ראיון עם ענת עראקי כהן, פסיכותרפיסטית מומחית לנשים אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

20 ביוני 2015 | 0 תגובות

ענת עראקי היא עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית, נשואה לשלומי ואמא לשני ילדים קסומים, מתגוררת בבת חפר.

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות, מקצועניות מדברות - ראיונות אישיים, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית, פחדים וחרדות אחרי לידה

 

שלום ענת, נעים לארח אותך כאן.

את מלווה נשים אחרי לידה באופן פרטני וקבוצתי במשך שנים. אלו נושאים את מוצאת שהכי מעסיקים או מטרידים נשים בתקופה זו?

לאחר הלידה מתעוררות אצל נשים מצוקות הקשורות לתהליך שהן עוברות עם עצמן ו/או מול התינוק.

תקופה זו הינה רגישה מאין כמותה ונשים נפגשות עם תחושות ומחשבות שלעיתים היו זרות להן עד עכשיו.

קצת כמו  אדמה לאחר תקופת יובש ארוכה, כך גם הנפש בתקופה זו מתחילה להיסדק, היא רגישה יותר ואז מתעוררים תכנים או תחושות שיכולים להציף ולבלבל.

בתהליך שנשים עוברות עם עצמן, המצוקות המרכזיות שעולות הן סביב המפגש בתלות של התינוק בהן, סביב ההבנה שהן אינן עצמאיות כבעבר, זקוקות לעזרה ואף תלויות באחרים, וסביב מה שמעורר בהן המפגש בין פנטזיה למציאות.

החיבור לתינוק יכול לעורר שמחה והתרגשות, אך מנגד יכולות להתעורר תחושות של חוסר ודאות, פחד, בלבול וחשש להיבלע בטוטליות של הקשר. התובענות והטוטליות הנדרשת בקשר עם התינוק עלולים להוביל לכעס של האישה על עצמה ולעיתים גם כלפי התינוק ש"גזל" את החופש שלה. בנוסף, עולות תחושות של בהלה, בושה ואשמה כאשר ההתאהבות או החיבור לתינוק אינו מתרחש או מתרחש בקצב איטי.

 

אילו פערים נוספים בין פנטזיה למציאות גורמים למצוקה אצל נשים אחרי לידה?

בשלב הראשון, הפער השכיח בין פנטזיה למציאות קשור לחוויית הלידה. זה הפער בין הלידה שדמיינתי, קיוויתי או חלמתי שתהיה לי לבין הלידה שהייתה לי בפועל. ככל שנשים היו מקובעות יותר בזמן ההיריון לגבי הלידה שהן תכננו, חלמו ואילו הלידה עצמה הייתה אחרת, כך נשארת בהן חוויה של חוסר שליטה, עצב, בגידה של הגוף ולעיתים אף אשמה.

בשלב השני, ישנו פער בין התינוק שדמיינתי שיהיה לי לבין התינוק שיש לי בפועל. לדוגמא, אמא לאחר לידה שנייה  שדמיינה שייוולד לה תינוק נוח ורגוע כמו אחיו הבכור ונולד לה תינוק המרבה לבכות ומתקשה להירגע ולהירדם. הפער הזה מעלה אכזבה מהתינוק הממשי וגם מעצמה על כך שאינה מצליחה להרגיעו ועולות תחושות תסכול המתגברות אם אין חיבור רגשי מידי לתינוק, בהתאם ל "פנטזיית ההתאהבות". במקרה הזה, הייתה חוויה מוקדמת של אימהות טובה דייה שעזרה לה מעט, אך ישנן לא מעט אימהות לאחר לידה ראשונה שעדיין חסרות בטחון באימהוּת שלהן, שנולדה בעצמה, ואז המפגש עם תינוק בעל מזג שכזה יכול לערער.

בשלב מתקדם יותר, הפער הוא בין האמא שדמיינתי שאהיה לבין מי שאני בפועל. אתן דוגמא מהחוויה שלי. בהריון של בכורי הייתי עסוקה באיזו אמא אהיה. הייתי בטוחה שהכול יהיה קטן עליי, אך המפגש עם עצמי, ענת "הקטנה", התלותית, שצריכה עזרה, היה לא פשוט עבורי. עם הולדתו של בכורי נולדה גם האמא שבי ויצאנו למסע של 'לא לדעת'. זהו מסע ארוך, אינסופי, של למידה את עצמי, את תינוקי ואת הביחד שלנו. זהו מסע של גילויים שיתגלו רק אם אסכים להיות במקום המבולבל, הלא יודע ו"הקטן".

 

ענת עראקי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה עוד למדת במסע האימהוּת האישי שלך?

גיליתי שאני אוהבת להיות אמא. זה הפתיע אותי שכן היו לי הרהורים לפני כניסתי להריון אם אני רוצה להיות אמא והאמהוּת לא הייתה משהו שחלמתי עליה מגיל צעיר.

כניסתי להריון, בגיל 31, הגיעה לאחר תהליך של בשלות רגשית. כולם אמרו שאהיה " אמא נהדרת" ואני לא ידעתי איך  אהיה, זה לא היה לי כל כך ברור. בעיקר פחדתי מגודל האחריות ומהשינוי.

במשך המסע גיליתי שהאימהות שלי מתפתחת לאט, שאני אוהבת את העבודה שלי, אך יותר מכל אני אוהבת את האימהות. בעלי תמיד מזכיר לי שלפני הלידה אמרתי לו שאהיה המפרנסת העיקרית והוא יעבוד בחלקיות משרה. עם השנים, הקערה התהפכה על פיה: ירדתי בהיקף המשרה וחלומו של בן זוגי הלך והתרחק. אני זוכרת שלקח לי זמן להתחבר למה אני רוצה ומה מתאים לי בין הלחץ להתפתח מקצועית, הפרנסה, המסרים הסביבתיים והקונפליקטים התוך-אישיים. הרגשתי שאני הולכת לאיבוד לעצמי, נדמה היה לי שחלקים ממני הולכים לאיבוד ואני לא כל כך מוכרת לעצמי באופן מסוים. לאט לאט הבנתי שזהותי עוברת ארגון מחדש.

במסע האימהות שלי הבנתי כל יום מחדש כמה אי אפשר לדעת. למדתי שהזהות שלי השתנתה, שכן האימהות צבעה אותה בצבעים וגוונים נוספים. למעשה, התחלתי להגדיר את עצמי ברובד נוסף- האימהוּת. אני מנסה להיות קשובה לעצמי ובכל פעם לדייק את עצמי לעצמי מחדש, לבדוק  האם הדרך בה אני פוסעת מתאימה לי או שמא עליי לבחור באחרת. אני מודה על הזכות להיות במקום שיכול לבחור את המדויקות הזו ואת הדרך המתאימה לי.

 

ענת עראקי אחרי לידה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ספרי עוד על ממד האי-ידיעה.

תקופת המעבר לאימהות מאופיינת באי ידיעה רבה. למעשה, זוהי כניסה למרחב חדש שלא היה מוכר עד כה לאם ועליה ללמוד את עצמה, את התינוק, ואת הביחד שלהם. הלמידה הזו מורכבת כיוון שהיא אינטנסיבית, דינמית ומתרחשת בהתאמה להתפתחות של התינוק. התינוק מתפתח בקצב מהיר ועל האם ללמוד להכירו כל יום מחדש ולהתאים את עצמה אליו, כמעט כמו שעליה ללמוד ולברוא את עצמה כל יום מחדש.

האם מתמודדת עם מצבים נפשיים מורכבים ותקופה זו מאופיינת בתחושות אמביוולנטיות  של אהבה, סיפוק, דאגה וחמלה אך גם בלבול, אכזבה, חוסר אונים ותסכול ( "אני לא מבינה מה התינוק שלי צריך"). זו תקופה שאת אמא ואת "אמורה" לדעת, אבל אינך יודעת מה לעשות במצבים רבים. מצד אחד, את כבר "גדולה" ומצד שני, זו תקופה רגרסיבית מבחינה רגשית וכל מה שאשה רוצה הוא להיות הילדה הקטנה שמטפלים בה ומערסלים אותה. זה מצב קונפליקטואלי מאד ועל הנשים להכיל זאת ולהיעזר כמה שיותר בתקופה זו.

אני חושבת שמתן לגיטימציה לתחושות הללו, לאמביוולנטיות הרגשית שנשים חשות, לכך שלעיתים הן יודעת ולעיתים לא תוך חיזוק האינטואיציה האימהית, עוזר לעבור  את השלב הזה  בשלום.

 

ענת עראקי אחרי לידה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מה מאפשרת ההקשבה והדיוק במסע האימהות?

כשאת בתוך המסע, והוא אינטנסיבי ולעיתים הישרדותי, את לא ממש שם, אולי לרגעים. כדי להיות קשובה, ראשית יש לעצור. לעצור מהאוטומט, לעצור מהידיעה ולתת מקום לאין, לבלבול, למה אני רוצה, מה מתאים לי. בעצם, לפני כל זה יש צורך שיהיה מרחב, מרחב שמאפשר את התהייה, אך לא תמיד זה אפשרי.

