מה אתן חושבות כלפי ילדה שמביאה ילד/ה לעולם?

מאת : מיטל

5 בנובמבר 2014 | 17 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

מהרהורי ליבי הער ב-5 לפנות בוקר,

אז כהריונית בשלב מתקדם, כאשר שעון הגוף שלי מעט מתבלבל, החלטתי לנצל את התסכול שבערות ולשתף מעט במחשבותיי על הורות צעירה: ההזדמנות לשיח והעלאת תכנים באתר הזה היא כמובן אינה מותנית בהצגת "גיל המשתמש" כמו גם זכות הבחירה להיות אמא בכל גיל, אבל לי אישית קשה לתפוס ולהבין נערה שמדברת אימהוּת.

לאחרונה, אני נתקלת בלא מעט ילדות בסוף שנות העשרה לחייהן או בתחילת שנות העשרים שמחליטות באופן מושכל (עד כמה שגיל כה צעיר יכול לאפשר לטעמי בחירה מושכלת) להגדיר עצמן כנשים שמדברות אימהוּת, אך בפועל כל אחת מהן היא ילדה שהולכת לגדל ולעצב ילד.

אני מודה ומתוודה: קשה לי וכואב לי כי אותן ילדות יקרות לליבי עד מאוד. קשה לי לעמוד מן הצד בעודן מטלטלות את ספינת נעוריהן הרחק, מותירות רסיסי חלומות אבודים מאחור, והופכות באחת לדמות או תחפושת של אם בישראל.

כל שמתחשק לי באותן רגעים, זה ליטול את אותה נערה בזרועותיי ולהשיבה ל"מגרש המשחקים", למיצוי תרכיז הגיל הכה צעיר בו היא מצויה, כחלק תקין מהתפתחותה הנפשית על מנת שבאמת תוכל לדבר אימהוּת כאישה בבוא העת.

אין בדבריי כדי לפגוע או לבקר וכמובן שכל אדם מעל גיל 18 הוא אדון לעצמו, אך דווקא מהבמה שנוצרה כאן עבור נשים שבעיניי הן בשלות, עוצמתיות, עברו דבר אחד או שניים בחייהן בתהליכים נפשיים מורכבים, אני אשמח לשמוע את דעתכן בעניין כי אני מאוד סקרנית: מה אתן חושבות או מרגישות כלפי ילדה שמביאה ילד/ילדה לעולם? כיצד להתמודד מול ילדה בתחפושת אישה כשהמילים מן השיר " יש לך זמן לגדול- כמה יפה את", מושלכות הצידה ואיתן גם "קחי את החיים כמו פרי- קחי כל מה שאפשרי"?

נושאים קשורים :

17 תגובות ל- “מה אתן חושבות כלפי ילדה שמביאה ילד/ה לעולם?”

  1. ליבי בר הגיב:

    מעניין.

    אני נכנסת תחת הקטגוריה הזאת של "ילדות שמחליטות להביא ילדות"?
    אני בת 24, יש לי גורה בת 3, לא מתוך "אופס" אלא מתוך בחירה ומחשבה ורצון ואהבה (ובשקט אני אגלה שאני בהריון בחודש שישי).

    אז אני ילדה?
    לא חושבת.
    אני אישה.

    הייתי אישה גם בגיל 14, כשכל בייביסיטר שעשיתי בחן מבחינתי את האפשרות שלי להיות אמא-צעירה
    הייתי אישה גם בגיל 16, כשישבתי בשקט ושמעתי סיפורי לידה של נשים אחרות (דודות, אמא, שכנות..אמהות שעשיתי אצלן בייביסיטר 😛 )
    הייתי אישה כשנכנסתי לאתרי הורות, גם בגיל 16, וחיפשתי כ-ל גישה הורית אפשרית ובחנתי למה אני מתחברת

    אני מניחה שיש לי כל כך הרבה יותר זמן הכנה רגשית של "לפני הורות" מאשר שי לכל-כך הרבה נשים אחרות.

