מה ביקשתי מהדולה שלי – תובנות לפני לידה שנייה

מאת : יפעת פרס

8 באוקטובר 2015 | 9 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

 

בלידה הראשונה שלי היו לי שתי דולות. כך זה הסתדר, שתיהן היו קרובות אליי, שתיהן רצו ויכלו להגיע במועד הלידה. את הלידה הראשונה שלי התחלתי בחדר לידה טבעית בהדסה עין-כרם, מה שאומר שהיתה לי גם מיילדת צמודה, רק שלי, שמתחלפת רק כל 12 שעות. גם בן הזוג שלי הרגיש והאהוב היה שם. זה לא הרגיש לי יותר מדי, הרגשתי מוכלת, עטופה, רגועה.

ללידה הראשונה שלי הגעתי 'מוכנה' – תרגלתי יוגה להריון, עשיתי הכנה נפשית ופיזית עם הדולה, קיבלתי עיסויים מהמטפלת שלי, קראתי המון ודיברתי בלי סוף עם החברה הכי טובה שלי שגם היא היתה בהריון ראשון. ידעתי מה אני רוצה וידעתי מה הולך לקרות – לידה טבעית בחדר לידה טבעית.

זה הסתיים בקיסרי. כתבתי על זה כאן.

עברתי טראומה קשה, לקח לי לי 3 שנים להרגיש שזה מעובד ומאחורי ושאני רוצה עוד ילד, או יותר נכון עוד הריון ועוד לידה.

אתמול ניפגשתי עם הדולה החדשה שלי. רק אחת, לא מוכרת לי.

הרבה אנשים בהריון הזה הניחו שהפעם אלך לכיוון השני – זה מה שאנחנו עושים לפעמים כמסקנה אחרי טראומה או קושי. משהו לא עבד, כנראה שצריך לעשות ההיפך. מה זה ההיפך כאן? לא לקחת דולה? לא לרצות ללדת טבעי? אולי אפילו ללכת לקיסרי אלקטיבי? לא להתכונן ללידה? הרי כל זה 'לא עבד', ואפילו 'רימה' אותי באיזשהו אופן. בהתחלה נטיתי לשם, או לפחות נתקלתי בקושי גדול כשניסיתי להחליט איך ומה אני עושה עם הלידה הבאה.

אני מניחה שהקושי הזה נבע מכך שכל דבר בלידה הקודמת מקושר אצלי לטראומה, ל'רע', לכישלון. הדולה, הספרים, היוגה, החלום על הלידה הטבעית. לשמחתי, אחרי תהליך העיבוד שעברתי הצלחתי גם לחוות ולהבין מה כן היה שם, מה היו הכוחות שלי, מה תמך בי, מה עזר והיה חשוב, ובעיקר מה היו הניסים שלי. בהחלט אפשר להגיד שאחד הסימנים של עיבוד נכון וטוב הוא שסיפור הלידה מכיל בתוכו לצד הקשיים גם את שאר הדברים שהמערכת שלנו לא זכרה וסימנה. אז מה שביקשתי מהדולה שלי הפעם היו הדברים שהבנתי, אלו שהיו שם בפעם הראשונה ואלו שהיו חסרים.

 

היה לי חשוב שיהיה לה נסיון, ביקשתי ממנה:

תני לי לסמוך עלייך, לדעת שאת יודעת משהו.

וביקשתי גם: תדעי שעברתי לידה אחת, שאני יודעת משהו.

 

ביקשתי: תעזרי לי ללדת רגיל, תעזרי לי לנסות, תתמכי בי שם.

והוספתי: אבל אל תתעקשי מדי, תעזרי לי להבין מתי להפסיק, מתי די.

 

ביקשתי: תזכרי שאני מאוד רוצה ללדת בלי זירוזים ומשככים, תאמיני שאני יכולה.

וגם: אם נראה לך מתישהו שאפידורל יעזור, או משהו אחר, ספרי לי על זה. אל תחזיקי חזק מדי ברצונות שלי.

 

ביקשתי: תעזרי לי עם הכאב, תנסי להפחית את עוצמתו.

ובנוסף: תזכירי לי שהוא חלק מהתהליך, שהוא טבע הלידה.

 

והכי חשוב: תני לי תחושה טובה, שאני מסוגלת, יכולה.

