בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח | דולה פוסט פארטום

מאת : אלינה וולודרסקי

26 באוקטובר 2015 | תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו, עמוד הבית

 

אחרי שבילית בבית חולים, את חוזרת אל ביתך עם מלא "איך" וחוסר בטחון מוחלט. אמא, ועכשיו סבתא, שמזמן לא טיפלה בתינוק מנסה לשדר עסקים כרגיל. אך גם היא וגם את יודעות שזה לא קל.

בעלך איפשהו מנסה לקחת פיקוד או להיפך, לא מתקרב.

איך מחזיקים?

איך מאכלים?

איך מרדימים?

איך מקלחים?

כל כך הרבה שאלות.

את לוקחת עצה של חברה ומתקשרת לאשת מקצוע. היא מגיעה רגועה, נינוחה והכי חשוב –  לא שיפוטית.

מהרגע שהיא נכנסת את מבינה שמעכשיו תהיי בסדר. מעכשיו יש לך כתובת לשאלות ולהקשבה מוחלטת.

כמעט שנה עברה מאז, אבל כל רגע חרוט בזיכרוני. איך הגענו הביתה כמו משולש אהבה, שנינו וסלקל ביננו. אך הפעם, בתוכו הייתה נסיכה קטנה שנראתה מאוד נינוחה ורגועה, מה שממש הרגיש לי סבבה.

אני זוכרת את היום שבו קנינו את הסלקל ביחד עם העגלה וכל מה שהיה חשוב לי זה דברים שוליים, כמו : צבע, משקל, גגון נגד שמש. אך אף אחד לא הכין אותי ליום שאחרי.

אני זוכרת טוב מאוד את הלילה הראשון. יותר נכון, לילה לבן ראשון. היא לא אוכלת. היא לא נרדמת. היא פשוט בובה חדשה בבית שדורשת ואין לי מושג איך לתת לה את מה שהיא רוצה. ואז,בפעם הראשונה הבנתי שאני צריכה עזרה, לא בעלי ולא אמא. צריכה מישהו שבאמת יודעת.
מרי פופינס המופלאה, איפה את?

הטיפול בתינוקת חדשה היה לא קל. הייתי רחוקה מבני משפחתי, נטועה בעיר שהפכה פתאום זרה לחלוטין, חיפשתי את הדרך להיות אימא טובה, אבל גם להישאר בן אדם שפוי.
יחד עם הנסיכה נולדתי גם אני, אימא.

קיבלתי במתנה גם טלטלה הורמונאלית, כאבים עזים ודכדוך שנמשך כמעט כל חופשת הלידה. שמעתי וידעתי שממצב של דכדוך אפשר מהר מאוד להידרדר למצב קשה פי עשרה.

 

בחיים המודרניים יצרנו דיסוננס קוגניטיבי. מצד אחד, אנחנו רוצות להיות חלשות ושיעזרו לנו ומצד שני, אנחנו  חזקות ומצליחות להסתדר לבד.
משפחה, חברים, סביבה-  כולם בעד לעזור, אך לא נותנים מקום לאימא לשחרר, להיות חלשה וחסרת אונים. לא נותנים לגיטימציה לאימא “לא לדעת”.

היום, כמעט כל משפחה צעירה גרה רחוק מההורים, רחוק ממעגל תמיכה. אין מי שיעזור, ינחה את הזוגות הצעירים, בעיקר בתקופת משכב הלידה. גם ביקורים הפכו להיות ביקורי שישי שבת שלא ממש עוזרים.

הקשיים שחוויתי גרמו לי להתבונן על נשים סביבי ולנסות למצוא גם בהן את הייאוש וחוסר התאבון, את הרצון העז לברוח ובכלל, משהו דומה.  הרי בכל מקום, אומרים לנו שזה האושר הכי הגדול ואיך אפשר בכלל לחשוב אחרת?

קשיים, דילמות וסיבוכים- על זה אף אחד לא מספר. צריך מלא כוחות נפש ותעוזה להגיד ולהודות שאת צריכה עזרה. לא רק בלסדר את הבית וסוף סוף להתקלח בשקט. עזרה בלעבד את הלידה שעברת ולקבל את החיים החדשים. כמו מעבר מגן לכיתה א'.

התפקיד של דולה פוסט פארטום הוא לייעץ, ללוות ולעזור ליולדת ובן זוגה בתקופה הראשונה של ההורות. כאשת מקצוע, אני יכולה להעיד שלא תמיד היולדת יודעת מה מפריע לה. ככל שהיא שומרת יותר בבטן, כך הריחוק בינה לבין המשפחה ובעיקר לבעלה גדל.

