נחת עליי גל של עצב חמישה חודשים אחרי לידה

מאת : אמא אנונימית

13 בספטמבר 2014 | 5 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים, תחושות מגוונות אחרי לידה

בס"ד

לימור שלום,
מתנצלת שזה לא בקובץ וורד אני עם אמצעים טכנולוגים מאוד מוגבלים. נתקלתי באתר שלך והייתי חייבת לכתוב לך. אני אישה חרדית בת 31 בעלת תשובה לאחר לידה ראשונה ביתי בת חמישה חודשים ואני רוצה לבקש לשתף נשים שאולי חשות כמוני.
שנים חיכיתי לילדים, אני אוהבת ילדים, תמיד פרגנו לי שאני טובה עם ילדים ואני מאוד אוהבת את התינוקת שלי. בחודש הראשון היה קשה הלילות הלבנים ההתארגנות לחיים החדשים אבל עם הזמן למדתי להסתדר עם הטכני וברמה הרגשית האמנתי שזה יסתדר עם הזמן (על אף שאני אשת מקצוע מתחום בריאות הנפש ). חזרתי לעבודה והייתי גיבורה ממש. לפני כשבועיים נחת עליי גל של עצב ששוטף אותי כל יום מחדש, הרמה הטכנית לא מספיקה להדביק את הרמה הרגשית. אני חשה מנוקרת כלפי החיים ובמעיין יאוש עצום. אני רוצה לחייך וליהנות מהתינוקת ומבעלי ומכל מה שכל כך אהבתי קודם אבל לא מצליחה. הפער בין הציפייה שלי מעצמי להיות אם השנה  למציאות שבה אני פחות מתפקדת ממה שאני יודעת קשה לי במיוחד. אני מפחדת מהתיוג ומהסטיגמה במיוחד במקום העבודה שלי ולכן נמנעת מטיפול תרופתי או פגישה עם פסיכיאטר בשרות הציבורי (לפרטי אין לי יכולת כלכלית לממן) אשמח אם מישהו יוכל לעזור לי.

* המכתב נכתב כמייל אישי ולאחר מכן האישה ביקשה להעלותו לאתר.

אמהות נוספות שיתפו:

דיכאון אחרי לידה: כשהשמחה הופכת לעצב? / לימור לוי אוסמי

ההורות והנישואים לוקחים ממני המון כוחות נפשיים/ אמא אנונימית

בכי אחרי לידה / שלומית ארד

 

צילום: Stanisa Martinovic

5 תגובות ל- “נחת עליי גל של עצב חמישה חודשים אחרי לידה”

  1. היי, בהמשך להתכתבותנו, ההצעה לשיחה טלפונית איתי בעינה עומדת. אני חושבת שזה יכול לעזור לך. השיחה יכולה להיות ללא תשלום או תשלום לפי היכולת.
    נזכרתי גם שקיים ארגון ניצ"ה לנשים מהמגזר הדתי http://www.nitza.org/about/
    גם כדאי לעשות בדיקות דם. תפקודי בלוטת התריס, ברזל, B12, אומגה 3. מחסור בהם יכול להשפיע בצורה של עצב ודיכאון מבחינה נפשית.

  2. תמר קלר הגיב:

    אמא יקרה,
    מצטרפת להמלצותיה של לימור ,
    אני מבינה מאוד את חששותיך מהתיוג והסטיגמה -אשמח לשוחח איתך ולרכך עבורך את התפיסה.תוכלי ליצור קשר איתי דרך לימור.
    ארגון ניצה פועל בי-ם ובעוד מוקדים , פעילותם מאוד דיסקרטית .

    כל הכבוד לך שהושטת את ידך לעזרה.

    תמר

  3. רויטל המהממת הגיב:

    הי,
    בתור אחת שהייתה שם פעמיים, וכמו שאת בטח יודעת את בוודאי חווה דכאון אחרי לידה.
    ממליצה כמה דברים:
    1. כמו שייעצו לך לפניי – ללכת לבדיקות רפואיות ולהתייעץ גם עם רופא המשפחה מה ניתן לעשות מלבד כדורים פסיכיאטריים.
    2. להתחיל לעשות במיידי ארבעה דברים (פסיכולוגית קוגנטיבית אצלה ביקרתי חתומה על המרשם הזה):
    א. הליכה מהירה בכל יום לחצי שעה ויותר – אפשר גם עם עגלה.
    ב. בכל יום להיפגש עם אדם אחד – רצוי בלי התינוקת – זו יכולה להיות חברה, שכנה, המוכר בסופר – העיקר לדבר עם עוד אנשים.
    ג. לא משנה מהו המצב הכלכלי – בכל יום לקנות לעצמך משהו – זה יכול להיות ארטיק אם אין כסף. חשובה המחשבה על עצמך.
    יהיה לך קשה לעשות את הדברים האלה כי זה מצב נפשי פאסיבי, אבל נסי להתגבר.
    3. תאמיני שיהיה בסדר!! זה רק מצב חולף וזה ישתנה בקרוב. אני יודעת שקשה להאמין בזה, אבל המצב הזה ישתנה. דברי עם נשים סביבך על המצב – תופתעי לגלות כמה כמותנו יש שם בחוץ:) מצאי לך אוזן קשבת לא שיפוטית, זה גם עוזר.
    4. עם כל הכבוד לסיטגמה במקום העבודה, הבריאות שלך חשובה יותר – גם אני חששתי מזה, במיוחד שזה יוריד לי סיווג בטחוני בעבודה וכו', אבל מסתבר שאין קשר בין הדברים (ובמקום המעסק בבריאות הנפש אני בכלל מצפה שיבינו את המצב). תזכי שאין בזה בושה, זה מצב כימי של השתגעות ההורמונים במוח – כדור עוזר מאוד באיזון וכמו שהיית לוקחת כדור אם היה עולה לך החום, קחי כדור גם עכשיו אם צריך. חבל לסבול סתם, מיליוני נשים עושות את זה, ואת הכדור יכול לרשום לך גם רופא המשפחה.
    חיבוק גדול ובהצלחה!!

