זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

מאת : מיכל ארד

21 בינואר 2015 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

אני זוכרת שזה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

להיות בחופשת לידה, להרגיש מתוסכלת ועצובה.

לפני 8 שנים אחרי הלידה של הבן הבכור שלי, זה הפחיד אותי.
הפחיד אותי להיות עצובה, הפחיד אותי להרגיש לבד.
הרגשתי שזה לא בסדר.
עשיתי הכול כדי לא להיות עם זה.
לברוח מהלבד הזה.
בתוך ה-8 שנים האלו עשיתי דרך ואני עדיין בדרך בכל יום ובכל רגע.
היום אני יודעת שזה יכול להגיע וזה בסדר להרגיש עצובה.
אני יודעת לתת לזה מקום ולהתבונן על זה מהצד,
על המחשבות שלי, הגוף והנשימה עד שזה פשוט עובר ומתחלף ברגש אחר.
לפני 8 שנים חשבתי שאחרי לידה יש חרדה, עצב ודיכאון, היום אני יכולה להבחין גם בשמחה שפתאום מתפרצת או אהבה שממלאת את הלב.
עם כל הניסיון שלי בעבודה עם רגש, עדיין זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה הנוכחית. להיות ימים שלמים בבית בלי לצאת.
לטפל כל כולי מבלי להיות מטופלת.
להיות לבד.

והנה זה הגיע-

יום כזה בלי מנוחה.

העיניים כמעט נעצמות, עיגולי עייפות מקיפים אותן.

אני מניחה אותו בעגלה והוא בוכה, מרימה על הידיים הוא מפסיק.

אי אפשר לאכול, אי אפשר לשתות, אי אפשר ללכת לשירותים, אי אפשר לנשום.
כדור מכווץ של רגשות ממלא את הגרון שלי.
אני חושבת לעצמי שאני לבד.
אני מתמלאת בתסכול ובא לי לבכות.
שוב הוא בוכה בצרחות.
מה איתי? מה אני בסך הכול אני רוצה? רגע של מנוחה..

למה הוא רוצה כל הזמן על הידיים? שייתן לי לנוח קצת!!!
שוב מניקה. עייפה. יושבת על הכיסא.

חושבת לעצמי: למה אני נלחמת בזה? אני עייפה, עצובה ועוצרת את הנשימה.
אני יכולה לנוח על הכיסא, להרפות את הגוף ולהרשות לעייפה פשוט להיות..
לוקחת נשימה גדולה, מוציאה אויר ומכניסה, אויר קר נכנס לגוף שלי ויוצא חזרה..

עיניים קטנות מסתכלות עליי.
הוא מסתכל עליי.

כזה מתוק. מתוך הראש הקטנטן הזה, עיניים פקוחות מביטות בי.

הוא רואה אותי!

אני קיימת!!!

אני מביטה בו ורואה יצור קטנטן.

לפני 4 שבועות הוא יצא מתוכי.

תשעה חודשים שהוא גדל ברחם שלי.

קצב נשימתי, דופק ליבי הם הצלילים המוכרים לו.
חום גופי גורם לו להרגיש בטוח.
החלב שהוא יונק ממלא את גופו באהבה וממשיך את החיבור שלנו בין גוף לגוף.
אני עייפה וזה בסדר, הכיווץ בגרון עדיין קיים אבל קטן, יש לי יותר מקום לנשום.

הוא נרדם.
אני חופשייה…

 

מיכל ארד– החופש להיותהחשש שהיה לי לפני הלידה

מלווה נשים בעבודה על פחד, חרדה ודיכאון.

נשים בטיפולי פוריות, הריון בסיכון ואחרי לידה.

עמוד הפייסבוק  

נייד: 052-8329840

 

 

עוד אמהות כותבות:

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר

שיתוף ברגשות לאחר לידת הילד השני/ אמא

האימהות היא חלק ממני עכשיו/ שירה דרוקר

 

ועוד במדור אמהות אחרי לידה

7 תגובות ל- “זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה”

  1. היי יקרה,
    אשמח לשמוע איך זה בשבילך היום להרגיש שהתמודדת עם זה, מה זה מעניק או מאפשר לך.

