נוף ילדותי

מאת : אנה מישל

17 בספטמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

מהו נוף ילדותי? מסתכלת על בנותיי ותוהה – עד כמה שונה הולך להיות נוף ילדותן מילדותי?

נולדתי בבריה"מ וגדלתי שם עד היותי בת 7, הגיל בו החליטו הורי להגר מהמדינה ולעלות ארצה. כל כך הרבה זיכרונות צברתי שם, זיכרונות שצרובים בגופי. ריח של גשם, מגע האדמה, מראה העצים והיערות, טעם נטיפי הקרח בבית המשחקים בחצר הגן, מגע השלג וההרגשה כאשר מחליקים על הקרח, טעמם של פירות יער, טיפול בערוגת ירקות בדאצ'ה (בית קיץ), בישול מרק דגים שמשינו מהנהר ופטריות שקטפנו בעצמנו תוך שאבא ואמא מלמדים אותנו מה רעיל ומה לא. ההליכה לבית הספר בתלבושת אחידה (ומכוערת להפליא) עם סרט ענק על הראש, הציפייה לקבל את הכוכב האדום על דש בגד בית הספר ולהיות חלק מ…., הישיבה בכיתה בצורה שקטה ומסודרת, הצבעה על ידי הרמת היד כל עוד המרפק על שולחן הלימוד ולא מעלה. ישיבה בארוחות משפחתיות בלי לקום מהשולחן, כן, גם אם אתה ילד, כי ככה מכבדים מבוגרים. הירדמות לצלילי אגדות ילדים שמתנגנות כל לילה בפטיפון, שאגב עד היום מעלות חיוך אינסופי על פני ואת מילותיהן ומנגינתן אני יודעת בעל פה. טעם הכרוב הכבוש שהושאר בכפור בחוץ כדי לשפר את טעמו, טעמם הפריך של המלפפונים בכבישה ביתית וטעמם של תפוחי אדמה מטוגנים בבצל ובקילו שמן.

 

IMG_20140925_154726153_HDR

הדאצ'ה שלנו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

למה אני חושבת על כל זה? כי בנותיי לומדות ממני את השפה הרוסית, מדברות בה ואף מבקשות שאקריא את הספרים שהקריאו לי בילדותי, יודעות כבר לספר בעל פה סיפורים עליהם גדלתי, ובכל זאת, נוף ילדותן יהיה שונה. הוא יהיה מורכב גם מתירס חם בים בם בם, משירי הסתיו והאביב, חגי תשרי, מהמילה אמא (ולא מאמא), מהחום הארץ-ישראלי, מהחמימות והישירות. טעם ילדותן יהיה פירות קיץ מדהימים ותפוזים, מנהר הירדן והרי ירושלים והגולן.

 

בכל יום בו אני רואה אותן גדלות עוד קצת ועוד קצת, צוברות חוויות, מכירות אנשים, חוות צלילים, ריחות, טעמים – אני תוהה מה הן יזכרו מילדותן? מה ייצרב אצלן? עד כמה זה יהיה שונה? ובעצם עד כמה ולמי זה משנה?

 

מאמא שחיה בעולמות שונים ומחוברים, נהנית מהם ומאחלת לבנותיה שיהיו מעושרות בהם ובעיקר מאושרות.

 

בתמונה: אנה מישל בת 3 .

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כמה לשחרר? הצד שלו והצד שלה

מאת : אילת ועציון בר-נוי

20 בדצמבר 20109 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה

לגברים יש קטע כזה של לקרוא לנשים היסטריות. אולי לא בדיוק היסטריות, אבל לחוצות.
אתם, כידוע, האבות הכי רגועים בשכונה, אלה שילדיהם מתפלשים בבוץ, מקפצים על הנדנדות ועושים תמרונים של קמיקזה בין המגלשות. אנחנו ? היסטריות. מספיק שהילד נדקר מאיזה מזרק תועה וכבר אנחנו רצות איתו למד”א.

שלו שלי, אתה עושה אותי אמא

מאת : אמא רקפת לרר

22 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

שלו שלי, אתה עושה אותי אמא. כל כך הרבה מובנים יש למילה הזו. לפעמים מדהים אותי שאתה קטן כל כך אבל עוצמתי כל כך בחיי. אתה מציב לי מעין מראה של עצמי. כל התכונות שלי מועצמות בנוכחותך – הטובות והרעות.

אתה מגייס את כל נימי הנימים שלי בשבילך במחי של קול קטן שאתה מפיק או בכי אחד קורע לב. אתה היחיד בעולם שההזדהות עמו היא גם פיזית וגם ריגשית. הגוף שלי חי ונושם אותך ויחד איתו הלב. כשאתה נבהל, אני מרגישה את הלב נחמץ. כשאתה בוכה, עצוב לי. כשכואב לך, הגוף כואב לי.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק ב'

מאת : קרן פרידמן גדסי

6 בדצמבר 20100 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

היא אמרה: "ככה הרגשתי בלידה. הלכתי לאיבוד.. זה הרגיש כאילו שאני הולכת לאיבוד'

תחושת הקלה. עכשיו זה נאמר. בלידה, חלק ממנה הרגיש שהוא הולך לאיבוד.

דרך ההסכמה לשהות לרגע עם התחושה, והפנית תשומת הלב לגוף, היא יכלה להיות מודעת לפחד שעלה, לתחושת החיפוש שמתרחשת בתוכה, היא שמה לב גם לדופק המהיר, למתח שנוצר בשרירים, ולנשימה מהירה. תשומת הלב להתרחשות הגופנית, אפשרה לה להשתנות.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)