    להורות שלי הגעתי בשלה, שלמה ובטוחה בעצמי
    כך גם ללידה הביתית המהממת שהייתה לנו
    כך גם להמשך חיי

    • מיטל הגיב:

      היי ליבי,
      קודם כל תודה על התגובה והשיתוף(:
      אני חושבת שכמובן שכל מקרה הוא לגופו וכמובן שאם את מרגישה באמת אישה ובשלה להיות אמא ושלמה עם עצמך אז את אכן כך וכמובן שלאור כל הדרך שעברת עד לשם. לדעתי יש גם הבדל בין הורות בגיל 18-20 לגיל 24.
      אני יותר התכוונתי כאן לילדות שאיפשהו אי אפשר לפספס את העובדה שהן לא באמת מוכנות והן כביכול נכנסות לתחפושת שהיא לא באמת שלהן (בגלל נורמה חברתית/ שייכות למגזר מסוים כי כך צריך וכו'), לא באמת מבינות מה זה ילד ואת ההשלכות של זה וכמובן גם המחיר אותו הן משלמות בסופו של דבר בגלל הבחירה הזו שהוא לדעתי גבוה מדיי(כמו ויתור על נעורים/לימודים/קריירה/עתיד)

      • ליבי בר הגיב:

        רק חידוד: אני בת 24, הילדה בת 3 וחצי
        בחישוב מהיר: ילדתי אותה כשהייתי בת 20, הריתי אותה, עוד קודם

        לא רואה את עצמי "מוותרת" על משהו
        חוץ אולי, מטיול-אחרי-צבא
        וגם אותו יכולתי לעשות איתה, ובחרתי שלא.
        בחרתי לעשות אותו בעוד כמה שנים, איתה+אחיה/אחותה+בן זוג

        לגבי לימודים אקדמאים – אני רואה את זה כמוערך יתר על מידה בקרב החברות והחברים סביבי
        אין משהו בהורות ש"עוצר אותי מלהתקדם"
        כי ה-"קדימה" שאני רוצה, זה בדיוק ה-"קדימה" שאני עושה…לכיוון ההורות הצעירה והמשפחה

        • מיטל הגיב:

          אני מאוד שמחה לשמוע בשבילך!!!! מקווה שכל אחת שמקבלת החלטה כזו, תרגיש בדיוק כמוך(:

        • ליבי בר הגיב:

          זאת שאלה.
          הנשים הללו (מסרבת לקרוא להן "ילדות" זה מקטין, מעליב) – בוחרות להיות אמהות?

          אם כן- זה המסע שלהן.
          זו הבחירה שלהן.
          וגם אם היא, בדיעבד, מתגלה כלא-מתאימה (אני גיליתי בדיעבד שבחירת בן הזוג הייתה לא מתאימה, משהו שהיום אני יודעת להגיד שהיה יכול להיות שונה אם לא כל-כך הייתי מכווננת הורות, במקום זוגיות):
          זה בדיוק-בדיוק השיעור הכי נכון להן

          • ליבי, כתבת שלימודים אקדמאיים מוערכים יתר על המידה. את מתכוונת שאין לך שאיפות אקדמאיות?
            יש קריירה שאת מכוונת אליה?
            תעני רק אם מתאים

          • ליבי בר הגיב:

            "שאיפות אקדמיות" – אני חושבת שזה ממש תלוי למה את מתכוונת.
            בעבר חשבתי שאני ממש מתאימה לאקדמיה, משהו בביולוגיה

            אבל…
            יותר נעים לי להיות מדריכה להכנה ללידה (את הדולאות שמתי בצד אחרי הלידה), לגדל את הילדה שלי בלי מסגרת, עם מחשבה עתידת לחינוך ביתי.
            הרבה יותר נעים לי לחשוב על עתיד כזה בשבילי, מאשר על לימודי תואר ראשון שמובילים רק ללימודי תואר שני (ופרנסה של לרוץ אחרי הזנב של עצמי) ושעות על שעות מול הוורד בנסיון לחצוב מעצמי *משהו* לתזה.

            אולי אני אגיע לזה בהמשך, דרך האוניברסיטה הפתוחה
            אבל ממש לא מתוך המקום שבו מרבית חברותי וחברי מגיעים ומגיעות ללימודים אקדמאים – "מה אני אוכל לעבוד בסוף מסלול הלימודים, וכמה כסף זה הולך להכניס לי?"
            אלא מתוך מקום של – "אני שלמה עם המקום הנוכחי, הלימודים הם העשרה לחיי, ולא הבסיס לחיי"

      • Lopatas הגיב:

        I can already tell that's gonna be super helpluf.

    • אביה כהן הגיב:

      מדהימה.

    • Jaya הגיב:

      There is a critical shortage of invtmraoife articles like this.

