לגדל אימא בבטן

מאת : הדס פורת

16 בדצמבר 2015 | תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, יומן הריון, עמוד הבית

 

זה היה ברור שההיריון הזה הולך להיות שונה לחלוטין מהשניים הקודמים לו.

משהו אחר חדש מקונן בי. היא הגיעה, היא בפנים מאוד נוכחת, והגוף שלי מגיב לכל השינויים שהיא מחוללת. אבל מי היא? מי את? היא נסתרת, היא אינה מתגלה, אבל מאוד ברוח שהיא קשובה, ערנית, בעניינים.

זכיתי, הייתה לי קבוצה, היו לי חברות.

כיוון שלא עבדתי, הפניות שלי אפשרה לי להתמסר לעיסוקים שמאז ומתמיד רציתי לעשות. כל היריון, כל ניצוץ נשמה מביא עמו דברים חדשים התחלות חדשות, הזדמנויות. זו הייתה ההזדמנות שלי. והיא קראה לי להתחיל להגשים.

אם עד עכשיו עסקתי בהם כתחביב, בזמני הפנוי, בכל הזדמנות שהייתה על מנת להעניק מהידע וניסיון שנצברו, להעניק חום ואהבה ולהתמסר לקשר, לחיבור, עכשיו זה הפך לכוח המציאות, לחמצן שלי, לדרך הביטוי היחידה שבה אני מרגישה שאני חיה.

בעודה מתפתחת ברחמי הפנימי אני התפתחתי ברחם חיצוני. התכנסנו קבוצת נשים, אימהות, חברות, מוכשרות, כל אחת בתחומה, כל אחת עם הצבע המיוחד שלה: מיילדת, מדריכת דולות, פיזיותרפיסטית, מורה ליוגה, מומחית לשפת התינוקות, מרפאה בתנועה, דולה, אחות, רקדנית בטן, מנחת סדנאות לנשים בנושאי זוגיות ומשפחה, אימהות והריוניות. כולן עם לב ענק, ורצון גדול להביא אור לעולם, לשפוך מניסיונן ולהדריך לאימהות. כן בדיוק בתקופה שהן הכי זקוקות להדרכה במהלך ההיריון ולקראת ראשית ההורות.

מפגשים שהתקיימו פעם בשבוע הפכו תכופים יותר ויותר, ככול שבניית הסדנה התקדמה, הקשר העמיק והתמכרנו לתחושת ביחד החזקה. בימים שלא נפגשנו הרגשתי איך הן וחוכמתן חיות בתוכי, איך הן הופכות, לחבל הטבור שלי, למקור הכוח שלי. הרגשתי איך אני מתמלאת בהן, ומתרחבת, הגבולות היטשטשו לא ידעתי היכן אני נגמרת והן מתחילות, הייתי אחת וכולן חיו בתוכי, עם מכלול כישוריהן, כישרונותיהן. היה לי כח להזיז הרים, לא היה דבר שלא יכולתי לעשות, ריחפתי מעל המצבים, בתהפוכות החיים עם בטני הטופחת כמחולל סופי. והיא התעגלה בתוכי, סופגת כל מילה, כל תנועה כל הרגשה. יכולתי להרגיש איך היא מתפתחת ומשמינה ומחכימה. מקפלת לקרבה את כל הצבעים, הטעמים, הצלילים. הרגשתי אך היא הופכת לאישה קטנה, נבונה, קוסמופוליטית, ואני לאימא, אימא עילאה.

היום אני מבינה שזה לא נכון לעשות זאת אחרת, לבד. לבד את לא יכולה להתגבר, הכוחות שלך מוגבלים חזקה ככול שתהיי, הן נגמרים וכשאין מהיכן למלא את המצבורים את מתחילה לשקוע, לצלול לתוך הפחדים, החששות, את שוכחת את כל החוכמה שלך, כי אין מי שיזכיר.

תינוק גדל מתוך בטחון ואהבה, אלה אותם חומרים שמהם גם האימא גדלה.

 

לפוסט קודם של הדס-  לידה חוזרת אחרי תשע שנים. מחשבה בוראת מציאות.

 

הדס פורת – אמא לעדן, אדם ונויה.הדס פורת

מעצבת מציאות, מדריכת ומלווה אמהות בדרך שלהן, לקראת לידה וראשית האימהות.

ארומטראפיסטית ויוגית.

בואו לבקר בדף הפייסבוק שלי

הצטרפו לקהילת האמהות של הדרך שלך לאמהות – להיות האמא שאת בוחרת להיות

 

 

תגובה אחת ל- “לגדל אימא בבטן”

  1. תודה, הדס
    אני חווה את ההריון כבועה בה מתחזק הקשר בינינו לבין הגוף שלנו וגם בינינו ובין המאגרים התת קרקעיים שבתוכנו, אלו שלא תמיד נגישים או זמינים לנו. איזה יופי שאפשרת לעצמך להיות בבועה הזאת וליצור מתוכה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

שם הציור: "נמרוד ואני"

מאת : ענת רגב

10 במאי 20112 תגובות

מתוך יצירה נשית

כשכל כבדות החיים מתפזרת ואת מוצאת מקום לנוח, מקום בו את יכולה להניח את המזוודה, ולהיות את.

איש שרואה אותך בעיניים מפוקחות ומקבל אותך כמו שאת – באהבה גדולה.

אמא, אני צריכה שתאהבי אותי כאמא

מאת : אמא חדשה

11 באוקטובר 20118 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות ובנות, לכל אמא, תחושות מגוונות אחרי לידה

אני כועסת על אמא שלי. כועסת עליה מאוד.

לא מצליחה להעביר את זה או להתגבר על זה.

אני כועסת על עצמי כי אני כועסת עליה. ורע לי כבר כמה ימים. אף אחד לא מבין למה, ואני בוכה ומתעצבנת, ולא טוב לי עם עצמי…

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

מאת : שירה דרוקר

16 באפריל 20112 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.