תפריט חיי..

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

17 ביוני 2015 | תגובה אחת

מתוך הריון, יומן הריון

 

אני שוב אופה את תפריט חיי, הפעם אני יותר בשלנית, יותר מחושבת, יודעת היטב אילו תבלינים אני צריכה לשים ואילו תבלינים אני צריכה להרחיק כרגע.

תפריט חיי החל במסע מופלא לפני כ 4 וחצי שנים בו הפכתי לראשונה לאמא לשיר המדהימה עם לב הזהב.

והנה שוב אנחנו פותחים את ליבנו או יותר נכון רגילנו ובישלנו שוב בריאה חדשה, חיים חדשים צומחים בי, מתבשלים בי, אני לא יודעת איך יראה תבשיל חיי נוסף, אילו פנים, מבט, שיער, גוף יהיה לה. העיקר שהבריאות תהיה הבסיס למתכון חיי.

כולם אמרו שיהיה אחרת שאני ארגיש טוב שהמתכון לא יהיה קשה ומסובך אך אני בתוכי, בתוך נימי נפשי ודמי ידעתי. ידעתי שהמתכון חייב להיות מסובך, קשה עם הרבה ערבובים וניסויים והמסע למתכון הולך ארוך.

אני שואפת אוויר, עולה למעלה מדמיינת. מרימה את הראש מהכיור, שוטפת פנים, ויודעת שמתכון חיי מתבשל לו, והכל יעבור ברגע שאלד, ברגע שהנשמה שבי תצא החוצה, ברגע שאני והבריאה נתייחד ואצבע אלוהים שוב תגע בי ואני לרגע ארגיש במקום אחר.

החוויה שאני חווה כעת היא עצומה. נשים רבות לא מבינות מה עובר עלי היות וחוו הריון נעים וקל.

כל התופעות שיש לי, הקאות, בחילות, כאבים, טעם מזוויע בפה, ריח נוראי, בכל מקום אני רגישה כחיה.

אך אני יודעת שהמסע התבשיל המתכון של חיי השני הוא קשה וארוך כי רק כך אני אצמח, מהקושי אני אצמיח עלים, מהבכי ענפים, מהכאב פירות.

המסע שלי קשה ואני מתחברת לגופי כל גרם כל נים כל נקודה כל תופעה מקבלת אוהבת.

 

 

"אני בזוקה בקינמון,

עטופה בקונכיית בצק

מתובלת היטב

בשלל ריחות וטעמים וממתינה לאפיית חיי…"

 

הבלוג שלי

 

 

פסל: שוקי זהבי

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “תפריט חיי..”

  1. אנונימא הגיב:

    כתבת מדהים,
    אני קודם כל מאחלת לך המשך הרבה יותר קל מברגעים שכתבת 🙂

    מתחברת מאוד, מהמקום שלי, מהחוויה שלי של הקושי של סוף ההריון בעיקר, ואחרי הלידה.

    אני הייתי בשמירה כמעט כל ההריון, הרגשתי רע ברובו, הייתי מחוקה לגמרי. מזל שלא עבדתי.
    אחרי הלידה היה קשה במשך כמעט שנה.

    אז אומרים לי – שיהיה בסדר, שיהיה אחרת. שכל הריון הוא אחר, שכל "אחרי לידה" זה אחרת,
    ובפנים אני יודעת – שזה לא יהיה אחרת.
    רק שהפעם, אין לי את הפריבילגיה לעבור את זה שוב, בגלל שכבר יש ילדה…
    אני אפילו לא חושבת על עוד הריון,
    אני מנסה להתחיל לחשוב על אפשרות של אימוץ…
    וגם זה לא קל…

    בקיצור,
    שמחה ואף מקנאה בכל אלו שאצלן יותר קל.
    ומאחלת לי, לך, ולכל אלו שיותר קשה ומורכב אצלן – למצוא את הדרך להגשים את הרצון, את האהבה, את התפילה המתוקה, למשפחה יותר גדולה.

    באהבה 3>

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

בזכות הכתיבה

מאת : שירה דרוקר

29 בינואר 20127 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בזכות הכתיבה המחשבות לא "סתם מתרוצצות בראשי". אני מוצאת את עצמי לפעמים במקלחת או בזמן נהיגה (בערך הזמנים היחידים הפנויים למחשבות) מסדרת את המחשבות. מכינה אותן לכתיבה. בוחרת מילים, מחליפה אותן בטובות יותר, מדויקות יותר. משננת שוב ושוב כדי שאזכור מה רציתי לכתוב.

בזכות הכתיבה קל לי יותר להבין את המחשבות שלי. אני לא רק חושבת אותן. אני ממש מעבדת אותן. מנסה להבין אותן.

אצלי הכל בסדר…

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

26 באוקטובר 20125 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

אצלי הכל בסדר…

כך שרה ג'וזי קץ בשירה, וגם אני אומרת שאצלי הכל בסדר, סביבה נחמדה …

אך האמת שפתאום לפתע עברתי הרבה שינויים, מעבר הדירה לעיר אחרת, הקטנה בגן חדש ומקום עבודתי שעזבתי אחרי 5 שנים.

ועכשיו שוב הכל חדש, מפצירה בי לא להישבר, לאסוף את כוחותיי יחד ולאחד אותם לאנרגיות חיוביות ומחשבות ורודות.

אמא טובה דיה…

מאת : עלמה

19 באוקטובר 20122 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?

"אמא טובה דיה"- ויניקוט טבע את המשפט הזה. כלומר, מה שמספיק לתינוק בשביל לצמוח ולהתפתח באופן תקין, הוא אמא טובה מספיק, כלומר אמא לא מושלמת, אך כזאת שתדאג לצרכים הפיזיולוגים והנפשיים של ילדה ותדע גם לעשות ולבצע אותם במינון. הוא הכיר בכך שאמא לא יכולה לספק לתינוק את כל צרכיו. לא "לחנוק" יותר מידי, לתת לתינוק לצמוח מתוך התסכול, מתוך הקושי ולא להיענות לכל צרכיו באופן מידי.

אך במציאות היומיומית האמיתית, זאת שאנחנו קמים אליה כל בוקר, זה לא תמיד ככה.

רגשות האשם בתור אמא מציפים אותי, איפה האמא המושלמת שכל כך רציתי להיות?