ברוכה הבאה לאתר :)

מאת : לימור לוי אוסמי

18 בדצמבר 2014 | 2 תגובות

מתוך כללי, עמוד הבית

 

בין אם הגעת לכאן במקרה או במכוון- ברוכה הבאה!

 

בין שפע המידע שמציף בכל עבר, נוצר כאן אי ייחודי עבורנו, האמהות, ועבור נשים המתכתבות עם האמהוּת בדרכים מגוונות.

הקמתי את האתר במטרה לאפשר לנשים כמוני וכמוך לכתוב את מה שהן מרגישות בחוויות שונות של האמהות למען עצמן ולמען כולנו.

את מוזמנת לחלוץ נעליים, להרגיש בבית, לשוטט ולבדוק מה מתאים לך לקרוא.

את מוזמנת  להשמיע את קולך הייחודי דרך תגובות לפוסטים או כתיבה לאתר,

את מוזמנת  לשמור על קשר ולקבל תכנים באמת ייחודיים למייל (ההרשמה בצד שמאל),

את מוזמנת לגדול, לצמוח, להתרחב.

את מוזמנת להיות את.

 

 

2 תגובות ל- “ברוכה הבאה לאתר :)”

  1. Aliimalke הגיב:

    This "free sharing" of inoaimftron seems too good to be true. Like communism.

  2. חגית מאיר הגיב:

    אשמח מאוד!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

תאהב אותי במספרים

מאת : אבא בתול

13 בפברואר 20115 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות

עם כניסתנו לחנות ניגשה אלינו מוכרת חייכנית, בידה רשימה בלתי מזוהה. "בוא תשבו", היא סימנה בחביבות על צמד כיסאות הנמצאים בירכתי החנות. "כדאי שלפני שתתחילו תעברו על רשימה בסיסית שקצת תיתן לכם מושג". הרשימה הבסיסית כללה שני עמודים וקרוב למאה פריטים, מוצצים, חיתולי בד וחיתולי פלנל, עגלה, מושב לרכב, שוטף בקבוקים, ועוד ועוד.

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית?

מאת : לימור לוי אוסמי

3 ביולי 201314 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

התבקשתי להגיב להרצאתה של הדס כמייצגת את ה"שטח" דרך האתר שלי, 'נשים מדברות אמהות' שאליו כותבות נשים את מה שהן באמת מרגישות מתכנון ההריון ועד לאמהות וכמי שמלווה ומקשיבה לנשים אחרי לידה.
אני בוחרת היום לשתף את הדיאלוג הפנימי היום יומי שלי עם נושא התיוג של של קושי וסבל של נשים אחרי לידה כהפרעה נפשית הנקראת 'דיכאון אחרי לידה' ואת השאלות הפנימיות שעולות בי בהקשר הזה:

האם קושי וסבל גדול של נשים אחרי לידה הוא באמת פתולוגי?
האם ההגדרה של הסבל הגדול שאחרי הלידה כפתולוגי מסייע לנשים או אולי דווקא מחבל ברווחתן הנפשית ?

איפה את רואה את עצמך בעוד 10 שנים?

מאת : שירה דרוקר

2 באפריל 2014תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

התמונה הזאת תחזיק אותי מעכשיו. ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי היא תזכיר לי.

זאת את. זאת האישה שנמצאת שם בתוכך.

היא קטנטונת אבל אם תשקי אותה היא תגדל ותגדל, וקווי המתאר של דמותה יתמזגו בשלך.

ואני נושמת עמוק. וצועדת את הצעד הראשון בדרך לשם.

העלים מתפצפצים תחת כפות רגליי.