האמא הזו היא אדם. היא אשה.

מאת : יפית שחר

6 בספטמבר 2015 | 5 תגובות

מתוך אחרי לידה, איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא, מה עם הצרכים שלי?, עמוד הבית

 

כשתינוק נולד, השם של היולדת הופך להיות : "אמא".

מצד אחד, זה מקסים, כי ואוו, איזה נס וזכות זו להיות אמא, ומצד שני, כאילו השם שלה נשכח בכמה ימים האלה, ואחר כך בגנים, היא "אמא של" וכך זה ממשיך וממשיך.

האמא הזו היא אדם בעצם. היא אשה עם רגשות ועם תחושות, עם חוויה כל כך עוצמתית שהיא עוברת, והיא זקוקה להכרה. היא זקוקה לאמא, אחות,  חברה, בן זוג , שיהיו שם איתה, שיראו אותה, שיחזיקו לה יד ורק יקשיבו וזהו.
איכשהו נראה שקצת התבלבלנו, כל כך הרבה חוגים מקסימים, שעוזרים לאמא להיות עם התינוק, לראות איך הוא מתפתח, לגעת בו נכון, אבל שכחנו דבר אחד את האישה המדהימה הזו שנמצאת שם , זו שלפני רגע הפכה לאמא, ואולי מרגישה לבד, או בלבול, או אשמה, או קושי, וחוסר וויסות שנובע מעייפות ועוד.
במאמר 'כבלי האהבה' של ג'סיקה בנג'מין, היא כותבת על כך שרק לאחרונה התחלנו לחשוב על האם כעל סובייקט בזכות עצמה. הפסיכולוגיה בכלל והפסיכואנליזה בפרט שותפות לראיה המעוותת של האם ככלי שבאמצעותו התינוק גדל, כאובייקט שאליו מכוונים צרכיו של התינוק. האם היא המטפלת, האחר המשמעותי, המבינה, האמפתית, המשקפת, היא גם מציבת גבולות, היא האחר החיצוני הממשי להחריד.

היא מציאות חיצונית, אולם לעיתים נדירות רואים בה סובייקט בעל ייעוד נפרד מקיומה בשביל הילד שלה.  למעשה, היא סובייקט אחר, אשר המרכז העצמאי שלו חייב להיות מחוץ לילד אם ברצונה להעניק לו את ההכרה שהוא מבקש.

אם מדוכאת מדי בשל בידודה אינה יכולה להתלהב מילדה הלומד ללכת או לדבר. אם המחניקה את כמיהותיה, שאיפותיה, תסכוליה, אינה יכולה להזדהות עם שמחותיו וכישלונותיו של הילד שלה. את ההכרה שהילד מבקש יכולה האם להעניק לו רק מכוח זהותה העצמאית.

לאחרונה אפשר לראות יותר קבוצות אמהות המתגבשות סביב הרעיון הזה, של הכרה באם כאישה המכילה בתוכה עולם שלם של חוויה ורגש, ואפשר לקרוא יותר על חווית האמהות של נשים הכותבות ומשתפות ומספרות לעולם, ולנשים אחרות שגם הן ידעו מה עומד בפניהן, ובעיקר שידעו שזה בסדר. זה בסדר לחוות את כל מה שהן חוות, זה טבעי.

אנחנו שונות, אבל גם דומות ולהיפגש זו עם זו, או ללכת למקום שמכיר בנו כנשים בנות אדם ולא רק כאמהות ומאפשר לנו להיות עם כל זה… כמה הקלה יכולה להיות ויתר מהקלה, ריפוי.

אז אני מזמינה אתכן, המלוות הרגשיות, התומכות, הדולות שלפני ואחרי, הכותבות, שאולי לא תמיד מרגישות שזה הדבר הנכון, או שמספיק נשים נענות לקריאה… קוראת לכן להקים עוד קבוצות, לכתוב עוד,  להמשיך!!!! בבקשה אל תפסיקו!!!  זה חשוב מה שאתן עושות.

באהבה גדולה,

יפית שחר

מטפלת בתנועה

מנחת קבוצות נשים ותינוקות לאחר לידה

5 תגובות ל- “האמא הזו היא אדם. היא אשה.”

  1. מסכימה לכל מילה 🙂

  2. דנה ליברמן רביב הגיב:

    יפיתוש יקרה, כתבת מקסים!
    תודה על הלגיטמציה שאת נותנת לנשים הבאות לקבוצות ולנשים שמכילות קבוצות כאלה. כן ירבו נשים המתקבצות יחדיו וחולקות הווה משותף בתקופות מאתגרות וגם לא.
    שנה טובה ונפלאה לך יקרה😘

  3. חני סער הגיב:

    יפית יקרה,
    תודה רבה לך על זה. אני כל כך מתחברת אל תחושת השבט הנשי, שיחד עם השונות הגדולה יוצר שלם גדול יותר.
    ומאמינה בהתמקדות באם, באדם שהיא כעת, באדם שהייתה לפני הלידה, בשינוי, בתחושות, ברגשות, במה שנוכח בתוכה.
    שתהיה לכולנו שנה נהדרת, מלאת הקשבה וחמלה לעצמנו.

    אמן.

    • יפית הגיב:

      הי חני. הגבתי לך גם בהודעה פרטית. תודה על התגובה ושתהיה שנה מעולה, מחוברת לעוצמות הנשיות שלנו.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מורכב

מאת : לימור לוי אוסמי

17 בפברואר 20130 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

אני, אני רק אני, עם מה שאני,

לומדת, חוקרת, מתפתחת, אבל

לא יודעת הכול,

ולפעמים מרגישה שלא יודעת כלום,

כי זה מורכב.

חווית לידה חיובית

מאת : אמא אורית פינגלה

9 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

שנייה אחר כך, אני מתחילה ממש לצעוק ולאנח ומרגישה את הילדה יוצאת ממש עכשיו,עוד מספיקה לשמוע את המיילדת מרימה טלפון לחדר לידה ומבקשת שתגיע מהר מישהי עם ערכת לידה (כי בדיוק נגמרו להם ערכות הלידה בחדר).

אחרי כמה שניות הילדה פשוט החליקה לה לידיים, מבלי להמתין לערכת הלידה, מבלי להמתין לאבא שלה שנמצא בדרך ובדיעבד הגיע לחדר לידה ושאל אם אני שם וכשאמרו לו שלא אז הוא הגיע למחלקה והפנו אותו לחדר שבו היינו.

"אני לא האמא שחשבתי שאני אהיה" – דיכאון אחרי לידה

מאת : לימור לוי אוסמי

28 בנובמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, אני אמא מספיק טובה?, דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

כמקשיבים לאמהות, מרגישים שהן כמו לכודות בין שני הקולות המנוגדים הללו שבתוך ראשן. החלק האחד של הקולות, מייצג את ציפיות האמהות מעצמן והאינטרפרטציה האישית שלהן לנורמות ולערכים תרבותיים הקיימים בחברה סביב האמהוּת. החלק השני של הקולות נדמה שמשקף לאמהות את הניסיון היומיומי האקטואלי, הקונקרטי, המתרחש במציאות הנסיבתית והאישית שלהן שהן נמצאות בה