איך לשאול בטבעיות אישה אחרי לידה מה שלומה באמת?

מאת : נועם דרומי

30 בספטמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

כשאני פוגשת בעבודתי נשים אחרי לידה (בדרך כלל בטווח של עד 3 חודשים לאחר הלידה) במרפאות בהן אני עובדת כאחות, ישובות על כיסאות ההמתנה, עם תינוקותיהן או בלעדיהם, אני ניגשת בטבעיות לאישה ושואלת אותה: "מה עם הדיכאון והעצב שלך? האם עודם תופסים חלק נרחב מיומך או שהם כבר בדרך ללכת?"

אשתדל לדלג על ה"מה שלומך" הסתמי ובר ההתחמקות בדמותו של ה"בסדר" המחרה מחזיק אחריו באופן אוטומטי פה בארצנו. אגש ישר ולעניין.

על פי רוב השאלה מאפשרת פורקן אמיתי ושיתוף כנה. אין שפיטה, הרי כבר הודנו בקיומו של העצב, אז כל ההכחשות נופלות מעצמן אחת אחרי השנייה. הוא נמצא, הוא נוכח, על כן בואו נכבדו ונתייחס אליהם כולם: אל הדיכאון, העצב, הבלוזיות, הבכי, הכעס ועוד.

 

הדיכאון, העצב, הבכי שלאחר הלידה הם כה טבעיים וברורים. הם שם לדעתי כחלק מתהליך ההריון, הלידה והפוסט הריון. משהו בעיבוד של כל הנשיות והאמהות הזו כנראה דורש שנהיה שם.

ככה הרגשתי זאת אני בגופי בלידת שני בניי וכך, עם התחושה הזו בגוף שזה קיים וטבעי, אני מנסה לאפשר את זה במפגשים השונים עם הנשים במרפאה. זה כנראה איזה שהוא תכנון של הטבע שעדיין לא עמדנו על טיבו. מה פשרו?

מה הוא בא לומר?

זה בדרך כלל לא קורה במחלקת יולדות, שם רובנו עוד אפופות שמחה והתרגשות. זה מגיע בבית, אחרי שהיום יום מזדחל ואנו מגלות שהעולם כמנהגו נוהג למרות שלי יש תינוק לטפל בו ואת 'עצמי' לטפל בה, ועדיין- כמנהגו הוא נוהג.

מעגל הנשיות הכה חשוב, מרכזי, חייתי בחייה של  ילדה-נערה-אישה כנראה נושא בחובו גם את הירידות ההכרחיות האלה של אחרי השיאים הגדולים של חיינו; הריון ולידה. חשוב להתייחס לנפילה שבאה אחרי בטבעיות גמורה (אפילו בציפייה הייתי אומרת), בכבוד, ברגישות בחמלה ובייחודיות לאישה שחשה בו בדיוק כפי שאנו נוהגים בנשים הרות, ערים לכל דבר ושינוי בה.

כחברה שמקדשת הריון ולידה (וזה כבר למאמר אחר) כדאי שלא נזנח את החלק שבא אחרי הלידה, שבו יותר מכל האישה צריכה תמיכה, עזרה, חיזוק וגם ובעיקר נוכחות פיזית קרובה שמאפשרת לה להבין לאט לאט את המציאות החדשה.

 

(הערה- כשהעצב או הדיכאון מופיעים בעוצמה גבוהה ומתמשכים ופוגעים ברווחה הנפשית והאישית של האם או התינוק אפשר לבחור להרגיש טוב יותר באמצעות פנייה לאנשי מקצוע מתאימים).

 

 

נועם דרומי. אחות מוסמכת והומאופתית קלאסית

 

כתיבה נשית נוספת:

 האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי

הולדת תינוק היא מאורע שמח- אבל היא גם לא/ לימור לוי אוסמי

הומיאופתיה קלאסית: איך היא יכולה לעזור אחרי הלידה?/ קרן שרגנהיים שלם

 

תמונה: Kiraly Zoltan

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זוגיות: מדריך למשתמש

מאת : תום אלרום

25 במאי 20115 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, ספרים לאמהות

המנבא הטוב ביותר להצלחת הקשר אינו תכיפותם ותוכנם של הוויכוחים בין בני הזוג, אלא האופן שבו הם מתנהלים… בני הזוג מרגישים חופשיים להעלות תלונות, אך הם עושים זאת בזהירות, תוך התייחסות למעשה ולא לעושה, ללא רצח אופי וללא דברי ביקורת קשים ואישיים, הכללות, הבעת בוז וסלידה, מתקפה חזיתית, הכחשת אחריות והטלת אשמה על בן הזוג. הם גם אינם נוקטים את החלופה של נסיגה לשתיקה קרה (עמ' 45).

'נשים גדולות מהחיים'- נשים בהריון וגופן

מאת : לימור לוי אוסמי

29 בינואר 201221 תגובות

מתוך הריון

לרוב כשאני מביטה בתמונות סטודיו מעלפות של נשים בהריון, תמונות שבהן יש איזה צירוף של עונג מושלם, עולה בי לצד ההתרגשות גם רגש אחר, שתוהה עד כמה זה 'אמיתי' כל הדבר הזה, עד כמה המופלאות הזאת הנשקפת מבעד התמונות היא אותנטית, אמיתית, משקפת את התחושות הגועשות שמתחת. עולה בי איזה חשק לשאול את האישה המצולמת: איך את מרגישה ? מה את עוברת ?

הרי הגוף והחיים שלנו כל כך משתנים בהריון. איך אנחנו עם הדבר הזה, עם ההשתנות הזאת ?

איך הקשר שלנו עם הגוף בהריון ואיך הוא שונה מהיחסים הרגילים בינינו לבין הגוף ?

כל אחת חווה את השתנות הגוף אחרת, את חוויות ההריון אחרת ובפרוייקט הזה הזמנתי אתכן, הנשים המופלאות שלוקחות חלק באתר, לשתף אותנו בתמונה מאלבום התמונות הפרטי והבייתי שלכן, בתמונות אותנטיות וטבעיות, ולחשוף משהו ממה שהיה בכן בהריון, משהו על הקשר בינכן לבין הגוף בהריון.

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"

מאת : אמא אלונה

19 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הנקה בשבילי היא חלק בלתי נפרד מהאמהוּת. מבחינתי לא קיימת אופציה אחרת להזנת התינוקות שלי (סליחה אם זה נשמע קצת קיצוני אבל זו רק דעתי האישית והאמונה שלי – אני לא באה להטיף לכל מי שבחרה אחרת).

בשבילי לא להניק ? לא רוצה לחשוב אפילו על לא להניק… אני אמות מבפנים.

ברור שההנקה היא גם בשבילי, באיזשהו מקום, והיא גם חלק מתפיסת העולם האימהית הכוללת שלי- חשוב לי להרגיש שאני מעניקה לילדיי את הטוב ביותר.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם