יש היום פחד.

מאת : לימור לוי אוסמי

14 באוקטובר 2015 | תגובה אחת

נכתב בעקבות אירועי הלא-אינתיפאדה השלישית, אבל רלוונטי תמיד.

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא, עמוד הבית

 

יש היום פחד. וחרדה.

לחלקנו.

והאמת, זה די הגיוני.

אבל מה אם הפחד משתלט?

מה אם החרדה משתקת?

זה לא נעים,

זה מפחיד,

זה מאיים.

זה לא נורמלי.

אבל.. גם המצב לא נורמלי.

 

אז, נניח שהחרדה כאן.

וגם הפחד.

הם לא מוכנים ללכת.

 

ונניח שלא ניאבק בהם,

אלא נחמול על עצמנו, על כך

שאנו נושאות אותן כעת.

 

ונניח שנקבל

את נוכחותם.

שנאפשר לעצמנו להרגיש אותן,

כי עם יד על הלב, זה לא באמת עוזר לנסות לסלק.

 

ונניח שנתמוך קצת יותר מהרגיל בעצמנו,

כי לא קל להסתובב בעולם עם עוצמות של רגשות.

 

ונניח שנטפח את מה שעושה לנו טוב

וננמיך את מה שעושה לנו רע .

 

ונניח שזה זמני,

שזה יעבור,

שזאת תקופה

וימים טובים יותר יגיעו.

 

ונניח שאנחנו ביחד,

שאפשר לדבר על זה,

ומותר גם לבכות ולפחד,

אם זה מה שנמצא.

 

ונניח שאנחנו חזקות,

שיש בנו כוחות ואנחנו יכולות להתמודד עם מה שיגיע.

 

ונניח שיש בנו את היכולת להכיל את המורכבות שבתוכנו.

ובחיים.

 

ונניח שאנחנו נהדרות,

על הפחד, החרדה, התקווה, האמונה,

הטוב והרע

שבתוכנו.

 

לימור לוי אוסמי, יוצרת האתר 'נשים מדברות אמהות.

לבלוג שלי

נושאים קשורים :

תגובה אחת ל- “יש היום פחד.”

  1. שגית ברמי הגיב:

    אכן ימים לא קלים. פיגוע רודף פיגוע וזה אכן מלחיץ . אני משתדלת לא להכניס את עצמי לעומקם של האירועים כי זה קשה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כאן גרים בכיף? | הזוגיות המשתנה בעידן ההורות

מאת : רותי שלו

25 באוקטובר 2011תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, מקצועניות מדברות

בפינה החדשה, 'זוגית או אי זוגית', נשים על השולחן את אחד הנושאים הלוהטים והטעונים ביותר בחיים שלאחר לידה – הזוגיות המשתנה. באיזשהו אופן, מסתורי כמעט, נוצר איזה מן כיס אוויר שכזה בכל מה שקשור ליחסים הזוגיים בעידן ההורות.

מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה

מאת : אמא שמרגישה בדיכאון אחרי לידה

5 בדצמבר 201210 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

בכל בבוקר אני מתעוררת עם קצת כח ושואלת את עצמי האם כוחי יספיק לי היום?

האם יספיק לטפל בה? להאכיל, לחתל, לחייך, להרגיע, להתייחס אל ביתי? האם יהייה לי את הכח להעניק לה את היחס אשר היא ראויה לו היום?

האם יספיק כוחי לטפל בעצמי? לאכול, לדבר לעצמי, לחזק את עצמי, לדרבן, לשכנע את עצמי במילות עידוד לטפח תקוות ושאיפות להאמין קצת שעוד מעט זה יעבור, יגמר, ישתנה?

היום פירגנתי לעצמי להיות במקום הראשון !

מאת : שירלי יהלום כהן

25 בפברואר 201113 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

תמיד רציתי ללכת לזה, אבל כל פעם היה תירוץ אחר- אני בעבודה- מה אני לא אקח יום חופש, הילד חוזר מוקדם מבית הספר ואני לא אספיק לקחת אותו, אין מטפלת, אני לא אבקש מהסבתא שתבוא במיוחד בשביל זה, לקחת תינוק לקולנוע זה לא אידיאלי כי יש רעש חזק, הוא בטוח יבכה, אני גם כך אצטרך להוציא אותו מהאולם, וחוץ מזה יש המון מחלות במקום סגור ועוד מיליון תירוצים !