  2. רינה הגיב:

    אני לא כל כך מזדהה עם התחושה. לדעתי, עד שלא מגיע ילד ממילא אין לך מושג איזו אמא תהיי… בת 18 שתביא ילד יכולה להיות חסרת אחריות לעומת בת 40, אבל מצד שני היא גם יכולה לגדול עם הילד ולהיות גמישה הרבה יותר מאישה מבוגרת ובשלה (כדבריה) שכבר התעצבה בשנים רבות של חיים בוגרים ללא ילדים.
    הגבול הזה של 18 כגבול של בגרות הוא מגוחך לשני הכיוונים – גם מהצד של "הגעת ל-18 אז עכשיו את מבוגרת" וגם מהצד של "רק 18? את עוד ילדה". אף אחד מהם לא נכון, ותלוי מאד בנערה/אישה הספציפית. ומתי את כבר לא ילדה – בגיל 20? 22? 24? 26?
    כדאי לזכור גם שרוב האמהות שלנו הביאו ילד ראשון בתחילת שנות ה-20 שלהן, ואני לא חושבת שסבלנו מזה. אם כבר, רק הרווחנו מאמא צעירה עם כוחות, שתהיה (בלי עין הרע טפו טפו טפו) סבתא צעירה עם עוד הרבה שנים לפניה ליהנות מהנכדים ולתרום לנו מנסיונה.
    לדעתי, בסוף התשובה היא: את מוכנה, כשאת מרגישה שאת מוכנה. ובעצם, את אף פעם לא מוכנה עד שזה קורה לך.

    • מיטל הגיב:

      היי רינה,
      תודה על התגובה ועל נקודת המחשבה החדשה שהעלית בי…
      ואני מסכימה עם זה שעד שילד לא מגיע, אז לא באמת יודעים…
      אני אישית עדיין חושבת ומרגישה שהגיל כן מביא איתו משהו אחר וגם לי עצמי כאדם יש יותר מה לתת, לחנך ולעצב עם הגיל…

  3. אנונימא הגיב:

    שאלה טובה 🙂 וכל כך מורכבת…
    דעתי – לדעתי – ממש לא רלוונטית, כי אני יכולה להעיד הרי רק על עצמי.
    נסיון לחשוב ולקבוע עבור מישהי אחרת יהיה מן יהירות, כי אני לא יודעת מי זו הבחורה שבהריון, איך היא מרגישה עם זה, כמה משאבים יש לה, ובעיקר – הרצון הפנימי שלה. והמבנה הפנימי שלה.

    כתבה פה ליבי, שבהבנה שלי את הדברים, יש לה יותר מרחב פנימי ויותר משאבים פנימיים משיש להרבה אימהות שאני מכירה. כולל אותי.
    אני בת 40, אמא לילדה בת 3 🙂
    אני מרגישה שאני זקוקה, כאדם, כאישה, להמון מרחב, המון ספייס. ואני נותנת לעצמי אותו. הילדה שלי גדלה בבית, ואני נעזרת במטפלות ובייביסיטר, כדי שיהיו לי גם את החיים והעולם שלי, וגם את האפשרות להיות איתה הרבה.
    אבל אני חושבת שבגיל צעיר לא הייתי יכולה לעשות את זה כך. אם הייתי מביאה ילדה לעולם בגיל יותר צעיר, כשלא היו לי משאבים כלכליים לכך, זה לא היה עושה טוב לאף אחד מהמעורבים.

    באופן כללי, אני מאמינה שאם יש את האפשרות לגדל באהבה ילד מאושר, זה העיקר.
    גיל האם, לא קובע בהכרח.
    הרי יהיו גם הרבה מאוד אנשים שיגידו – מה?? את בת 40?? למה חיכית? זה לא מתאים להיות אימא בגיל כזה!!
    ואני אגיד –
    א. לא עניינכם 🙂
    ב. זו הייתה הנקודה הכי נכונה בחיים שלי להפוך לאם.

    התגובה הראשונה שלי (שנובעת מן הסתם מהחינוך שלי, מהתפיסות שלמדתי עם השנים), היא שעדיף להיות יותר מבוגרת.
    אבל – שוב, בגרות איננ תמיד פונקציה של גיל ביולוגי.

  4. אנונימא הגיב:

    שאלה טובה 🙂 וכל כך מורכבת…
    דעתי – לדעתי – ממש לא רלוונטית, כי אני יכולה להעיד הרי רק על עצמי.
    נסיון לחשוב ולקבוע עבור מישהי אחרת יהיה מן יהירות, כי אני לא יודעת מי זו הבחורה שבהריון, איך היא מרגישה עם זה, כמה משאבים יש לה, ובעיקר – הרצון הפנימי שלה. והמבנה הפנימי שלה.

