מה ביקשתי מהדולה שלי – תובנות לפני לידה שנייה

מאת : יפעת פרס

8 באוקטובר 2015 | 9 תגובות

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, עיבוד חוויית הלידה, עמוד הבית

 

בלידה הראשונה שלי היו לי שתי דולות. כך זה הסתדר, שתיהן היו קרובות אליי, שתיהן רצו ויכלו להגיע במועד הלידה. את הלידה הראשונה שלי התחלתי בחדר לידה טבעית בהדסה עין-כרם, מה שאומר שהיתה לי גם מיילדת צמודה, רק שלי, שמתחלפת רק כל 12 שעות. גם בן הזוג שלי הרגיש והאהוב היה שם. זה לא הרגיש לי יותר מדי, הרגשתי מוכלת, עטופה, רגועה.

ללידה הראשונה שלי הגעתי 'מוכנה' – תרגלתי יוגה להריון, עשיתי הכנה נפשית ופיזית עם הדולה, קיבלתי עיסויים מהמטפלת שלי, קראתי המון ודיברתי בלי סוף עם החברה הכי טובה שלי שגם היא היתה בהריון ראשון. ידעתי מה אני רוצה וידעתי מה הולך לקרות – לידה טבעית בחדר לידה טבעית.

זה הסתיים בקיסרי. כתבתי על זה כאן.

עברתי טראומה קשה, לקח לי לי 3 שנים להרגיש שזה מעובד ומאחורי ושאני רוצה עוד ילד, או יותר נכון עוד הריון ועוד לידה.

אתמול ניפגשתי עם הדולה החדשה שלי. רק אחת, לא מוכרת לי.

הרבה אנשים בהריון הזה הניחו שהפעם אלך לכיוון השני – זה מה שאנחנו עושים לפעמים כמסקנה אחרי טראומה או קושי. משהו לא עבד, כנראה שצריך לעשות ההיפך. מה זה ההיפך כאן? לא לקחת דולה? לא לרצות ללדת טבעי? אולי אפילו ללכת לקיסרי אלקטיבי? לא להתכונן ללידה? הרי כל זה 'לא עבד', ואפילו 'רימה' אותי באיזשהו אופן. בהתחלה נטיתי לשם, או לפחות נתקלתי בקושי גדול כשניסיתי להחליט איך ומה אני עושה עם הלידה הבאה.

אני מניחה שהקושי הזה נבע מכך שכל דבר בלידה הקודמת מקושר אצלי לטראומה, ל'רע', לכישלון. הדולה, הספרים, היוגה, החלום על הלידה הטבעית. לשמחתי, אחרי תהליך העיבוד שעברתי הצלחתי גם לחוות ולהבין מה כן היה שם, מה היו הכוחות שלי, מה תמך בי, מה עזר והיה חשוב, ובעיקר מה היו הניסים שלי. בהחלט אפשר להגיד שאחד הסימנים של עיבוד נכון וטוב הוא שסיפור הלידה מכיל בתוכו לצד הקשיים גם את שאר הדברים שהמערכת שלנו לא זכרה וסימנה. אז מה שביקשתי מהדולה שלי הפעם היו הדברים שהבנתי, אלו שהיו שם בפעם הראשונה ואלו שהיו חסרים.

 

היה לי חשוב שיהיה לה נסיון, ביקשתי ממנה:

תני לי לסמוך עלייך, לדעת שאת יודעת משהו.

וביקשתי גם: תדעי שעברתי לידה אחת, שאני יודעת משהו.

 

ביקשתי: תעזרי לי ללדת רגיל, תעזרי לי לנסות, תתמכי בי שם.

והוספתי: אבל אל תתעקשי מדי, תעזרי לי להבין מתי להפסיק, מתי די.

 

ביקשתי: תזכרי שאני מאוד רוצה ללדת בלי זירוזים ומשככים, תאמיני שאני יכולה.

וגם: אם נראה לך מתישהו שאפידורל יעזור, או משהו אחר, ספרי לי על זה. אל תחזיקי חזק מדי ברצונות שלי.

