הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו

מאת : בטי גורן

22 בדצמבר 2014 | 8 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

התלבטתי מאוד אם לפרסם את הקטע הזה שנכתב ברגע קשה ומדוכדך אחד בלילה קשה אחד ללא שינה כשבועיים לאחר הלידה. הייתי כל כך עייפה באותו לילה, כך שלא הייתי מסוגלת לקום ולכתוב את השורות שנכתבו בראשי. על הבוקר התעוררתי וכתבתי בין הנקה להחתלה.

קול אחד בתוכי פחד שאנשים יחשבו שאולי אני בדיכאון לאחר לידה אם זה מה שאני כותבת.
שאנשים לא יבינו את הגל הזה שהגיע בתוך ים של תחושות מגוונות המצויות אצל אישה לאחר לידה. הפחד להיתפס באופן מצומצם וחד גוני די הכתיב את ההחלטה להשאיר את זה אצלי בתיקיית המחשב.

הקול השני שבתוכי, שבסופו של דבר גבר על הקול הראשון, רצה להיחשף ולחשוף גם את הפן הזה שהרגשתי בשבועות הראשונים לאחר הלידה, שאני יודעת כמובן שלא רק אני הרגשתי וחוויתי אותו אלא גם נשים רבות אחרות.

תחושת האובדן של הגוף ההריוני, ההתפרקות הפיזית של הגוף על מנת ללדת, ההיפתחות והחשיפה והפגיעות, השלת הקילוגרמים הרבים, התחושה של מי אני עכשיו בכלל, מי זו שניבטת מולי במראה ואיפה כל החלקים הקודמים של החיים שלי כפי שהכרתי אותם. האימהות החדשה ל-3, התינוקת החדשה, ההסתגלות, המעבר – כל אלה מרגישים לי כמו המהות של התקופה המיוחדת הזו שלאחר הלידה. אין ספק שכל אלה נושאים עמם גם תחושות קשות בתקופה הזו שמלאה גם בתחושות עילאיות ומופלאות.

משחררת את הקטע הזה לעולם. מרגישה שחשוב לי להשמיע ולהכיר גם את התחושות האלה. הקול שחושש ממה זה אומר עלי שהרגשתי כך כאמא, כאשת מקצוע, עדיין שם. אומרת לו שלום וכרגע גם להתראות.

 

 

הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו
כמו תנין ענק
שפותח את לועו.
התינוקת שלך בולעת אותך,
עוד קצת,
ועוד.
ומה נשאר ממך,
חלקים, חלקים,
פזורים, פזורים,
מחפשים להידבק מחדש
ולהרגיש שוב אסופים.

 

 

בטי גורן היא דולה, מלווה בגישת b.o.t, מדריכת הכנה ללידה ומנחת קבוצות  בטי גורן
של אמהות לאחר לידה (קודם קול אמא).
כרגע חודשיים לאחר לידת ביתה השלישית, מעין.
Www.kodemkolima.co.il

 

 

לקריאת שיתופים נוספים של נשים אחרי לידה

 

תמונה ראשית: Sebastian Boguszewicz

תמונת פרופיל: דנה גולדברג

8 תגובות ל- “הפוסט (פארטום) מאיים לבלוע אותך אליו”

  1. מיכל ארד הגיב:

    ואוו.. קראתי והתרגשתי.
    אני כל כך שמחה שפרסמת, כמה חשוב להשמיע גם קולות כאלו! כחברה קל לנו להשמיע את החלקים המשמחים והנעימים ופחות את המקומות האלו, אם לא משמיעים זה לא אומר שהם לא קיימים..

  2. לי-את דנקר הגיב:

    את שם ואני פה.. שתי נשים שונות במעטפת וכל כך זהות במהותן הרחמית.
    אני? החזקה המובילה חווה פוסט פארטום שמדמה את סוף העולם? איך יכול להיות..?
    שבועיים נוספים עוברים ואני מבינה כמה אני אלה, מלכה, לוחמת, וכמה בת מזל שיכולה להעביר בעוצמה את החולשה הלאה..

  3. נועה בן אלי הגיב:

    אילו עוצמות! וכמה מטורף שזה מתחלף בשיגרה! נדמה לי הרבה יותר הגיוני שכל התקופה תהיה תנינים וחדי קרן, ולא כמו שקורה, שמתרגלים לפלא ולאימה…
    יש לי קצר במקומות האלה, כמו התובנה שכל האנשים גם הנודניקים שבהם נולדו ובאו לעולם בתהליך המופלא והמופרע של לידה. מאלף.
    תודה!

  4. הילה גלסר הגיב:

    תבורכי על הפירסום. וכן המילים האלו תפורות ופרומות כאחד.
    וכולנו שם והיינו וחלקנו עוד נהיה.
    קוראת אותך ומרגישה שהרווחתי.
    וביטוי נכון כזה בחוויה שלי כואב ומרפא.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי

מאת : הכי אמיתית

6 בדצמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

רגע קטן, אבל כל כך מדהים… שהביא לכל כך הרבה מחשבות…

לפני כמה זמן ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם תינוקי שלי, יש לו כמה צעצועים שעדיין לא בדיוק יודע מה לעשות איתם, אז או שמאבד עניין או שמוצא להם שימושים חדשים…

אחד מהצעצועים האלה הוא מוט חישוקים שבלחיצה על הכפתור בראשו, גם מנגן ומהבהב באורות. יום אחד תינוקי השתעשע בצעצוע, וכשהמנגינה והאורות פסקו, ניסה להבין איך להפעילם שוב, ואז… הסתכל עליי ובא אליי, הושיט את ידו הקטנה עם הצעצוע מתוך ידיעה וביטחון מלא שאמא (אני!) תדע איך לסדר ולהפעיל שוב את המנגנון….

הזכות להיות אמא | כל המידע על זכויות נשים בישראל

מאת : כל זכות. אמיתי קורן

10 באפריל 20130 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

  מרבית הנשים אינן מודעות ל-50% מהזכויות המגיעות להן, ומצבם של הגברים לא יותר טוב. הנתונים של מודעות האוכלוסיה לזכויות המגיעות לה מבוססים על מחקרים שנעשו במדינות ה-OECD ומשקפים פערי מידע גדולים. לפערים האלה יש כמובן גם משמעות כספית כי מי שיודעת פחות, גם מממשת פחות זכויות. אי ידיעת הזכויות משפיעה רבות על חיינו ומונעת […]

ועכשיו לכתוב

מאת : הדר צפריר-ריגר

11 באפריל 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?

ועכשיו לכתוב לכתוב לכתוב לכתוב לא להפסיק לכתוב

ולהבין שאני נחנקת

שהדמעות לא מספיקות כדי לכסות על האבנים שבבטן

כל המילים שלי רוצות לירוק החוצה את כל החיים שלי.

יש לי תחושה שככה שנים יכולות לחלוף בלעדיי, בלי זה, בלי הכרה.

אני עכשיו נלפתת,

הכביסה הכלים הרצפה

אני עכשיו.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם