יש היום פחד.

מאת : לימור לוי אוסמי

14 באוקטובר 2015 | תגובה אחת

נכתב בעקבות אירועי הלא-אינתיפאדה השלישית, אבל רלוונטי תמיד.

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

יש היום פחד. וחרדה.

לחלקנו.

והאמת, זה די הגיוני.

אבל מה אם הפחד משתלט?

מה אם החרדה משתקת?

זה לא נעים,

זה מפחיד,

זה מאיים.

זה לא נורמלי.

אבל.. גם המצב לא נורמלי.

 

אז, נניח שהחרדה כאן.

וגם הפחד.

הם לא מוכנים ללכת.

 

ונניח שלא ניאבק בהם,

אלא נחמול על עצמנו, על כך

שאנו נושאות אותן כעת.

 

ונניח שנקבל

את נוכחותם.

שנאפשר לעצמנו להרגיש אותן,

כי עם יד על הלב, זה לא באמת עוזר לנסות לסלק.

 

ונניח שנתמוך קצת יותר מהרגיל בעצמנו,

כי לא קל להסתובב בעולם עם עוצמות של רגשות.

 

ונניח שנטפח את מה שעושה לנו טוב

וננמיך את מה שעושה לנו רע .

 

ונניח שזה זמני,

שזה יעבור,

שזאת תקופה

וימים טובים יותר יגיעו.

 

ונניח שאנחנו ביחד,

שאפשר לדבר על זה,

ומותר גם לבכות ולפחד,

אם זה מה שנמצא.

 

ונניח שאנחנו חזקות,

שיש בנו כוחות ואנחנו יכולות להתמודד עם מה שיגיע.

 

ונניח שיש בנו את היכולת להכיל את המורכבות שבתוכנו.

ובחיים.

 

ונניח שאנחנו נהדרות,

על הפחד, החרדה, התקווה, האמונה,

הטוב והרע

שבתוכנו.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות, עוסקת בהעלאת המודעות למעבר הרגשי להורות ומקיימת מפגשי ייעוץ ממוקדים עם נשים בנושא הזה.

לבלוג שלי

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “יש היום פחד.”

  1. שגית ברמי הגיב:

    אכן ימים לא קלים. פיגוע רודף פיגוע וזה אכן מלחיץ . אני משתדלת לא להכניס את עצמי לעומקם של האירועים כי זה קשה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא שלי ילדה בקלות, אז חשבתי שגם אני בטח אלד ככה

מאת : אמא אושרת

19 בנובמבר 20108 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

מתחילים לדבר איתי על ניתוח קיסרי.

אני מרגישה בחלום רע. מה לי ולניתוח קיסרי? תראו כמה תחת יש לי! לא יכול להיות שהאגן שלי צר והילד לא עובר!!

כל הזמן דיברו על זה שאני 1.50 מטר והתינוק גדול. אבל לעזאזל מה הקשר הגובה לעצמות האגן??

אני מתחילה לבכות.. לא רוצה ניתוח קיסרי.

מתקשרת למדריכת כלות שלי שתעודד אותי. ולבת דודה של בעלי שעברה קיסרי שתגיד לי שזה לא כזה נורא.

דיכאון כיתה א'

מאת : מאיה הובני

3 באוקטובר 20120 תגובות

מתוך הילדים בגן ובבית ספר, לכל אמא

היא נכנסת לכיתה א', שתי צמות וחיוך שמעורר שמחה ודמעות, המוח שלי עובד שעות נוספות ( או שמא הפסיק לעבוד?) אני לא מצליחה להתרכז בדבר, אני מוצאת את עצמי מגוננת מידי ומצד שני בוכה מידיי.

אני מרגישה מפורקת, האם זה רק המעבר, שינוי הפאזה?

"המציאות והדמיון נפגשו והתפוצצו" | אחרי לידה

מאת : אמא אחרי לידה

12 בדצמבר 201016 תגובות

מתוך אחרי לידה, תחושות מגוונות אחרי לידה

רוב חיי, כל פעם שחשבתי על הריון, התכווצתי, והחלה לכאוב לי הבטן. המחשבה על זה שיהיה בתוכי יצור שמתפתח ושאגדל לממדים לא טבעיים, הייתה לי מאוד לא נוחה. אני זוכרת שבעבודתי ראיתי נשים בהריון בחודש תשיעי ואמרתי שהן נראות כמו תנור – אוטוטו התינוק מוכן ויוכל לצאת.

טוב, זו באמת הייתה ראייה שונה. עד שהתחלתי לרצות להיות אמא…. אז הכל השתנה. כשראיתי נשים בהריון חשבתי שזה מקסים, וכשראיתי ילדים בסופר מחייכים אלי- רציתי אחד כזה משלי. שיקרא לי אמא ושיישב בעגלת הסופר ויאכל לחמניה ויזיל רוק ויהיה היצור הכי מדהים עלי אדמות.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)