 

ביקשתי: תעזרי לי עם הכאב, תנסי להפחית את עוצמתו.

ובנוסף: תזכירי לי שהוא חלק מהתהליך, שהוא טבע הלידה.

 

והכי חשוב: תני לי תחושה טובה, שאני מסוגלת, יכולה.

ויותר חשוב: שזה לא בשליטתי ושאף אחת מאיתנו לא יודעת איך זה יגמר ולמה.

 

ובלי מילים בדקתי האם גם היא יודעת לבקש/להתפלל /לסמוך על משהו/מישהו גדול מאיתנו. תקראו לזה איך שאתן רוצות.

 

בואי נחזיק ונשחרר בו זמנית.

 

זה הרבה מאוד לבקש מדולה, וגם מעצמי. לא הכל יתאפשר, אולי ניפגוש דברים שלא התכוננו אליהם.

זה הכי טוב שאנחנו יכולות לעשות עכשיו.

 

 

 לשיתופים נוספים על הכנה רגשית ללידה.

 לשיתופים נוספים על עיבוד חוויית הלידה.

יפעת פרס – פסיכותרפיה גופנית בשיטת הביוסינתזה והתמקדות.יפעת פרס

עיבוד חווית לידה והכנה נפשית ללידה שנייה – טיפול וריפוי ברמה רגשית, פיזית ורוחנית.

 אתר

פייסבוק

טלפון 050-2099967

yifatperes@gmail.com

צילום: Tim De Groot

9 תגובות ל- “מה ביקשתי מהדולה שלי – תובנות לפני לידה שנייה”

  1. אביבית הגיב:

    כתבת יפה וטוב שהצלחת לעבד את חווית הלידה הראשונה שלך ובהחלט צריך להאמין בכוח נוסף שיש וחשוב שהדולה תהיה מנוסה ותבין אותך אבל לתכנן את הלידה בדיוק כמו שאת רוצה לא ניתן לדעתי ידע עוזר ולדעת את המונחים ומה עושים זה חשוב ומפחית חששות ולהאמין שאצבע אלוהים תגע בך ותחזור חזרה.

    • יפעת הגיב:

      הי אביבית,

      מניחה שלא קראת את הפוסטים הקודמים שלי, כי אז היית מבינה שאני ואת בדיעה דומה לגמרי – לתכנן בדיוק אי אפשר, והבנתי שגם לא כדאי. איכשהו אצלי הבנתי שלדעת מה את רוצה זה טוב אם את עדיין יכולה לקבל את מה שמגיע במציאות…

  2. יפעת, אני קוראת אותך בפעם השלישית בערך ושמה לב ל'גם וגם' שנמצא בכל בקשה, מעניין אם שמת לב אליו. זה כל כך יפה ומרגש ורחב ומאפשר, נותן לכל מה שקיים להיות, פתוח למה שמגיע, קשוב. מקסים.

    • יפעת הגיב:

      תודה לימור!
      כשחשבתי "אז מה בעצם אני רוצה מהדולה שלי" – זה היה מורכב. וגיליתי שאני רוצה גם וגם. לא כהפכים אלא כמשלימים. האחריות שלי בעולם אל מול מה שקורה לי ומה שאני רוצה/מתכננת וההבנה העמוקה שלא כל האחריות עליי ולא הכל תלוי בי.
      זה מה שבאתי איתו והיה לי המזל שהרגשתי שמי שמולי מבינה אותי.

  3. יפעת,
    אני קוראת את הפוסט, שורה ועוד שורה,… וקולטת שזה נשמע לי מוכר 🙂
    אחרי השיחה שלנו אמרתי לבן הזוג שלי שהיתה לי עכשיו פגישה מרגשת, עם מישהי שמכירה מבפנים את הדבר הזה של יודעת/לא יודעת. לא כהפכים. אלא במקביל. כמו שכתבת בדיוק – להחזיק וגם לשחרר. וגם לדעת שיש דברים גדולים מאיתנו. וכמה טוב שכך.
    זה באמת מסתורי, איך שני כאילו-הפכים כמו אני י ו ד ע ת ואני לא יודעת כלום, יכולים לחיות להם ככה בכפיפה אחת.

