לעזור ולהקל על הסמתומים, על זיהוי התחושות והמצבים בהן אנחנו נמצאות וחוות לאחר הלידה.

    דבר אחד שלא דובר בו והוא לדעתי אחד הדברים החשובים, אם לא החשוב מכולם – בניית סביבה תומכת של חברות ומשפחה, של אוזן קשבת "שפויה" שמבינה אותי, שתדע לתמוך בי, שנמצאת איתי באותו הכיוון אליו אני מכוונת ולא שוללת ומבקרת אותי.
    סביבה כזו שתדע לעזור לי בזיהוי המצבים, ותוכל במהרה להושיט לי חבל הצלה.
    סביבה שאפשר לפנות אליה תמיד והיא תמיד זמינה.
    סביבה שחושבת עלי ואני עליה וממנה אני מקבלת כוחות, ובעצמי תומכת בה כשצריך, אי אין אדם מציל את עצמו מבית האסורים, ולפעמים הדבר שהכי מרפא הוא השיתוף והעזרה לחברות.

    שנדע ימים יפים ושקטים, שנצליח להתעלות מעל המצבים ולראות בהם הזדמנות ליצירה ולחיזוק הקשרים ביננו.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידת בית: איך החלטתי ללדת בבית ?

מאת : שירה דרוקר

10 במרץ 20113 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אני תוהה עד היום למה בדיוק התחברתי בגישה הטבעית הזו של לידות בית? אף פעם לא הייתי בחורה "טבעית", אבל תמיד האמנתי שאני חזקה, ובשנה שלקראת החתונה וההריון התחזקתי עוד יותר, הגעתי לרמות חדשות של אמונה בעצמי, של חשיבה חיובית, הגעתי להשלמה עם מי שאני ואהבתי את עצמי. אולי לראשונה בחיי הייתי מאושרת.

הרעיון של "לעשות את זה בדרך שלי", ללדת לפי בחירה ולא באופן פסיבי, לעבור את החוויה הזאת של לידה באופן אבסולוטי, מבלי לברוח מהכאב שאולי צפוי לי, מבלי לברוח מרמות הרגש והאינטנסיביות של החוויה, עם האנשים שאני בוחרת שיהיו איתי, ללא הגבלת כמות ואיכות, במקום הנוח והמוכר לי ביותר. הכול נראה לי כאפשרות הטבעית ביותר עבורי, כהמשך הטבעי לכל מה שעשיתי עד כה בחיי.

כל כך חיכיתי, אז למה כל כך קשה????? 

מאת : שרון פלג

18 בנובמבר 20142 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

כל כך חיכיתי, אז למה כל כך קשה?????

יותר משנתיים שחיכיתי לך, ועכשיו שזה כל כך קרוב הרגשות מעורבים והפחדים פשוט לא נשלטים.

התחלנו היום שבוע 39!!! השמחה וההתרגשות אמורים להיות בשיאם, לא?? במקומם אני מלאה בפחד, חשש אפילו קצת רחמים עצמיים…. פתטי! אבל זה מה שיש.

החלטתי שאני רוצה אפידורל- סיפור לידה

מאת : יעל אמא של אלעדי

20 באוקטובר 20105 תגובות

מתוך לידה עם אפידורל, סיפורי לידה

בחודשים האחרונים של ההריון, כשהתחלתי לדבר על ללדת בלי אפידורל, כולם אמרו לי (וצדקו, כן?), את תלדי עם אפידורל. גם בעלי חשב כך. ולכן גם לא התייחס יותר מדי לכל הקדיחות שלי על לידה טבעית ופעילה, על תנועתיות, על מפל התערבויות וכו'. אבל משהו אחד כן נכנס לו לראש: אם לוקחים אפידורל, עדיף לקחת כמה שיותר מאוחר (בטווח שבו אפשר כמובן), ולא על ההתחלה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)