    • מיכל ארד הגיב:

      תודה על השאלה.
      זה נותן לי להרגיש חופש וזה בא ממקום שאני שלמה עם עצמי ושהכל בסדר.
      גם אם עולה רגש כמו עצב או תסכול, אני לא חייבת לשקוע לתוך המערבולת הזו.
      כתבתי בסוף שאני חופשייה, לא רק בגלל ששקד נרדם אלא גם חופשייה מהמחשבות ומהרגשות שלי, חופשייה לבחור מי אני מול המציאות. היכולת לתת מקום לתסכול ולעצב, לקבל אותם שהם עולים בתוכי, להבין שזה בסדר, מאפשרת לי לראות את המציאות כפי שהיא, בלי פרשנויות.
      אני בעיקר רואה את הדרך שעשיתי ב8 שנים האלו והכי משמח אותי שאפשר לעשות עבודה עם הכל! יש לי עוד הרבה עבודה עם עצמי וזה נותן המון כוחות להמשיך בדרך כשאני שהדרך הזו עובדת עבורי.

      • איזה יופי- חופש לבחור מי את מול המציאות.
        נשמע גם חופש לחוות את המציאות כפי שהיא ומה שהיא מביאה איתה כי עכשיו את מבינה שאת יכולה להתמודד. לא למדר חלקים מהמציאות.
        תודה

  2. הילה גלסר הגיב:

    איזו נהדרת את.
    והכתיבה שלך נעימה ויפה ומדייקת ונושמת
    וזה טוב לקרוא את המילים שלך
    תודה.

  3. חגית הגיב:

    מקסימה 🙂 תארת כל-כך יפה את התהליך שעברת… ובדיוק זה – להרפות, לנוח, לקבל, להכיל את זה שזה מה שיש כרגע וזה כל-כך בסדר. כי אין משהו אחר באותו רגע. את בהחלט חופשיה, תמשיכי לאפשר לעצמך להיות כזאת… חיבוק חם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"לא הרגשתי שאני אוהבת אותך"

מאת : אמא שעכשיו אוהבת

1 בנובמבר 20103 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

לא אוהבת את התינוק, אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, אמהות

בימים הראשונים הייתי בהלם לא ידעתי מה נעשה איתי. הרגשתי קצת זרה…אז עוד לא ידעתי וגם אף אחד לא הכין אותי לכך שאני אמורה ללמוד להכיר אותך ולהתאהב בך. חשבתי שכשתינוק נולד, אז מהשנייה שמקבלים אותו ליד כבר מאוהבים בו… מה אגיד לך אהוב נפשי ? הרגשתי קרובה אליך מאוד, הרגשתי אחריות גדולה, הרגשתי מסירות נפש כלפיך, הרגשתי אכפתיות אמיתית, אבל אהבה שמתפוצצים ממנה… את המשהו החזק הזה שבגללו קוראים לי אמא- עוד לא הרגשתי.

אי-מהות- שוברות את קשר השתיקה גם באמנות

מאת : לימור לוי אוסמי

4 במאי 20114 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, יצירה נשית

מחר – יום ה' 05.05.11- נפתחת תערוכה חדשה וייחודית שנקראת "אי-מהות- דיכאון אחרי לידה" על ידי האוצרת נורית טל- טנא.

באתר אנחנו כותבות לא מעט על התחושות שלנו אחרי לידה, לעיתים אנחנו קוראות לזה 'דיכאון אחרי לידה' ולעיתים התחושות קצת פחות ברורות או מוגדרות. ובאמת, האם זה משנה איך קוראים לזה?

איך גירוד ועקצוץ הצילו את התינוקי שלי ?| גרד של סוף ההיריון PUPPP

מאת : אמא ענבר

18 ביולי 201114 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

הכול התחיל כשבוע וחצי לפני הלידה, בתחילת חודש נובמבר. התל"מ היה 24.11.09, יום לפני יום ההולדת של אבא. מחלה זוועתית של "גרד של סוף ההיריון" (PUPP) תקפה אותי בכל הגוף. גירודים בלתי נשלטים, פצעים כואבים ושום תרופה לא עוזרת להרגיע.

הסבל היה רב מאד. במקום שמחה והתרגשות על כך שהריוני עומד להסתיים בקרוב ושאני עומדת להתאחד עם התינוק שלי ולפגוש אותו, תחושת ייאוש קשה תקפה אותי ורק רציתי כבר ללדת כדי לגמור עם המחלה הזאת. לאחר שבמהלך כל ההריון פנטזתי על לידה טבעית, ללא התערבויות כלל ואולי אף בלי אפידורל, כבר לא היה איכפת לי מכלום ורק התחננתי לזירוז הלידה גם במחיר של לידה כואבת במשך שעות רבות.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)