השליטה בחיי

מאת : אמא אנונימית

22 באוקטובר 2014 | 4 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

עם השנים למדתי להבין כמה השליטה שלי בחיי וחוסר היכולת שלי לשחרר משפיעה עליי ועל כל מי שסובב אותי.

עכשיו, במבט נוסטלגי לאחור אני מסתכלת על זה ומנתחת, כאילו שזה ישנה משהו למישהו.

 

כשהייתי קטנה, מגיל 6 בערך, הייתי מתעלפת מדם.

הייתי רואה דם ומתחילה לראות גם כוכבים. הייתי נכנסת לבית חולים ומתחילה להרגיש את הדופק שלי כואב מרב מהירות. התעלפתי כשעשו לי עגילים. התעלפתי כשכאבה לי הבטן.

ההורים שלי לקחו אותי לאיזה טיפול להרגעה.

לא עזר.

 

בגיל הבגרות, התחלתי להרעיב את עצמי ולעשות ספורט באופן קיצוני, תמיד הייתי רזה אבל שרירית, הפסיק לי המחזור ל3 שנים ורק כשהרופא אמר לי שזה יכול לפגוע לי בפוריות, שחס וחלילה לא אוכל להביא ילדים לעולם – שחררתי והתחלתי לאכול. היום אני מורה לספורט ומדריכת חוגים. שנים לקח לי לאהוב את עצמי בחזרה, או יותר נכון לומר – מהתחלה.

 

לא היו לי הרבה בני זוג כי אני לא מתמסרת בקלות. לא אוהבת בקלות ולא נותנת להכיר וגם לא טורחת להכיר בחזרה. לפני שהתחתנתי יצאתי עם בעלי 7 שנים. כדי להיות בטוחה. ואז התחיל לכרסם בי עניין השליטה.

הוא הכיר אותי בתקופות מטורפות שלי של חוסר שינה וטירוף בעיניים כשמשהו לא הצליח לי. כשהייתי במצבי לחץ, הייתי דופקת את הראש בקיר. זו לא מטפורה. הוא לא הבין אותי, אבל הכיל אותי. סחתיין עליו. הרבה אחרים היו נבהלים ומדווחים לרשויות.

לא ידעתי מה זה אומר להיות בטוחה, אבל אני לא שונה מהרבה נשים וגברים אחרים, אז לא התרגשתי מזה. התחתנתי.

 

כשהייתי בהריון, הגוף התחיל להשתנות. הכעסים, הפחדים, השאלות, החרדות – הכל הציף אותי.

הלידה היתה קשה ומתישה, הסתיימה בקיסרי אחרי יממה וחצי של כאבי תופת ותסכול מתמשך.

התרגשתי אבל הייתי עייפה מדי וכאובה מדי להתרגש באמת.

החודשים הראשונים היו מלווים בחרדות אינספור. לא הבנתי מי שם אותי בתפקיד המבוגר האחראי פתאום.

לא הבנתי איך אני עושה את זה שוב.

אני בהריון שני. יש לי ילדה מהממת בת שנתיים וחצי. יש לנו קשר עוצמתי.

אני בחרדות שוב.

כל לילה מתהפכת במיטה, הולכת לשירותים, הדופק עולה והנשימה המהירה מפריעה לי לנשום.

הבחילות והחולשה מצטרפים לפחד הכלכלי, לחלוקת האהבה והיחס בין הילדים, לאנרגיה שלי להכיל שוב יצור חסר אונים, לפחד מהלידה ומההריון ומהלא נודע.

 

אין סוף לכתיבה הזו. אין מסר. הרגשתי שאני צריכה לכתוב. לא כתבתי מאז הלידה הראשונה. לפני כן הייתי כותבת המון.

ברוח החגים, מאחלת לעצמי לדעת לשחרר. לא לפחד לאבד שליטה.

 

 

עוד אמהות כותבות:

מה את עושה מזה סיפור?/ לימור לוי אוסמי

איזו מין ילדה את היית?/ אמא

מאז שנהייתי אמא, אני מרגישה שיש בתוכי שתי נשים / אמא

 

שיתופים נוספים במדור התבוננות, למידה, התפתחות

 

צילום: לימור לוי אוסמי

4 תגובות ל- “השליטה בחיי”

  1. רחל הגיב:

    לתחושתי את מתארת דבר מאד שכיח אצל נשים בהריון שני. זה לא מבוסס מחקרית אבל אני מכירה את הפחד הזה מעצמי וגם מנשים אחרות שדיברתי איתן. זה לא ממש מדובר ונדמה לי שאין כ"כ לגיטימציה לפחדים האלו של ההריון השני, אבל אפשר לקלוט את זה בין המילים שלהן, בעיקר אחרי שעוברים את זה בעצמך וכבר אפשר לזהות את זה.
    גם לתגובה שלי אין סוף ואין מסר 🙂 הייתי רוצה לומר – אל תדאגי, זה יהיה בסדר והכל מסתדר אחרי הלידה, אצלי זה בהחלט היה כך, אבל אצל אחרות לא, כך שאין ערובה לכלום…
    אבל אולי קצת יעודד אותך לדעת שאת לא היחידה שמרגישה כל כך מפוחדת לקראת מאורע שאמור להיות משמח, או לדעת שאת לא היחידה שמרגישה חסרת נסיון ומבועתת למרות שהסביבה רואה אותך כאמא ויולדת מנוסה.

