מתקפה פנימית- על שליטה וחוסר שליטה

מאת : אמא אנונימית

14 בספטמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

קשה לאדם ב'שליטה' לכתוב על מצב של 'חוסר שליטה'. זה מגיע ללא אזהרות מקדימות. כך פתאום מרים ראש ומחליט להישאר. קשה עוד יותר לאמא. אמא תמיד נמצאת בשליטה. אמא היא 'לב הבית'. שומרת על הגחלת. על היסוד. מנהלת ומתנהלת. שולטת ונשלטת על ידי השגרה.
את מסתכלת על זה ומנסה להיאבק – זה הרבה יותר חזק ממך. זה שחור. קודר. ככל שאת מביטה בזה, 'זה' רק הולך וגדל. המימדים לא נתפסים. מפלצתיים. מעבר למציאות. האם זוהי המציאות?
בשלב מסוים את כבר מאמינה שכן. את כל הזמן מנסה להחזיר שליטה ולשמוע אחרים. לשמוע כמה זה 'נורמלי'. שכיח. לכולן זה קורה, אבל את בטוחה שאצלך זה אחרת. עוצמתי. הכי גרוע שיש. יישאר לעד. השתנית. את נעה ונדה בין תקווה לייאוש. בין שיטה לשיטה. הרבה מילים. מילים ועוד מילים, אבל הפעם המילים לא חודרות, הן רק מייאשות. מתפרקות להברות, לאותיות, הכול מתערבב בראש והראש כבר לא בשליטה. מי בעל הבית?

ארגז הכלים שלך סגור. נעול. 'משהו' השתלט עליו. את מנסה לנפץ אותו וכל הכלים מתרסקים לחלקיקים קטנים ואת מרגישה עוד יותר אבודה. יותר רחוקה מעצמך. דד- אנד. ואז לאחר ימים או שעות כי הזמן כבר מאבד ממשמעותו, את מבינה שאת חייבת להרפות. לשחרר אחיזה. לשחרר את הרצון לשלוט. לשנות. לטפל. לשפר. את חייבת פשוט להיות. להסתכל לפחד באדום של העיניים (אין כבר לבן בשלב זה …העייפות מכריעה). להסתכל על זה וממש ל'מדוט'. ל'מדוט' לתוך התחושה. לתוך הפחד. לתוך החרדה. לתוך החוסר שליטה ולהבין שזה לא אמיתי. זה רק בראש. המחשבות האלו שאת כבר שנים מנסה לדמיין אותן כבלונים, רכבות, עפיפונים או 'וואט אבר' הן מחייכות אלייך עכשיו. הן קלטו שקלטת – זה לא אומר שהן תעלמנה, אבל יש איזו הסכמה שקטה בין שני הצדדים. הן קצת ירפו, את קצת תשחררי ולאט לאט נוכל לחזור לנשום. לצוף. לחוש מעין 'קתרזיס' רגעי. טהור. נשימות סדירות. הגוף כבר לא כואב. המחשבות מנקרות בקצב שפוי. זה לא הסתיים עדיין, אבל את מבינה קצת יותר. מבינה שלא מבינה. מבינה שאין וודאות. למציאות חוקים משלה ואת לא תנהלי אותה. את מסתכלת על הילדים ואת מחייכת. חיוך שמתפשט בגוף. חיוך של אהבה. חיוך של אושר שמעתה והלאה מקבל כבר משמעות אחרת.

 

 

עוד אמהות משתפות:

אני אמורה/ לימור לוי אוסמי

לכל השדים והשינויים/ לי-את דנקר, מאמנת

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים / אמא

 

ועוד שיתופים נוספים במדור התבוננות, למידה, התפתחות

 

צילום: Jacob Walti

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יוקר מחייה עבור אם יחידנית

מאת : אוסי הורביץ

17 באוגוסט 20114 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

המחאה שפרצה לה בשבועות האחרונים, התפרצה לה לדלת פתוחה שאני חווה כבר זמן רב. הפוסט הזה לא בא לבכות על מר גורלי, אלא להאיר את הקושי של יחידניות בעולם יוקר המחייה הישראלי.

להיות אם יחידנית יש אתגרים רבים, אך נדמה לי שהקשה מכולם עבורי הוא האתגר הכלכלי.

לפני שהפכתי לאם, כשהיה לי ברור שאני רוצה להיות אם, חששתי מהפן הכלכלי מאוד. עם כל השאר אמרתי 'אסתדר'.

"אני לא האמא שחשבתי שאני אהיה" – דיכאון אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

28 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כמקשיבים לאמהות, מרגישים שהן כמו לכודות בין שני הקולות המנוגדים הללו שבתוך ראשן. החלק האחד של הקולות, מייצג את ציפיות האמהות מעצמן והאינטרפרטציה האישית שלהן לנורמות ולערכים תרבותיים הקיימים בחברה סביב האמהוּת. החלק השני של הקולות נדמה שמשקף לאמהות את הניסיון היומיומי האקטואלי, הקונקרטי, המתרחש במציאות הנסיבתית והאישית שלהן שהן נמצאות בה

הנקה שהצליחה רק עם הילד השלישי

מאת : רלי

1 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הרבה מכן יכולות אולי למצוא את עצמן בתוך סיפורי. הייתי רוצה לחזק באמצעותו אתכן, אשר החלטתן לא להניק הפעם ולקוות שאולי בפעם אחרת ההנקה תתאים לכן ותצליחו (גם אם לא – ילדכם יקבל את הטוב ביותר – אני בטוחה). הייתי רוצה לחזק את אלה מכן המניקות ואולי נתקלות בקושי רב ולקוות כי ההמשך יהיה קל וטבעי יותר.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)