יש לי דיכאון אחרי לידה

מאת : לי

19 בינואר 2015 | 14 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה, שיתופים אישיים

 

מה הם רוצים ממני? למה הם קוראים ׳אמא, אמא׳ על כל שטות?

"היא לא נותנת לי"… "היא דחפה אותי"… מה אכפת לי?? למה אני? שלוש בנות וגוזל בן שלושה חודשים תחת אותה קורת גג וכולם מסתכלים עליי… מצפים, רוצים, דוחקים. ואז נכנס הזר… הוא עובד מהבית, עשינו לו משרד בגראז׳, והוא שואל מה יש לאכול.. 'מה יש לאכול? מה שיש במקרר!' אני חושבת לעצמי. גם בו אני אמורה לטפל? ואז כל הארבעה מסתכלים עליי- "מה יש לאכול? אני רעבה! יש פסטה? לא בא לי פסטה! אבל אני רוצה פסטה! לא, אני לא אוכלת אם זה פסטה!! אני רוצה עוף!…."

הם עדיין מסתכלים עליי…. הם מצפים שאני אאכיל אותם? עכשיו? אני בכלל לא רעבה… וחוץ מזה- למה אני? למה לא הזר??

מסתכלת על ערימות של כביסה, אני אמורה לעשות גם את זה? והזר שעובד במחשבים לא יודע לתפעל מכונת כביסה פשוטה?

מסתכלת על הכלים, מיואשת…. זה מה שתמיד עשיתי? הזיכרון אומר שכן…. אבל הרגש… הרגש כבר לא שם….

 

הגוזל בוכה, ניגשת אליו בכבדות, אני יודעת מה הוא רוצה, הוא רוצה שאני אחלוק את הגוף שלי איתו…

את החלקים האינטימיים, שפעם הסבו לי עונג, איתו, למצוץ ולינוק עד שהוא נרגע… ואני כולי מזועזעת, זה קניבלי! למה הוא עושה את זה, כולי נרעדת בסלידה כשהוא מוצץ בהנאה…

מסתכלת עליהם מהספה, חבורת ילדים עליזה, הם מסתכלים עליי בהערצה, למה?

אני יודעת מי הם, הם הילדים שלי, שלוש בנות ובן… האושר שלי, האושר שלי?

לא מרגישה אושר. גם לא אהבה. אני אמורה להרגיש אהבה? פעם הרגשתי, לפני ההיריון הרביעי, אהבה עצומה… אני יודעת שאני אמורה עדיין להרגיש אותה, אני עצובה.

מתפרצת, צועקת, שיעלו כבר למעלה! לא יכולה איתם!! ימים שלמים שאני עושה בשבילם הכל! אוכל כביסות כלים מקלחות, והן רבות! צועקות! משתוללות! דייייי!!!!

אני רוצה לברוח, רוצה לחזור לגיל 20, לצאת עם חברות, לרקוד, להיות עם עצמי! רק עם עצמי!

לילה, אני בחדר, ואז נכנס הזר… הוא מסתכל עליי ועולה למיטה, לידי… הוא אומר לילה טוב… פעם היה נותן גם נשיקה, עכשיו רק מבט, אני רוצה את הנשיקה!!! אני צועקת בתוכי! ואז הקול הזה, החדש, זה שמדבר הכי גבוה מכל הזיכרונות אומר- את רוצה נשיקה? מהזר?

 

הולכת להגיד לילה טוב לבנות, הן מסתכלות עליי ומתחפרות עמוק עמוק במיטה, הן מפחדות.

אני אומרת 'לילה טוב' מאולץ. "אמא- תשירי לנו שיר לילה טוב?"  "לא היום! אני עייפה!"

הן אפילו לא מגיבות, פעם היו מוחות ומבקשות, הן מחכות שאני אלך כבר.

היום בצהריים נסענו לסופר, הן רבו באוטו מאחור ואני מיד צעקתי- "תהיו בשקט או שאתן יורדות מהאוטו שלי!" האוטו שלי?  ברמזור היה קבצן, השלט דיבר על משפחה וילדים רעבים, מיד הושטתי את היד לארנק ואספתי כל אגורה שהיתה לי, קראתי לו- "אדוני, בבקשה, שתמיד יהיה לך ולמשפחתך רק טוב!"   וחשבתי לעצמי- 'מסכנים הילדים, מה הם אשמים? הם רק ילדים?'

