אהבה אמיתית

מאת : לימור לוי אוסמי

29 באוקטובר 2014 | 0 תגובות

מתוך הריון, התבוננות, למידה, התפתחות, יומן הריון, לכל אמא, עמוד הבית

 

אתמול ביקרתי חברה טובה שממש לקראת לידה ויצאתי עם חיוך גדול ומחשבה של 'איך לא עשיתי את זה קודם?'

היא, חודש תשיעי, עייפה, מותשת ומתה ללדת כבר.

אני, אוהבת אותה, רואה את סבלה ולא בטוחה אם אני ממש יכולה לעזור, כי הדבר המרכזי שהיא רוצה זה… ללדת.

אני בכרכור, היא מחיפה. כרגע בקושי נפגשות, בעיקר בטלפון. לא שלא היו ניסיונות מפגש לאחרונה, אבל הן לא צלחו.

 

נפגשנו. חיוך גדול. חיבוק גדול.

מיד הרגשתי שהדבר שהכי בא לי לעשות זה לפנק אותה.

'יש לך קרם גוף?' שאלתי.

'ברור', היא אמרה, וקיפצצה בחודש תשיעי אל הקומה העליונה כדי להביאו.

 

היא מחליפה לשמלה מאווררת יותר, פותחת מזגן (חם!!), נשכבת בנוחות על הספה ומתמסרת.

אני מורחת, מעסה, מקשיבה.

אנחנו מקשקשות, מדברות, צוחקות.

אני יודעת שאני פה בשבילה וכיף לי.

היא מתפשטת, רוצה שאעסה אותה בגב, מחפשת את התנוחה שנוחה לה ואני איתה, מסתדרת בכל תנוחה שתבחר.

'שתדעי לך, לא נתתי לאף אחד לגעת בי בזמן הההריון חוץ מל X  (בעלה)'. אני מאמינה לה. גם אני הייתי ככה בהריון, מפנטזת על עיסוי, אבל נהנית כשרק רועי מעסה אותי, והוא הפתיע בגדול ביכולות העיסוי שלו (איפה הן ביומיום? 🙂 ).

אני נהנית מזה שהיא מאפשרת לי לגעת בה בשלב כל כך רגיש בחיים.

יש לי הכשרה בעיסוי, אבל אני בעיקר נוגעת בה, לא מעסה.

היא מתמסרת למגע ונהנית.

גם אני. מאוד.

מרגיש כל כך הכרחי, נכון ומדויק.

מפגש בין נשים לפני לידה.

אהבה אמיתית.

 

לימור לוי אוסמי

 

אם גם אתן הרגשתן משהו כזה עם חברה לפני לידה, ממש אשמח לשמוע,

לימור

נושאים קשורים :

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הילה בת חודש

מאת : שירה דרוקר

5 ביולי 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

מזל טוב הילה ! את כבר בת חודש.

קודם כל – את כבר הילה. כבר לא "חבובה" וגם לא "התינוקת". יש לך שם, והוא יפה והולם אותך. ואנחנו משתמשים בו… את כבר בנאדם נוסף שחי איתנו בבית. ומרגישים בנוכחות שלך עד מאוד…

מצד אחד – נראה לי שעברו מאה שנה מאז הלידה. כבר קשה לי ממש לזכור איך נראו החיים שלי בתור אישה בהריון. מה עשיתי, איך נראיתי, מה לבשתי, לאן הלכתי… חיים אחרים לגמרי…

ניתוח קיסרי- לא דרמטי, לא סוחף, לא מפתיע

מאת : ilym

15 בפברואר 20110 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

אנחנו נוסעים לנו לחדר הניתוח ואבא שלך לידי מחזיק את היד, וסבא וסבתא הולכים מאחור ומסתכלים עלינו…בכניסה לחדר הניתוח המשפט האחרון שאמרתי לסבא וסבתא היה "בא לי לקום מפה ולברוח"! וככה אנחנו נכנסים עם אבא פנימה והדלתות נסגרות מאחורינו….

הלידה עצמה ממש לא הייתה ארוכה, ההרדמה נעשית בזריזות, רוני מחזיקה לי את היד כי אבא לא יכל עדיין להכנס בשלב הזה…היא התחילה לעבוד צ'ק צ'אק (והמרדים אפילו אמר שאני מורדמת מצטיינת..) , אבא נכנס ומתחילים…אני לא זוכרת על מה דיברנו, רק זוכרת שאבא ליטף לי את הראש ואני כל הזמן שאלתי למה אתה כבר לא בחוץ ולמה אני לא שומעת אותך בוכה…

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת : אמא של מיקה ודניאלה

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.