היום היית צריכה להיוולד

מאת : אמא לשניים

5 בנובמבר 2014 | 2 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, עמוד הבית

 

היום היית צריכה להיוולד. כמה חששתי מהיום הזה שיגיע. פחדתי שתהליך האבל יתחיל מחדש, אבל זה לא נכון. אני חשה זרות לתאריך הזה, שממילא לפי הלידות הקודמות לא היית נולדת בו, אלא הרבה אחריו. אני חשה חיבור לתאריך הלידה שלך שהתרחש בפועל, לפני ארבעה חודשים. ארבעה חודשים מוקדם מידיי. לפני כמה ימים הסתכלתי בתמונת אולטראסאונד שלך, היחידה שברורה ואת נראית שם כמו תינוקת. ניסיתי פעם ראשונה לנחש איך נראית. גיליתי שאני כבר לא מתעוותת בכאב כשאני חושבת על כך שלא רציתי לראות אותך, שהייתי מבועתת מהמחשבה שאראה אותך, שאבא שלך יראה אותך, שרק רציתי שייקחו אותך ולא ידעתי אפילו לאן. אני זוכרת שצעקתי למיילדת: "את זורקת אותה לפח?!" ולרווחתי היא ענתה בתדהמה שלא. כמה בכיתי אחר כך. הרגשתי שלא מילאתי את חובתי כאמא, לחבק אותך, לתת לך אהבה לפני הקבורה, שתדעי שהייתה לך אמא כאן, גם אם לא הספקנו להכיר. כמה עצב יש לי על עצמי, שהייתי צריכה לעבור את האירוע הזה, המחריד, המטלטל את הנשמה עד לקצה שלה. כמה עוצמה וכוח גיליתי בתוכי. כמה שמחה והכרת הטוב על מה שיש לי. לא שאלתי למה דווקא אני, לא כעסתי, לא שקעתי. הרגשתי כמו מי שניצלה מהמוות וחזרה. מי שפגשה במוות ויכלה לו. אחר כך הגיעו הכעס, הקנאה. הקנאה במי שלא ביקרה בצד האפל והריון בשבילה הוא עדיין אירוע משמח שנגמר בלידה ותינוק. כל אישה בהריון שראיתי ברחוב רציתי ללחוש לה – 'תיזהרי, בכל רגע זה עלול להיגמר, האושר שלך כל כך שברירי ואת אפילו לא יודעת'. הלוואי שגם אני לא הייתי יודעת. כמה תמימות יש בהריון, כמה אשליה של שליטה יש בבדיקות על בדיקות, מעקבים וויטמינים, במחשבה שאם אשמור על עצמי ואם מומחה יבדוק אותי ואם ואם, אז. אני פורשת את כפי ומתמסרת למה שבא, אני מקבלת שאני לא יודעת יותר ממה שאני יודעת. אני מודה על ההתמודדות שלי עם האובדן, מודה על בן זוג ושני ילדים אוהבים ואהובים שנפרדו יחד איתי והצטערו יחד איתי וזוכרים יחד איתי את התינוקת שחיכינו לה כל כך ולא באה.

 

 

 

 

***

כששאלתי את אמא לשניים איזה דימוי עולה לה בראש כדי שאוכל למצוא תמונה מתאימה, היא כתבה ' התמונה שעולה לי לראש זה יד שמשחררת פרח למים. פרידה'. לא מצאתי תמונה מדויקת לדימוי, אבל התיאור שלה עוזר להיות עם הכתוב בצורה מותאמת יותר.

מוזמנות בחום לכתוב בתגובות את מה שעולה בכן,

המילים שלכן חשובות.

 

אפשר לקרוא שיתופים נוספים של נשים שבחרו לכתוב על האובדן הריון שלהן,

ועכשיו, כשאני כותבת את המילים 'אובדן הריון', זה מרגיש לא זה. אובדן עובר, אובדן של ילד. אולי כך ראוי לקרוא לזה.

שלכן,

לימור, יוצרת האתר.

 

 

2 תגובות ל- “היום היית צריכה להיוולד”

  1. נעה שפר הגיב:

    יקרה,
    צמרמורות בגוף עולות עם הקריאה. מזדהה עם כל כך הרבה חלקים, ומודה לך על ההזדמנות להזכר שאני לא לבד בזה.
    את התאריך המשוער הדחקתי, ובאותו היום ממש, פתאום נזכרתי. יום זה היווה עבורי שער לתקופה אחרת, טובה יותר. תקופה לה חיכיתי וציפית, ובה העצב החל להתרכך אל מול הכרת הטוב וההודיה על מה שיש. מקווה שגם עבורך יביא איתו מעבר כלשהו למקום עוד יותר טוב 🙂

  2. איריס גומס הגיב:

    כל כך, כל כך עצוב. ממש הכנסת אותי לרגעים הקשים איתך, למרות שלא חוויתי משהו דומה. חיבוק 3>

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שוטפים לי את המוח

מאת : לימור לוי אוסמי

11 בדצמבר 201112 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי עסוקה בשאלה "מה שלי" ו"מה לא שלי", מה משפיע עליי מבפנים, מה משפיע עליי מבחוץ והאם אפשר בכלל להפריד בין השניים ?

כבר מאז שגלעד שליט שוחרר מהשבי, אני רוצה לכתוב משהו שקשור לזה. חודשיים הדבר הזה מתבשל אצלי בבטן.

לידה אחרת, לידה "מחוברת"

מאת : מיטל טולדנו

6 בפברואר 20130 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

כבר לפני מס' שנים, היה לי ברור שאת הלידה הבאה אני רוצה לחוות אחרת מהלידות הקודמות.

בזמן ההריון הראשון שלי (לפני 17 שנה) – מאד פחדתי מהלידה. לא פחדתי מזה שיהיה לי ילד, לא היו לי חששות שיהיו תקלות בלידה, או שהילד יצא לא בריא. הפחד הגדול שלי היה מהכאב! הכאב היה נראה לי כאב בלתי נסבל, ולא היה לי ברור איך אני הולכת להתמודד איתו.

בלידה הראשונה קבלתי חומר מטשטש – שכנראה פעל את פעולתו, כי הזיכרונות מהלידה גם נהיו מטושטשים. אני זוכרת את עצמי אומרת מספר ימים אחרי הלידה ש"אני זוכרת שהיה נורא – אבל אני לא כל כך זוכרת למה…"

מאז שאנו הורים, כבר פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים

מאת : רעות שלומי רסלר

19 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה

אני צריכה את הגן עדן הפרטי שלי, את האהבה שלי, מושלמת ושלמה.
להעמיד לעצמי מראה ולכתוב על הפגמים?
על זה שמאז שאנו הורים אנו פחות מסתכלים אחד לשני בעיניים,
על זה שאנו כל כך עייפים בסוף היום וכל מה שאנו רוצים זה לרבוץ מול הטלוויזיה,
על זה שאנו כל כך עסוקים בעבודה, בתחזוק הבית, בסידורים, בהנאה מהילדה, שלא נשאר לנו זמן להנות אחד מהשניה?

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)