 

יורדת למטה, חושך, כולם ישנים, ואני נזכרת במבטים המבוהלים של הקטנות כשצעקתי היום על הזר בעברית, הן לא הבינו מה אמרתי אבל ידעו שזה רע…. כבר כמה שבועות שהן יודעות שאני אומרת דברים לא טובים לזר, ואז הוא הולך אליהן, מחבק ומגונן עליהן, ממני… מאמא שלהן! הוא לוקח אותן לחדר המשחקים או לבחוץ והן יודעות, עכשיו צריך להתרחק מאמא! אני נשברת.

עולה לחדר שלהן בשקט, מלטפת את השיער הרך, מריחה, מחייכת, לוחשת מילים של אהבה וסליחה, סליחה, בבקשה תחלמו על קשת בענן וסוכריות על מקל…. האמצעית זזה מתוך שינה, נאבקת במשהו… נאבקת בשדים שלה, הם באים לה בחלום, השדים בדמות אמה.

אני בוכה, מצטערת, מתייסרת, אלוהים בבקשה תעזור לי, מה קורה לי???!!!

רצה אל הגוזל, מרימה בעדינות מלטפת, מגישה לו שד, הוא מסתכל עליי בעיניים גדולות גדולות ומסרב, הוא לוקח את הבקבוק… גם הוא כבר לא אוהב אותי יותר…

 

להמשך- חלק ב'

שמי לי- יש לי ארבעה ילדים מופלאים- אמילי -6.5, קים- 5, מיה -3, וליאם (הגוזל הקטן)- 1.5, יש לי כלבה משגעת ובעל מקסים, ויש לי דיכאון שאחרי הלידה!

 

 

עוד נשים כותבות על הדיכאון אחרי לידה שלהן:

אמא מקולקלת/ יעלי

יש שם למה שהיה לי- דיכאון אחרי לידה/ חני סער

ממעמקים /ד.ד.

 

נשות מקצוע כותבות על דיכאון אחרי לידה:

האם קושי וסבל גדול אחרי לידה הוא הפרעה נפשית? / לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אישה- בן הזוג / תמר קלר,  מלווה בהריון ואחרי לידה

לצאת מהאפלה אל האור- דיכאון אחרי לידה כהזמנה להתחדשות/ תמר קלר, מלווה בהריון ואחרי לידה.

ראיון אישי עם דנה ליברמן, מלווה רגשית נשים אחרי לידה באזור השרון

דיכאון אחרי לידה- גישה טיפולית ייחודית דרך קבלה ומחויבות/ רן אלמוג ואנה גולדברט, פסיכולוגים

 

ועוד במדור דיכאון אחרי לידה

14 תגובות ל- “יש לי דיכאון אחרי לידה”

  1. היי יקרה,
    את שואלת- מה קורה לי?
    מקריאה של מה שכתבת אני יכולה להבין חלק ממה שקורה לך- את אמא לארבעה ילדים בהפרשים ממש קטנטנים אחד מהשני, פלוס כלבה, את גרה בארץ זרה, מרוחקת ממקורות תמיכה, את חיה עם גבר שאת כרגע מרגישה זרות כלפיו, ונדמה שאינו לוקח חלק פעיל מספיק בטיפול בילדים או בבית.
    כל בת אנוש בריאה ונפלאה היתה קורסת תחת העומס הזה.
    אני שומעת את הקול שבך, שמבקש להיות באיכות אחרת עם הילדים. הקול הזה קיים בתוכך.
    יחד עם זאת, באמת מאוד קשה עד בלתי אפשרי או אנושי להיות סבלנית ונעימה עם הילדים, כשאין מי שיכיל וידאג לך..
    אנחנו יכולות לדאוג ולהיות במיטבנו מול הילדים רק כאשר לנו טוב בעצמנו. ולא טוב לך כרגע, ואיך יכול להיות טוב כאשר כל עומס הבית והטיפול הילדים מוטל על כתפייך האנושיות?