    • יפעת הגיב:

      אין לי הרבה מה להגיד חוץ מ "נכון" . זו הבנה מורכבת ולפעמים קשה לי להחזיק בה לאורך זמן אבל היא מדוייקת לי כשקיימת.
      זו הרגשה טובה מאוד כשאפשר לחלוק את זה עם מישהו.

  4. נועה בן אלי הגיב:

    מרגש
    מעבר לסיפור שלך, ומעבר לתחושה הייחודית שיש לתובנה הזו של "גם וגם" עמוק וקיומי,
    זה תיאור קולע לטירוף של חווית הלידה – עבורי.
    ואולי בכלל לרגעים מסויימים בהורות, במקום שאחראי לאדם אחר ובלי שליטה אמיתית בנסיבות ושחייב להיות אופטימי ולהאמין שיש משהו גדול יותר וטוב (ברווקות התחושה הזו היתה הרבה יותר נדירה).
    חיבוק ענקיסטי וגעגועים!
    איזו דרך אדירה את עושה ותודה רבה שאת משתפת בנדיבות!

    • יפעת הגיב:

      תודה נועה 🙂
      ריגשת אותי ואני ממש מסכימה שזה קשור גם בחווית ההורות.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

אמא, כמה את חסרה לי

מאת : מיטל כהן

2 בפברואר 201118 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא

אמא יקרה, כבר שנים אחדות שאני יודעת שארשום לך את מה שמקנן/מתחולל בליבי, בחיי, בנשמתי, בעצמותיי, בגופי, במחשבותיי מאז שאת לא פה.

אמא, אני עצמי הפכתי לאימא ובכך הפכת לסבתא. הפז"מ האימהי שלי מתארך לו מיום ליום. הנכדה הגדולה שלך תחגוג את גיל 7 בקרוב מאוד והנכד הקטן יותר שלך, יהיה בן 4 בעוד חצי שנה בערך.

הספר "להיפרד לפני שמכירים"- על לידה שקטה. ראיון אישי עם יעל בשור.

מאת : לימור לוי אוסמי

6 בינואר 20150 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, ספרים לאמהות

ראיון אישי עם יעל בשור מחברת הספר "להיפרד לפני שמכירים" על הלידה שקטה שעברה. הנה חלק מהראיון:
"מצד אחד, אני רוצה לעודד ולומר שעם הזמן, הדברים מסתדרים, אפשר לנשום ולהתמודד. מאידך, נשים שנמצאות מיד אחרי לידה שקטה, לא מסוגלות לראות מה יהיה בעוד 'זמן', הן נמצאות בשיא הכאב, האבל, הבלבול, הכעס. לומר להן 'יהיה בסדר' זה בדיוק סוג הדברים שלא אומרים כי מי ששם, צריכה להיות בכאב ובאבדן. אין לי בעצם מה לומר כדי לעודד ואני גם חושבת שאין איך לעודד, ולרובינו קשה להיות במקום שבעצם אין מה לעשות. נשים שחוות לידה שקטה צריכות שיקשיבו להן, שיהיו אמפתיים לכאב שלהן ולא שיגידו להן שיהיה בסדר. (אני מתייחסת לנשים כי זה אתר ייעודי לנשים, הדברים נכונים לא פחות לגברים כי להם גם אין באמת מי שיקשיב והם עוד צריכים 'להיות חזק בשביל האשה')".

קשה לי

מאת : שירה דרוקר

19 ביולי 201113 תגובות

מתוך אחרי לידה, קושי אחרי לידה

מבוא: הטקסט הבא ממש "נשפך" ממני לפני שבוע, אחרי כמה ימים קשים שבאו אחרי תקופה די מאתגרת של אחרי לידה… כתבתי אותו לבעלי, כדי להסביר בדיוק מה עובר עלי, ואני חייבת להודות שאחרי שנפתחתי ושיתפתי, המצב השתפר, והגיעו ימים טובים יותר… ומנקודת מבט של שבוע אחרי אני מבינה כמה הטקסט קיצוני ומדאיג, אבל כנראה שככה באמת הרגשתי…