ג'נט בלסקס עבדה עלי  | לידה פעילה

מאת : מור אפרת

31 באוגוסט 2015 | 18 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, לידה עם אפידורל, סיפורי לידה, ספרים לאמהות, עמוד הבית, קוראות לשינוי

 

ג'נט בלסקס עבדה עלי. ללא שום ספק. ברור שהיא לא התכוונה, ואני מאמינה בכנות שלה כאשר היא משכנעת אותנו הנשים שללדת טבעי, בלי אפידורל, חס וחלילה בשכיבה על הגב, זה הדבר הכי נכון. בטח לפמיניסטיות ראדיקליות כמוני, שלא צריך לשכנע אותן יותר מדי בכך שגם הליך הלידה עד כה עוצב על ידי גברים בדרך שנוחה לגברים. אני חושבת שזה נכון גם עכשיו.

בלסקס אמרה לי לעשות יוגה בזמן ההיריון. עשיתי. גם פה לא היה צריך לשכנע אותי הרבה. לא שהייתי חסידת יוגה לפני, אבל הייתי מחוברת לגוף וזה הרגיש נכון. בחודש התשיעי, כשבקושי קמתי מהספה להביא לי כוס מים, עשיתי תרגולי יוגה של שעה, כולל 5 סבבים רצופים של ברכת שמש בלי בעיה בכלל. היוגה עשתה לי טוב.

בלסקס לימדה אותי לנשום נשימות צירים לקראת הלידה. לחודש התשיעי הגעתי מצוידת בשלל סוגי נשימות צירים, כאלו שגם תרגלתי רבות בשיעורי הפילאטיס והיוגה בתקופת ההיריון.

בלסקס הנחתה אותי לשהות בתנוחות מסוימות. בשכיבה עם רגליים ישרות למעלה בתשעים מעלות, צמודות לקיר, או על הגב כשכפות הרגליים נוגעות כף אל כף מכופפות. שכבתי. היה לי נח. הרגיש לי נכון.

קראתי מראש על תנוחות הכריעה השונות שבלסקס מציעה ללדת בהן. נשענות קדימה, נשענות אחורה, על שש, נעזרות בכדור, בספסל, בבן/ת זוג. הפנמתי. בכולן הרעיון היה שהתינוק יוצא בסיוע כוח הכבידה, מה שנעדר כאשר יולדות בשכיבה על הגב. בנוסף בתיאורים הפיזיולוגיים המלווים את הספר מוסבר שלאגן הרבה יותר קל להיפתח בצורה ניצבת, כאשר נשענים מעט קדימה, מאשר אם שוכבים אחורה על הגב. עיינתי באופן מעמיק באיורים. נשמע לי הגיוני.

קראתי שוב ושוב כמה האפידורל מעכב את הלידה, ואז יש צורך במזרזים כמו פיטוצין, שמעלים את הסיכוי להתערבות רפואית בלידה. קיוויתי מאוד שלא תהיה שום התערבות בלידה שלי.

הקשבתי לסיפור הלידה המרגש של חברתי לעבודה, שאמרה לי שג'נט בלסקס היא התנ"ך, ושהיא ילדה בתנוחת שש, אחת המוצעות על ידי בלסקס, ושהיה מדהים. קיוויתי שגם לי יהיה מדהים.

מלווה בשלל העצות, נשימות ותנוחות, אג'נדה פמיניסטית שמלווה את כל חיי ובן זוג נהדר החלטתי ללדת בחדר לידה טבעי, במרכז לידה טבעי בתל השומר. קיוויתי שאצליח ללדת בלי אפידורל, אבל השארתי לעצמי את האופציה. למעשה זה הדבר שהיה לי הכי חשוב לברר בסיור בחדר לידה הטבעי, מה קורה אם רוצים אפידורל פתאום? בכל זאת לידה זה עניין די לא צפוי. הובטח לי שתמיד אפשר לבקש אפידורל.

