קלאב פוט- הסיפור שהיה ולא היה

מאת : איריס גומס

1 בספטמבר 2014 | תגובה אחת

פתאום קלטתי שלא עיבדתי את הסיפור הזה כמו שצריך ולא נתתי לו מקום 

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, שיהיו בריאים

 

זה ידוע שבארץ עושים המון בדיקות בהריון, הרבה יותר מבמקומות אחרים בעולם, ויש ביקורת לכאן ולכאן אם הן באמת נחוצות או סתם מלחיצות. הנה הסיפור שהיה לי בהריון:

כשהייתי בהריון בשבוע 22 הגעתי לרופא בסניף מכבי לעשות סקירת מערכות שנייה. כל החוויה איתו לא הייתה טובה מהרגע הראשון. הוא התחיל את הבדיקה, עבר על האיברים ואז התעכב ברגליים. הסתכל מהזווית הזו, הסתכל מזווית אחרת, הקפיא את התמונה כמה פעמים. זה נמשך דקות ארוכות עד שאמר – יש משהו ברגליים, אני מנסה להבין מה אני רואה. ואני בתוכי אמרתי "יאללה, הכל בסדר, שיסיים כבר". אבל לא. הוא המשיך ככה עד שאמר לנו שנדמה לו שהוא רואה קלאב פוט והסביר שזה מצב בו הרגליים פונות פנימה, וזו לא בעיה גדולה – פשוט מסדרים את זה עם גבס ונעליים מיוחדות. אמר, כתב "ייתכן קלאב פוט דו צדדי" ושלח אותנו להתמודד. הרגשות שלנו היו מעורבים. מצד אחד זה הופיע פתאום בסקירה שנייה אחרי שבראשונה לא ראו כלום. אולי הוא טועה? מצד שני, היה ממש עצוב פתאום לגלות שתהיה לנו התמודדות אחרי הלידה. מצד שלישי, ישר נכנסנו לגוגל והבנו שבסך הכל זו בעיה אורטופדית שאפשר לטפל בכמעט 100% אם לא ב-100%. זה לא משהו נוראי ויש דברים הרבה יותר גרועים (הטיפול בקלאב פוט הוא על ידי גבס למשך כמה שבועות כאשר כל שבוע מחליפים את הגבס כדי לתקן את מנח הרגליים ולאחר מכן מקבעים את המנח המתוקן באמצעות נעליים מיוחדות שנועלים במשך כל היום מלבד שעה הפסקה ולאחר כמה חודשים ממשיכים לשים את הנעליים בשעות הלילה למשך כמה שנים).
אחרי ההלם הראשוני הגענו לרופאת הנשים והיא נתנה הפנייה לבדיקת אולטרסאונד בבית חולים וגם לרופא לייעוץ גנטי. הבנו שהקלאב פוט יכול לעמוד בפני עצמו כממצא יחיד, אבל גם יש סיכוי שהקלאב פוט מעיד על בעיות נוירולוגיות ו/או כרומוזומליות ובייעוץ גנטי יגידו לנו מה יכול להיות הסיכוי לכך ואילו בדיקות מומלץ לעשות.

הגענו לרופא כשהייתי בשבוע 28, הוא עבר על הבדיקות וההסטוריה הרפואית שלנו. היינו במצב הכי טוב שיכול להיות ועדיין היה קיים סיכוי של 1% שיש משהו רציני. הוא המליץ לעשות דיקור מי שפיר שעושים בשבוע 31 במקרה כזה. עשיתי פרצוף שהביע חוסר רצון מוחלט לעבור את הבדיקה. הוא הסתכל עליי ואמר לי משפט שבחיים לא חשבתי שאשמע מרופא: "אם את לא מרגישה שצריך לעבור את הבדיקה, אז כנראה שאת יודעת משהו שאני לא". יצאתי מהרופא מחוזקת בהרגשה שיש משמעות לזה שאני מרגישה שהכל בסדר. כשעושים דיקור מי שפיר בשבוע 31 צריך גם לקבל זריקה להבשלת ריאות למקרה שתהיה לידה מוקדמת. מאוד התלבטנו אם לעשות אותה, זה ממש הכניס אותנו ללחץ. אחרי התלבטות רבה הבנתי עם עצמי משהו. הרגשתי שאם אני עושה את הבדיקה זה כאילו אני מפקפקת בה, בזה שהכל בסדר איתה. אחרי כמה ימים התגבשה בנו ההחלטה לא לעבור דיקור מי שפיר.

תוך כדי קראנו מלא באינטרנט, ניסינו לדלות כל פיסת מידע. הגענו לפורום קלאב פוט בתפוז, אפילו שאלתי שם כמה שאלות. הבנו שצריך לחפש עגלה עם מידות מסוימות כי לא כל אחת מתאימה לפיסוק הרחב שהנעליים עושות. בסוף לא קנינו כי העדפנו לנסות יחד איתה בזמן אמת – היה מאוד קשה לדמיין איך זה יהיה ואיזה רוחב צריך. בעקבות הפורום גם הבנו שבהתחלה בכלל לא נצטרך אמבטיה כי אי אפשר לעשות עם הגבס. בדקנו גם אצל איזה אורטופד כדאי להיות מטופלים באיזור שלנו ובאיזו שיטת טיפול. כמעט כל מי שסיפרנו על כך הכיר מישהו שהיה לו קלאבפוט. באישזהו שלב אפילו התחלנו לקרוא לה "קלאברית" וזה היה מצחיק כי שנינו היינו יוצאים מלא למסיבות (כך גם הכרנו), אפילו יחד איתה בבטן.

במקביל התחלנו בסדרת בדיקות אולטרסאונד ממוקדות בבית חולים. כל פעם לפני ששמו את המכשיר על הבטן קיוויתי שיגידו שהם לא רואים כלום… אבל כל פעם הם ראו את שתי הרגליים פונות פנימה. ולסיום קינחו באמירה: אבל אולי זה בסוף יתברר כקלאב פוט תנוחתי (קלאב פוט תנוחתי הוא מצב בו הרגליים פונות פנימה כמו ברגיל, אבל הן גמישות, לא מקובעות ואפשר להזיז אותן לכל הצדדים. בקלאב פוט תנוחתי לא היה ברור לגמרי מה הטיפול – אם שמים גבס בהתחלה או בכלל לא). אגב, מתברר שהמצב התנוחתי הוא די נפוץ, אבל אף אחד לא טרח לספר לנו את זה לאורך הבדיקות השונות.

 

וכך המשכנו עד הסוף… בבדיקת האולטרסאונד האחרונה בבית החולים לפני הלידה, כבר לא הייתה לי ציפייה שלא ייראו את הקלאב פוט. ודווקא אז הרופא אמר שהוא לא כל כך רואה את זה. בשלב הזה האמירה הזו כל כך לא השפיעה עליי כי כבר הייתי בטוחה שיש קלאב פוט וחשבתי שהוא סתם לא רואה. אולי גם הקרבה ללידה עשתה את שלה וההתרגשות לקראת המפגש יחד עם ההשלמה עם המצב כבר תפסו חלק גדול בתוכי.

ואז ילדתי, זה קרה די מהר . חשבתי שאני בטח ארצה להסתכל על הרגליים דבר ראשון. אבל זה לא קרה, פשוט הסתכלתי עליה בשוק מהיצור המדהים שנגלה בפניי. אני חושבת שבן זוגי הסתכל באיזשהו שלב ואמר שרואה את הרגליים קצת פונות פנימה.

לאחר הלידה, לקחו אותה לבדיקת הרופא, שסובב את הרגליים ואמר שלדעתו זה לא קלאב פוט. הוא קרא לרופאה האחראית, שאמרה את אותו הדבר, ובכל זאת ביקשו שאורטופד מבית החולים יראה אותה. האורטופד הסתכל עליה לשנייה, סובב את הרגליים, והודיע שאין לה כלום – רק המליץ שאורטופד נוסף יראה אותה בגיל 6 שבועות. גם אז האורטופד אמר שמנח הרגליים נראה כמו קלא בפוט אבל זה לא קלאב פוט. נתן לנו קצת תרגילים לעשות לה ולחזור בגיל 3 חודשים. מבדיקה לבדיקה מנח הרגליים השתפר. ועדיין צפויה לנו בדיקה נוספת כשתתחיל ללכת.

 

כל הסיפור כמו נעלם לאחר הלידה ולכן גם אני כאילו מחקתי אותו. רק עכשיו כשהיא בת שנה ושלושה חודשים, פתאום קלטתי שלא עיבדתי את הסיפור הזה כמו שצריך ולא נתתי לו מקום כי בעצם ההמשך עם כל הטיפול בקלאב פוט שהתכוננו אליו לא קרה מעולם. אז זה הסיפור שהיה ולא היה.

 

 

איריס גומס – מטפלת ברפלקסולוגיה, שיאצו ועיסוי בטן בשיטת Arvigo. מתמחה בטיפול בנשים, הריון, פריון ובכלל

אולי גם יעניין אותך לקרוא:

להיות אמא לקלאבר (קלאב פוט)/ אמא בעילום שם

 

 

פרסומים נוספים של איריס גומס באתר:

הרהורים של חודש אחרי לידה

מה הקשר ביו פרחי באך להריון? 

פרחי באך יכולים לעזור לך בהריון ובלידה

 

 

 

צילוםYvesBonnet

Trackbacks/Pingbacks

  1. שיאצו בהריון בתל אביב - 26/04/2016

    […] נתקלתי בסיפורים רבים ומרגשים על איך האינטואיציה הזו באה לידי ביטוי בהריונות של נשים. מזמינה אותך לקרוא את הסיפור האישי שלי – קלאב פוט: הסיפור שהיה ולא היה […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שינוי…

מאת : הכי אמיתית

26 ביוני 20119 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

מכירות את ההרגשה הזאת, שהחיים כבר פועלים מכוח אנרציה כלשהו, שהדברים- גם הטובים וגם הפחות טובים- הם פשוט ככה ואין ממש אמונה שמשהו יכול להשתנות?

זה יכול להיות בדברים שנותנים ביטחון, חברויות שאין לנו ספק שימשכו לנצח, ביטחון כלכלי שאין לנו ספק שהוא מצב קבוע ואין לנו פחד משינוי סטטוס, וזה יכול להיות בדברים פחות נעימים, נגיד, השבעה קילו שעושה רושם שלא משנה מה- הם כבר חתמו קבע על המותניים והישבן….או עבודה/ זוגיות שאני לא סובלת בה, אבל גם אין בה כבר אושר אמיתי, כיף או ריגוש כלשהו….היא פשוט שם….

מכתב לאישה יקרה

מאת : שירה דרוקר

22 באוגוסט 20119 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?

יקרה שלי,

אני חושבת עלייך הרבה בזמן האחרון. רואה אותך מדי פעם באיזה תמונה מזדמנת, ושוקעת במחשבות.

אני מתגעגעת אלייך מאוד. אני חושבת שאף פעם לא התגעגעתי כמו שאני מתגעגעת אלייך. הגוף שלי כואב מרוב געגועים אלייך.

ואני גם מקנאה בך. בזה שאת שלמה עם עצמך, את חושבת שאת כל יכולה, את מאמינה בעצמך כל כך, מרגישה שאין דבר שיעמוד בפנייך, ושאת תגיעי לכל מקום שאליו תרצי להגיע. הכול פתוח והכול אפשרי בעינייך. את לא מפחדת משום דבר והכול "קטן עלייך".

אמא ספורטיבית !! בנגיי, וולטרן, כרית חימום וחיוך גדול

מאת : ליטל אוהב ציון

27 בינואר 20118 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

לפני שבועיים כתבתי איך אני וספורט לא ממש חברים טובים, תיעדתי את רשימת מנויי לחדרי הכושר בסביבה ויכולתם אפילו להציץ אל ארון הבגדים שלי למדף בגדי הספורט שלרובם עדיין מחובר טיקט….. על הטור הזה קיבלתי הרבה מיילים ושיחות טלפון מחברים, בעיקר חברות, שצחקו ובעיקר הזדהו…וכאילו קיבלו ממני אישור להתבטל….

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם