"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?

מאת : חן

12 בפברואר 2015 | 6 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, זוגיות אחרי לידה, לכל אמא

 

זה קצת ארוך אבל אשמח לעצתכם.

אני נשואה 6 שנים עם 2 ילדים.

בסך הכול חיים מאושרים.אני אוהבת את בעלי וכיף לי לחיות איתו.

בתחילת שנות נישואינו חברים עזרו לי לשים לב שיש בעייתיות בקשר שלנו ושבעלי לא מתנהג אליי יפה.

הלכתי לייעוץ (בעלי לא הסכים לבוא בשום אופן) וזה עזר לי מאוד.

היועצת עזרה לי להבין שיש פה אלימות רגשית -מילולית.

הלכתי אליה תקופה וזה מאוד עזר וחשבתי שזהו, נגמר עלינו על דרך המלך…
מה שקורה עכשיו זה שהכול דבש, באמת, חוץ מזה שבערך פעם בחודש (לפעמים יותר לפעמים פחות) יש התפרצות זעם שתמיד נובעת מטעות שעשיתי או שגרמתי לה.

בהתפרצויות האלה הוא אומר מילים לא יפות וכאילו מוחק את הקשר שלנו. 'מפגרת', 'דפוקה', 'שונא אותך' בצרחות אימים וכד ותמיד אחרי אנחנו כבר מדברים על מה שקרה ותמיד בסוף "משלימים" (הוא באמת לא מבין מאיפה זה בא לו וברור שהוא לא חושב את זה עליי)… אבל אני, יומיים אחרי זה נשארת מחוקה. ממש נהיית חולה. לא בא לי לדבר עם אף אחד, ייאוש, רצון למות ועוד.

מה שעודד אותי כל הזמן זה שבעלי באמת משתפר! מה שאני אומרת לו שפוגע בי הוא לא יעשה שוב. אבל לאחרונה קלטתי שפשוט לא יעזור!! הוא לא אומר שוב "אישה דפוקה" כי הבהרתי לו שזה לא יתקבל אבל הוא יוציא את העצבים בדרך אחרת –צרחות, בעיטות ברהיטים ובעוד דרכים שמשליטות אימה. בקיצור, לא יעזור כמה שאדבר איתו, הוא לא שולט על העצבים שלו!! הוא חייב להוציא את זה בדרך כלשהי!

בימים האחרונים עברתי טלטלה מאוד רצינית.

עד עכשיו חשבתי שחוץ מהפעם בחודש חודשיים הזאת הכול בסדר.. ופתאום קלטתי שלא!!
שהפחדים מלווים אותי כל הזמן!!
אני כובלת את עצמי כי אני לא יודעת לצפות את ההתנהגות שלו!
אמנם הוא לא הרחיק אותי מהמשפחה שלי או מהחברות כמו בעל מכה אבל אני הרחקתי את עצמי כי אני פוחדת שהוא ידבר ויתנהג לא כראוי לידם ואין לי כוח להתמודד עם זה מולם.

אז אני מפחדת לעשות הרבה דברים שאני רוצה בהם ואוהבת לעשות אותם-
מפחדת להזמין אורחים,

מפחדת להיפגש עם הוריי,
מפחדת להתארח,
מפחדת לקחת טרמפיסטים,
מפחדת להיות בחג סוכות בבית,
ועוד ועוד מקומות שבהם קרה מקרה של עצבים ולכן אני פוחדת לחזור לזה…
כל הזמן חשבתי שאני בוחרת בזה וזה בסדר .. (זה לא שהוא כובל אותי(.

אני לא מאמינה שזה קרה לי!!
באמת שאני אישה אינטליגנטית, עובדת, עושה דברים להנאתי, מטופחת, משקיעה בעצמי. אני לא מסכנה כזאת…

ככה זה נראה??

אני אוהבת את בעלי, טוב לי איתו. זה יכול לבוא ביחד?
עד היום כל הזמן חשבתי שהבעיה העיקרית זה שאכפת לי יותר מידי מה אנשים חושבים. היום אני מבינה שזאת המתנה שקיבלתי. שדרך זה שאכפת לי מה חושבים אני מתעוררת להבין שיש משהו לא בסדר/

אני צריכה להתמקד במה שיש לי לעבוד על עצמי, עשיתי מלא סדנאות מודעות, קראתי את כל הספרים על זוגיות, באמת שאני אלופה בזה!
אבל לעזאזל!
על בעלי זה לא עובד!!
כמובן שיש מלא שיפור ואין מה להשוות בין מה שהוא היה בהתחלה לעכשיו..
אבל עד מתי??
והילדים….

(אני יציין שאבא של בעלי הוא בעל מכה רגשית ללא כל ספק)

חן

 

 

 

לשיתופים ומאמרים מקצועיים בנושא אלימות במשפחה

6 תגובות ל- “"אלימות מילולית"- ככה זה נראה?”