    כתבה פה ליבי, שבהבנה שלי את הדברים, יש לה יותר מרחב פנימי ויותר משאבים פנימיים משיש להרבה אימהות שאני מכירה. כולל אותי.
    אני בת 40, אמא לילדה בת 3 🙂
    אני מרגישה שאני זקוקה, כאדם, כאישה, להמון מרחב, המון ספייס. ואני נותנת לעצמי אותו. הילדה שלי גדלה בבית, ואני נעזרת במטפלות ובייביסיטר, כדי שיהיו לי גם את החיים והעולם שלי, וגם את האפשרות להיות איתה הרבה.
    אבל אני חושבת שבגיל צעיר לא הייתי יכולה לעשות את זה כך. אם הייתי מביאה ילדה לעולם בגיל יותר צעיר, כשלא היו לי משאבים כלכליים לכך, זה לא היה עושה טוב לאף אחד מהמעורבים.

    באופן כללי, אני מאמינה שאם יש את האפשרות לגדל באהבה ילד מאושר, זה העיקר.
    גיל האם, לא קובע בהכרח.
    הרי יהיו גם הרבה מאוד אנשים שיגידו – מה?? את בת 40?? למה חיכית? זה לא מתאים להיות אימא בגיל כזה!!
    ואני אגיד –
    א. לא עניינכם 🙂
    ב. זו הייתה הנקודה הכי נכונה בחיים שלי להפוך לאם.

    התגובה הראשונה שלי (שנובעת מן הסתם מהחינוך שלי, מהתפיסות שלמדתי עם השנים), היא שעדיף להיות יותר מבוגרת.
    אבל – שוב, בגרות איננה תמיד פונקציה של גיל ביולוגי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

די דיינו ! – הגדה/אגדה של פסח לאמהות

מאת : ליטל אוהב ציון

12 באפריל 20115 תגובות

מתוך לכל אמא

אילו הוציאנו מהברוך המשפחתי של פסח – דיינו

אילו כל שנה לא היתה מהומה משפחתית סביב ליל הסדר – דיינו

אילו היה סדר מופתי וכל אחד היה יודע מתי תורו להזמין לערב החג – דיינו

אילו כל אחד היה מכין משהו ולא הכל היה נופל עליי – דיינו

אילו היו לי סטים שלמים של צלחות כוסות ומזלגות – דיינו

הייתה לי לידת תאומים מדהימה ! אז למה אני בטראומה ?

מאת : אמא אנונימית

20 בדצמבר 20116 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

את כולם הלידה הזו עניינה – לידת בזק של תאומים בשבוע מוקדם. "כבר אין זמן לאפידורל" אמרה הרופאה. רציתי לעמוד, לזוז – לא נתנו לי מפחד לצניחת חבל הטבור של התאום השני. הרופאה השכיבה אותי על המיטה, נגעה והרגישה את הראש. את המוניטור חיברו כבר ישר לגולגולת.

"תדחפי" היא אמרה.

"את יכולה" אמרו האחיות.

'גלי פרצה לחיינו' – סיפור לידה מהירה

13 בדצמבר 20113 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בחמישה לשש בבוקר בדיוק בשנייה אני פותחת את דלת האוטו, אני מרגישה שהגוף שלי מושך אותי למטה, מה?? לא!! אין מצב שאני צריכה ללחוץ רק לפני פחות משעה התחילו הצירים! דרור רוצה להזמין אמבולנס, אני מסרבת בתוקף ומתיישבת באסרטיביות באוטו. מתחילים לנסוע לכיוון אסף רופא בדרך יש לי צירים כואבים סוחפים מבלבלים לוחצים דוחפים ואז שקט של כמה שניות (יותר מאוחר דרור יעיד שבכמה שניות האלה נרדמתי) בכל ציר אחד כזה אני צועקת באוטו ודרור אומר לי "מאמי לא ללחוץ! מאמי לא ללחוץ! אנחנו כבר בבי"ח" ובדרך עובר כמה רמזורים אדומים (מתנ"ע – אני פונה ללב שלכם!  )

מגיעים למיון יולדות בשעה שש ועשרה. המיון ריק חשוך עוד ציר תופס אותי בפתח המיון, המיילדת איריס שהייתה במשמרת (יותר נכון סוף משמרת), באה אליי ולוקחת אותי לחדר ארבע במיון עצמו בדרך אני מספיקה לראות זוג בחדר הצמוד האישה מחוברת למוניטור ומסתכלת עליי בפחד (זוכרים איך אני התכווצתי בשבוע 25?)

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם