להיות אמא- מחשבות רגע לפני ההורות

מאת : מיטל

23 באוקטובר 2014 | 2 תגובות

מתוך אמהות ובנות, הריון, יומן הריון, לכל אמא, עמוד הבית

 

להיות אמא.

אמא אוהבת, אמא עוטפת, אמא חזקה ואמא גיבורה כל יכולה.

אלו הן בדרך כלל האסוציאציות שרצות לנו בראש זו אחר זו כאשר אנו חושבות על "להיות אמא".

כי אמא שלנו תמיד כל יודעת, כל דואגת ובעיקר כל טוטאלית.

כי אמא שלי הייתה הכול.

וכעת אמא היא בלשון עבר.

6 שנים מאז שנראות לעיתים כמו 6 דקות או 6000 שנה, כיאה לתעתוע הזמן.

ועכשיו אני עצמי עומדת "להיות אמא" בפעם הראשונה.

אמא ללא אם, שהיא לעיתים הילדה הקטנה מלאת התום והחדווה ולעיתים כה כפופה ממשא החיים, תשושה ומזדחלת לאיטה במורדות ועליות החיים, עם קמטי הפחד, התבונה וצללי לחישות העבר, שמהדהדים להם בתרעומת ברגעי ההווה.

מנסה להתכונן לרגע בו התינוק שמצמיח לו שורשים בתוכי, יבצבץ ויעלה אל מעל פני השטח.

מנסה להכיל את קשת הרגשות הגדולה שעולה רק מעצם הדמיון של הרגע.

ובמציאות-

איך זה יהיה? איך זה ירגיש?

האם הכאב ישתק או ישלח בי חיצי זעקה?

האם יהיה בי את הכוח?

האם אמצא את החיבור המיידי לישות שביתה הוא כעת בתוכי או שאתאהב לאט לאט בקצב ובזמן שנכונים לי…?

איך אדע מה נכון?

ואם אמעד ואפול?

ואם ארצה לברוח?

ואם לא אצליח לגשש את דרכי?

ובעיקר- האם אמצא את "אמא" בתוכי? אמא שלי הנפקדת אבל הכה נוכחת והאמא נושאת הכתובת "צבע טרי" שתיוולד לה בחבליה של לידה…

 

 עוד אמהות כותבות:

הבשורה/ אבא בתול

הצגה- יומן הריון/ הילה שרעף גלסר

שמש גדולה/ חגית מנדרובסקי

חודש לפני לידה/ אמא לעצמי

 

ועוד שיתופים  בנושא יש במדור 'יומן הריון'

 

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “להיות אמא- מחשבות רגע לפני ההורות”

  1. ליטל לוי הגיב:

    כמי שזכתה במרוצת השנים לתואר "אחותך", אני יכולה להגיד לך שאת תהיי אמא למופת. מותר למעוד וליפול, זה בסדר לרצות לברוח, זה אפילו לגיטימי לצרוח, אך מכוח התואר שניתן לי אני יודעת להגיד לך שאת לא כזו שמוותרת בקלות, את תילחמי ותמצאי את הכוחות שבך לקום ולעמוד איתנה מול כל האתגרים הניצבים בפנייך. אם תעבירי לבנך ולו עשירית מן הערכים הטמונים בך, הרי שיהא זה הילד בר המזל בעולם. גם אם בליבך שוכנת אמא נפקדת, הרי שהמורשת שלה כאן וקיימת. היא זו שחינכה אותך ולימדה אותך ערכים מהם, ערכים אשר לאורם התעצבת והפכת להיות האישה שאת היום. אני בטוחה שערכים אלה, שהם נר לרגלייך, ילוו אותך לאורך כל הדרך, הן במציאת האמא שבך והן בדרך גידולו של בנך. המילה "אמא" לעיתים נשמעת לנו מפחידה ואולי גם אמך חשה כך בצעירותה, אבל תיראי את הבת שהיא גידלה.

  2. מיטל הגיב:

    ואוווו הרסת אותי עם זה…. הייתי צריכה לקרוא כמה פעמים כדי לראות מבעד לדמעות וזה לא בגלל ההורמונים(:תודה,תודה,תודה!!!!!ריגשת אותי מאוד מאוד. ואני חושבת שיש לי כבר מודל לחיקוי של אדם וכמובן אמא למופת,ושאם אני אקח רק עשירית ממה שאת מביאה מעצמך לאימהות,אני אהיה ברת מזל(:

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מותר לך להרגיש שאת בדיכאון אחרי הלידה

מאת : לימור לוי אוסמי

8 באוקטובר 20106 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

כל כך קיוויתי שסוף סוף ידברו על דיכאון אחרי לידה ממבט קצת אחר, אבל התבדיתי מהציפייה שלי כבר במשפט הפותח של הסרט: "הולדת התינוק אמור להיות הרגע המאושר בחיים, אבל יש אמהות שלא מרגישות ככה" (ניסוח לא אחד על אחד ).

באמת ? הולדת התינוק היא רק אירוע משמח ? אמהות אמורות להיות רק מאושרות אחרי הלידה ? מי אמר ? מי קבע ? ומה לגבי המחקרים שמראים שלידה של תינוק הוא אחד מגורמי הסטרס המובילים בחיים (יחד עם נישואין, פיטורים מהעבודה, גירושין ומוות) ? מה לגבי התחושות השליליות שנשים מרגישות אחרי לידה ?

הולדת תינוק היא גם מאורע משמח- אבל היא גם לא !! עם הלידה של התינוק מגיעות גם המון תחושות קשות של בדידות, עצב, כעס, תסכול, עייפות וגם- דיכאון !

מוות אחרי מוות

מאת : שמס

22 בדצמבר 20153 תגובות

מתוך התמודדות עם אובדן, לכל אמא

כשפרסמתי את סיפור הלידה שלי כתבתי בכותרת "לידה שקטה", אך שינינו את הכותרת לאחרת כי לא היה מוות בלידה.

היום אני כותבת " מוות חיים מוות ". אולי זו הכותרת שהכי מתאימה לסיפור שלי.

'השמש זרחה שוב', כתבתי , 'עם כל הקושי אנחנו רואים את האור וממשיכים בכל הכוח עם התינוק היפה המקסים שלנו'.

לילה עבר שקט, אכל, ישב איתי, שרתי לו, שיחקתי אתו, שמתי אותו במיטה, הסתכל עליי במבט עמוק ושלחתי לו נשיקה מרחוק. לו ידעתי, לא הייתי עוזבת אותו אבל מי אני שאעמוד בפני האל שקובע את העובדות, את האמיתות, את הכול.

אני מתפקדת לא רע אך בפנים הכל מתחיל לקרוס, חלק א' – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אוסי הורביץ

25 בינואר 20115 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

מגיעים רק חברות קרובות ומשפחה קרובה. הטלפון מונח כמו אבן על השולחן, אני לא מתקרבת אליו, לא יכולה לדבר עם אף אחד. הגוש בגרון מתחיל לגדול וחונק ואיני מסוגלת לדבר כלל.

אמא עונה לטלפונים ואומרת שאני עסוקה. יש כאלו שחושבים שאני קשה להשגה ומתלוננים על כך, כשאני כבר מצליחה לדבר, וגם שיחות אלו לא עוברות את הדקה, כי זה הזמן הארוך ביותר שאני יכולה להחזיק את עצמי בלי לבכות.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם