חלוק לבן. שיגעון ולידה.

מאת :  ענבר לב אלי

31 בדצמבר 2014 | תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

יום

אחד

בחיים

בעשרים ושמונה לחודש

את

יולדת.

הגוף שלך

עובר

טלטלה

בין אם זה טבעי

או לא

בין אם זה בבית

או

בבית חולים.

הגוף הזה

צריך

שיטפלו בו

כואב לך

לפעמים תפרים

לפעמים לא

אבל את מדממת

ופצועה

ומסוחררת

והחזה מבקש תשומת לב.

יש חלב

או שאין

ואת רוצה לעשות פיפי

וזה שורף

ואת מפחדת לחרבן

ואת עייפה

ויש איש אחד שלעולם לא יצליח להבין

כי הוא איש

ולא אישה

וגם הוא הפך לאבא

ואת

בודדה

ומיד, שנייה אחרי שזה נגמר, זה מתחיל.

יש נשמה

ילד

או ילדה

שאת, כן את

רק את

הכי את

צריכה לדאוג לה

להחליט בשבילה

היא תלויה בך

ל ח ל ו ט י ן

היא יכולה למות

אם לא תהיי שם

והיא בוכה

וכואב לך

ואת לא יודעת

ומפחדת נורא

הכל כל כך שביר

וקטן

ומפחיד

וקר

קר לה.

למה קר לה?

למה?

אני לא רוצה שיהיה לה קר.

אני לא רוצה שהיא תסבול.

היא רעבה.

היא מבולבלת. היא לא מבינה.

מה עשיתי לה?

למה הבאתי אותה?

למה הכאבתי לה?

היא תסבול עכשיו

אני אסבול עכשיו.

עכשיו

ועד

עולם.

הנה

ככה

התחיל

דיכאון

נוסף

אחרי

לידה.

 

 

כמעט שלוש שנים אחרי,

בכל ה-28 לחודש,

אני מקבלת מחזור

ונזכרת באישה שבי,

הגדולה

הקטנה

שילדה.

שנולדה.

ומתפללת לקבל את המסע שלי באהבה

ולשחרר את הדמויות שמספרות לי כמה לעומתן,

אני חלשה.

 

ביום ראשון, רגע לפניי שאני לוקחת את בנותיי מהגן, עשיתי הפסקה מהכל והתיישבתי להקשיב לראיון של לימור על תחושות של נשים אחרי לידה בתוכנית ״אמא ללא הפסקה״.

תמיד ראיונות או דברים שעוסקים בתחושות שלאחר לידה גורמים לי מצד אחד לעניין גדול ומצד שני רצון לפסוח ולהעביר הלאה. בא לי להיות כבר אחרי.

האמת שחשבתי שאני כבר אחרי. יש לי ילדה עוד מעט בת שלוש ועוד אחת בת שנה, אני כבר לא ממש בקושי של ההתחלה וחשבתי שלגמרי שכחתי איך זה מרגיש.

ופתאום, תוך כדי הקשבה, כשהגוף מסמן לי שהוא לא שכח, דמעות הציפו אותי, ולא הצלחתי להפסיק לבכות.

גלים גלים של בכי. בכי מהול בחמלה עמוקה ולא רק עליי, אלא עלינו, על כולנו, נשים.

כמה קשה היא הדרך בהתחלה.

עבורי

זה היה כמו למות

ולהיוולד

מחדש.

ואז, בתוך גלי הבכי, הגיעה הווסת שחיכיתי לה כל כך

כמו תמיד. ב-28 לחודש. התאריך שבו ילדתי לראשונה.

אחרי שנים רבות בהן קיבלתי וסת אולי פעמיים בשנה.

משחררת, כואבת, משחררת

מדממת חיים

מתרוקנת

מתנקה

מתחדשת

משתחררת

נרגעת

שקטה.

 

 

לבלוג של ענבר- על החיים ועל המוות. 

 

ענבר לב אלי – מלווה מסעות לגילוי שורשי הנשמה.

מקבלת בקליניקה בפרדס חנה ומקיימת פגישות טלפוניות

ליצירת קשר- 0522541742

Inbarleveli@gmail.com

 

אפשר לקרוא עוד שיתופים של נשים אישיים של נשים על הדיכאון אחרי לידה שעברו.

אפשר לשמוע את הראיון הרדיופוני על תחושות של נשים אחרי לידה.

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “חלוק לבן. שיגעון ולידה.”

  1. איריס גומס הגיב:

    תיארת בדיוק את מה שהרגשתי לאחר הלידה של בתי בהתחלה – השבריריות שלה, התלות המוחלטת בנו, הלידה, עצב נורא על כל הסבל שהיא תעבור בחייה ועצב קולקטיבי על הקושי העצום לאחר לידה. תודה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לשנות תנוחה כשלא נוח

מאת : לימור לוי אוסמי

23 באפריל 20140 תגובות

מתוך לכל אמא

אני מרגישה שזאת תזכורת לעצמי לא לשכוח לשנות תנוחה כשאני מרגישה שזאת הנוכחית כבר לא מתאימה כרגע. גם לא אהיה בטוחה האם התנוחה הבאה תהיה לי נוחה יותר, כדאי פשוט לנסות תנוחה חדשה, מקום חדש, נקודת מבט חדשה. לפעמים אני מפחדת ממשהו חדש או סקפטית שהשינוי יעזור וזה מעכב אותי מחיפוש אחר התנוחה והמקום החדש, אז אני לא זזה. תקועה במקום.

ההורות לתאומים היתה הדבר שהגדיר אותנו

מאת : מיכל איתם

4 באוגוסט 20116 תגובות

מתוך אמהות לתאומים, לכל אמא

כי מה שמיוחד בהורות הזו שהיא מיד מגדירה אותך. מעולם לא נולד לי ילד בכור יחיד, ולכן אני לא יכולה להשוות, אבל התאומות היתה הדבר שהגדיר אותנו בתחילת דרכינו ההורית. אני זוכרת שכל ססמא שהתבקשנו לתת (בנק, אינטרנט וכדו') היו מורכבות איכשהו מהמילה תאומים. לא דיברנו או נשמנו שום דבר אחר חוץ מהתאומים והתאומות.

התינוק שלי מפגיש אותי עם סימני השאלה של חיי

מאת : הכי אמיתית

6 בדצמבר 201111 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא

רגע קטן, אבל כל כך מדהים… שהביא לכל כך הרבה מחשבות…

לפני כמה זמן ישבתי על הרצפה ושיחקתי עם תינוקי שלי, יש לו כמה צעצועים שעדיין לא בדיוק יודע מה לעשות איתם, אז או שמאבד עניין או שמוצא להם שימושים חדשים…

אחד מהצעצועים האלה הוא מוט חישוקים שבלחיצה על הכפתור בראשו, גם מנגן ומהבהב באורות. יום אחד תינוקי השתעשע בצעצוע, וכשהמנגינה והאורות פסקו, ניסה להבין איך להפעילם שוב, ואז… הסתכל עליי ובא אליי, הושיט את ידו הקטנה עם הצעצוע מתוך ידיעה וביטחון מלא שאמא (אני!) תדע איך לסדר ולהפעיל שוב את המנגנון….

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך להתפתח ולצמוח ולהכיר את עצמך מחדש דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן על האופציה למפגשים איתי 

כדי לקבל למייל את התכנים החדשים מהאתר:

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם