ללמוד לצוף

מאת : אביטל חיימי

1 בספטמבר 2015 | תגובה אחת

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

 

שכבתי לי במיטה חסרת אונים, עייפה מעוד יום מלא תסכולים. משחקי השליטה עם ילדי הפכו את הבית לשדה קרב שבו כולנו נותרים פצועים רגשית. כולנו נשבנו בתוך סערת הרגשות והמלחמה הבלתי פוסקת בה ילדי רוצה את עצמאותו ואני מתקשה לתת לו אותה. מצאתי את עצמי בוהה בתקרה, שוקעת במחשבות, ללא תשובות מתפללת אל אלוהי שישמע את זעקתי ויעזור לי למצוא את הכוחות להתמודד מחר מחדש. ביקשתי ממנו שיתמוך בי ויראה לי שיש אור בסוף הדרך, שיעורר בי את התקווה להאמין בבני וביכולותיו.

בכיתי אל תוך הכר ולאט לאט שקעתי אל שינה עמוקה.

 

בשנתי, חלמתי חלום. ראיתי את ילדי הטהור עומד על שפת המים. המים, עמוקים וזורמים בשצף. הלוך ושוב, כגלי הים.

אך ילדי הקט לא על שפת הים עמד. אלא על קצה החוף הפונה אל עבר ים המציאות.

אלו הם מימי החיים. המים בהם כולנו שוחים את חיינו קדימה והלאה ולומדים לזרום איתם את חיינו, בין אם באושר ובין אם ברגשות אחרים שמציפים אותנו.

 

ואני צופה בו, מלווה אותו בהתבוננות. רואה את יכולתו לפלס דרכו אל החיים , כיצד צומח ולומד על עצמו, על קרוביו, על סביבתו. רואה גם את קשייו, הקושי שבאיסוף עצמי, בהתמודדות. ואני רוצה לרוץ ולחבקו אך עוצרת כדי לתת לו מרחב למידה.

מחשבות עוטפות את ראשי, ורצון עז לומר לו מילים מחבקות כדי שיחוש אותי שם עבורו. יודעת אני כי הוא מרגיש אותי, את נשימתי ואני בוטחת בקשר הבלתי מדובר בינינו.

ואני מלווה אותו בשקט, בביטחון, בנוכחות.

 

ילדי יודע כי המים קוראים לו להיכנס, לטבול בהם ולהתחיל את מסעו בעולם כמו כל השוחים האחרים. אך אמונתו ביכולתו לצלול אל תוך המים מבלי שיטבע, חונקת אותו ומכבידה כל כך.

הוא שומע את הקולות מסביבו שקוראים ומאיצים בו.

 

הוא איננו רוצה, ״אינני מסוגל״, הוא אומר. ״עזרי לי עוד קצת״…

 

גופי רוצה לרוץ ולהצילו, לפרוש את גלימת ההורות המצילה שלי ולמשות אותו. ואני נוצרת את זעקתי על מנת שיוכל לקפוץ, תוך שאני משננת כמו מנטרה – ״אתה יכול, ילדי, אתה יודע!״.

 

וילדי אמיץ.

 

הוא קופץ למים, מנסה להרים ראשו מעל פני המים. המים נכנסים לפיו והוא נחנק. ושוב מנסה. לעיתים מצליח, לעיתים פחות.

 

הו, כמה פעמים כבר הצלתיו ומשיתיו מן המים, שרק לא יסבול, ובכך מנעתי ממנו להציף עצמו ולהתחזק. אך לא עוד- המנטרה בראשי מתנגנת ומשאירה לו מרחב.

 

ואני שם. תומכת ושומרת. וילדי שוחה, לעיתים נחנק ואז נושם.

אתה מסוגל – אתה מסוגל – גם אני מסוגלת…

 

וזעקתי פוחתת ומתפזרת לה עם הרוח. ובמקומה מתמלא ליבי אור ועוצמה.

כי ילדי חזק הוא. ואני מחזקת אותו בהיותי שם עבורו.

״אתה מסוגל״ עונה לו הרוח, ועוטפת אותו יחד עם הזרם של מימי החיים.

ילדי נסחף ושוחה גם יחד, מתקדם עם הזרם, ואני מלווה אותו לאורך החוף, מסתכלת, מתבוננת בהתקדמותו. הוא מתרחק, ואני עם כאב וגעגוע מאפשרת לו את מרחב הזרימה אל האופק.

 

״אתה חזק, ילדי״ ״אמא תמיד שם עבורך ואיתך כשתזדקק״.

 

פוסטים נוספים על התבוננות, למידה וצמיחה

 

תמונה:  Penywise

תגובה אחת ל- “ללמוד לצוף”

  1. מיכל הגיב:

    מזמן לא התרגשתי ככ,ממש עד דמעות, כאלו שחונקות.
    כתבת מרגש,נוגע,כואב.

    תודה לך

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

בשבילי להניק זה להגיד לתינוק שלי: "אמא פה בשבילך, אני אוהבת אותך"

מאת : אמא אלונה

19 בספטמבר 20102 תגובות

מתוך אחרי לידה, הנקה

הנקה בשבילי היא חלק בלתי נפרד מהאמהוּת. מבחינתי לא קיימת אופציה אחרת להזנת התינוקות שלי (סליחה אם זה נשמע קצת קיצוני אבל זו רק דעתי האישית והאמונה שלי – אני לא באה להטיף לכל מי שבחרה אחרת).

בשבילי לא להניק ? לא רוצה לחשוב אפילו על לא להניק… אני אמות מבפנים.

ברור שההנקה היא גם בשבילי, באיזשהו מקום, והיא גם חלק מתפיסת העולם האימהית הכוללת שלי- חשוב לי להרגיש שאני מעניקה לילדיי את הטוב ביותר.

הפלה, אובדן הריון – אמהות "מוציאות לאור"

מאת : לימור לוי אוסמי

19 באוקטובר 2010תגובה אחת

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

היום ניגע בנושא כאוב, שאולי לחלקכן יהיה קשה לכתוב או לקרוא עליו, אך עדיין זה נושא שרבות מאיתנו עברנו, התמודדנו או מתמודדות איתו ולכן, משהו שכדאי שנדבר עליו- אובדן הריון.
אובדן הריון הוא חלק מהחיים שלנו כנשים ועצם זה שהוא חלק מהחיים לא הופך אותו לקל יותר או עצוב פחות, כמו כל אובדן. כל אחת שהתמודדה עם אובדן מרגישה אחרת איתו, מתמודדת אחרת, חושבת אחרת, מתנהגת אחרת, נתקלת בתגובות אחרות מהסביבה הקרובה או מהממסד הרפואי ועדיין, לכולנו משותפת התחושה שהיה בנו משהו חי שעכשיו איננו. משותפת התחושה שנגמרה התמימות.

להיות אבא- עזר כנגדה או שותף מלא להורות ?

מאת : רותי שלו

30 במרץ 201114 תגובות

מתוך זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

במהלך השנים אני רואה שוב ושוב את השפעת ההריון והלידה על גברים וההשלכות ההרסניות של חוסר ההכנה של גברים לאבהות ולזוגיות החדשה. מנסיוני האישי והמקצועי ברור לי שיש צורך דחוף בשינוי בתחום, ולכן התחלתי בפיתוח תכנית לגברים שתכליתה הכנה רגשית לאבהות ולזוגיות, ממש כמו קורס הכנה ללידה של נשים.