לגדל אימא בבטן

מאת : הדס פורת

16 בדצמבר 2015 | תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, יומן הריון, עמוד הבית

 

זה היה ברור שההיריון הזה הולך להיות שונה לחלוטין מהשניים הקודמים לו.

משהו אחר חדש מקונן בי. היא הגיעה, היא בפנים מאוד נוכחת, והגוף שלי מגיב לכל השינויים שהיא מחוללת. אבל מי היא? מי את? היא נסתרת, היא אינה מתגלה, אבל מאוד ברוח שהיא קשובה, ערנית, בעניינים.

זכיתי, הייתה לי קבוצה, היו לי חברות.

כיוון שלא עבדתי, הפניות שלי אפשרה לי להתמסר לעיסוקים שמאז ומתמיד רציתי לעשות. כל היריון, כל ניצוץ נשמה מביא עמו דברים חדשים התחלות חדשות, הזדמנויות. זו הייתה ההזדמנות שלי. והיא קראה לי להתחיל להגשים.

אם עד עכשיו עסקתי בהם כתחביב, בזמני הפנוי, בכל הזדמנות שהייתה על מנת להעניק מהידע וניסיון שנצברו, להעניק חום ואהבה ולהתמסר לקשר, לחיבור, עכשיו זה הפך לכוח המציאות, לחמצן שלי, לדרך הביטוי היחידה שבה אני מרגישה שאני חיה.

בעודה מתפתחת ברחמי הפנימי אני התפתחתי ברחם חיצוני. התכנסנו קבוצת נשים, אימהות, חברות, מוכשרות, כל אחת בתחומה, כל אחת עם הצבע המיוחד שלה: מיילדת, מדריכת דולות, פיזיותרפיסטית, מורה ליוגה, מומחית לשפת התינוקות, מרפאה בתנועה, דולה, אחות, רקדנית בטן, מנחת סדנאות לנשים בנושאי זוגיות ומשפחה, אימהות והריוניות. כולן עם לב ענק, ורצון גדול להביא אור לעולם, לשפוך מניסיונן ולהדריך לאימהות. כן בדיוק בתקופה שהן הכי זקוקות להדרכה במהלך ההיריון ולקראת ראשית ההורות.

מפגשים שהתקיימו פעם בשבוע הפכו תכופים יותר ויותר, ככול שבניית הסדנה התקדמה, הקשר העמיק והתמכרנו לתחושת ביחד החזקה. בימים שלא נפגשנו הרגשתי איך הן וחוכמתן חיות בתוכי, איך הן הופכות, לחבל הטבור שלי, למקור הכוח שלי. הרגשתי איך אני מתמלאת בהן, ומתרחבת, הגבולות היטשטשו לא ידעתי היכן אני נגמרת והן מתחילות, הייתי אחת וכולן חיו בתוכי, עם מכלול כישוריהן, כישרונותיהן. היה לי כח להזיז הרים, לא היה דבר שלא יכולתי לעשות, ריחפתי מעל המצבים, בתהפוכות החיים עם בטני הטופחת כמחולל סופי. והיא התעגלה בתוכי, סופגת כל מילה, כל תנועה כל הרגשה. יכולתי להרגיש איך היא מתפתחת ומשמינה ומחכימה. מקפלת לקרבה את כל הצבעים, הטעמים, הצלילים. הרגשתי אך היא הופכת לאישה קטנה, נבונה, קוסמופוליטית, ואני לאימא, אימא עילאה.

היום אני מבינה שזה לא נכון לעשות זאת אחרת, לבד. לבד את לא יכולה להתגבר, הכוחות שלך מוגבלים חזקה ככול שתהיי, הן נגמרים וכשאין מהיכן למלא את המצבורים את מתחילה לשקוע, לצלול לתוך הפחדים, החששות, את שוכחת את כל החוכמה שלך, כי אין מי שיזכיר.

תינוק גדל מתוך בטחון ואהבה, אלה אותם חומרים שמהם גם האימא גדלה.

 

לפוסט קודם של הדס-  לידה חוזרת אחרי תשע שנים. מחשבה בוראת מציאות.

 

הדס פורת – אמא לעדן, אדם ונויה.הדס פורת

מעצבת מציאות, מדריכת ומלווה אמהות בדרך שלהן, לקראת לידה וראשית האימהות.

ארומטראפיסטית ויוגית.

בואו לבקר בדף הפייסבוק שלי

הצטרפו לקהילת האמהות של הדרך שלך לאמהות – להיות האמא שאת בוחרת להיות

 

 

תגובה אחת ל- “לגדל אימא בבטן”

  1. תודה, הדס
    אני חווה את ההריון כבועה בה מתחזק הקשר בינינו לבין הגוף שלנו וגם בינינו ובין המאגרים התת קרקעיים שבתוכנו, אלו שלא תמיד נגישים או זמינים לנו. איזה יופי שאפשרת לעצמך להיות בבועה הזאת וליצור מתוכה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

דיכאון אחרי לידה: "הבעיה שיש לה שם"

מאת : לימור לוי אוסמי

10 ביולי 201217 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, מקצועניות מדברות

זוהי עבודת הסמינר שלי, שנערכה במסגרת הקורס 'נשיות ונפשיות' בממסגרת התואר השני במחלקה ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן.

בעבודה הסמינר תוכלו למצוא מידע על דיכאון אחרי לידה על פי הגישה הרפואית והפמיניסטית וכן ניתוח טקסטים של ספרי הדרכה בתחום ההריון והלידה שפופולריים היום מול אלו שפורסמו בשנות ה 70' בישראל.

אני חושבת שהמידע כאן יכול להיות עזר רב לנשות מקצוע המתעניינות בתחום של דיכאון אחרי לידה ובכלל, לנשים המרגישות שהיו רוצות להרחיב את ידיעתן בנושא.

מתאבֶּלת על הילד שכבר לא יהיה לי

מאת : אחת וזהו

20 בפברואר 20118 תגובות

מתוך לכל אמא

והפעם פוסט מצוייר. סוג של קומיקס אפל.

השעה 2:00 לפנות בוקר ואני לא נרדמת. אני נזכרת בתרגיל מתוך ספר שקראתי על שימוש באמנות להתפתחות אישית. לדמיין שאני בקצה העליון של גרם מדרגות שיורד למטה. לדמיין איך נראות המדרגות. מאיזה חומר הן עשויות.. איזה אור – או חושך – יש שם… לרדת למטה, בדמיון. כשאני מגיעה למטה מה אני רואָה.

מתחילה מהתמונה שעולה. אני סוחבת אותי על הגב.

דיכאון אחרי לידה והמעגלים הסובבים אשה- ילדיי האהובים

מאת : תמר קלר

22 ביוני 201125 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, מבט מקצועי, שיתופים אישיים

שבוע שעבר עמדנו בפתחו של ראש חודש סיוון, מועד מיוחד לשאת תפילה ובאומרי תפילה על ילדיי, אני יודעת שיש לי הרבה על מה להודות ועל מה להתפלל.

בבר מצווה של בני הבכור נשאתי דברים בענין שמות הילדים. לפי גישתי, הילדים בעצם מביאים את שמותיהם איתם כשהנשמה שלהם יורדת לעולם, השם, כשהוא מקבל גשמיות, מביא איתו את יעודו לאדם. וכך, כמו שנשמה מביאה שם היא מביאה הרבה ברכות ותמיד ישנה ברכה מרכזית.