את צריכה בת

מאת : אביטל חיימי

16 בנובמבר 2014 | 5 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית

 

אהבתי להיות בהיריון. הייתי טובה בזה, לא היו סיבוכים, בעיות, הקאות, בחילות. גם לא כאבים, הבדיקות תמיד יצאו מצוין.

הרגשתי נהדר, עשיתי ספורט, הייתי פעילה וחזקה.

גם הלידות היו מעצימות. הייתי עטופה בחוזק פנימי שלא ברור מאיפה הוא צץ, הייתי נוכחת עבור ילדיי וליוויתי אותם אל יציאתם לעולם בעוצמה, בביטחון.

אחר כך באו הנפילות. הפחד החליף מקומו של החוזק. נשמתי פחד בוקר צהרים ערב ולילה. החרדות הלכו והתעצמו ללא שליטה. החושך גבר והפך הכול לקשה יותר ומסובך.

והילדים גדלים, השינה בלילה מתארכת לה. ומתחילות ההערות מסביבי- ״עכשיו הגיע הזמן לבת, מגיע לך!..״

איך אסביר לכל מי שאומר זאת מה עברתי, מה עברה משפחתי? עד כמה קשה להכיל את הרגשות הללו, את הכאב והעצב, ועם זאת, כמה קל להסתיר טוב טוב כדי שלא יראו וירגישו הסובבים אותי? כמה חוסר רגישות יש באמירות הללו ומה אחרים יודעים מהן העדפותיי?

תמיד חשבתי שתהיה לי משפחה גדולה, הרבה ילדים, ועכשיו ניצב מולי הפחד שמא מצב רוחי יתדרדר שוב ואשקע.

כל יום מחדש שואלת עצמי האם אוכל יום אחד בכל זאת לנסות ואז מגיע הקול שאומר ״אין לי הזכות לגרום לאהוביי את מסכת החשך בשלישית״.

יש לי 2 ילדים נפלאים, המאירים את ביתנו באור נהדר וממלאים עוד ועוד שמחה בליבי.

אין לי תשובה וגם לאף אחד אחר אין מושג מה נכון. והשאלה עדיין ניצבת.

מנסה להשלים עם הטוב ולראות מה יילד יום.

 

 

אמהות נוספות מעלות מחשבות, תהיות ולבטים לגבי האם להביא עוד ילד לעולם.

5 תגובות ל- “את צריכה בת”

  1. לי-את דנקר הגיב:

    אז שהם יביאו בת, ויטפחו לעצמם על השכם, ויספרו שהם נורמטיבים ומאושרים רק כי יש להם מלוא הטנא רב פאר.. תיבת נוח, שני מינים..
    ואת תמשיכי להקשיב לעצמך ולקצב שלך ותאהבי את הכן והלא באותה המידה.
    נשיקות לך אישה אמיתית

  2. כרמית הגיב:

    כל כך מבינה.
    ואני אומרת שיצאו לך מהרחם!

  3. מיטל הגיב:

    תמיד יש לאנשים מה לומר/לבקר/להעיר….ויש הרבה אלופים בתכנון החיים של אחרים…זה קשה להדוף אותם, ואצל אנשים שמטבעם אוהבים לרצות ושה״מה יגידו״ תמיד עובר להם בראש, זה קשה עוד יותר.יכולה רק לומר שלפחות אצלי,אני לא מצליחה להשתחרר מזה כמו שהייתי רוצה, אבל עם הגיל וההתבגרות, זה משתפר…

  4. רחל חיים הגיב:

    מאד מצחיקה אותי הסיטואציה. אקדים ואומר שגם לי יש שני בנים מהממים וגם אני שומעת לפעמים הערות כאלה. ומה שמצחיק אותי זה שאומרים לי את זה כאילו בטוח שאם אעשה עוד ילד, תגיע הבת המיוחלת. נדמה שכולם שכחו שאי אפשר להשפיע על מין היילוד ואף אחד לא ייתן לך את הבת המובטחת בפעם השלישית.
    לכן אני צוחקת בתוך עצמי על הגיחוך באמירות האלה. ובעיקר מתאמנת בלא להתייחס.
    מה שמאד מפריע לי זה שכתוצאה מההערות מסביב, אני מרגישה שקשה לי מאד להבין מה אני באמת רוצה. בינתיים אני מחכה ומקווה שהרצון האמיתי שלי יצליח לנבוט איכשהו. כרגע ממש לא מרגישה צורך בילד נוסף (בן או בת… לא משנה) ומשתדלת לעמעם את רעשי הרקע וללמוד את עצמי. לאחרונה אני חושבת שאולי אני אשה כזו שלא יכולה להיות מושקעת בשלושה ילדים בלי לשלם מחיר כבד מדי. זה בסדר.