    • מיכל הגיב:

      כן כל מי שכבר עברה את זה כבר ככ עסוקה בחייה שלא מוצאת זמן להכיל את הפחדים האלו.

      אולי באמת לא צריך לפחד וצריך לקבל יותר אני בהחלט עובדת על זה.

      • רחל הגיב:

        הי שוב
        כשהייתי במצבך הרגשתי שזה לא בסדר לפחד כל כך ולא הצלחתי להסביר בדיוק ממה אני מפחדת.
        בתוך תוכי התמלאתי אימה אדירה מכל מה שצפוי בעתיד (לידה, תינוק נוסף וכו), וכשניסיתי להגיד את זה במילים זה נשמע לי לא הגיוני וגרם לי להתבייש בעצמי.
        הרגשתי שאין התאמה בין מה שאני מפחדת ממנו (כי כולן מסתדרות בסוף) לבין רמת הפחד שלי.
        אני זוכרת ששכבתי ערה בלילות בגלל זה, היו לי קשיי נשימה וכמה פעמים הייתי בטוחה שיש לי צירים מוקדמים.
        אני מניחה שלא "צריך" לפחד, אבל לא חושבת שאפשר באמת לשלוט בזה,
        אם הייתי יודעת שאני לא מוזרה או חריגה נדמה לי שזה היה מרגיע אותי קצת.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך יולדים בשבדיה ? כמו בישראל.. – סיפור הריון ולידה של שירה / חלק 1

מאת : אמא של שירה

17 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך יומן הריון

אני פורצת בבכי היסטרי – בכי משחרר שנה של ציפייה ואכזבה ומתקשרת לידיד שלי מרוב בלבול וצורחת בטלפון: "אני בהריון! אני בהריון! מה לעשות אמאל'ה???”

כל ההיריון אנחנו קוראים לך בשם "אגנטה" אמא מאוד אוהבת את להקת אבבא השבדית ובעיקר את הבלונדינית ויום אחד אבא הציע שכך נקרא לך. כולם מכנים אותך כך.
כמה שבועות אח"כ אנחנו נוחתים בארץ לראש השנה ו"על הדרך" עושים גם את בדיקת השקיפות עורפית. הרופא שואל אם נרצה לדעת את מן העובר – אני עונה "ברור" והוא אומר ששמונים אחוז שזאת בת! זהו – אני מאוהבת!!!

בכי אחרי לידה

מאת : שלומית ארד

26 במאי 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, סיפורי לידה, קושי אחרי לידה

אחד הדברים שהפריעו לי ביותר, מעבר לטראומה עצמה והכעס על "למה לא סיפרו לי שזה יכול לקרות", היתה התחושה הזו, המסר הנסתר, של :"תגידי תודה. הרי היה יכול להיות יותר גרוע,ובעצם, את צריכה להיות אסירת תודה (לרופאים) שאת והתינוקת בכלל בחיים. איך את יכולה להתלונן בשעה שיש נשים שכל כך רוצות להיות אמהות ולא יכולות או שחלילה קרה להן אסון…"

מידת ההשפעה של חוויית לידה הוליסטית על החיים שלאחר הלידה. זווית אישית

מאת : עינת דורפן

3 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עזרה ודאגה לעצמנו

אז למה הפעם לא חוויתי את הבייבי בלוז? למה אף אחות לא ניגשה אלי ודיברה אלי כאילו שהיא יודעת בדיוק מה עובר עלי? אולי כי לא הייתי מספר במערכת?

אני חושבת שעם כל הכבוד להורמונים, בכל אחת מאיתנו פועם לב ייחודי ומיוחד, לכל אחת מחשבות וקשת רגשות ייחודי לה, וכל ניסיון להכליל את החוויה שאחרי הלידה נוגע בשטחיות נסיבתית שאינה מכילה את מלוא הדרה, יופייה וייחודה של כל אישה.

מה הפלא שעולים רגשות קשים כל כך? מה הפלא שנשים רבות חוות תחושה של בדידות ואובדן החופש?

חווית לידה הוליסטית בעיני אינה מתמצה בלידה ללא אפידורל עם כדור עם חבל, בג'קוזי או בפרימוס… חווית לידה הוליסטית היא בראש ובראשונה חוויה של הכלה וכבוד אל האישה היולדת ואל נימי נפשה ומאווייה והיא לא נגמרת אחרי שהתינוק יוצא מהרחם, היא ממשיכה זמן רב אחרי שהדופק בחבל הטבור מפסיק. ואולי גם פה טמונה אחת הבעיות- יש היום מודעות הולכת וגוברת לחוויית הלידה, ואני מאוד שמחה על כך, אבל מה קורה אחרי הלידה?

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)