חדר הלידה הטבעי מעודד נשים לא ללדת על הגב, בלי אפידורל, יש שם בריכה ומיילדת צמודה, כדור פיזיו ושלל אמצעים שאמורים לאפשר לנשים ללדת באופן נעים ושקט, ללא התערבויות רפואיות, בכל תנוחה שיבחרו ועם אפשרות לנוע בזמן הצירים. נשמע לי מושלם.  שווה את ה – 5000 שח. בכל זאת לא יולדת לידה ראשונה בכל יום. הרגשתי את ג'נט בלסקס מאחורי.

ילדתי בשבוע 41+6, ממש ברגע האחרון וכמובן אחרי זירוז. הלידה הייתה סיוט אחד גדול. הייתה לי בריכה, נשמתי נשימות, הסתובבתי חופשי, המיילדת הצמודה הייתה סופר נחמדה, בן זוגי עשה לי מסג' כשביקשתי – והלידה הייתה גיהינום.

יום שלם של כאבי תופת. כל כך כאב לי שלא האמנתי שהגוף לא מתעלף או מאבד הכרה כדי להגן על עצמו. דווקא יש לי מנגנוני הגנה חזקים. אני יודעת לשמור על עצמי. הנשימות ותנוחות הצירים שהגוף שלי כבר הכיר טוב הרגישו לי כמו בדיחה רעה. זה לא הקל בכלל. אולי טיפה בהתחלה, אבל לא כשהתחיל ממש לכאוב. תרגולי הנשימות הרגישו לי כמו גרגר אורז אחד לאדם ממש רעב. הרגשתי שג'נט בלסקס עבדה עלי. עשיתי כל מה שהיא אמרה וזה לא עבד. התמדתי והאמנתי בכל ליבי שהתנוחות, הרעיונות ונשימות שלה יעזרו לי. הן לא עזרו. למעשה, הרגשתי שהן יצרו מראית עין של עזרה. כאילו היו לי כלים להתמודד. אבל לא היו לי. בעצם עבדתי על עצמי שאני מוכנה ללידה. אבל לא הייתי מוכנה, וג'נט בלסקס לא עזרה לי להתכונן. היא מכרה לי אשליה.

בסוף, ילדתי בשכיבה על הגב, תוך כדי שאני גונחת וצועקת מכאבי תופת שלא ידעתי שהגוף האנושי יכול לסבול. קיבלתי אפידורל, מתישהו, כשזה היה בלתי נסבל לא עניין אותי כלום ורק רציתי הקלה. אני חושדת שהאפידורל השפיע עלי בצורה מאוד חלקית. יש אחוז כזה קראתי איפשהו, שהאפידורל לא משפיע, יום המזל שלי כנראה. בכל אופן, צירי הלחץ שהגיעו לאחר קבלת האפידורל הרגישו כאילו השטן בא לענות אותי באופן אישי.

עברה שנה וחצי מאז הלידה. המון זמן. כולם אמרו לי ששוכחים את הכאב. אבל איזה שוכחים. אני רק מחכה לשכוח, בינתיים זה עוד לא קרה. את הספר של ג'נט בלסקס השאלתי לחברה לפני הרבה זמן, ואני לא רוצה אותו בחזרה. בשביל להאמין לה שוב, אני צריכה לקרוא את ספר ההמשך. מתי הוא יוצא?

 

השיתוף בפייסבוק (יש תגובות גם שם)

 

מאמרים על עיבוד חוויית הלידה

סיפורי לידה עם אפידורל

סיפורי לידה ללא אפידורל

 

18 תגובות ל- “ג'נט בלסקס עבדה עלי  | לידה פעילה”

  1. אני ממש שמחה על הפוסט הזה.
    אני מרגישה שהוא חשוב, לא רק לך. גם לי, גם לאחרות, גם לחברה כולה.
    תודה שכתבת.

  2. מור סדן הגיב:

    אני לא יודעת אם זה משנה משהו כרגע בשבילך לקרוא את התגובה שלי, אבל כך הרגשתי באופן מאוד דומה לתיאור שלך, לאחר לידת ביתי הראשונה.
    שנתיים לאחר מכן, הבנתי למה היא התכוונה. המסקנה האישית שלי היא שלידה טבעית בתור לידה ראשונה זה סיוט. אבל בלידה השנייה, בגלל שכבר ידעתי שלידה זה גיהנום כמו שאת קראת לזה, ובגלל שהלידה הזאת היתה פי הרבה יותר קצרה מהראשונה, זה היה מושלם, מדהים והאמת, לא סיוט בכלל.