    • לי אפרתי הגיב:

      צודקת, זה מאוד קשה, מה שקרה אצלי זה שהתנקתי מהרגשות שלי כלפי כולם חוץ מכלפי עצמי… ולא יכולתי לחוש אהבה לילדים שלי, לבעלי או לעולם… אבל- הסוף טוב… המשך בקרוב…(: שולחת חיבוק אוהב על התמיכה!

  2. אלה הגיב:

    קודם כל חיבוק.
    יש הרבה ימים שאני מרגישה כמוך , אבל לא הגדרתי את זה דיכאון אחרי לידה (אם כי גם אני אחרי לידה…) . הגדרתי את זה בתור עומס , עייפות , שחיקה . נראה לי שזה שהמצב מפריע לך מראה שאכפת לך ואיך שאני מבינה דיכאון (אני לא מקצועית)-זה להיכנס לבועה שלך ושלא איכפת מכלום…. אבל אולי אני טועה וצריכה להגדיר את הימים הנחסים שלי מחדש….

    • לי אפרתי הגיב:

      הי, קודם כל תודה על החיבוק!! ותודה על ששיתפת אותי במה שעובר עליך, זה בהחלט לא קל…
      לדיכאון אחרי לידה יש ואריאציות שונות, הוא מופיע בכעס בלתי נשלט, ריחוק וניתוק מהסביבה או בכי ומחשבות התאבדותיות. במקרה שלי זה הופיע הניתוק רגשי ופיזי מהסביבה הקרובה שלי, ויצא החוצה ככעס בלתי נשלט כי הרגשתי כמו אריה בכלוב, כאילו שאני במקום זר ולא ברור…): כיום אני מטופלת, החלק הנ״ל הוא חלק מהדברים שקראו לי בשנה וחצי האחרונות, וההמשך היה התדרדרות יותר גדולה אבל אחריה עליה…

    • היי אלה,
      דיכאון אחרי לידה הוא מצב פסיכולוגי קליני.
      זאת ההגדרה שלו (מתוך עבודת סמינר שערכתי בנושא):
      דיכאון אחרי לידה מאופיין במצב רוח ירוד או אובדן עניין בפעילויות למשך שבועיים לפחות, וסימנים נלווים, הכוללים שינויים בתיאבון או במשקל, בשינה, בפעילות פסיכומוטורית, אנרגיה פחותה, הרגשת חוסר תועלת או אשם, קושי לחשוב, להתרכז או להחליט, שכחה, ירידה בהערכה העצמית, ירידה ביצר המיני, בכי, ייאוש, תנודות רגשיות ותחושות של חוסר יכולת להתמודד עם התינוק. חלק מהנשים עלולות לדאוג יתר על המידה לבריאותו של התינוק או הרגלי האכילה שלו ולראות את עצמן כ 'רעות', בלתי מתאימות לתפקיד האמהות, או אמהות לא אוהבות מספיק ולחלקן אף יש מחשבות חוזרות אודות מוות, תכניות או ניסיונות אובדניים (פרי ושות' 1999;;Robinson et al., 2001 Cox &Holden, 2003 ;Nonacs & Cohen, 1998 ;Dennis & Creedy, 2004; Kendall-Tackett, 2005 ).
      קריטריונים להפרעת דיכאון עמוק/מג'ורי על פי ה DSM-IV:
      חמישה (או יותר) מהתופעות הבאות צריכות להיות נוכחות במהלך תקופה של שבועיים רצופים, שבהם ישנו שינוי מתפקוד קודם ולפחות אחד משני הסימפטומים הראשונים :
      מצב רוח דכאוני במשך רוב היום, כמעט כל יום.
      ירידה ניכרת בעניין או הנאה בהכל, או כמעט בהכל.
      ירידה ניכרת במשקל, כאשר לא עושים דיאטה או ירידה או עלייה בתיאבון כמעט בכל יום.
      קושי להירדם או צורך מוגבר בשינה כמעט כל יום.
      האטה פסיכומוטורית.
      תשישות או אנרגיה ירודה כמעט כל יום.
      תחושות של חוסר ערך עצמי או אשמה מופרזת או בלתי הולמת כמעט כל יום.
      ירידה משמעותית ביכולת לחשוב או להתרכז או להחליט כמעט כל יום.
      מחשבות חוזרות על מוות (לא רק פחד ממוות), מחשבות אובדניות חוזרות ללא תכנית ספציפית או ניסיון התאבדןת או תכנית ספציפית להתאבד.
      באופן ספציפי לדיכאון אחרי לידה: התחלה של אפיזודה בארבעה השבועות לאחר הלידה.
      – See more at: http://www.medabrotimahut.co.il/2012/07/%D7%93%D7%99%D7%9B%D7%90%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%97%D7%A8%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-3/#sthash.HW6njSZA.dpuf