ויותר חשוב: שזה לא בשליטתי ושאף אחת מאיתנו לא יודעת איך זה יגמר ולמה.

 

ובלי מילים בדקתי האם גם היא יודעת לבקש/להתפלל /לסמוך על משהו/מישהו גדול מאיתנו. תקראו לזה איך שאתן רוצות.

 

בואי נחזיק ונשחרר בו זמנית.

 

זה הרבה מאוד לבקש מדולה, וגם מעצמי. לא הכל יתאפשר, אולי ניפגוש דברים שלא התכוננו אליהם.

זה הכי טוב שאנחנו יכולות לעשות עכשיו.

 

 

 לשיתופים נוספים על הכנה רגשית ללידה.

 לשיתופים נוספים על עיבוד חוויית הלידה.

יפעת פרס – פסיכותרפיה גופנית בשיטת הביוסינתזה והתמקדות.יפעת פרס

עיבוד חווית לידה והכנה נפשית ללידה שנייה – טיפול וריפוי ברמה רגשית, פיזית ורוחנית.

 אתר

פייסבוק

טלפון 050-2099967

yifatperes@gmail.com

צילום: Tim De Groot

9 תגובות ל- “מה ביקשתי מהדולה שלי – תובנות לפני לידה שנייה”

  1. אביבית הגיב:

    כתבת יפה וטוב שהצלחת לעבד את חווית הלידה הראשונה שלך ובהחלט צריך להאמין בכוח נוסף שיש וחשוב שהדולה תהיה מנוסה ותבין אותך אבל לתכנן את הלידה בדיוק כמו שאת רוצה לא ניתן לדעתי ידע עוזר ולדעת את המונחים ומה עושים זה חשוב ומפחית חששות ולהאמין שאצבע אלוהים תגע בך ותחזור חזרה.

    • יפעת הגיב:

      הי אביבית,

      מניחה שלא קראת את הפוסטים הקודמים שלי, כי אז היית מבינה שאני ואת בדיעה דומה לגמרי – לתכנן בדיוק אי אפשר, והבנתי שגם לא כדאי. איכשהו אצלי הבנתי שלדעת מה את רוצה זה טוב אם את עדיין יכולה לקבל את מה שמגיע במציאות…

  2. יפעת, אני קוראת אותך בפעם השלישית בערך ושמה לב ל'גם וגם' שנמצא בכל בקשה, מעניין אם שמת לב אליו. זה כל כך יפה ומרגש ורחב ומאפשר, נותן לכל מה שקיים להיות, פתוח למה שמגיע, קשוב. מקסים.

    • יפעת הגיב:

      תודה לימור!
      כשחשבתי "אז מה בעצם אני רוצה מהדולה שלי" – זה היה מורכב. וגיליתי שאני רוצה גם וגם. לא כהפכים אלא כמשלימים. האחריות שלי בעולם אל מול מה שקורה לי ומה שאני רוצה/מתכננת וההבנה העמוקה שלא כל האחריות עליי ולא הכל תלוי בי.
      זה מה שבאתי איתו והיה לי המזל שהרגשתי שמי שמולי מבינה אותי.

  3. יפעת,
    אני קוראת את הפוסט, שורה ועוד שורה,… וקולטת שזה נשמע לי מוכר 🙂
    אחרי השיחה שלנו אמרתי לבן הזוג שלי שהיתה לי עכשיו פגישה מרגשת, עם מישהי שמכירה מבפנים את הדבר הזה של יודעת/לא יודעת. לא כהפכים. אלא במקביל. כמו שכתבת בדיוק – להחזיק וגם לשחרר. וגם לדעת שיש דברים גדולים מאיתנו. וכמה טוב שכך.
    זה באמת מסתורי, איך שני כאילו-הפכים כמו אני י ו ד ע ת ואני לא יודעת כלום, יכולים לחיות להם ככה בכפיפה אחת.

    • יפעת הגיב:

      אין לי הרבה מה להגיד חוץ מ "נכון" . זו הבנה מורכבת ולפעמים קשה לי להחזיק בה לאורך זמן אבל היא מדוייקת לי כשקיימת.
      זו הרגשה טובה מאוד כשאפשר לחלוק את זה עם מישהו.

  4. נועה בן אלי הגיב:

    מרגש
    מעבר לסיפור שלך, ומעבר לתחושה הייחודית שיש לתובנה הזו של "גם וגם" עמוק וקיומי,
    זה תיאור קולע לטירוף של חווית הלידה – עבורי.
    ואולי בכלל לרגעים מסויימים בהורות, במקום שאחראי לאדם אחר ובלי שליטה אמיתית בנסיבות ושחייב להיות אופטימי ולהאמין שיש משהו גדול יותר וטוב (ברווקות התחושה הזו היתה הרבה יותר נדירה).
    חיבוק ענקיסטי וגעגועים!
    איזו דרך אדירה את עושה ותודה רבה שאת משתפת בנדיבות!

    • יפעת הגיב:

      תודה נועה 🙂
      ריגשת אותי ואני ממש מסכימה שזה קשור גם בחווית ההורות.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מתנת אהבה לעצמי

מאת : לימור לוי אוסמי

7 באוקטובר 20113 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

היום קמתי בבוקר, צחצחתי שיניים וראיתי את מתנת האהבה שלי לעצמי מונחת על השיש במקלחת. חייכתי לעצמי וזה העלה בי דברים נפלאים. אני ממש שמחה שקניתי אותה.

מבט קצר בה

מזכיר לי ליהנות מהרגע,

מזכיר לי לא לברוח מהר אל הצעד הבא, אלא לשהות עוד קצת במה שכבר גיליתי, חקרתי ומצאתי,

מזכיר לי את הדרך שעברתי,

מי עשתה את ההחלטה ללדת בבית ? אני או היא ?

מאת : מירב שרייבר

29 בינואר 2012תגובה אחת

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

אגתה כבר בת 9 חודשים. היא ערנית וסקרנית ונראה שהיא יודעת מאד מה היא רוצה וצריכה. את זה כבר חשתי בבטן. ידעתי שיש לה אישיות חזקה. איך? התנועות שלה היו מאד מפוקסות. כשלא אהבה משהו, כמו מוסיקה חזקה או ריח סיגריות, הייתה בועטת מבפנים, כשרצתה שאוכל משהו או אשתה, הייתה מתנועעת בחוסר נחת ומעירה אותי באמצע השנה כדי לאכול. כשעמדתי קרוב מדי למערבל כדי להכין עוגה, היא סימנה לי בברור, שהרעש חזק לה מדי ושאתרחק.

איך הבנתי מה היא אומרת או צריכה ממני? התחושה הייתה שהיא מדברת איתי בלי מילים. לא הייתי צריכה לנחש או לנסות להבין. זה היה חד וברור. זו לא הייתי אני שחשבתי עבורה, אולי זה לא נעים לה, היא פשוט דיברה איתי.

אני מנסה לחזור אחורה להחלטה שלי ללדת בבית ואני שואלת את עצמי, אז מי בעצם עשתה את ההחלטה הזאת, אני או היא? אף פעם לא חלמתי או דמיינתי ללדת בבית. לא הכרתי אף אחת שילדה בבית. אמא שלי אחות בבית חולים והדרך לבית היולדות באיכילוב היה די ברור עם כל הקשרים שיש לנו שם. אך הסיפור שלי מוביל אותי לאיטליה, שם חייתי בארבע שנים האחרונות, שם התאהבתי, הריתי וילדתי.

מתהפכת לי הבטן כשאני מדברת על הלידה| ניתוח קיסרי

מאת : יפית רכס אפוטקר

15 ביוני 201125 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

עד היום, כאשר מדברת על לידת בני השני (לפני ארבע שנים) מתהפכת לי הבטן ומרגישה תחושה לא נעימה מנסה להזדחל שוב פנימה.

את ביתי הבכורה ילדתי בלידה טבעית. אומנם 3 ימי אשפוז מרובי זירוזים, אך החוויה עצמה נתפסה בעיניי כטבעית. עם ביתי העברתי שנתיים קסומות בבית (סיפור בפני עצמו, עברתי תאונה שבה שברתי חולייה בעמוד השדרה) בקושי רב הפקדתי אותה בידי המטפלת וחזרתי למחזור העבודה.

שלוש שנים לאחר מכן , אחרי שלוש הפלות, גיליתי שאני בהריון ושמחתי מאוד.