מהחוויה שלי אני יכולה לשתף שמה שאפשר לי את המרחב ואת הרגע לעצור היה בן זוגי, שתמך מאד, פרגן ואפשר לי לשאול את עצמי שאלות. הוא לא לחץ עליי לדעת  ואפשר לי את מרחב החשיבה עד שאמצא מה שנכון לי.

אחרי הלידה, הטיפול בתינוק והתמסרות האמהית מאד גבוהה, אין כמעט מקום לחשוב על עצמי ואת עצמי. התינוק וצרכיו במרכז . אולם לאט לאט, כל אשה בקצב שלה, יוצאת בצורה הדרגתית מהבועה הראשונית ואני מוצאת שיותר ויותר נשים עסוקות בתמות הקשורות גם בעצמן, בעיקר בסוגיית המקום- מה מקומי, כמה מקום אני תופסת, אם בכלל, איזו אמא אני  והאם זו האמא שאני רוצה להיות, איך מוצאים את האיזון בין מקומי וצרכיי ובין צרכי התינוק, איך שומרים על הזוגיות, איך משלבים בין כל העולמות.

 

ענת עראקי אחרי לידה

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אילו דברים עוזרים לנשים להתמודד עם תקופת המעבר לאמהות?

איך דרך אחת וכל אחת מוצאת לעצמה מה שנכון לה באותה נקודת זמן. המענים, אף הם יכולים להשתנות מיום ליום.

במסגרת עבודתי אני מנחה מעגלי אמהות לנשים לאחר לידה  ואני מוצאת שהביחד הוא אחד המצבים המאפשרים לנשים להתמודד טוב יותר בתקופה זו. נשים נפגשות, מדברות או רק מקשיבות, נשים מבינות שהן חוות פחות או יותר תהליכים דומים. התגובה השכיחה של נשים לחשיבות השתתפותן במעגלים היא  התחושה שהן אינן לבד, שיש מקום למחשבות ולתחושות השונות שעולות מהן וששם הן מרגישות  "נורמליות".

 

חשוב מאד להיות בהקשבה לנשים ובקבלה של כל המחשבות והתחושות שמתעוררות בהן, להגיע אליהן ממקום המאפשר להן להביע את כל הקולות, התחושות והמצבים. לראות אותן, להקשיב להן ולעזור להן להתחבר לעצמן.  זו תקופה שמאד קל ללכת בה לאיבוד במובן המטפורי, שהתינוק במרכז  ואני חושבת שמקומי הוא לעזור לנשים לחבר אותן  לעצמן: מה הן מרגישות, רוצות, מה מתאים להן?

לשמור אותן במרכז!!!

אני מרגישה זכות גדולה להיות שם עבורן בתקופה זו בחייהן.

 

ענת עראקי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נשמע שאת מגיעה מתוך שליחות.

אני מרגישה שליחות.

אני מרגישה צורך להגיע לנשים ולגעת בהן, להיות שם עבורן בכל ליבי, כי בדיעבד אני יודעת שאפשר להרגיש אחרת, אפשר לעבור את זה בצורה אחרת. כשמגיעה אליי אישה אני מרגישה שכולי מתעוררת, סוג של חיוניות יוצא מתוכי.

אני מרגישה צורך לפעול לקידום איכות חייהן במישור הפרטני, הקבוצתי ואף המערכתי ברמת שינוי מדיניות בשרותי בריאות כללית, בה אני עובדת. אני פועלת נמרצות להגברת מודעות למצבן של נשים אחרי לידה, הגברת מודעות למענים הקיימים בקופה ובקהילה ושיפור מענים קיימים.

 

אלו נשים את מזמינה אלייך לקליניקה?

אני מזמינה אליי לקליניקה כל אשה אשר חפצה שתהיה שם מישהי עבורה/ איתה בדרך החדשה.

כל אישה אשר מעוניינת לעבור את המעבר להורות ביחד.

אשה אשר חווה מצוקה רגשית, בין אם היא יודעת לקרוא לה בשם או לא. המצוקה יכולה להיות של האם/ האב במעבר להורות או/ו מצוקה הקשורה לתינוק – למשל, דאגה רבה המתעוררת סביב התינוק, קושי בהתחברות לתינוק והתמודדות עם ההורות.

אני מזמינה כל אישה אשר מרגישה ש"היא לא היא" ויחד נצעד במסע לברור הזהות שלה.

