איך לשאול בטבעיות אישה אחרי לידה מה שלומה באמת?

מאת : נועם דרומי

30 בספטמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

כשאני פוגשת בעבודתי נשים אחרי לידה (בדרך כלל בטווח של עד 3 חודשים לאחר הלידה) במרפאות בהן אני עובדת כאחות, ישובות על כיסאות ההמתנה, עם תינוקותיהן או בלעדיהם, אני ניגשת בטבעיות לאישה ושואלת אותה: "מה עם הדיכאון והעצב שלך? האם עודם תופסים חלק נרחב מיומך או שהם כבר בדרך ללכת?"

אשתדל לדלג על ה"מה שלומך" הסתמי ובר ההתחמקות בדמותו של ה"בסדר" המחרה מחזיק אחריו באופן אוטומטי פה בארצנו. אגש ישר ולעניין.

על פי רוב השאלה מאפשרת פורקן אמיתי ושיתוף כנה. אין שפיטה, הרי כבר הודנו בקיומו של העצב, אז כל ההכחשות נופלות מעצמן אחת אחרי השנייה. הוא נמצא, הוא נוכח, על כן בואו נכבדו ונתייחס אליהם כולם: אל הדיכאון, העצב, הבלוזיות, הבכי, הכעס ועוד.

 

הדיכאון, העצב, הבכי שלאחר הלידה הם כה טבעיים וברורים. הם שם לדעתי כחלק מתהליך ההריון, הלידה והפוסט הריון. משהו בעיבוד של כל הנשיות והאמהות הזו כנראה דורש שנהיה שם.

ככה הרגשתי זאת אני בגופי בלידת שני בניי וכך, עם התחושה הזו בגוף שזה קיים וטבעי, אני מנסה לאפשר את זה במפגשים השונים עם הנשים במרפאה. זה כנראה איזה שהוא תכנון של הטבע שעדיין לא עמדנו על טיבו. מה פשרו?

מה הוא בא לומר?

זה בדרך כלל לא קורה במחלקת יולדות, שם רובנו עוד אפופות שמחה והתרגשות. זה מגיע בבית, אחרי שהיום יום מזדחל ואנו מגלות שהעולם כמנהגו נוהג למרות שלי יש תינוק לטפל בו ואת 'עצמי' לטפל בה, ועדיין- כמנהגו הוא נוהג.

מעגל הנשיות הכה חשוב, מרכזי, חייתי בחייה של  ילדה-נערה-אישה כנראה נושא בחובו גם את הירידות ההכרחיות האלה של אחרי השיאים הגדולים של חיינו; הריון ולידה. חשוב להתייחס לנפילה שבאה אחרי בטבעיות גמורה (אפילו בציפייה הייתי אומרת), בכבוד, ברגישות בחמלה ובייחודיות לאישה שחשה בו בדיוק כפי שאנו נוהגים בנשים הרות, ערים לכל דבר ושינוי בה.

כחברה שמקדשת הריון ולידה (וזה כבר למאמר אחר) כדאי שלא נזנח את החלק שבא אחרי הלידה, שבו יותר מכל האישה צריכה תמיכה, עזרה, חיזוק וגם ובעיקר נוכחות פיזית קרובה שמאפשרת לה להבין לאט לאט את המציאות החדשה.

 

(הערה- כשהעצב או הדיכאון מופיעים בעוצמה גבוהה ומתמשכים ופוגעים ברווחה הנפשית והאישית של האם או התינוק אפשר לבחור להרגיש טוב יותר באמצעות פנייה לאנשי מקצוע מתאימים).

 

 

נועם דרומי. אחות מוסמכת והומאופתית קלאסית

 

כתיבה נשית נוספת:

 האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי

הולדת תינוק היא מאורע שמח- אבל היא גם לא/ לימור לוי אוסמי

הומיאופתיה קלאסית: איך היא יכולה לעזור אחרי הלידה?/ קרן שרגנהיים שלם

 

תמונה: Kiraly Zoltan

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

על חקירת השב"כ בחדרה של הפסיכולוגית ההתפתחותית

מאת : לימור לוי אוסמי

18 בינואר 20119 תגובות

מתוך לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

מרגישה את עצמי נמלטת לשירותים, הכל כל כך מכוער שם מאחורה. מוזנח ולא אסתטי. יושבת על האסלה וחושבת לעצמי: "לימור, נכון שקבעת, אבל זה לא אומר שאת חייבת לבוא. היא לא ממש השאירה לך ברירה כשהיא קבעה את הפגישות. כל הגוף שלך דרוך ומרגיש לא בנוח, את לא יכולה להיעזר בה. יש משהו שמרגיש לך ממש לא טוב פה, את לא שמה לב ? את לא חייבת להיות מנומסת אליה, את יכולה למצוא מישהי שתהיה לך איתה יותר כימיה.

בְּהַשְׁרָאָתְךָ

מאת : טלי בר אור

21 ביולי 20115 תגובות

מתוך יצירה נשית, לכל אמא, תחושות כלפי הילדים

בְּהַשְׁרָאָתְךָ
אֶהְיֶה עֲדִינָה
לא אֶשְׁלַח נִימַי הַלְּהוּטִים
כְּקוֹצִים מְרוּגִים
אֲשַׁיְּפֵם ואֶהְיֶה לגִּבְעוֹל בְּעֶרְיָתוֹ
גַּם אִם אֶצְטָרֵךְ
לְהִפָּצַע

לשנות תנוחה כשלא נוח

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באפריל 20140 תגובות

מתוך לכל אמא

אני מרגישה שזאת תזכורת לעצמי לא לשכוח לשנות תנוחה כשאני מרגישה שזאת הנוכחית כבר לא מתאימה כרגע. גם לא אהיה בטוחה האם התנוחה הבאה תהיה לי נוחה יותר, כדאי פשוט לנסות תנוחה חדשה, מקום חדש, נקודת מבט חדשה. לפעמים אני מפחדת ממשהו חדש או סקפטית שהשינוי יעזור וזה מעכב אותי מחיפוש אחר התנוחה והמקום החדש, אז אני לא זזה. תקועה במקום.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)