מיומנה של אמא למתבגרת, והפעם: דילול השימוש בשפה העברית.

מאת : שגית ברמי

27 באפריל 2015 | 0 תגובות

מתוך גיל ההתבגרות, לכל אמא, עמוד הבית

 

היי לכולם, אני בעיקר מרגישה בלבול בגלל הדילול. משום מה נראה לי שאליעזר בן יהודה היה קצת כועס לנוכח העובדה שהשפה המדוברת בין בת הנוער שלי אליי התקצרה במצבים מסוימים ממשפט למילה.

כן, אני מתכוונת לתשובות הקצרות, בנות המילה האחת, בלי פירוט או הבעת כוונה לפרט, שמגיעות בעקבות שאלות שאני שואלת.

ומתי זה הכי בולט? כשאני שואלת את השאלה ה"נוראית": איך היה לך היום בבית הספר?

דוגמא קטנה,

אני: "מה היה היום בבית הספר?"

היא: "בסדר".

אני: "לא שאלתי איך, שאלתי מה?"

היא: "אז תשאלי איך".

עכשיו, זה לא רק אצלנו. אני שומעת את זה בעוד בתים, מעוד אימהות, ותוהה: מה קורה פה? ההבנה שלהם מצוינת, וכושר הביטוי מעולה – אך כנראה שזה בא לידי ביטוי באופן משביע רצון רק בנושאים שהם רוצים לדבר עליהם ובזמן שהם רוצים לבטא את עצמם. בנוסף, אני צריכה להבין ולהתרגל שזה לפעמים ככה ולפעמים ככה אבל זה בכל זאת מעורר בי סוג של אי שביעות רצון.

 

אז מה עושים? נגמר עידן ה- 'איך היה היום בבית הספר'? לא להתעניין? אז איך אני ארגיש שאני מעורבת בחייה?

א-הה, הבנתי. אני צריכה ללכת בהפוך על הפוך. אולי אני אנסה לשתף אותה במה שעבר עליי הבוקר ומשם תבוא הישועה? הרי כל המומחים בטלוויזיה כל הזמן מדברים איתנו על כמה חשובה התקשורת המקרבת בבית וכמה חשוב לדבר עם הילדים וזה בדיוק גם הנושא המדובר אצל האמהות שאני מאמנת, וזה כל כך נכון, אבל למה אני צריכה כל הזמן להמציא את הגלגל מחדש? לצאת מהקופסה? לנסות להפוך את המשפט כדי שלא יישמע משעמם/ לא מזמין/ ואולי לא מובן?- אופס, נראה לי שעליתי פה על משהו :).

לי, באופן אישי, התקשורת עם הילדים חשובה מאוד כי הפכנו (כן גם אנחנו, לא רק הם) למתקשרים דרך האצבעות על מסך הסמארטפון. אנחנו חוסכים במילים כדי שחס וחלילה לא נדבר יותר מדי בקולנו שלנו. מלבד זאת, לי, שגית, יש בעיה קטנה: אני עצמאית, וככזאת אני מתמודדת עם המון דברים לבד ומוצאת את עצמי מדברת הרבה עם עצמי.

אז תגידו לי אתם: האם זו בקשה גדולה לרצות לדבר עם בן אנוש אחר מלבדי בצהריים כשהיא מגיעה מבית הספר? אז זהו, כנראה שכן! אבל לא תמיד… בסך הכל יש ימים שבהם היא מגיעה מבית הספר ובא לה להתלונן קצת, ולשתף, ולספר על המורה הזאת והמורה ההוא ושהמבחן היה קל או קשה ושזה לא פייר כי…. (גם אתם שומעים את הביטוי 'זה לא פייר' הרבה פעמים?)

וכן, כיף לי ואני שמחה לשמוע גם את הדברים הטובים וגם את אלו שפחות ואני קודם כל מקשיבה לכל מה שיש לה לומר ומנסה לסייע ככל שאני יכולה: אם זה בלנסות להראות לה את הדברים מנקודת מבט אחרת ואם זה לשקף לה את מה שהבנתי ואז זה מפיל קצת אסימונים. ולפעמים היא צריכה רק אוזן קשבת בלי דיבורים וזה גם בסדר (כן, גם את זה צריך לתרגל- קוראים לזה הקשבה פעילה).

 

הבנתי שלא רק לי זה מפריע, אלא גם לבן זוגי, שמשתגע מזה שלמשל בנסיעות ארוכות יש העדפה ברורה למוזיקה דרך האוזניות שמחוברות לסמארטפון ופחות לשיחות, או שאם יש משהו שהיא ממש צריכה והיא מתקשרת אליו (ולא, זה לא תמיד מלווה ב'מה נשמע אבא'). ואז הגעתי לתובנה הבאה:

זה לא שהיא לא רוצה להכביר במילים, זה לא שהיא עושה בכוונה, וכן יש לנו נושאים משותפים לשיחה. פשוט לא תמיד מתאים לה לדבר באותו רגע שאני מצפה שהיא תדבר ואין צורך לצאת מהכלים. נשימות ארוכות באמת עוזרות. תאמינו לי…. עובדה שכשהיא קולטת שהמבוגרים מדברים, מאוד מעניין אותה להקשיב ולהגיב ולהביע דעה כי ככה היא מרגישה בעניינים ומרגישה גדולה (ולא, לעבור לאנגלית לא עוזר  כי היא בקבוצת מצוינות :)).

אני שמחה שהגעתי לתובנות הללו כי עכשיו אני פחות מבולבלת ופחות דואגת.

 

אז אמהות ואבות יקרים, קחו אוויר ושדרו להם שאתם פה בשבילם ושאפשר לשתף ולדבר על מה שמפריע ומה שמשמח ומה שמעציב ומה שמרגיז וכן, דוגמא אישית באמת עוזרת.

אל תפסיקו לנסות בדרכים ישירות או הפוכות, המטרה כאן כן מקדשת את האמצעים!!

אז נשתמע בקרוב,

שגית – אמא לילדה מתבגרת שמשאירה אותי בעניינים.

 

פוסט קודם:

אני? אמא לילדה מתבגרת!!/ שגית ברמי

 

שגית ברמי היא מאמנת לצמיחה והתפתחות אישית נשית ומנחה סדנאות להעצמה נשית.שגית ברמי

היא מלווה אמהות שמעוניינות לעשות שינוי במערכות היחסים המשפחתיים והאישיים באזור באר שבע והסביבה.

שגית היא אם לשלושה: בת 14, בן 10 ובן 3.

ניתן ליצור אתה קשר בנייד: 0525298326, דרך המייל:sagitbrami@gmail.com  או דרך הפייס: http://goo.gl/LIYLFU

 

קישור לתמונה: http://mrg.bz/jAuAwI

 

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה

מאת : אמא שמרגישה בדיכאון אחרי לידה

5 בדצמבר 201210 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

בכל בבוקר אני מתעוררת עם קצת כח ושואלת את עצמי האם כוחי יספיק לי היום?

האם יספיק לטפל בה? להאכיל, לחתל, לחייך, להרגיע, להתייחס אל ביתי? האם יהייה לי את הכח להעניק לה את היחס אשר היא ראויה לו היום?

האם יספיק כוחי לטפל בעצמי? לאכול, לדבר לעצמי, לחזק את עצמי, לדרבן, לשכנע את עצמי במילות עידוד לטפח תקוות ושאיפות להאמין קצת שעוד מעט זה יעבור, יגמר, ישתנה?

הילה בת חודש

מאת : שירה דרוקר

5 ביולי 20117 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

מזל טוב הילה ! את כבר בת חודש.

קודם כל – את כבר הילה. כבר לא "חבובה" וגם לא "התינוקת". יש לך שם, והוא יפה והולם אותך. ואנחנו משתמשים בו… את כבר בנאדם נוסף שחי איתנו בבית. ומרגישים בנוכחות שלך עד מאוד…

מצד אחד – נראה לי שעברו מאה שנה מאז הלידה. כבר קשה לי ממש לזכור איך נראו החיים שלי בתור אישה בהריון. מה עשיתי, איך נראיתי, מה לבשתי, לאן הלכתי… חיים אחרים לגמרי…

האם צריך הכנה רגשית לתקופה שאחרי הלידה?

מאת : לימור לוי אוסמי

30 בדצמבר 20180 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, הכנה ללידה ולאמהות, קושי אחרי לידה, רגשות אשם אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

לאחרונה נפגשתי עם מספר אמהות שהיה להן ידע עצום על מה נשים מרגישות אחרי הלידה ובכל זאת הרגישו תחושות מאוד לא פשוטות בתקופת המעבר להורות. הבנתי שהייתה להן ציפייה להרגיש אחרת, מתוך הנחה שהידע הרב שיש להן יקנה להן מעין חסינות והן יחוו דברים באופן שונה מכולן.

המפגש איתן עורר בי שוב את השאלות:

*האם יש טעם להתכונן מבחינה רגשית לתקופה שאחרי הלידה?

*האם יש צורך לשמוע ולדעת מה נשים מרגישות בתקופה שאחרי הלידה?

*במה הכנה רגשית יכולה לסייע?

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)