יש היום פחד.

מאת : לימור לוי אוסמי

14 באוקטובר 2015 | תגובה אחת

נכתב בעקבות אירועי הלא-אינתיפאדה השלישית, אבל רלוונטי תמיד.

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

יש היום פחד. וחרדה.

לחלקנו.

והאמת, זה די הגיוני.

אבל מה אם הפחד משתלט?

מה אם החרדה משתקת?

זה לא נעים,

זה מפחיד,

זה מאיים.

זה לא נורמלי.

אבל.. גם המצב לא נורמלי.

 

אז, נניח שהחרדה כאן.

וגם הפחד.

הם לא מוכנים ללכת.

 

ונניח שלא ניאבק בהם,

אלא נחמול על עצמנו, על כך

שאנו נושאות אותן כעת.

 

ונניח שנקבל

את נוכחותם.

שנאפשר לעצמנו להרגיש אותן,

כי עם יד על הלב, זה לא באמת עוזר לנסות לסלק.

 

ונניח שנתמוך קצת יותר מהרגיל בעצמנו,

כי לא קל להסתובב בעולם עם עוצמות של רגשות.

 

ונניח שנטפח את מה שעושה לנו טוב

וננמיך את מה שעושה לנו רע .

 

ונניח שזה זמני,

שזה יעבור,

שזאת תקופה

וימים טובים יותר יגיעו.

 

ונניח שאנחנו ביחד,

שאפשר לדבר על זה,

ומותר גם לבכות ולפחד,

אם זה מה שנמצא.

 

ונניח שאנחנו חזקות,

שיש בנו כוחות ואנחנו יכולות להתמודד עם מה שיגיע.

 

ונניח שיש בנו את היכולת להכיל את המורכבות שבתוכנו.

ובחיים.

 

ונניח שאנחנו נהדרות,

על הפחד, החרדה, התקווה, האמונה,

הטוב והרע

שבתוכנו.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות, עוסקת בהעלאת המודעות למעבר הרגשי להורות ומקיימת מפגשי ייעוץ ממוקדים עם נשים בנושא הזה.

לבלוג שלי

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “יש היום פחד.”

  1. שגית ברמי הגיב:

    אכן ימים לא קלים. פיגוע רודף פיגוע וזה אכן מלחיץ . אני משתדלת לא להכניס את עצמי לעומקם של האירועים כי זה קשה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

"נתינה"

מאת : רונית טסלר

19 באוקטובר 20115 תגובות

מתוך יצירה נשית

חיבור נשי, חיבור של מטפלת ומטופלת, חיבור של קשב, של קבלה ונתינה, רכות. הפסל הזה מופיע על שער האתר שלי ובין הפסלים היחידים שלי, שאינם למכירה

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת : אמא של מיקה ודניאלה

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.

רע לי, פשוט רע לי

מאת : אמא

23 במאי 20143 תגובות

מתוך לכל אמא, קושי באמהות

  רע לי, פשוט רע לי. מרגישה כמו לביאה בתוך כלוב קטן, הולכת הלוך ושוב, אין מקום להסתובב, אין מקום לשאוג את השאגה העצורה בתוכי. בא לפרוץ החוצה, להשתחרר מהכבלים והסורגים, לצאת למרחבים ולא לחזור. וכמו לביאה, באינסטינקט הכי בסיסי והכי חייתי, לקחת בשיניי את הגורות יחד איתי. לרוץ איתן ולא לחשוב. פשוט לרוץ, להשתחרר, […]