מתקפה פנימית- על שליטה וחוסר שליטה

מאת : אמא אנונימית

14 בספטמבר 2014 | 0 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

קשה לאדם ב'שליטה' לכתוב על מצב של 'חוסר שליטה'. זה מגיע ללא אזהרות מקדימות. כך פתאום מרים ראש ומחליט להישאר. קשה עוד יותר לאמא. אמא תמיד נמצאת בשליטה. אמא היא 'לב הבית'. שומרת על הגחלת. על היסוד. מנהלת ומתנהלת. שולטת ונשלטת על ידי השגרה.
את מסתכלת על זה ומנסה להיאבק – זה הרבה יותר חזק ממך. זה שחור. קודר. ככל שאת מביטה בזה, 'זה' רק הולך וגדל. המימדים לא נתפסים. מפלצתיים. מעבר למציאות. האם זוהי המציאות?
בשלב מסוים את כבר מאמינה שכן. את כל הזמן מנסה להחזיר שליטה ולשמוע אחרים. לשמוע כמה זה 'נורמלי'. שכיח. לכולן זה קורה, אבל את בטוחה שאצלך זה אחרת. עוצמתי. הכי גרוע שיש. יישאר לעד. השתנית. את נעה ונדה בין תקווה לייאוש. בין שיטה לשיטה. הרבה מילים. מילים ועוד מילים, אבל הפעם המילים לא חודרות, הן רק מייאשות. מתפרקות להברות, לאותיות, הכול מתערבב בראש והראש כבר לא בשליטה. מי בעל הבית?

ארגז הכלים שלך סגור. נעול. 'משהו' השתלט עליו. את מנסה לנפץ אותו וכל הכלים מתרסקים לחלקיקים קטנים ואת מרגישה עוד יותר אבודה. יותר רחוקה מעצמך. דד- אנד. ואז לאחר ימים או שעות כי הזמן כבר מאבד ממשמעותו, את מבינה שאת חייבת להרפות. לשחרר אחיזה. לשחרר את הרצון לשלוט. לשנות. לטפל. לשפר. את חייבת פשוט להיות. להסתכל לפחד באדום של העיניים (אין כבר לבן בשלב זה …העייפות מכריעה). להסתכל על זה וממש ל'מדוט'. ל'מדוט' לתוך התחושה. לתוך הפחד. לתוך החרדה. לתוך החוסר שליטה ולהבין שזה לא אמיתי. זה רק בראש. המחשבות האלו שאת כבר שנים מנסה לדמיין אותן כבלונים, רכבות, עפיפונים או 'וואט אבר' הן מחייכות אלייך עכשיו. הן קלטו שקלטת – זה לא אומר שהן תעלמנה, אבל יש איזו הסכמה שקטה בין שני הצדדים. הן קצת ירפו, את קצת תשחררי ולאט לאט נוכל לחזור לנשום. לצוף. לחוש מעין 'קתרזיס' רגעי. טהור. נשימות סדירות. הגוף כבר לא כואב. המחשבות מנקרות בקצב שפוי. זה לא הסתיים עדיין, אבל את מבינה קצת יותר. מבינה שלא מבינה. מבינה שאין וודאות. למציאות חוקים משלה ואת לא תנהלי אותה. את מסתכלת על הילדים ואת מחייכת. חיוך שמתפשט בגוף. חיוך של אהבה. חיוך של אושר שמעתה והלאה מקבל כבר משמעות אחרת.

 

 

עוד אמהות משתפות:

אני אמורה/ לימור לוי אוסמי

לכל השדים והשינויים/ לי-את דנקר, מאמנת

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים / אמא

 

ועוד שיתופים נוספים במדור התבוננות, למידה, התפתחות

 

צילום: Jacob Walti

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

זה לא תמיכה "בהם". זו תמיכה בכולנו

מאת : הכי אמיתית

10 באוגוסט 2011תגובה אחת

מתוך קוראות לשינוי

בדרך חזור, האוטובוס חלף על פני שדרות רוטשילד, וראינו את המאהל הענק, המוני אוהלים, עומדים, שלווים כביכול אך צועקים אליך בקול גדול…

פתאום החיוך ירד מהפרצוף. ולא כי ראינו איזו זוועה מולנו, אלא כי משהו פתאום חלחל. עמוק.

פרחי באך בהריון ובלידה- כיצד הם יכולים לעזור לך?

מאת : איריס גומס

1 במרץ 2011תגובה אחת

מתוך הריון, רפואה משלימה בהריון ולידה

Crab Apple היא תמצית פרחי באך שמטהרת תחושות. אם זה בגלל שאת לא אוהבת להסתכל על עצמך במראה, אם יש לך תחושה של גועל עצמי שמלווה אותך – התמצית תעזור לך לקבל את ההופעה שלך ולהרגיש יותר בטחון לגבי איך שאחרים רואים אותך.
אם את מרגישה יותר מדי מגוננת ודואגת לשלום העובר, את יכולה להיעזר בתמצית Red Chestnut ולתמיכה בשינויים והסתגלות בתמצית Walnut.

אמא רקפת מעניקה טיפים לאמהות אחרי לידה

מאת : אמא רקפת לרר

3 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

1. דולה פוסט פארטום – דולה פוסט פארטום (מלווה/תומכת אחרי לידה) יכולה ללמד את הטיפול בתינוק טוב יותר מאמהות/סבתות שעשו את זה לפני 30 שנה. העזרה והלימוד של הדולה פוסט פארטום אחרי לידה מאפשרת להשאיר את היחסים במשפחה נייטרלים ולאמא הטרייה להביע רגשות במקום מכיל וללא מסיכות.

2 תהיי שלמה עם הבחירות שלך – הנקה או בקבוק, חיסונים או לא…שום דבר לא קריטי. למשל, אפשר להאכיל את התינוק גם מבקבוק אם זה לא הולך. אל תתאכזבי מעצמך. זה רק גורם לרגשות קשים ושיפוט עצמי שמקרינים גם עלייך וגם על התינוק ועושים את ההסתגלות אחרי הלידה ליותר קשה.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)