רגע לפני פרידה שלישית, מכתב לאורי בני הקטן

מאת : רעות אביב

31 באוגוסט 2014 | 0 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא, עמוד הבית

לאוריק שלי

אתה רק בן 10 חודשים, ואנחנו כבר למדנו מיני פרידות.

את הרחם עזבת, ויצאת בצרחה ושמחה אל אוויר העולם. ערום ומלוכלך נחת עליי, עם קול בכי חלוש, שחקתי באצבעותיך הקטנות, התפעלתי ולא האמנתי שאתה הקטן זה שבעטת וסובבת לי איברים פנימיים במשך חודשים. אביך צחק צחוק גדול, ודיבר אליך מילים משונות על העולם שעוד רגע תפגוש.

(פרידה ראשונה)

 

6 חודשים הסתכלנו זה על זו במיטות הצמודות, למדת להתגלגל לעברי בלילה, לחום הגוף והחלב. למדנו להתעורר לבכות ולחייך ביחד, עד שהבטן אמרה לי שדיי, אנחנו זקוקים למרחב. אתה ואני צריכים לישון ולא להתחבק כל הלילה. עברת למיטה הגדולה, לחדר ליד. בכיתי המון, התגעגעתי וחסרת לי. אתה למדת לישון יותר טוב.

(פרידה שנייה)

 

ועכשיו, ממש עוד יומיים אתה הולך לגן. אתה הקטן, היפה, הרך. אני כל כך מתרגשת ופוחדת ומוצפת שלא מצליחה לכתוב על הפרידה הבאה שלנו. חוששת.

שלא יבינו את השפה שלך, שלנו. מתי אתה רעב? או עצוב? איך תירדם?

התרגלתי כל כך לימים המשותפים שלנו, לימים הטובים, הארוכים, המשוגעים, המתישים והמעייפים כל כך.

אוהבת לפגוש אותך אחרי שינה טובה. עומד במיטה ומחייך, שמח לפגוש בי.

אוהבת לראות את הדברים הקטנים שאתה לומד כל יום, ולהיות מוקסמת מהם

אוהבת לחזור להיות גם קצת ילדה איתך- לשיר ולזחול, להוציא לשון ולעשות קולות.

יש בי אהבה כל כך גדולה. לא ידעתי שאפשר לאהוב כך.

אורי שלי,

אתה גדל, ואני צריכה ללמוד להיפרד, וגם אתה.

שבוע הבא כל אחד מאיתנו יתחיל תקופה חדשה ומרגשת בחייו.

ואמא אוהבת אותך, ושומרת עליך מכל רע.

(רגע לפני- פרידה שלישית)

 

 

עוד אמהות שנפרדות:

גן בפעם הראשונה/ אביבית זהבי בינשטוק

כשהבית ריק.. הבית ריק| הילדה נכנסת לגן/ ליטל אוהב ציון

אמא בקליטה / הילה גלסר

 

ועוד במדור 'גן ובית הספר'

צילום: Galina Barskaya

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

נפרדת מהבלוג, אני במקום אחר

מאת : אחת וזהו

1 במאי 20112 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

עוד מעט חודשיים מהויפאסאנה, ואני מעיזה כבר להגיד בקול רם (ולכתוב שחור על גבי בלוג) – אני במקום אחר.

הבטן לא מתכווצת לי כשאני פוגשת חברה שאוטוטו יולדת, או כשאני מחזיקה על הידיים את התינוק החדש שלה. אני בכלל הרבה פחות עסוקה בזה. העולם פחות מתחלק לי לאנשים עם ילד אחד (וזהו) לעומת כל השאר…

מזל טוב לי! תינוקי בן שנה!

מאת : הכי אמיתית

10 ביולי 20116 תגובות

מתוך לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

אני לא מאמינה שעברה שנה…

אני יודעת שזה נשמע הדבר הכי קלישאתי לומר, אבל אני באמת לא מאמינה,

וזה לאו דוקא מהמקום המחוייך והרומנטי של אם מרי- פופינסית שמתרפקת על ימי האימהות הראשונים….

זה בא ממקום שיש בו (היום….) כיף עם האימהות, ויש בו הנאה מהילד, ויש בו את ההרגשה שהוא באמת באמת ה- אוצר שלי,

ואת הידיעה שהוא הכי הכי הכי שבעולם….:)

(איזה כיףףףף שהגעתי למקום שאני אומרת את הדברים הללו….)

איך יולדים בשבדיה ? כמו בישראל.. – סיפור הריון ולידה של שירה / חלק 1

מאת : אמא של שירה

17 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך יומן הריון

אני פורצת בבכי היסטרי – בכי משחרר שנה של ציפייה ואכזבה ומתקשרת לידיד שלי מרוב בלבול וצורחת בטלפון: "אני בהריון! אני בהריון! מה לעשות אמאל'ה???”

כל ההיריון אנחנו קוראים לך בשם "אגנטה" אמא מאוד אוהבת את להקת אבבא השבדית ובעיקר את הבלונדינית ויום אחד אבא הציע שכך נקרא לך. כולם מכנים אותך כך.
כמה שבועות אח"כ אנחנו נוחתים בארץ לראש השנה ו"על הדרך" עושים גם את בדיקת השקיפות עורפית. הרופא שואל אם נרצה לדעת את מן העובר – אני עונה "ברור" והוא אומר ששמונים אחוז שזאת בת! זהו – אני מאוהבת!!!

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)