המסע לתוך הבריאה השנייה בחיי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

28 במאי 2015 | 5 תגובות

אני כאן נושמת לתוך המסע מקווה לוחמת שורדת צועקת בוכה צוחקת ושטה אל תוך המסע, המסע לתוך הבריאה השניה של חיי.

מתוך הריון, יומן הריון

 

הרגע הזה בו אני ביני לבין עצמי , אני עם הבריאה החדשה בבטן שלי עם העוצמה הזו שאני מרגישה שיש בי, אני מביאה חיים חדשים לעולם , היקום, אלוהים,  מלאכים,  הנשמות נוגעות בי.  יש בי חיים חדשים, הנוצרים מתרחשים מתהווים ואני ביניהם מנסה לשרוד את הגוף החדש והאהוב שלי, מנסה לנוח בין הקאה להקאה . לא כועסת כבר שאני מקיאה, התרגלתי. לא ייאמן איך הגוף מתרגל להכל, לכל דבר.

אני מרגישה שוב כשורדת ביער, נאחזת בעלים בעצים, מטפסת עולה ויורדת, כל מיני תופעות מגיחות להן לפתע ואני מנסה להתמודד, מחייכת יודעת שזה זמני ויהיה בסדר, דם מהאף, טעם נוראי ומר בפה, בחילות 24 שעות, המון מאכלים לא מסוגלת לאכול.

והריח , הו הריחות אלוהים, כל כך הרבה ריחות יש בעולם שלנו, ואז שוב הקאות, לוקחת את הכדור שיעזור לי כמו מסוממת ואז שוב נחה מחייכת מרימה ראש זקוף, יודעת שזו תקופה ואני יעבור אותה כמו שחוצים נהר גדול כמו שצלחתי טרק גדול .

הרי קיבלתי במתנה רחם שחלות , הו רחם שלי , אני אישה אני מלאת הבריאה. כן, בעוד נשים הופיעה תופעת הבריאה, אך עדיין כאשר זה בי כרגע הרגשה של אושר  תמידי נמצא בי, תודה תודה תודה.

אנחנו עוברות הרבה המון מעצם היותנו נשים. אני אישה, אני רחם, אני ילדה, אני אמא, אני אוהבת, אני מאמנת כושר, אני רוקדת, אני שמחה ,עצובה, אני אחות, אני חברה טובה, אני אישתו, אני בת להוריי , אני הכלה שלה, אני גיסתו, אני דודה ואני כל מיני אני. ובעיקר מזכירה לעצמי שיש בי כוחות גדולים כמו לביאה ואני חייבת לעבור את המסע שלי לבריאה הזו, לבריאה שהבת שלי כה מחכה לה, בעלי בן זוגי אהוב ליבי ונפשי מצפה בכליון עיניים, והיקום מחכה לנשמה הבאה שתגיח לעולם, ואני כאן נושמת לתוך המסע מקווה לוחמת שורדת צועקת בוכה צוחקת ושטה אל תוך המסע, המסע לתוך הבריאה השניה של חיי.

 

אביבית זהבי בינשטוק.

 

 

 

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “המסע לתוך הבריאה השנייה בחיי”

  1. רינת הגיב:

    אביבית,איזה יופי של הסתכלות ״זה זמני…זה יעבור…״
    יש בך כוחות,עד פה אני מרגישה אותם.
    הלוואי שמעכשיו יהיה יותר קל:-)

  2. טלי הגיב:

    אביבית היקרה, מה שעובר עליך לא פשוט בכלל ואת כל כך חזקה אלוהים נותן לך כוחות גם לכתוב על הכל..אולי לחזק נשים אחרות בראיה המופלאה שלך.
    אוהבת אותךבסוף הכל יעבור ויהיה טוב

  3. טלוש יפה ואהובה , תודה לך תודה על תגובתך, אמן ואני אצליח לחזק נשים אשר נמצאות במצבי ,אני אוהבת גם מאוד מאוד שמחה אלוהים היקום הפגיש ביינו.

  4. רבקה הגיב:

    מדהימה!! באמת לא קל לעבור את ההריון. מזדהה איתך לחלוטין,עם כל מה שעברת. יש את השילוב של הקושי הפיזי מהול בשקיקה לקראת הלידה. תקופה מיוחדת שהכל בה זמני לטוב ולרע. כל כך הרבה תופעות קשות מצד אחד וכל כך הרבה הכנות משמחות מצד שני.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מהחומר אל הרוח (או: הדרך למימוש עוברת במספרה)

מאת : סשה חזנוב

4 ביוני 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בתוך הסערה הפנימית הזאת, שהיא גם מאוד גופנית, אני שמה לב שכל חיי עומדים למבחן כלשהו, לבחינה מדוקדקת ומחודשת, לביקורת… האימהות שלי, העשייה המקצועית שלי ובעיקר וכנראה שמעל הכל – הנאמנות שלי לעצמי, לאני שנמצא שם תחת כובד משקלם של תפקידיי.

ואני שמה לב שאחרי גל הביקורת המתבקש, לו אני מאפשרת לחלוף בלי להעביר ביקורת גם עליו, עולה משהו אחר. עולה הפחד לגדול, הפחד לשנות עמדות, תפיסות, אמונות, הפחד להגדיר מחדש את הזהות, לקחת את הצעד הזה פנימה ובו זמנית החוצה על הספירלה שלי. ויחד עם כל אלה עולה גם ההתרגשות. ההתרגשות להיות. להתחדש במשהו מדויק ונכון יותר, להשיל את העור המקולף והסדוק ולהבריק החוצה עם גרסה יפה וזוהרת ממש. ואני משתעשעת ברעיון שמותר לי. שאני יכולה לעשות את הפרידה הזאת ולתפוס יותר מקום. להניח לכיווץ.

למה אנחנו לא מבקשות או מקבלות עזרה אחרי לידה ?

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בספטמבר 201015 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות

העצה המרכזית לתקופה שאחרי הלידה היא – "תדאגי לעזרה ! המון עזרה !!" העצה הזו נשמעת הגיונית והכרחית נוכח הקשיים והאתגרים הרבים שאמהות פוגשות בתקופה שאחרי הלידה, ועם זאת – רבות מאיתנו מוצאות את עצמנו ללא עזרה משמעותית וקורסות (או כמעט) עם המטלות הרבות וההסתגלות למציאות החדשה.

העניין הוא, שמבחינה קוגניטיבית, יש לרובנו הסכמה שבאמת "אם הייתי מבקשת עזרה, אז היה לי הרבה יותר קל/טוב עכשיו" ובכל זאת- אנחנו לא מבקשות או שמסרבות לעזרה שמוצעת. אנחנו לא מבקשות עזרה גם כשאנחנו ממש רוצות וצריכות אותה.

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה – אמא יקרה

מאת : תמר קלר

3 בינואר 201111 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, שיתופים אישיים

אמי לא היתה צריכה לומר דבר כדי לעזור לי עם הדיכאון אחרי לידה. כל מה שעשתה פשוט דיבר בעד עצמו. באינסטינקטים האימהיים, הטבעיים שלה, עשתה את כל הדברים הנכונים. היא ידעה את כל הדרכים אליי, את כל הדרכים בהם אוכל להתחיל את חיי מחדש אחרי הדיכאון, והרי מה הפלא ? הרי גדלתי ברחמה וחבל הטבור שלי היה מחובר אליה.
תמר קלר מודה מכל הלב לאמא היקרה שלה, שהיתה איתה באהבה אינסופית בתקופת הדיכאון.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)