  4. ענבר לב אלי הגיב:

    אהובה! עברתי דבר דומה לאחר הלידה הראשונה שלי, יותר נכון הייתי בגיהנום ומה שהציל אותי היה הכדורים שבהם נעזרתי בשלב מסויים. זאת ברכה גדולה שיש אותם. חוץ מזה שאת מוזמנת ליצור עימי קשר. אעזור במה שרק אוכל. את מדהימה

  5. אורה ברקן הגיב:

    יקרה, טוב שהצלחת מעט לסדוק את הבועה החונקת של הדכאון ולהושיט יד לעזרה החוצה. יש היום מרפאות ציבוריות לבריאות הנפש ברחבי הארץ שבהן אפשר לקבל טיפול נפשי פרטני בחינם. לעתים יש רשימות המתנה אך במקרים של דכאון לאחר לידה בדרך כלל משתדלים לתת עדיפות. איני יודעת מה אזור מגורייך, אבל אם תרצי, תכתבי לי ואנסה לאתר עבורך מרפאה באזורך.
    בהצלחה בהתמודדות. אפשר לצאת מזה ולכן כדאי לפנות לטיפול.
    אורה ברקן
    (פסיכולוגית שעובדת במרפאה ציבורית לבריאות הנפש ומתמחה בטיפול בנשים)

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הפלה שעדיין יושבת לי בבטן, בלב ובנשמה. חלק ב'

מאת : ladybike

17 באוגוסט 201120 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

עברתי את יום הולדתי ה40 באירוע מקסים שאני ארגנתי רק אני וחברות. המשפחה קצת נעלבה שלא רציתי אותם, אך הבינו. כל חיי אני ספורטאית, לפני ההריונות שלי, אחרי וגם תוך כדי תמיד ספורט – יותר אינטנסיבי או פחות תלוי בתקופה של חיי. בשנים האחרונות התמקדתי יותר ביוגה, פילאטיס, שחיה, אופניים cross country, הרבה טיולי רגליים וכו'.

אחרי ההפלה, מכיוון שיש אפשרות להגיע לעבודה, דרך השדות, בלי סכנות – התחלתי לרכב על האופניים פעם או פעמיים בשבוע לעבודה. זה היה מעצים מאוד. מה גם במקום שעה + בפקקים, 50 דקות, טיול שטח מקסים והגעתי.

יום עצוב. לא יוגש כתב אישום נגד הדולה

מאת : לימור לוי אוסמי

16 במרץ 201126 תגובות

מתוך דולה, הריון

במדינה שלנו לא ברור עדיין שאסור לעסות פטמות בהריון, אסור להכניס אצבעות לרטקום, אסור לעשות עיסוי פרינאום, כל עוד שלא יוסדר בחוק. לדעתה, ייתכן שכל הדברים נעשו בכוונה טובה ומתוך רצון לעזור לאישה ההרה. צריך חוק, תקנון, בשביל שיהיה ברור שאסור לעשות את הדברים האלו בגופה של אישה. זה לא ברור מאליו.

הבן שלי מאושפז

מאת : אפרת

26 באוגוסט 201212 תגובות

מתוך אחרי לידה, שיהיו בריאים

הבן שלי מאושפז. ילדתי אותו לפני שלושה ימים. הוא החליק מתוכי ללא כאב, כמעט ללא מאמץ ועכשיו הוא רחוק ממני. אני בבית והוא שם.

אני הולכת לישון היום לראשונה בבית שלי, עם האיש שלי, עם הבן הגדול יותר שלי והוא שם. אני כמעט לא זוכרת את פניו למרות שהייתי אתו כל יום מאז שילדתי אותו ואני מתגעגעת, מרגישה אשמה שאני לא שם כל הזמן לידו. הוא נמצא בבליל הקולות האיומים של הפגייה והצפצופים הבלתי נגמרים.

הוא לא פג. דווקא נולד במשקל יפה של 3.412 אבל הוא צריך לעבור ניתוח. הריאות שלו לא יכלו לגדול כיוון שהקיבה שלו עלתה לבית החזה דרך חור בסרעפת ודחקה את הכול ימינה. ידענו על זה משלב מוקדם והחלטנו בכל זאת להביא אותו לאוויר העולם ולתת לו סיכוי לחיים טובים יותר לאחר הניתוח. האם החלטנו נכונה? אני לא חזקה כמו שחשבתי והמצב ההורמונאלי לא ממש עוזר. קשה לי לראות אותו ככה, קשה לי שאף פעם עדיין לא החזקתי אותו, שאף אחד עדיין לא חיבק אותו והוא לבד שם. מקבל את הטיפול הכי טוב שיש אבל לבד.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם