המסע לתוך הבריאה השנייה בחיי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

28 במאי 2015 | 5 תגובות

אני כאן נושמת לתוך המסע מקווה לוחמת שורדת צועקת בוכה צוחקת ושטה אל תוך המסע, המסע לתוך הבריאה השניה של חיי.

מתוך הריון, יומן הריון

 

הרגע הזה בו אני ביני לבין עצמי , אני עם הבריאה החדשה בבטן שלי עם העוצמה הזו שאני מרגישה שיש בי, אני מביאה חיים חדשים לעולם , היקום, אלוהים,  מלאכים,  הנשמות נוגעות בי.  יש בי חיים חדשים, הנוצרים מתרחשים מתהווים ואני ביניהם מנסה לשרוד את הגוף החדש והאהוב שלי, מנסה לנוח בין הקאה להקאה . לא כועסת כבר שאני מקיאה, התרגלתי. לא ייאמן איך הגוף מתרגל להכל, לכל דבר.

אני מרגישה שוב כשורדת ביער, נאחזת בעלים בעצים, מטפסת עולה ויורדת, כל מיני תופעות מגיחות להן לפתע ואני מנסה להתמודד, מחייכת יודעת שזה זמני ויהיה בסדר, דם מהאף, טעם נוראי ומר בפה, בחילות 24 שעות, המון מאכלים לא מסוגלת לאכול.

והריח , הו הריחות אלוהים, כל כך הרבה ריחות יש בעולם שלנו, ואז שוב הקאות, לוקחת את הכדור שיעזור לי כמו מסוממת ואז שוב נחה מחייכת מרימה ראש זקוף, יודעת שזו תקופה ואני יעבור אותה כמו שחוצים נהר גדול כמו שצלחתי טרק גדול .

הרי קיבלתי במתנה רחם שחלות , הו רחם שלי , אני אישה אני מלאת הבריאה. כן, בעוד נשים הופיעה תופעת הבריאה, אך עדיין כאשר זה בי כרגע הרגשה של אושר  תמידי נמצא בי, תודה תודה תודה.

אנחנו עוברות הרבה המון מעצם היותנו נשים. אני אישה, אני רחם, אני ילדה, אני אמא, אני אוהבת, אני מאמנת כושר, אני רוקדת, אני שמחה ,עצובה, אני אחות, אני חברה טובה, אני אישתו, אני בת להוריי , אני הכלה שלה, אני גיסתו, אני דודה ואני כל מיני אני. ובעיקר מזכירה לעצמי שיש בי כוחות גדולים כמו לביאה ואני חייבת לעבור את המסע שלי לבריאה הזו, לבריאה שהבת שלי כה מחכה לה, בעלי בן זוגי אהוב ליבי ונפשי מצפה בכליון עיניים, והיקום מחכה לנשמה הבאה שתגיח לעולם, ואני כאן נושמת לתוך המסע מקווה לוחמת שורדת צועקת בוכה צוחקת ושטה אל תוך המסע, המסע לתוך הבריאה השניה של חיי.

 

אביבית זהבי בינשטוק.

 

 

 

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “המסע לתוך הבריאה השנייה בחיי”

  1. רינת הגיב:

    אביבית,איזה יופי של הסתכלות ״זה זמני…זה יעבור…״
    יש בך כוחות,עד פה אני מרגישה אותם.
    הלוואי שמעכשיו יהיה יותר קל:-)

  2. טלי הגיב:

    אביבית היקרה, מה שעובר עליך לא פשוט בכלל ואת כל כך חזקה אלוהים נותן לך כוחות גם לכתוב על הכל..אולי לחזק נשים אחרות בראיה המופלאה שלך.
    אוהבת אותךבסוף הכל יעבור ויהיה טוב

  3. טלוש יפה ואהובה , תודה לך תודה על תגובתך, אמן ואני אצליח לחזק נשים אשר נמצאות במצבי ,אני אוהבת גם מאוד מאוד שמחה אלוהים היקום הפגיש ביינו.

  4. רבקה הגיב:

    מדהימה!! באמת לא קל לעבור את ההריון. מזדהה איתך לחלוטין,עם כל מה שעברת. יש את השילוב של הקושי הפיזי מהול בשקיקה לקראת הלידה. תקופה מיוחדת שהכל בה זמני לטוב ולרע. כל כך הרבה תופעות קשות מצד אחד וכל כך הרבה הכנות משמחות מצד שני.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

טיפולי פוריות: האוטובוס בדרך להריון

מאת : ליטל אוהב ציון

9 בדצמבר 20105 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אסון האוטובוס והכמיהה לניסים מובילה אותי לכתוב את הפוסט הבא, על האוטובוסים שלי בחיים והכמיהה האין סופית הזו להרות ועל התחנות בדרך של טיפולי פוריות:

את נכנסת לכביש, חד סיטרי (ברוב הפעמים), לא סתם כביש, אלא HIGH WAY בדרך יש כל מיני סוגים של רכבים, אופנועים, מוניות ואוטובוסים.

קו אחד של אוטובוס הוא ה"קו הטבעי" זה הסוג שמאמין שיש קשר הדוק בין גוף ונפש, באוטובוס הזה תפגשו המון נשים לבושות לבן, בלי איפור ובלי לק, טבעיות ככל האפשר שעושות יוגה ו/או מדיטציה ו/או דמיון מודרך ו/או דיקור סיני.

גיל שנתיים

מאת : הכי אמיתית

14 ביולי 20123 תגובות

מתוך לכל אמא, רגשות אשם

שנתיים.

גיל שאני שומעת כל כך הרבה אודותיו…..

הצבת גבולות, גמילה, בחינת אזור ומותר וכדומה… נשמע כיף….

מודה שיש לי בעיה.

תחילת הדרך שלי כאמא היתה קשה…והיום אני נמצאת במקום שנהנה ואוהב את האמהות ומאוהב בנסיך היפה שלי, אבל זה לעיתים מלווה בהרגשה כבדה של רגשות אשם. רגשות אשם על זה שלא שידרתי לו מספיק אהבה בהתחלה, רגשות אשם על זה שהיה לי כל כך קשה, רגשות אשם על זה שכל כך לא נהניתי מסטטוס ה"אמא"….

ושק רגשות האשם הזה מקשה עליי לעיתים בהצבת גבולות, מקשה עליי ביכולת להרפות ולתת לילד להתמודד.

האם זה שאני רוצה אפידורל אומר שגם אקבל?

מאת : mother cat

12 בפברואר 20112 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

בשיעור ששרי לימדה על תנוחות, נשימות וכו', טענתי שאני מקשיבה רק ליתר ביטחון, כי לעולם אי אפשר לדעת מה יקרה… אבל אני הרי מקבלת אפידורל בשניה שאני מגיעה לבית-החולים. בהיותי פחדנית גדולה מכל דבר כואב, ובעיקר ממחטים, הבעיה היחידה היתה שלא ידעתי אם לפחד יותר מהלידה עצמה או מהאפידורל והעירוי….