      • אלה הגיב:

        אני לא במקום הזה . אבל יש ימים של עייפות מצטברת , שגורמת לחוסר אנרגיה ורצון שיעזבו אותי בשקט. לא שבועיים רצוף .
        עומס של בלאגן בעיניים וריבוי מטלות,שלא נעשות מעצמן וחוסר פירגון .
        כך שלפעמים יש כל מיני מחשבות "שאמא מושלמת" לא אמורה לחשוב.

        שמחה לקרא שאת בעליה 🙂

        • לי אפרתי הגיב:

          הי אלה, לדעתי חלק ממה שיוצר את המצב הלא נעים שאליו אנו נקלעות זה ההגדרות… ׳אמא מושלמת ׳ ׳אשת חיל׳ כל אלה חקקו בנו תחושה מוטעת שרגשות שליליים וחוסר רצון לטפל בכולם ולהשליט סדר על חשבון זמן שפעם היה רק שלנו ולעצמינו זה פגום… זה לא רע ובטח לא פגום! לרצות לקרוא ספר או לראות משהוא בטלויזיה בשקט מוחלט כמו שעשינו לפני הלידה זה טבעי! להיות עייפה תשושה ולא לרצות לטפל ולנקות זה טבעי! זה אנושי! כשהבעל לא זז מהספה אנחנו מצקצקות בלשון מגלגלות עיניים ואומרות- ׳גברים׳, אז למה כשזה קורה לנו אנחנו מרגישות רע ולא אומרות-׳אמא מותשת׳….(((:
          כמובן שמה שקרה לי לא היה טבעי, אבל בחרתי לשתף כדי שנשים אחרות שלהן זה קרה יבינו שהן לא פגומות! אלא מדהימות ורגישות!
          תודה ששיתפת(: שולחת לך חיבוק של אנרגיה חיובית ואוהבת(:

          • לי, מדוע כל הדברים שתיארת הם טבעיים ואילו מה שאת חווית הוא לא טבעי? אשמח להסבר שלך, אם מתאים.

          • לי אפרתי הגיב:

            הי לימור(:
            כשאני אומרת שזה לא טבעי אני מתכוונת שמה שקרה לי זה עניין שכבר דורש טיפול, שזה לא משהוא שקורה לרובינו ואין צורך להתרגש מזה… מה שקרה לי אומנם היה טבעי אבל בהחלט כבר דרש מקום לטיפול תרופתי…
            יכול להיות שהבחירה של המילים לא טבעי היא מוטעת, אני מנסה לחשוב על צמד מילים שיתארו את זה אחרת אבל לא מוצאת….(: עזרה? ((:

          • אז מזמינה אותך לחשוב על מילים שמתאימות יותר.. אשמח לשמוע.
            בעיניי יש הבדל בין התהליך לבין הטיפול. לפעמים מה שהתהליך זקוק לו הוא כדורים, וזה בסדר.

  3. רחל הגיב:

    תודה רבה שכתבת

    • לי אפרתי הגיב:

      בשמחה, השיתוף הוא חלק מתהליך הריפוי… ואני שמחה אם תוך כדי נשים אחרות ימצאו מענה לשאלות והלבטים שלהן דרך זה…❤️

  4. חגית הגיב:

    לי אהובה- אישה יקרה ואמיצה, עוצמתית ובעיקר אישה בריאה! שבוחרת לשתף את המקום החולה והמרוחק מעצמך ומאהובייך כדי לרפא אותך עוד ועוד, את כול חלקייך.