אני מזמינה כל אישה התוהה לגבי האמהות והמהות שלה והאם יש לה את המרחב לברוא את האימהות הייחודית לה.

אני אהיה שם איתה, עבורה, יחד נצעד , נבין, נתבונן ונרגיש. במידת הצורך ובהסכמת האשה אזמין גם את בן/בת הזוג לתהליך.

אני מזמינה אתכן להרגיש את מגוון הרגשות, לאפשר לעצמכן מקום. אני מזמינה אתכן לפנות כשאתן מרגישות בבטן. מניסיון, התערבות נכונה ובזמן מונעת התפתחות והחרפה של מצוקות רגשיות.

 

מעט השראה לסיום.

השיר 'זו ילדותי השנייה' שכתב אהוד מנור מעורר בי התרגשות עצומה. אני אוהבת להקשיב לו בעיניים עצומות ולדמיין. בעיניי, הוא מתאר בצורה מדויקת את המסע שהורים עוברים,  אם רק הם מאפשרים לעצמם להרגיש ולהיות בחיבור למה מתעורר אצלם אל מול הילדים ואיך כל שלב בהתפתחות הילדים מוציא מההורים גילויים חדשים, ישנים, רדומים.

 

"דרך עינייך בת,

אני רואה ומגלה שוב עולם.

דרך ידייך אלמד

לגעת שוב בגלי הים.

דרך שפתייך בת,

טעם חדש למילים.

ואיתך שוב אגדל בלי לחשוש –

 

דרך שירייך בת,

אני אלמד שוב להקשיב לבריאה.

בפסיעותייך אצעד

בדרך אל הפלאים שבעה.

בחיוכייך בת,

בוקר חדש ללילות.

ואיתך לחיים יש סיבה –

אנחנו כבר בני ארבע."

 

ענת עראקי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ענת עראקי כהן היא עובדת סוציאלית קלינית, פסיכותרפיסטית ומנחת קבוצות. אמא לאיתי ונועה המתוקים, נשואה לשלומי ומתגוררת בבת חפר.

אוהבת ליצור, לרכוב על אופניים, לטייל, להתבונן באנשים ולהקשיב להם.

מקבלת נשים בקליניקה בבת חפר. במידת הצורך מגיעה לבית האשה.

טלפון נייד – 0548184829

מייל – anataraqi@gmail.com

 

*התמונות מהאלבום המשפחתי.
* הראיון נעשה במסגרת חשיפה של נשות מקצוע שאני מתחברת אליהן. הראיון ממומן על ידן. לימור

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

'חופשת הלידה' היא אכן לא חופשה כלל..

מאת : אוסי הורביץ

19 ביולי 20135 תגובות

מתוך קוראות לשינוי

אני מברכת את הצעתך שהיא אכן מאפשרת לנשים לחוש נוח יותר ביציאה לתקופת הלידה ולא ברגשי אשם כלפי מקום העבודה. (ורגשי אשם כלפי הנולד שעוזבים אותו כשהוא עדיין בחיתוליו). הצעתך מאפשרת לחברה לראות את התקופה הזו בדיוק כמו שהיא עבודה לא פשוטה ובעיקר התאוששות נפשית ופיזית עבור הנשים.

שימוש נכון ומדויק בשפה, יעשה הבדל גדול עבור הנשים שיוצאות ללדת את ילדיהן ונתקלות במערכת העבודה או במערכות הממשלתיות, הבדל בתחושות, ברגשות ובהתנהגות החברה בכלל אל זמן ההורות הרגיש הזה.

אחרי הכל זמן ההורות הראשונית הזה אינו נעשה בבתי קפה לרוב אלא בעבודה קשה בבית.

הצצה בשלושה מימדים לשבוע 11 ו5 ימים

מאת : תום אלרום

8 ביולי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

אישה חצויה,

מוצג אור-קולי.

לא רואים לה מבחוץ,

אבל יש לה מבפנים

פיטוס, בגודל 6,7 סמ.

הוא עומד להפוך את בטנה כלפי חוץ,

הוא עומד להפוך את קערת חייה על פיה.

לישון כדי לחיות

מאת : לימור לוי אוסמי

21 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך אחרי לידה, מקצועניות מדברות, רוצות לישון!

שינה, שינה, שינה, כמה שהיא חסרה.

יכולנו לכתוב עליה שירי רומנסות מריירים,

יכולנו לערוג לה כמו מאהב לטיני באיטליה,

כמה שהיא חסרה וכמה שאנחנו מפנטזות עליה,

כמה שהיא בלתי מושגת וחמקמקה.