חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
סקס אחרי לידה, מיניות, זוגיות אחרי לידה

סקס אחרי לידה – למה אני מרגישה אשמה כשאין לי חשק?

סקס ואשמה. צמד מילים שאני מנחשת שלרוב הנשים מצלצל די מוכר. זה מתחיל בנערותינו, שם נרמז או נאמר לנו מפורש, שאל לנו "לתת" את עצמנו, ומי שעושה כן בגיל שנתפש כצעיר מדי, מבססת לה בד"כ שם לא חיובי במיוחד.

ואז כשזה כבר "בסדר" לפי כללי החברה, זה צריך להיות בדרך מסוימת. כלומר עם מישהו שאוהבים, אחרי שכבר מכירים זמן מה ומחליטים יחד שזה נכון, ומתאים, ובשלים וכו' וכו' וכו' ושוב, מי שלא הולכת בדרך זו, כמוני למשל, ממשיכה או מתחילה לשאת את האשמה.

אני פנטזתי לי במשך שנים על איך יהיה סקס בפעם הראשונה. לא בבחינת כואב או לא, אלא בעיקר מה תהיה האווירה ועוצמת הרגש. רצה הגורל, ובגיל כמעט 18, שהוא גיל מאד מבוגר אצלנו הקיבוצניקיות, שמתי עייני על בחור זר שלא ידעתי אפילו את שמו, וכל מה שהיה צריך לקרות הוא מסיבה רוויית אלכוהול כדי שישתחררו כל המעצורים, האשמה תזוז לרגע אחד קטן הצידה, והיצר יתפוס את ההגה. ערב אחד בלבד שיוציא אותי אל עבר שביל הסקס והאשמה.

יש אשמה על איך את עושה סקס

כמובן שזה לא נעצר כאן. אז מגיעה האשמה על איך את עושה סקס, כמה משוחררת ומאפשרת. מלפנים. מאחור. במחזור. גומרת, לא גומרת. מזייפת? ואז חבר אחד שמחליט איך זה אמור להתנהל בעיניו. ואני, מה לעשות, לא בחורה קונבנציונלית כנראה. לא עומדת באידיליה שלו. והנה מתיישבת לה עוד קצת אשמה. הייתי בת 18 וקצת והוא בן 26, אז הוא בטח יודע מה הוא עושה ואיך הדברים אמורים לקרות.

ואז מגיע לו מעמד המין האוראלי הכמעט מקודש. קצת נלחצתי. מה עושים עם השיניים לעזאזל?? אשמה.
אחרי כמה חודשים הבנתי שזה לא עובד והמשכתי לי הלאה.

נדרשו לי כמה שנים של סקס עם מבחר גברים שאפשרו לי להיות מי שאני ואיך שאני בלי ציפיות ועם הנאה גדולה ומשותפת מהגוף שלי וממה שהוא יכול להפיק. רק אז הצלחתי לשחרר קצת מהאשמה על איך שלא הייתי מספיק בשבילו וכמה מהנה זה בעצם סקס בלי ציפיות ובלי אכזבות.

ואז מגיעה אשמה למתקדמות – אשמה לאימהות. כן, בשעה טובה מצאת את בחיר ליבך ואחרי כך וכך זמן עומד להיכנס לו גם ילד אל הסיפור. והחשק המיני כבר לא מה שהיה לפני, והבטן העגולה והגדולה והגב הכואב כבר לא מאפשרים את מה שהיה לפני כן. והעייפות. הו כן, העייפות.

אחרי הלידה יש פטור לחודש וחצי, ומה הלאה?

אז אחרי הלידה יש פטור לחודש וחצי. בהוראת רופא. ובתום התקופה, חרדה גדולה מה קורה שם למטה אחרי הילד שנדחף משם החוצה. ויובש גדול בנרתיק שממש מכאיב בזמן קיום היחסים. ואחריו מגיעה ההימנעות. וניסיונות נוספים. ושוב הימנעות. ובין לבין, המון המון אשמה. מה, לא יכול להיות שאצל כולם זה ככה! בטוח משהו אצלי לא בסדר! והעייפות. הו כן, העייפות.

ובאמת משהו השתנה בי מאז הלידה. כן, יש לי הרבה פחות חשק. מודה. אני, הבחורה ששמחה לגלות ולחגוג את המיניות שלה, ממש לא מרגישה צורך כרגע במין כמו בעבר. ויי זמיר… הפכתי פולניה… איך זה קרה? אה, האשמה.

ומכאן והלאה האשמה כבר לגמרי מנהלת את העניינים. מתי צריך לעשות, ואיך, וכמה ארוך זה יהיה, ואם אני אמורה ליהנות גם מכל הסיפור או רק לספק את הבנזוג. ותוך כדי גם צריך לשמור שלא להיכנס שוב להריון, ואל המשוואה נוספים עוד ועוד נעלמים, יותר ממה שתלמיד מצטיין של מתמטיקה בטכניון מסוגל לפתור, והסקס הולך ומתקצר לו והאשמה הולכת וגדלה לה וכבר יושבת לה שם כאילו היא בעלת הבית.

והחלק הכי מטריד בסיפור – שלא מדברים על זה. כל אחת ומחשבותיה ותחושותיה לבדה.  
**

מחפשת ליווי רגשי אחרי לידה? כל הפרטים כאן.

אולי יעניין אותך לקרוא גם:

זוגיות אחרי לידה – איך להתמודד עם השינוי?
דף הפייסבוק של נשים מדברות אמהות

קבלי בחינם תכנים שיעזרו לך להרגיש מובנת:

צרי קשר

תרגישי בנוח לכתוב לי דברים שחשובים לך,

לשאול אותי שאלות או לתאם מפגש ראשון לתהליך הליווי.

בהודעה ל – 052-2835020

שתהיה לך הורות טובה ומשמעותית, לימור

× ליווי תהליכי צמיחה לאמהות רגישות