זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

מאת : מיכל ארד

21 בינואר 2015 | 7 תגובות

מתוך אחרי לידה, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

אני זוכרת שזה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה

להיות בחופשת לידה, להרגיש מתוסכלת ועצובה.

לפני 8 שנים אחרי הלידה של הבן הבכור שלי, זה הפחיד אותי.
הפחיד אותי להיות עצובה, הפחיד אותי להרגיש לבד.
הרגשתי שזה לא בסדר.
עשיתי הכול כדי לא להיות עם זה.
לברוח מהלבד הזה.
בתוך ה-8 שנים האלו עשיתי דרך ואני עדיין בדרך בכל יום ובכל רגע.
היום אני יודעת שזה יכול להגיע וזה בסדר להרגיש עצובה.
אני יודעת לתת לזה מקום ולהתבונן על זה מהצד,
על המחשבות שלי, הגוף והנשימה עד שזה פשוט עובר ומתחלף ברגש אחר.
לפני 8 שנים חשבתי שאחרי לידה יש חרדה, עצב ודיכאון, היום אני יכולה להבחין גם בשמחה שפתאום מתפרצת או אהבה שממלאת את הלב.
עם כל הניסיון שלי בעבודה עם רגש, עדיין זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה הנוכחית. להיות ימים שלמים בבית בלי לצאת.
לטפל כל כולי מבלי להיות מטופלת.
להיות לבד.

והנה זה הגיע-

יום כזה בלי מנוחה.

העיניים כמעט נעצמות, עיגולי עייפות מקיפים אותן.

אני מניחה אותו בעגלה והוא בוכה, מרימה על הידיים הוא מפסיק.

אי אפשר לאכול, אי אפשר לשתות, אי אפשר ללכת לשירותים, אי אפשר לנשום.
כדור מכווץ של רגשות ממלא את הגרון שלי.
אני חושבת לעצמי שאני לבד.
אני מתמלאת בתסכול ובא לי לבכות.
שוב הוא בוכה בצרחות.
מה איתי? מה אני בסך הכול אני רוצה? רגע של מנוחה..

למה הוא רוצה כל הזמן על הידיים? שייתן לי לנוח קצת!!!
שוב מניקה. עייפה. יושבת על הכיסא.

חושבת לעצמי: למה אני נלחמת בזה? אני עייפה, עצובה ועוצרת את הנשימה.
אני יכולה לנוח על הכיסא, להרפות את הגוף ולהרשות לעייפה פשוט להיות..
לוקחת נשימה גדולה, מוציאה אויר ומכניסה, אויר קר נכנס לגוף שלי ויוצא חזרה..

עיניים קטנות מסתכלות עליי.
הוא מסתכל עליי.

כזה מתוק. מתוך הראש הקטנטן הזה, עיניים פקוחות מביטות בי.

הוא רואה אותי!

אני קיימת!!!

אני מביטה בו ורואה יצור קטנטן.

לפני 4 שבועות הוא יצא מתוכי.

תשעה חודשים שהוא גדל ברחם שלי.

קצב נשימתי, דופק ליבי הם הצלילים המוכרים לו.
חום גופי גורם לו להרגיש בטוח.
החלב שהוא יונק ממלא את גופו באהבה וממשיך את החיבור שלנו בין גוף לגוף.
אני עייפה וזה בסדר, הכיווץ בגרון עדיין קיים אבל קטן, יש לי יותר מקום לנשום.

הוא נרדם.
אני חופשייה…

 

מיכל ארד– החופש להיותהחשש שהיה לי לפני הלידה

מלווה נשים בעבודה על פחד, חרדה ודיכאון.

נשים בטיפולי פוריות, הריון בסיכון ואחרי לידה.

