דובת  חורף

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

14 באוקטובר 2015 | 4 תגובות

מתוך יומן הריון

 

אני כדובת חורף בקוטב הצפוני,

חבויה במערה.

כרגע האור לא גדול,

נמצא בצדי המערה,

ובקצה רחוק האור גדול,

אך ידי אינה משגת בו.

 

כדובה, ישנה הרבה ושוכבת,

גופי אוגר שעות שינה,

צובר חלומות.

שם הכי טוב לי,

אז אני לא מרגישה

את כאבי רחמי,

את כאבי הבטן התחתונה,

את כאבי הוואגינה שלי,

את הצרבות

ואת הרצון להקיא.

 

מנסה להתחבר לכאב כבר 7 חודשים,

לקבל אותו.

וכעת, שבוע 33.

סף הסבלנות שלי נמוך

וההבנה לכאב בתוכי קשה מנשוא.

.

מדברת אל כוחותיי,

יודעת שהם קיימים

ומנסה לנשום דרכם.

 

עוצמת עיניי,

לוקחת נשימה גדולה

ואז מוציאה נשיפה ארוכה.

ידיי על בטני,

מרגישה את העוברית,

את הנשמה שהגיעה לעולם,

את החיים החדשים שעוד מעט

יפליגו ממני אל העולם הגדול.

 

עוד מעט אצבע אלוהים תגע בי,

נשמתי תשתנק רק לרגע

ואז המפל הגדול יתרחש,

הר הגעש יתפוצץ

ואני אצא מן המערה אל האור הגדול.

 

כאבי רחמי ינוחו,

ולאט לאט ירפו ייעלמו כלא היו.

ואני ממתינה לך, קטנה שלי.

 

אביבית זהבי בינשטוק

לבלוג שלי

 

לשיתופים נוספים במדור 'יומן הריון'

נושאים קשורים :

4 תגובות ל- “דובת  חורף”

  1. האמת? בעיקר התחשק לי לקלל.
    בחיי, לפעמים פשוט נמאס לי השאנטי בנטי, להרגיש, לנשום, לחוש ולמשמש וכל מה שאני רוצה זה להוציא איזו קללה עסיסית של ינעל העולם!! אי אפשר שיעבור יותר בקלות?

    זהו, שיחררתי חח

  2. קרנית הגיב:

    הרבה זמן לא שמעתי מזמור כל כך יפה של אישה כל כך יפה
    העוברית שבבטנך ברת מזל היא
    איזה עוצמות ואורח רוח יש לאימה

    מאחלת המשך הריון פורה אומנות ויופי
    גם חווה ילדה בייסורים
    אך המתנה השתלמה לעולם כולו

    כל הכבוד👏

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

האם האמהוּת מביאה לנו את האושר המיוחל ?

מאת : אורית פינגלה

7 בפברואר 20112 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

רגעי האושר באמהות שלובים יד ביד מרגע שהתינוק מגיח לאוויר העולם, מרגע שמביטים בו בפעם הראשונה, שומעים את הבכי הראשון, מריחים את עורו…כל דבר שנעשה בפעם הראשונה ואולי מהצד נראה בנאלי, אבל בשבילנו ההורים כל כך מיוחד, מצחיק, מרגש..כל תזוזה, חיוך, מלמול..כל פעם אנו נדהמים מחדש ביחד איתו, כמו שלו כל פעם היא הפעם הראשונה, מיוחדת..

השינוי בחיי: ממעצבת אופנה מצליחה למנחת מעגלי העצמה לנשים

מאת : אהלה מוזיקנט

11 במאי 20110 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, לכל אמא

נולדתי תאומה- לאח תאום ואיש מדהים. יודעת היום שבחרתי בדרך של שיתוף כבר מהרחם- באתי לעולם ונפשי שלובה בנפש נוספת. במהלך חיי פגשתי נשמה משלימה- האיש שיחדיו אנחנו חצי שנות דור- והוא החבר הכי טוב שלי. אם היו שואלים אותי כשהייתי קטנה: מה תרצי להיות כשתהיי גדולה? הייתי אומרת : מורה ! –במובן של להורות דרך, להעצים , ולדעת

פוסט פרטום- שיעור מחתולה

מאת : סשה חזנוב

27 באפריל 20140 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

ערב ההמלטה היא דרשה (וגם קיבלה) הרבה תשומת לב, התרפקה והתחככה עלינו, יללה ובדיעבד התרגשה (?), ציפתה, מילאה מצברים והפיגה חששות, הרבה מגע היה שם…הרבה שיחה.

למחרת הופיעה בדלת (היא בחרה להמליט בארגז הקומפוסט בגינה) בלי הבטן, מרוטה, רעבה וסהרורית. קיבלנו אותה בהתלהבות ואני כמעט בכיתי ונשאתי נאום חגיגי והרעפתי תשבוחות אמהיות על ראשה השעיר. היא היתה עסוקה בלחדש כוחות..

ומאז אני עוקבת אחריה, יומיום, בהתפעלות ולומדת ממנה איך צריך להראות פוסט פרטום בריא