  1. ענבל הגיב:

    ממליצה לך לקרוא:
    http://stuckincircle.blogspot.co.il

  2. אפרת הגיב:

    חן יקרה- את מתארת מצב מאוד מאוד מורכב. מצב שאף פעם לא הייתי בו, ואני לא מתיימרת להבין איך את מרגישה בתוכו, או לייעץ לך מה 'צריך' לעשות. אני כן יכולה לדבר מתוך הניסיון האישי שלי- להבדיל אלף הבדלות. אישי חי עם דיכאון. רוב הזמן זה לא מורגש ולא נוכח בחיים שלנו, אבל פעם בכמה זמן יש תקופה של שקיעה וקושי שלו להכיל דברים שעוברים עליי מצב אחד, ולשתף דברים שעוברים עליו מצד שני. זה מתבטא אצלו במן הסתגרות בתוך עצמו. אבל ההבדל הוא שיש גבול שהוא קובע לעצמו ואחריו הוא הולך לטיפול. זה קרה פעמיים בשלושת השנים האחרונות- ובפעם הקודמת זה גם הוביל לטיפול תרופתי לתקופה מסוימת. ואם יש משהו בעייתי במה שאת מספרת- זו בעיני הנקודה. את לא המטפלת או הפסיכיאטרית של בעלך. ונשמע שבעצמך את יודעת לטפל ולהשקיע- וזה מדהים. אבל נשמע שיש אצלו משהו יותר עמוק, שהוא מעבר לקביעת הגבולות שלך, או לניסיונות שלו להשתפר לבד. משהו שהוא לא מסוגל להתמודד איתו לבד.
    בסופו של דבר רק את יודעת להגיד מה הדרך הנכונה בשבילך, ובשביל שניכם. אבל דבר אחד ברור- המצב בו את חיה בפחד הוא לא מצב הגיוני או ראוי. זה לא מגיע לאף אחת, ובטח שלא מגיע לך. הייתי מתחילה משם- מה צריך לקרות כדי שלא תפחדי יותר, וממשיכה משם. שולחת המון המון חיזוקים- למרות שנשמע שאת כבר אישה מאוד חזקה.

  3. אני מאמינה לך לפליאה 'איך זה קרה לך' ולכך שאת אינטיליגנטית וחכמה. זה יכול להיות כל כך סמוי ומתעתע.
    כן, נראה לפי התיאור שאת נמצאת במערכת יחסים שיש בה אלימות רגשית.
    מצרפת משהו שכתבתי לפני זמן מה.
    http://www.medabrotimahut.co.il/2012/11/%D7%90%D7%A4%D7%A9%D7%A8-%D7%A8%D7%92%D7%A2-%D7%9C%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%94-%D7%91%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%91/

  4. כאן תוכלי למצוא עוד תגובות למה שכתבת
    https://www.facebook.com/imahut/posts/10152576503667553

  5. לי-את דנקר הגיב:

    הבנת את הדברים המשמעותיים. שאת חווה אלימות, שאת בסכנת הכחדה פנימית. זו התחלה. בהמשך את עלולה להגיע למצב של דיכוי עצמי שיהפוך אותך חולה והיציאה משם תהיה על גבי הריסות ושיקום.
    את גם אמא, את מנחילה דרך עבור דור ההמשך.
    מקווה שתאהבי את עצמך מספיק יום אחד ותתני את המשך חייכם המשותפים בכך שבעלך ילך לטיפול.
    כלום לא ישתנה ממה שאת מכירה ללא זה. מה שבטוח להגיע לטיפול המיוחל דקה מאוחר מידי יכול להביא למצב בו תחדלי מלאהוב אותו.

  6. מירב הגיב:

    תקראי חומר ותעשי שעורי בית על המושג: הפרעת אישיות נרקסיסטית אני חושבת שבעלך בספקטרום הזה. בהצלחה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

איך זה מרגיש להיות בדיכאון אחרי לידה?

מאת : אמא ש

24 בינואר 20116 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

"דיכאון אחרי לידה", זה נשמע כמו איזו כותרת רפואית לאיזה מצב ש"אין סיכוי שיקרה לי". הרגשתי אותו חזק, את הבייבי בלוז. אחרי הכל, הלידה הייתה טראומתית כל כך, שהיה לי ברור שזה לא יעבור חלק. אבל חשבתי שבזה זה נגמר פחות או יותר, שבזה סיכמנו את העניין, קיבלתי את השיעור שלי, מספיק. לא שמתי לב לכל המרכיבים מסביב שהלכו אט אט ונבנו בתוכי, עד שכבר היה מאוחר מדי.

במבט לאחור, זה קל לראות איך הדברים התגלגלו. ברגע האמת, לא היה לי מושג שהמדרון תלול כל כך.

למה אני לא אמא אדמה ??

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בינואר 20115 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, רגשות אשם אחרי לידה

אני זוכרת בבירור שיחה על כוס קפה עם אמא שלי, כשניסיתי להסביר לה מה הרגשתי בדיעבד בתקופה שאחרי הלידה. היה לי קשה להודות בזה, אבל סיפרתי לה בכנות שהרגשתי אחרי הלידה שאני לא אמא מספיק טובה, שאני לא מתמסרת לאמהות, שאני לא מספיק סובלנית, מכילה ואוהבת ושאני מתקשה לוותר על עצמי למען אייל. הודיתי בפניה שבאמת הרגשתי באותה תקופה אחרי הלידה שאני מאוכזבת מעצמי, בעיקר על זה שאני לא אמא טוטאלית שמקדישה את כולה לבנה באהבה גמורה, תוך שימת צרכיה בצד לרגע.

השינוי בחיי: ממעצבת אופנה מצליחה למנחת מעגלי העצמה לנשים

מאת : אהלה מוזיקנט

11 במאי 20110 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

נולדתי תאומה- לאח תאום ואיש מדהים. יודעת היום שבחרתי בדרך של שיתוף כבר מהרחם- באתי לעולם ונפשי שלובה בנפש נוספת. במהלך חיי פגשתי נשמה משלימה- האיש שיחדיו אנחנו חצי שנות דור- והוא החבר הכי טוב שלי. אם היו שואלים אותי כשהייתי קטנה: מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? הייתי אומרת : מורה ! –במובן של להורות דרך, להעצים , ולדעת