עמוד הפייסבוק  

נייד: 052-8329840

 

 

עוד אמהות כותבות:

האפשרות לקבל את התחושות ולשתף אותן כמפתח להתמודדות עם דיכאון אחרי לידה / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר

שיתוף ברגשות לאחר לידת הילד השני/ אמא

האימהות היא חלק ממני עכשיו/ שירה דרוקר

 

ועוד במדור אמהות אחרי לידה

7 תגובות ל- “זה אחד מהרגעים שפחדתי מהם לפני הלידה”

  1. היי יקרה,
    אשמח לשמוע איך זה בשבילך היום להרגיש שהתמודדת עם זה, מה זה מעניק או מאפשר לך.

    • מיכל ארד הגיב:

      תודה על השאלה.
      זה נותן לי להרגיש חופש וזה בא ממקום שאני שלמה עם עצמי ושהכל בסדר.
      גם אם עולה רגש כמו עצב או תסכול, אני לא חייבת לשקוע לתוך המערבולת הזו.
      כתבתי בסוף שאני חופשייה, לא רק בגלל ששקד נרדם אלא גם חופשייה מהמחשבות ומהרגשות שלי, חופשייה לבחור מי אני מול המציאות. היכולת לתת מקום לתסכול ולעצב, לקבל אותם שהם עולים בתוכי, להבין שזה בסדר, מאפשרת לי לראות את המציאות כפי שהיא, בלי פרשנויות.
      אני בעיקר רואה את הדרך שעשיתי ב8 שנים האלו והכי משמח אותי שאפשר לעשות עבודה עם הכל! יש לי עוד הרבה עבודה עם עצמי וזה נותן המון כוחות להמשיך בדרך כשאני שהדרך הזו עובדת עבורי.

      • איזה יופי- חופש לבחור מי את מול המציאות.
        נשמע גם חופש לחוות את המציאות כפי שהיא ומה שהיא מביאה איתה כי עכשיו את מבינה שאת יכולה להתמודד. לא למדר חלקים מהמציאות.
        תודה

  2. הילה גלסר הגיב:

    איזו נהדרת את.
    והכתיבה שלך נעימה ויפה ומדייקת ונושמת
    וזה טוב לקרוא את המילים שלך
    תודה.

  3. חגית הגיב:

    מקסימה 🙂 תארת כל-כך יפה את התהליך שעברת… ובדיוק זה – להרפות, לנוח, לקבל, להכיל את זה שזה מה שיש כרגע וזה כל-כך בסדר. כי אין משהו אחר באותו רגע. את בהחלט חופשיה, תמשיכי לאפשר לעצמך להיות כזאת… חיבוק חם.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יום הזיכרון

מאת : לימור לוי אוסמי

9 במאי 20112 תגובות

מתוך לכל אמא, מלחמה וימי אבל לאומיים

יום הזיכרון.

שקט יורד,

מין דממת מוות כזאת.

אני מרגישה שיש בי חלק שרוצה להדוף,

לעצור,

לדחוק,

לא להיות חלק.

אמהות צריכות תמיכה והכלה אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

4 ביולי 201128 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

אני כותבת ממקום שבאמת לא יודע, מקום שבאמת אין לו תשובה.

אני כותבת כי יש משהו שמאוד לא ברור לי ומרגישה שאולי תוכלו לעזור לי או שאולי דרך הכתיבה אגיע לתובנה או תחושה קצת אחרת לגבי הנושא.

האם אמהות צריכות תמיכה אחרי לידה ?

דיכאון אחרי לידה ושמחה ביחד ?

מאת : לימור לוי אוסמי

17 באוקטובר 20104 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

עצבות, דיכאון ואמהוּת נראים במבט ראשון כסותרים זה את זה. כמובן שהם לא !

אנחנו רגילות לחשוב על האמא היולדת בדימוי הפרסומי שלה: שמחה, בריאה, אנרגטית, חייכנית ומאושרת. בעיקר מאושרת. אבל האמת היא שאמהות מרגישות שהחיים שלהן השתנו אחרי הלידה (כל לידה) ובשינוי הזה יש מימדים משמעותיים של עצבות ודיכאון.