אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

מאת : עינב שטרמר

18 בינואר 2015 | 2 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

*נכתב בעקבות חשיפה לכמה כתבות מזויעות: על תינוק שנחנק בגן "בייביסיטר" בדרום ת"א, על רציחת תינוקות בני יומם בשואה, על ילד בן 10 שמוציא להורג בדאע"ש.

 

הלב שלי דואב. הלב שלי נכמר

ילדים משוועים לאהבה, או לפחות יחס חם, מגע.

ילדים מסתגרים. ילדים כבר לא בוכים.

ילדים קמלים.

 

ילדים רוצחים ונשמתם מתה יחד עם הנרצחים.

 

ואני, בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?

 

והרוע הזה מדיר שינה מעיניי.

ובחלומותיי את טובעת או שהורגים אותך בייסורים לנגד עיניי

ואני רוצה לנער מעלי את כל המחשבות הנוראיות הללו שלא מרפות

ואני רוצה להאמין שיש טוב בעולם הזה כמו הרוע לפחות.

 

ובשבילך, בשבילך ילדה אהובה שלי, אתעקש למצוא את הטוב

אעשה הכל כדי שהאור של הטוב יגן עליך מכל הרוע.

כל עוד נשימה באפי אגן עליך מן הרוע, אשמור עליך מכל משמר.

 

 

עוד אמהות מבטאות את עצמן

 

צילום: kusanagi aya

2 תגובות ל- “אני בוכה בפנים. כמה רוע יש בעולם?”

  1. חגית הגיב:

    זה באמת עצוב. אני גאה בך ששחררת לאוויר העולם את הזוועה. גם אני שואלת את עצמי לפעמים – מה יהיה? אם רק יכולתי להיות מעין בור בטחון עבור כל ילדי העולם, כמו רחם קוסמית שעוטפת את כול אלה שנרצחו, שעונו, שעברו זוועות, שמעבירים אותם בימים אלה וברגעים אלה זוועות שואתיות בלתי נתפסות… ואין מלבד חוסר האונים. ולפעמים האסקפיזם, כי ילדיי שלי כרגע הם בבת עיני והדבר היקר לי מכול. חיבוק חם יקירה. תודה על השיתוף.

    • עינב הגיב:

      תודה לך.
      אני חשה שאין ברירה אלא לכור שהעולם הזה הוא מורכב. יש בו הרבה רע אך גם טוב ובעוד הרע "מנצנץ" מכל עבר, הטוב הוא יהלום גולמי שיש לחפש ללטש ולמצוא.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הלידה- משקאות, קמעות, מה שיכול לעזור ברוך הבא…

מאת : אבא בתול

20 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, סיפורי לידה

אישתי ממשיכה להתפתל, הרופאים ממליצים על הליכה קלה, אנו מדדים לעגלת הקפה. קרואסונים קפה וציר ועוד ציר… מותשים אנו מקבלים את הטפסים ועולים למחלקה. איבדנו תחושה של זמן…..יושבים במסדרון ומחכים שמשהו יתקדם, בנתיים אני שב ומעסה, אנו יוצרים סביבנו מעין בועה. עומדים במסדרון של מחלקת יולדות נושמים, מתחבקים. רק אני והיא כול העולם הופך למעין תפאורה, יחד אנו מטפסים במעין מבוך המורכב מגרמי מדרגות אינסופיים, הרגליים כבר כואבות שנינו עפוצים לחלוטין, מסוממים מעייפות.

שוב התחברות למוניטור, ובין לבין טלפונים ומסרונים, בני משפחה מעבירים מסרים רוצים להתעדכן. אני הופך בהדרגה למעין קשר בחזית, מעביר תשדורות מקו החזית אל העורף. ככל שחולפות השעות הלחץ גובר, האמהות מעבירות הילוך, אין ספור עצות מועברות.

אימא – למה לא מדברים על זה?? – מיומנה של אם חד הורית

מאת : אמא אוסי הורביץ

24 בנובמבר 20107 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות חד הוריות, לכל אמא, קושי באמהות

מדוע חברותיי הקרובות ביותר, שליוו אותי לאחר הלידה, לא אמרו לי דבר על רגשות קשים כמו: יש לי ילדה, מדוע אני לא אוהבת עדיין ?, להיות אמא בעיקר סמוך ללידה עייפים מאוד, עייפות שאין דומה לה בשום מקום. האחריות על יצור קטן ומדהים מפחידה. לצאת מבית חולים זה מפחיד !! להניק זה לעיתים קשה ומי שקשה לה חווה זאת בעוצמה רבה עוד יותר כי היום אם את לא מניקה את "פחות" אמא (לפחות ככה המערכת תופסת אותך) ועוד ועוד מחשבות.

לבחור מהבטן- האם את מממשת את זכות הבחירה שלך בלידה ?

מאת : שירה דרוקר

21 באוקטובר 20123 תגובות

מתוך הריון, חופש בחירה בלידה, קוראות לשינוי

הבעיה הגדולה בעיניי היא שבמצב הנוכחי, שבו זכויות נפגעות מדי שעה בחדרי הלידה בישראל ובעולם, יולדות כלל לא מודעות לזכויות שלהן. לא מודעות לכך שמבוצעות בגופן פעולות בעלות השלכות עליהן ועל תינוקן, לפעמים ללא הסכמה מפורשת או תוך מסירת מידע לא מדויק שיוביל אותן "לקבל החלטה" אחרת משהיו מקבלות אם היה בידיהן את כל המידע.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)