  3. עדי הגיב:

    הרגשתי כך בדיוק, אם לא יותר נבגדת ומרומה, אחרי הכנה ללידה בשיטת היפנו בירת'ינג. בכלל לא הייתה אפשרות שעם כל הידע, הרצון, האג'נדה הברורה ומשפטי שינוי התודעה ששמעתי בריפיט לא תהיה לידת בית מדהימה, בה הילד יחליק ממני כמו אפון מתרמילו. נגמר במלקחיים בבית חולים. לקח לי זמן להתאושש מתחושת הרמיה וללכת לדבר עם מי שהעבירה את הקורס במטרה לדאוג לכך שיישמעו עוד קולות (של המציאות?) בתוך ההכנה הזו. הלידה השניה, אליה הגעתי ללא ציפיות ולמודת ניסיוני הכואב, הייתה בדיוק מה שחלמתי.

  4. עינב הגיב:

    גם אני הרגשתי בדיוק כמוך. לידה ראשונה הייתה סיוט. זירוז, ולא הסכימו לתת לי אפידורל המון המון שעות (האפידורל בסוף הציל אותי). צירים של זרוז אינם צירים רגילים. אם יש משהו כואב יותר מלידה, זה לידה עם זרוז (ככה לפחות היה אצלי). לידה עם זרוז אינה לידה טבעית. היא לידה בלי אפידורל, אבל עלולה להיות הרבה יותר קשה 😔.
    בלידה שנייה לקחתי את העניינים לידיים. קראתי את הספר, ניסיתי להחזיר לעצמי את השליטה. ילדתי בלי אפידורל. משכתי בבית, לקחתי מילדת אישית. יחד עם זאת, גם אני הרגשתי מרומה. אחרי הלידה, וגם אחרי הוצאת השליה, כאב לי מאוד. מאוד. לא הרגשתי שום היי כמו שהיה בלידה הראשונה, והיה לי קשה להתרכז רק בקטנטונת שלי. גם אני הרגשתי מרומה, כי לא קראתי על כל בטקסט. אולי כדי להעצים נשים, היא מתרכזת בעיקר ביתרונות של השיטה שלה. לא יודעת. לדעתי חלק מהעצמה זה גם לדבר על הקשיים והחסרונות, כי זה שם. לידה זה כואב! מה שכן, היום בהסתכלות לאחור עדיין הייתי בוחרת את מה שחוויתי בלידה השנייה. אולי, השיטה שלה היא הכי פחות בעייתית…

  5. איילת הגיב:

    בתור מי שבעלה צילם את עצמו מחזיק ביד אחת את ספרה של בלסאקס, ובידו השניה מצית, אשמח לספר את ההתנסות שלי.

    א. מצד אחד, ההיריון שלי עבר דומה לשלך, יוגה היריון, נחת, זולה, הרפיות, תרגולים, תחושת שליטה שחוזרת לעצמך, התחברות לגוף חומר קריאה מעצים. סו פאר סו גוד. ועל כך אני מודה לה. אגב, עזר לי לצפות בסרטים באינטרנט (כולל זה של ריקי לייק, ששמה ראיתי לידה טבעית אותנטית של אחת המיילדות עצמן שרואים בה שזה גיהנום).

    ב. הלידה, התחילה טוב, אפילו בכיף, הייתי בחדר לידה רגיל, הקפדתי שיהיה אפלולי, שמתי מוזיקה שאני אוהבת, האחיות המיילדות התנחלו אצלי בחדר כי היה שם באמת אווירה נעימה, היה שם כדור ומקלחת, אבל הם נמנעו ממני די מהר בגלל ירידת מים מקוניאליים שחייבו אותי להיות מחוברת למוניטור.

    ג. הסיבה שנהניתי עדיין, זה כי בשלב הזה הייתי בלי פתיחה כמעט, ורק בגלל ירידת מים עכורים נכנסתי לחדר הלידה (בחדר מיון אישה זעקה לשמים מכאבים, אני נכנסתי בצעדי סלסה, בטוחה שאני גיבורה גדולה).בהתחלה עוד הצלחתי לשכנע את הרופאים לתת לי ארכה עם הזירוז. בסוף, אחרי 6 שעות, הם שמו לי גבול, כי מים עכורים בכ"ז, ואין התקדמות.

    ד. ואז קיבלתי פיטוצין. אכן מאותו רגע, זוועת עולם. בכיתי וביקשתי את נפשי למות. לא הבנתי איך נשים מביאות ילדים לעולם, ויותר מפעם אחת. מאותו רגע, עקרונות השיטה של בלסאקס נשטפו באסלה מבחינתי. זה לא היה הגיוני.

    ה. למזלי קיבלתי אפידורל אחרי 4 שעות שסוף סוף אפשר לי לישון, אחרי שהייתי ערה יותר מ-24 שעות.

    ו. לצערי, אחרי 6 שעות בערך החומר אזל, הכאבים חזרו, הפעם הייתי משותקת למיטה ולא יכולתי להילחם בהם. למזלי חברה הגיעה ועיסתה לי את הגב, והסתובבתי מצד לצד, כמו שהנחו אותי ביוגה. אבל המרדים היה בניתוח קיסרי ואני סבלתי מטראומה נשנית של הכאבים ואמונה שזה לא ייגמר טוב.

    אגב, באותו רגע קפץ לי לחץ הדם "לרמה של פנימית ג'" כמו שתיארה זו המיילדת. השנייה הזו היתה גורם מפנה שהוביל לאשפוז ממושך אחרי הלידה בבית החולים, כי התחיל להיות לי לחץ דם גבוה כל הזמן (מה שלא היה בהיריון), טשטוש ראייה וכאבי ראש. לחץ תוך גולגולתי היתה אחת האבחנות האפשריות.

    ז. בסוף המרדים הושיע אותי, המיילדת אפשרה לי לישון עוד שש שעות עד הבוקר, ולצבור כוחות, ויילדה אותי באופן מאד מעצים שצבע את הנרטיב של הלידה בצבעים יפים יותר.

    ט. אחותי עברה לידה עם זירוז, בלי אפידורל כי אסור היה לה לקבל, והלידה נמשכה 30 שעות. אני לא יודעת איך היא עיבדה את הטראומה הזו, כי לא היה לה זמן לישון נורמלי מזה שנה.
    י. שפכתי, תודה לך על הפוסט המעורר דיון.

  6. מור אפרת הגיב:

    ממש תודה למי שהגיבה, מור – כתבת שאת לא יודעת אם זה משנה לי או לקרוא את התגובה שלך – אז זה ממש כן. היה לי מאוד משמעותי לקרוא שלעוד נשים היו חוויות דומות. הכי עודד אותי לשמוע את עדי, שכתבת שהלידה השנייה שלך היתה מה שחלמת. כרגע אני לא מסוגלת לדמיין לידה שנייה.

  7. מזדהה לגמרי הגיב:

    גם אני ילדתי ב41+6 אחרי הריון מלא יוגה ומחשבותיו לידה כי טבעית שיש… הייתי שלושה ימים בחדר לידה ובסוף קיסרי חירום אחרי שדחפו לי לגוף כל חומר אפשרי טשטוש פיטוצין וכל דבר שהיה להם שם נראה לי… הייתי מחוקה לגמרי אז כבר לא היה לי מושג והמנתח היה הגואל שלי בסוף הסיוט זהו אה ושכחתי את הדולה המסכנה שלא ידעתי כבר מה לעשות איתה והיא איתי… בלידה השנייה כשהתקרב התאריך הייתי בפחדים מטורפים והתעקשתי על ניתוח אלקטיבי דבר שבדיעבד אני די מתחרטת עליו כי אף אחד לא טרח לומר לי שניתוח שני זה בכלל לא כמו ניתוח ראשון וההחלמה יותר קשה ויש כל מיני בעיות עם זה… קיצר פאק וולסקאס ובכלל אוף
    אבל הילדים שלי מהממים אז השווה את זה
    ״בצער תלדי…״

    • מיכל בן נר הגיב:

      מוזר שבית החולים דחף ל לגוף כל חומר אפשרי שיש וג'אנט אשמה בחווית הלידה שלך… אבל באמת זה השיח בחברה שלנו 🙁
      גם לך שולחת חיבוק גדול
      אנחנו יצורים מדהימים שיודעים לרפא את עצמנו באהבה

      • היי מיכל, זאת לימור יוצרת האתר.
        מה שאת קוראת לו 'לדחוף חומרים' יכול להיות גם בחירה קשובה וטובה לאשה.

        הנה משהו שכתבתי על אפידורל כמשאב
        http://www.medabrotimahut.co.il/2011/06/%D7%94%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%9C-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%9E%D7%A9%D7%90%D7%91-%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94-%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%AA-%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99/

      • אביגיל הגיב:

        נראה לי שכוונתה של מזדהה לגמרי הייתה,
        שמה שהיא קראה בספר של בלאסקס בהחלט יצר תכנונים וציפיות ללידה מאוד מסוימת,
        שממש לא התגשמו במציאות.
        בתי חולים קונבנציונאליים עושים מה שהם יודעים, וטוב שיש אותם במקרה שצריך.

        אני עברתי קורס הכנה ללידה אצל מישהי מדהימה, שהיא גם מורה ליוגה וגם דולה. היא מאוד פרו-לידה טבעית בבית (זה אני יודעת מההיכרות האישית שלי איתה) אבל מציגה את כל האפשרויות בקורס, כולל הסברים על משככי כאבים וכו', בלי להביע דעה נגד או בעד משהו. היא מדגישה הרבה פעמים, שהלידה היא עולם לא ידוע. וצריך להכין את עצמנו לכל האפשרויות.
        פרופורציות…
        זה מה שחסר בגישות של בלאסקס, של ג'ין לידלוף עם עקרון הרצף (שלא מתאים לכל אחת)

  8. בתוך כל התנועה הזאת לעידוד לידה טבעית ופעילה – שג׳נט בלסקס היא נציגה בולטת שלה – יש מצד אחד הרבה טוב והעצמה, אבל מן הצד השני נוצרת הרבה פעמים אשליה שממש מכינה את הקרקע לטראומה אצל נשים שהלידה שלהן מתגלגלת אחרת.
    זה חשוב בעיני להעלות את זה למודעות. לדבר על זה. לכתוב על זה.
    כדי שאימהות יוכלו לקחת מתוך לידה פעילה כל טיפ שמתאים להן, אבל בלי האשליה שרק צריך לעשות א+ב+ג ותהיה לך את הלידה המובטחת. שום שיטה לא יכולה להבטיח דבר כזה.
    והאמת אינה שחור ולבן. יש לידות טבעיות שמרגישות סיוט, ויש לידות עם פיטוצין שהן חוויה טובה, ולהיפך.
    הגישה שעוזרת לי, כדולה, ושאני מדברת עליה עם אימהות לקראת לידה, היא להיות מודעות לרצונות שלי, לעשות כל מה שביכולתי כדי להגדיל את הסיכוי שזה יתגשם, ובד בבד לשחרר. כי לידה היא דבר שגדול מאיתנו.

  9. מיכל שרי-בקר הגיב:

    אין לי מילים לתאר את הרגשת ההזדהות שלי עם הפוסט שלך. זה בדיוק מה שהרגשתי שילדתי בדיוק חודש לפני שפרסמת את הפוסט.
    מה שעצבן אותי זאת לא רק על מה שבלסקס כותבת, אלא על מה שהיא לא כותבת. הרי היא והרבה אחרים מדברים כל כך הרבה על הסיכונים וההשלכות של אפידורל, על הגוף ועל חווית הלידה, על ההשלכות של פיטוצין ומזרזים אחרים, ועל השלכות הניתוח הקיסרי.
    אבל אף אחד ואחת לא מדברים על ההשלכות של הכאב. כאב זה לא עוצמה. זה לא חוויה. זה כאב. וזה כואב. ולפעמים הכאב הזה נחרט. וההשלכות שלו אולי עמוקות יותר מההשלכות של אפידורל או של ניתוח. הכאב הזה לפעמים נשאר בנפש הרבה אחרי שהוא חולף מן הגוף. ועל הסיכון הזה של הלידה הטבעית לא קראתי באף ספר.

    גם אני בהריון עשיתי הכל נכון. יוגה, נשימות, הכנה, לא הפסקתי להתעמל עד יומיים לפני הלידה, שתיתי ואכלתי את כל מה שצריך, קראתי את כל הספרים, עשיתי את כל התוכניות והרשימות. ובעיקר הכנתי את עצמי שדברים לא ילכו כמו שאני מתכננת. שאולי אצטרך אפידורל, אולי פיטוצין, ואולי זה יסתיים בקיסרי. הייתי מוכנה להכל.
    עברתי לידה בת 41 שעות. אני חיה בארצות הברית, וילדתי בבית חולים ששם לידות טבעיות בראש מעיינו. אמבטיה, כדור, מזרון בכל חדר ומוניטור נייד בכל חדר. המיילדת שחוותה איתי את רוב הלידה ליוותה אותי במהלך כל ההריון, מתוך הנחה שלי יהיה הכי נוח עם מישהי שכבר מכירה אותי ואת בן זוגי, והיא תוכל לעזור יותר אם היא תכיר אותנו. כמובן שהייתה גם דולה, ואורות וריחות וכו׳.
    הייתי נחושה. והייתי חזקה. ועמדתי בפרץ. לא הצלחתי לסבול שום תנוחה חוץ מעמידה, אז עמדתי כמעט כל השעות והימים האלה.
    עד שהגוף קרס. בשעה ה-38. לא הצלחתי לעמוד, הקאתי שעות, התייבשתי, והגוף כבר לא הצליח לייצר צירים חזקים מספיק. פשוט נפלתי. פיזית. הרגליים לא החזיקו את העומס. רק אז נתנו לי אפידורל, כדי שאוכל לישון, להתאושש וללדת.

    השעות האלה והכאב הזה הרחיק אותי מכל חוויה שהייתה אמורה לקרות שם בחדר. היא הרחיקה אותי מהתהליך שבסיומו יצאה הילדה שלי, שהייתה צריכה לעבור את כל זה גם היא.
    שבועות לאחר מכן לא נסעתי בכבישים שמובילים לבית החולים. לא שמעתי שום שיר או מוזיקה שהיו חלק מהתהליך. לא אני הייתי זו שפרקתי את התיק שהיה איתי בבית החולים, כי לא הייתי מסוגלת לגעת בו. הרגשתי כאילו עברתי תאונת דרכים. הרגשתי שאני צריכה להשתקם. תחושות ורגשות שאולי לא הייתי חווה אם היה מוצע לי אפידורל מוקדם יותר בתהליך. אם לא הייתי מתייחסת לכאב כאל משוכה שרק צריך לעבור. כי הוא היה הרבה יותר ממש מזה.

    אני לא מאוכזבת שדברים לא יצאו כמו שתכננתי. אני כועסת שלא ניתן לי הידע (או הוסתר ממני הידע) על כל האפשרויות, גם אלה ״הנכונות״, כדי לקבל החלטה שטובה לי יותר, בזמן הנכון לי יותר. וזה לא פחות חשוב מנשימות ויוגה.

    • היי מיכל, מאוד התרגשתי לקרוא את התגובה שלך. יש בה כל כך הרבה אנרגיה, חיים, ניסיון ותובנות. תודה שכתבת אותה.
      מצרפת לך את מה שכתבתי לגבי כמה שנים 'האפידורל הוא משאב'- אולי תתחברי.
      אם יתאים לך, אשמח לפרסם חלקים מהתגובה שלך בדף הפייסבוק של האתר.
      תודה,
      לימור

  10. ורד הגיב:

    אוהבת וממליצה על הספר למרות חווית לידה לא פשוטה.
    את ההריון התחלתי עם פחדים נוראיים מהלידה והכאבים הצפויים ועם כוונה ברורה ללדת עם אפידורל ובשאיפה לקבל אותו הכי מוקדם שאפשר. אל הספר של בלאסקאס הגעתי במקרה והוא ליווה אותי בהריון, הקריאה בו נתנה לי הסתכלות אחרת, בריאה יותר, על תהליך הלידה ושחררה אצלי את הפחדים הנוראיים מלידה שהיו כל כך טבועים בי. נרשמתי ללידה בחדר לידה טבעי בלניאדו (אליו מעולם לא הגעתי).
    חוויית הלידה שלי התחילה בירידת מים ללא צירים והמתנה של 3 ימים לבואם, וכשהם הגיעו הם הגיעו במלוא העוצמה בלי שום הדרגתיות, אבל נתקעתי עם פתיחה של 1.5 שעות ארוכות, מפה זריקת טשטוש, פיטוצין (אכן גיהנום) ואחרי שעתיים אפידורל, ירידות דופק של הקטנה ומשם הישר לניתוח לקיסרי. לא היה בלידה שלי דבר וחצי דבר מחווית הלידה לה ציפיתי.
    למרות כל זאת האפקט החיובי של הספר נשאר אצלי ואני עדיין ממליצה עליו לכל מי שנושאת הריון ראשון ולו רק בשביל שינוי התפיסה שהוא מציע. כעת באמצע הריון שני ולמרות החוויה הלא פשוטה מהלידה הקודמת, אני מוצאת עצמי עם ראיה מפוכחת יותר לגבי מידת השליטה שיש לנו על תהליך הלידה וגם כעת יודעת שלמרות הכל הלידה הבאה יכולה להביא איתה חוויה אחרת ומוצלחת יותר ואולי לא. אבל עדיין כדאי לבוא עם הגישה של בלאסקאס ולהיות פתוחה ומוכנה גם לתהליך אחר. ללידה הקרובה שיריינתי מיילדת פרטית בלניאדו, בלי כוונה מוצהרת ללידה טבעית או אפידורלית אל מקווה לזרום עם האופן שבו הלידה תתפתח בתקווה לחוויית לידה מוצלחת יותר.

Trackbacks/Pingbacks

  1. 2# שווה קריאה! | פיטוטי - 20/09/2015

    […] הריון, לידה, חופשת לידה ועד בכלל). הרבה מהן מדברות על הפער בין מה שאנחנו מצפות ומתכוננות לו ובין מה שקורה במציאות. העדויות הללו, ממקור ראשון, הן […]

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מתהפכת לי הבטן כשאני מדברת על הלידה| ניתוח קיסרי

מאת : יפית רכס אפוטקר

15 ביוני 201125 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

עד היום, כאשר מדברת על לידת בני השני (לפני ארבע שנים) מתהפכת לי הבטן ומרגישה תחושה לא נעימה מנסה להזדחל שוב פנימה.

את ביתי הבכורה ילדתי בלידה טבעית. אומנם 3 ימי אשפוז מרובי זירוזים, אך החוויה עצמה נתפסה בעיניי כטבעית. עם ביתי העברתי שנתיים קסומות בבית (סיפור בפני עצמו, עברתי תאונה שבה שברתי חולייה בעמוד השדרה) בקושי רב הפקדתי אותה בידי המטפלת וחזרתי למחזור העבודה.

שלוש שנים לאחר מכן , אחרי שלוש הפלות, גיליתי שאני בהריון ושמחתי מאוד.

מה הצד של האבא בתוך המשבר הזה ?

מאת : רותי שלו

18 בדצמבר 201113 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

שלושה גברים הגיעו אליי בשאלות דומות:

"מה היא רוצה?"

"מה אני יכול עוד לעשות שלא עשיתי?"

"אני לא מבין מה עובר עליה".

המשפטים האלה הם משפטי מפתח בהתבוננות בפערים וההבדלים בין גברים ונשים.

פיצולים

מאת : לימור לוי אוסמי

25 במרץ 20146 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

כמו לנוע בטירוף בחוג זומבה

אבל לא להזיז אצבע מחוצה לו,

כמו להירגע ולשכוח מהכול בזמן מדיטציה

אבל לעצור את הנשימה מהרגע שהיא מסתיימת,

כמו לצאת לחופשה בחו"ל

אבל לחיות במרוץ ביומיום,