    זה מאוד לא מובן מאליו כי לצערי יש נשים-אמהות שלא העזו וגם היום לא מעזות או לא יודעות שיש דרך אחרת. שאפשר גם לבקש ולקבל עזרה. בין אם תרופתית או בטיפול ותמיכה.

    זה באמת עובר כמשהו בלתי אפשרי. להתמודד עם הכול לבדך כשזה כל-כך קשה!!!!!!!!! לי יש רק שני ילדים וקיבלתי המון תמיכה ממעגל חברות מחבק ובהתחלה מהמשפחה כשהייתי צריכה ועדיין היו ימים שהתחרפנתי כליל…

    חבקי את עצמך. לטפי את גופך. גם אם נפשך הקסומה והמבורכת. להיות אמא לעצמנו זה הכי חיוני וחיובי שיש בעיניי. כי תמיד יהיה בנו גם וגם וחשוב שיהיה גם לנו חיק מתוק ורך לשוב אליו. ואני מאחלת לך להעצים ולהרחיב ולהעמיק עוד ועוד את המקום הזה בתוכך שיכול גם ברגעים קשים ובלתי נסבלים להיות שם אי של שפיות למענך, וכמובן גם למצוא את האור הזה באדם ומרחב נייטראלי שיכול לתמוך, לעטוף, לייצב, להכיל, וללוות אותך עם כל מה שאת עוברת.

    חיבוק חם ממני.

    • לי אפרתי הגיב:

      חגית- וואו!
      השארת אותי המומה מהתרגשות….(:
      תודה! את מדהימה ושופעת רגשות… אשמח אם תקראי את החלק השני ובקרוב גם השלישי…
      ואשמח אף יותר לשמוע את דעתך!
      חיבוק גדול! תמשיכי להיות מחזקת ועוטפת, את נדירה!❤️

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

יצור קטן וורדרד מביט בי בעיניים מבוהלות, הלידה מאחורינו

מאת : אבא בתול

27 בפברואר 20117 תגובות

מתוך סיפורי לידה

מלווים בחיוכיהם של אנשי הצוות נכנסנו לחדר הלידה, לאחר כמעט ארבעים ושמונה שעות בבית החולים כמעט והרגשנו בבית. מיילדת חייכנית קיבלה את פנינו, חיברה את המוניטור ויצאנו לדרך. שאיפות נשיפית, עיסויים של הגב התחתון והירכיים, עצירה למקלחת ושוב…ושוב…..השעות הרבות הפכו את שלושתנו (אישתי, הדולה ואנוכי) לצוות מיומן.

הומיאופתיה קלאסית: איך היא יכולה לעזור לך אחרי הלידה?

מאת : קרן שרגנהיים- שלם

24 באוקטובר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, עזרה ודאגה לעצמנו

אחרי הלידה, היות וזו תקופה מלאת תהפוכות, אין טובה ממנה לקבל תמיכה הומיאופתית, ולהחזיר את האיזון לחיים. להומיאופתיה הקלאסית יש מענה למצבים רבים ושונים שמאפיינים את התקופה המיוחדת הזו.
הרבה נשים נעזרות בהומיאופתיה למצבי כעס שהן חוות לאחר הלידה, בין אם הם מכוונים לקרובים אליהן או כלפי עצמן, כאשר יש עצב ונטייה לפרוץ בבכי בכל הזדמנות, כאשר יש רצון עז להתרחק מכל הקרובים להן, כולל התינוק החדש, כאשר יש תחושה של חיים בכלא ושהתינוק החדש הוא הסוהר המתוק, כאשר נראה שאין רגש כלל, או כל רצון לחוות או לעשות דברים.

מי אמר שאני צריכה להיות זוהרת בהריון ? מרגישה כמו אקוואריום ענק

מאת : בר

17 בפברואר 2011תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

איך אשכלל את מיומנויות הג'אגלינג שלי מעבר ליכולות המדהימות שכבר פיתחתי עם שניים? ומה, שוב אצטרך לבקש עזרה מכל מי שמוכן לשמור על הילדים, אפילו רק ליציאה לסופר…. ומה עם הגוף שלי, כמה זמן ייקח עד שאפסיק להראות כמו הר ואחזור לאיזו שהיא פיגורה הגיונית? אולי לשאול אם היא חושבת שהתחת שלי גדל או לא?