חופשת לידה- בואו נפוצץ את הבועה השקרית הזאת

מאת : יעל ארבל

16 בנובמבר 2015 | תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

"כן… נולדה לך ילדה מהממת וכל מה שאת משחררת לפייסבוק זאת ההצהרה שאת ״באושר עילאי״, מצטלמת עם הבייבי/תינוקי (שמות פייסבוק לרך הנולד) וכל החיים שלך מלאים בדובונים, לבבות ושמחת אין קץ.
אז בואו נפוצץ את הבועה השקרית הזאת למען אותן אמהות טריות שמרגישות שרק אצלן המצב שונה.

קודם כל, ״חופשת לידה״ אינה חופשה! זו תקופה לא פשוטה בה הגוף שלך כואב אחרי טראומת הלידה (כן, לידה זו טראומה לגוף), את לא ישנה, לא אוכלת (אם לא מביאים לך אוכל את ״חוטפת״ שטויות כי אין זמן להכין), את מרגישה בדידות גדולה (כמה אפשר לשבת בבית עם תינוקת כשכולם בעבודה חיים חיי שגרה מבורכת), את בחרדות גדולות (בא לך לגור בביתה של רופאת הילדים כי יש לך 1001 שאלות בשעה), את מפוצצת בהורמונים ובוכה מכל יתוש שמעז לזמזם בבית, את מתבוננת על אמהות אחרות בפייסבוק שאצלהן הכל דבש ובא לך למות, בזמן שהתינוקת שלך סוף סוף ישנה את הולכת לשירותים (!), עושה סטריליזציה לבקבוקים, מסדרת את הבית, מרוקנת את הפח של הקקי, מכינה בקבוקים, עושה כביסה, כלים, במקרה הטוב מתקלחת (מקלחת של 2 דקות כמו בטירונות) והופה… הנה היא התעוררה (״אבל מאמי… לא בא לך לישון עוד קצת?!?). את תמיד מרגישה מוזנחת כי אין לך זמן לכלום, את מרגישה לא נוח שכולם בעבודה עושים את העבודה שלך ואת ״נחה״ בבית, כשבאים לבקר את מחייכת מאוזן לאוזן וטוענת שהכל ״סבבה״ ובעצם החיים מרגישים כאילו את יושבת על חבית נפץ שעומדת להתפוצץ כל רגע ואת מתביישת להודות שבתשע בערב את כבר נרדמת!

ואז… החצי שנה נגמרת לה וסוף סוף התינוקת שלך מתחילה לתקשר אתך, לחייך, להביע את אהבתה ו….. עכשיו אני צריכה לחזור לעבודה??? איפה ההגיון פה? רק עכשיו מתחיל באמת הכייף! בקיצור… נשים יקרות, נכון שהכל נראה בפייסבוק מושלם אבל תקראו את הפוסט הזה כשתרגישו לבד ותזכרו שאתן לא.

נשיקות ואהבה.
אמא טרייה "

תגובה אחת ל- “חופשת לידה- בואו נפוצץ את הבועה השקרית הזאת”

  1. כרמית הגיב:

    כל כך נכון.עכשיו אני ב“חופשת לידה“ שנייה.אז נכון שאני כבר אמא מנוסה,אבל עדיין רוב התחושות אותן תחושות…

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מסיבה קיסרית

מאת : מינדי לוי

18 בפברואר 20147 תגובות

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

כולנו נכנסים ביחד לחדר ניתוח. אנחנו נפרדים מהכוח עזר עם איחולי הצלחה ומהמיילדת שנראה בהמשך. מגיעים אלינו מרדים ואח חדר ניתוח. נעשתה קבלה לחדר ניתוח. שאלות ותשובות. יש לשירלי כמה בקשות. "אפשרי להישאר עם המשקפיים כדי לראות את התינוק? אפשרי לשחרר יד אחת מהקרש כדי לחבק אותו כשהוא יוצא?" יש פרצופים, יש מבטים, יש מתח, ובסוף יש גם תשובה: "כן, למה לא?" יש ויכוח קטן בין המרדים לאח לגבי המשקפיים ובסוף יש החלטה, סוג של פשרה- כל עוד הדיאתרמיה עובדת אין משקפיים. כשמביאים לה את התינוק- אין בעיה. נשים משקפיים והיא תראה את התינוק שלה. יש הרגשה נעימה של שיתוף פעולה. יש הרגשה של שליטה, של התייחסות והתחשבות.

הקושי וההתמודדות עם ההנקה

מאת : אמא אורית

3 באוגוסט 2010תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הנקה

אי אפשר להגיד שמההיריון היה ברור לי שאניק, אבל היה ברור לי שאנסה להניק. שמעתי הרבה על כך שלא פשוט להניק ולכן לא רציתי להתחייב לעצמי ובסופו של דבר להתאכזב.

מיד אחרי הלידה לקחו אותנו לחדר שבו האחות המקסימה ניסתה ללמד אותי להניק. לא ממש הצלחתי ורוב החלב שלי לכלך את הפנים של הנסיכה הקסומה שלי. גם אני וגם האחות לא ויתרנו וכנראה שהיא הצליחה לאכול משהו.

במהלך שהותי בבית החולים, הצהרתי על "הנקה בלבד" כדי שגם בלילה יקראו לי להניק ולא יתנו לה בקבוק.

הפלה שעדיין יושבת לי בבטן, בלב ובנשמה. חלק א'

מאת : ladybike

15 באוגוסט 201112 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

הריון ראשון היה בצבא ונגמר בהפלה יזומה.

הריון שני ושלישי היו כשממש רציתי ללדת ופשוט לא הלך. הפלה בשבוע 9 ואחרי שנה של המתנה, הריון, עברנו שבוע 12 ונשמנו לרווחה, אבל בשבוע 14 – עובר בלי דופק.

הריון רביעי וחמישי הסתיימו בשתי לידות של 2 ילדים מקסימים בהפרש של שנה ושבועיים ואז, כעבור 10 שנים של לשגע את בן זוגי, שלא הסכים לעוד ילד ובסוף נכנע, כי יום הולדתי ה40 קרב… נכנסתי להריון השישי…