החלטתי להצדיע לעצמי ולאימהות באשר הן

מאת : הילה אייס

17 בפברואר 2015 | 0 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, עמוד הבית

 

אני עם הקטנטן שלי בבית. שעת צהריים. הוא מתעקש לשחק עם השלט. לוחץ על הכפתורים בעצמו ובטלוויזיה משודר בדיוק טקס חילופי הרמטכ"לים. נפרדים מגנץ מקבלים את אייזנקוט. הוא מביט בשקיקה בטקס הצבאי ואני מביטה בו.

מהדהד בראשי כל העת המשפט "ותדע כל אם עבריה שהפקידה גורל ילדיה בידי מפקדים הראויים לכך". יש לו כמה שנים טובות לאייזנקוט לשמור לנו על הילדים ואז הוא ילך לו ימשיך בדרכו, ואנחנו האימהות, יש לנו כל החיים מרגע שנוצרו, מחויבות ואחריות להגן ולדאוג בלי שנוכל לרגע אחד להרפות, להחליף משמרות, לקחת אוויר. לא פעם אנחנו תוהות אם אנחנו ראויות ולא פעם אין מי שיצדיע לנו.
החלטתי ברגעים האלה לעצור. לנשום עמוק. להצדיע לעצמי. על האימהות על כל מורכבותה. ולאימהות באשר הן.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

רק אל תגידי שקשה

מאת : אמא טרייה

27 בפברואר 20148 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, קושי אחרי לידה

כשאמרתי לבעלי שנראה לי שמשהו לא בסדר איתי, הוא צחק עליי ואמר 'לכולם קשה, מה חשבת? שתינוק זה בובת ברבי שהולכים איתה לבית קפה?'

הוא ניסה תמיד לעזור, אבל העבודה דרשה ממנו שעות מרובות ואני נותרתי טעונה בבית.

גם אבא נולד

מאת : מור אסאל

27 באפריל 20113 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

הפכת לאבא. לא פשוט להיות בנעליך עכשיו. דבר גדול נפל בחייך. אתה נרגש, נסער, ואולי גם מבולבל וחושש. ודווקא עכשיו, כשאתה כל כך צריך את בת הזוג שלך לידך, שתתמוך בך, היא עסוקה במישהו אחר לגמרי: בתינוק שלכם. אולי היא בדיוק מנסה ללמוד איך מיניקים, סביר להניח שהיא עדיין מתאוששת מהלידה, והיא ודאי עייפה מאוד, ואולי גם כואב לה.

לידת בית: אימון עם אפי-נו

מאת : שירה דרוקר

14 באפריל 20118 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

עם תחילתו של החודש התשיעי, הצטיידנו בבלון קטן וכחול שנקרא "אפי-נו" או בעברית "חתכל'ס", והוא משמש כמאמן לידה. במהלך החודש שנותר, אני מתכננת להתאמן כמה שיותר, כי הפחד הגדול ביותר שלי הוא מרגע הלידה עצמו, מהרגע בו יוצא התינוק מהנרתיק, הרגע שבו יכול להיווצר קרע.

אני זוכרת את היום בו גיליתי ש"חותכים" בלידה. אמא הזכירה את זה פעם, ואני ואחותי נדהמנו, הזדעזענו, בקושי הצלחנו לדמיין לעצמנו את הדבר הנוראי הזה. מצד שני, זה תמיד היה לי מובן מאליו שחותכים