  5. אנונימא הגיב:

    כל כך מבינה אותך.
    לי יש ילדה אחת.
    לי אף אחד לא מציק מבחוץ.
    אני מציקה לעצמי מבפנים.

    אני לא יכולה לצערי "לצאת לעצמי מהרחם", כי זו אני והרחם שלי 🙂
    האחרים שמציקים לך – שייצאו בגדול המרחם שלך…

    שתהיי תמיד מחוברת לעצמך ולמה שנכון לך ולמשפחה שלך…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לא מסוגלת לשתף במחשבות על הפלה

מאת : אמא אנונימית

16 בינואר 20129 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, יומן הריון

שוב זה קורה… שוב איחור במחזור, בדיקת הריון, שני פסים….כל הדאגות והחששות שקדמו לבדיקה נעלמו והחליפה אותם שמחה גדולה- עוד חיים נוצרים בתוכי!

זה לא היה מתוכנן.

לפני כ 4 חודשים מאוד רצינו והפסקנו עם הגלולות, אבל אז השיקולים הכלכליים גברו על הרצון והחלטנו לחכות. הקטנה שלנו רק בת שנה ו 3 חודשים, איך נסתדר עם 2 תינוקות בבית? עלויות של גן, סימילאק, חיתולים וזה רק בשוטף… עוד לא הספקתי לחזור לגלולות וכבר זה נקלט.

בהריון הראשון זה לקח כמעט שנה, לא חשבתי שהפעם זה יקרה כל כך מהר, לא הייתי מוכנה לזה! האמת, שהרגשתי ברגע שסיימנו לעשות אהבה… הייתה לי תחושה שלא ניתנת להסבר, תחושה שלא הייתה לי בהיריון הראשון ובחרתי להתעלם ממנה…

מה בין ריצה ולידה

מאת : גלית הרמן

23 ביולי 2013תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון

ב 3 הקילומטר הבאים אני כבר מסוממת לגמרי, מפוצצת אנדורפינים, מרגישה את הגוף במין ריחוף נעים כאילו נע מעצמו. חלק בי מודע לדרך שכבר עברתי וחלק בי מודע לדרך שעוד נותרה לי. אי אפשר לחזור אחורה, את הריצה הזאת אני כבר לא אפסיק. הידיעה שבכל רגע אני יכולה לדעת כמה עברתי וכמה נותר לי לעיתים מעודדת ולעיתים מבאסת…
נזכרת בפניהן המאוכזבות עד דמעות של נשים לאחר המשפט : "את בפתיחה של… " נתון שיספר על מה שעברה עד כה אבל לא יאמר דבר על מה שצפוי… תוהה אם אפשר היה שלא לבדוק בכלל פתיחה בלידות, איך זה היה משפיע על המצב הרגשי של היולדת…

מתי זה נגמר? אני מתחילה להרגיש שהפעם זה באמת זהו. אני לא יכולה להמשיך יותר, אין לי כוח. שמישהו יזמין פרמדיק חתיך שיחכה לי כי אני עוד רגע מתעלפת. אני מ ת ה !!
בעודי גוססת לי בריצה, חלפו אל מול עיניי הנשים שליוויתי… כשאני שומעת אותן אומרות משפטים דומים אני מבינה שהן עוד רגע רואות את תינוקן.

לידת בית: על מאבקים וקשיים בירוקרטיים

מאת : שירה דרוקר

28 במרץ 201115 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אישה שבוחרת ללדת בבית צריכה לממן את הוצאות הלידה בעצמה. תמיד אמרתי שאני אהיה מוכנה להשקיע בחוויית הלידה כמה כסף שאדרש להשקיע, כי לדעתי זו חוויה ששווה להשקיע בה. וכך אכן אני עושה. אני אצטרך לרכוש לעצמי ציוד ללידה, לפי רשימה שקיבלתי מהמיילדת. בנוסף, אני אצטרך לשלם למיילדת סכום לא מבוטל של 5000 ₪ עבור שירותיה. ויש עוד הוצאות זניחות (זה לא נגמר…).

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)