יש גם אפשרות להיפגש בקבוצות תמיכה. לפתוח ולשמוע סיפורים ומחשבות של נשים אחרות. להרגיש שאת לא לבד ולהרגיש ביטחון ורוגע נפשי. ככל שאת הצלחת לפתור קונפליקטים פנימיים והשלמה עם מה שהיה או קיים.

על מנת לטפל במשפחה באופן מקצועי, הדולה פוסט פארטום הוכשרה לטפל באם ובתינוק במגוון נושאים – האכלה מבקבוק, הנקה, יצירת סדר בהתנהלות עם הילד , דכדוך לאחר לידה, חיזוק רצפת האגן, מיניות, זוגיות ועוד .

מסע של הורות הוא נפלא. אך בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח.

 

למי שמעוניינת לקבל תמיכה כנסו לקבוצה בפייסבוק.

 

אלינה וולודרסקי

תומכת לאחר לידה ומנחת הורות ראשונית.

0533374200

nashimyahad@gmail.com

http://nashimyahad.wix.com/nashimyahad

 

תגובה אחת ל- “בכל מסע צריך הכוונה בהתחלה בכדי להצליח | דולה פוסט פארטום”

  1. רינת הגיב:

    את בן אדם חזק.
    גם אחרי שנפגשתי איתך הבנתי את זה .
    את ממש עזרת לי.
    אני יותר לא מפחדת.
    תודה לך יקירתי

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

הפעם ההריון מרגיש "אחר". מה זה אומר לכל הרוחות ?

מאת : מגלה את עצמי מחדש

8 בינואר 20120 תגובות

מתוך הריון, חרדות ודיכאון בהריון

הפעם זה אחר…

עם נסיון של שני הריונות מדהימים, הפעם ההריון הזה היה אחר. והמילה הזו שיגעה אותי!!

מה זה אומר, לכל הרוחות, "אחר"?

הרגיש לי שיש משהו "אחר" בבטן וחוסר היכולת להבין מה זה ה"אחר" הזה הוא בהחלט אחד הדברים החזקים של החרדות.

האם ה"אחר" הזה הוא טוב, לא טוב?

האם זה אומר שהעובר לא בריא?

שההריון לא בריא?

כמישהי שעוסקת בתחום האיזוטרי, גם שאלות משם באו.

האנרגיה היא אחרת…. מה זה אומר?

האם זו אנרגיה טובה?

האם זו אנרגיה שלילית?

כשמשהו קורא – משהו קורה

מאת : מיכל

17 ביולי 20115 תגובות

מתוך הריון

רק על עצמי לספר ידעתי. פעם לא ידעתי, ממש לא. חשבתי שאני יודעת. הרבה מילים היו לי, המון. הגיון, רציונל, טיעונים, לוגיקה. נחרצות – המון מזה. הרי חייתי, וחייתי טוב. ילדתי ילדה, עבדתי. זוגיות יציבה ונהדרת וחזקה, בית. חברות טובות, שהתברכתי בהן.

ואובדן אחד. אובדן אחד בלתי אפשרי. אובדן אחד שסירבתי להכיר בו.

בהתחלה זה היה קטן. רק להחזיק מעמד, כל יום קצת. לא לבכות, שלא יראו. להיות חזקה, כי אם לא אני, לא יהיה מישהו אחר. לארגן, לסדר, לדאוג. הרבה לדאוג. לרפד לכולם את הכל, גם אם הם לא צריכים את זה באמת. ממש בקטנה, הדברים שאנחנו עושות כמעט יום יום, על אוטומט.

הניתוח הקיסרי שעברתי

מאת : קרן

3 בספטמבר 20123 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

יונתני שלי בן חצי שנה. חצי שנה של אושר שכמוהו לא תיארתי בחיי (לצד הקושי שגם הוא בלתי ניתר לתיאור…).

אני רוצה לספר לכן על הניתוח הקיסרי שעברתי, כי פתאום כל הרגשות עלו. אולי כי עכשיו שהוא גדל קצת, יש לי זמן להכיל את כל מה שקרה. אין ספק שצריך זמן לעבד את החוויה המפוקפקת הזו שנקראת ניתוח קיסרי. אגב, אני אישית עוד לא חוויתי לידה רגילה, אז אין לי מושג אם זה אחרת או אותו דבר. בכל מקרה, הנה הסיפור שלי.
בשבוע 30 התבשרנו על ידי הרופא שהתינוק במצג עכוז. אין מה לדאוג כמובן, יש לו המון זמן להסתובב. בנקודה זו התחלתי לקוות כל יום שהוא מתהפך לו לכיוון הנכון. עם זאת, עמוק עמוק בפנים ידעתי שאני הולכת לניתוח קיסרי. מודה באשמה- הידיעה הזו הייתה אצלי החל משבוע 14 להיריון!