לגדל אימא בבטן

מאת : הדס פורת

16 בדצמבר 2015 | תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, יומן הריון, עמוד הבית

 

זה היה ברור שההיריון הזה הולך להיות שונה לחלוטין מהשניים הקודמים לו.

משהו אחר חדש מקונן בי. היא הגיעה, היא בפנים מאוד נוכחת, והגוף שלי מגיב לכל השינויים שהיא מחוללת. אבל מי היא? מי את? היא נסתרת, היא אינה מתגלה, אבל מאוד ברוח שהיא קשובה, ערנית, בעניינים.

זכיתי, הייתה לי קבוצה, היו לי חברות.

כיוון שלא עבדתי, הפניות שלי אפשרה לי להתמסר לעיסוקים שמאז ומתמיד רציתי לעשות. כל היריון, כל ניצוץ נשמה מביא עמו דברים חדשים התחלות חדשות, הזדמנויות. זו הייתה ההזדמנות שלי. והיא קראה לי להתחיל להגשים.

אם עד עכשיו עסקתי בהם כתחביב, בזמני הפנוי, בכל הזדמנות שהייתה על מנת להעניק מהידע וניסיון שנצברו, להעניק חום ואהבה ולהתמסר לקשר, לחיבור, עכשיו זה הפך לכוח המציאות, לחמצן שלי, לדרך הביטוי היחידה שבה אני מרגישה שאני חיה.

בעודה מתפתחת ברחמי הפנימי אני התפתחתי ברחם חיצוני. התכנסנו קבוצת נשים, אימהות, חברות, מוכשרות, כל אחת בתחומה, כל אחת עם הצבע המיוחד שלה: מיילדת, מדריכת דולות, פיזיותרפיסטית, מורה ליוגה, מומחית לשפת התינוקות, מרפאה בתנועה, דולה, אחות, רקדנית בטן, מנחת סדנאות לנשים בנושאי זוגיות ומשפחה, אימהות והריוניות. כולן עם לב ענק, ורצון גדול להביא אור לעולם, לשפוך מניסיונן ולהדריך לאימהות. כן בדיוק בתקופה שהן הכי זקוקות להדרכה במהלך ההיריון ולקראת ראשית ההורות.

מפגשים שהתקיימו פעם בשבוע הפכו תכופים יותר ויותר, ככול שבניית הסדנה התקדמה, הקשר העמיק והתמכרנו לתחושת ביחד החזקה. בימים שלא נפגשנו הרגשתי איך הן וחוכמתן חיות בתוכי, איך הן הופכות, לחבל הטבור שלי, למקור הכוח שלי. הרגשתי איך אני מתמלאת בהן, ומתרחבת, הגבולות היטשטשו לא ידעתי היכן אני נגמרת והן מתחילות, הייתי אחת וכולן חיו בתוכי, עם מכלול כישוריהן, כישרונותיהן. היה לי כח להזיז הרים, לא היה דבר שלא יכולתי לעשות, ריחפתי מעל המצבים, בתהפוכות החיים עם בטני הטופחת כמחולל סופי. והיא התעגלה בתוכי, סופגת כל מילה, כל תנועה כל הרגשה. יכולתי להרגיש איך היא מתפתחת ומשמינה ומחכימה. מקפלת לקרבה את כל הצבעים, הטעמים, הצלילים. הרגשתי אך היא הופכת לאישה קטנה, נבונה, קוסמופוליטית, ואני לאימא, אימא עילאה.

היום אני מבינה שזה לא נכון לעשות זאת אחרת, לבד. לבד את לא יכולה להתגבר, הכוחות שלך מוגבלים חזקה ככול שתהיי, הן נגמרים וכשאין מהיכן למלא את המצבורים את מתחילה לשקוע, לצלול לתוך הפחדים, החששות, את שוכחת את כל החוכמה שלך, כי אין מי שיזכיר.

תינוק גדל מתוך בטחון ואהבה, אלה אותם חומרים שמהם גם האימא גדלה.

 

לפוסט קודם של הדס-  לידה חוזרת אחרי תשע שנים. מחשבה בוראת מציאות.

 

הדס פורת – אמא לעדן, אדם ונויה.הדס פורת

מעצבת מציאות, מדריכת ומלווה אמהות בדרך שלהן, לקראת לידה וראשית האימהות.

ארומטראפיסטית ויוגית.

בואו לבקר בדף הפייסבוק שלי

הצטרפו לקהילת האמהות של הדרך שלך לאמהות – להיות האמא שאת בוחרת להיות

 

 

תגובה אחת ל- “לגדל אימא בבטן”

  1. תודה, הדס
    אני חווה את ההריון כבועה בה מתחזק הקשר בינינו לבין הגוף שלנו וגם בינינו ובין המאגרים התת קרקעיים שבתוכנו, אלו שלא תמיד נגישים או זמינים לנו. איזה יופי שאפשרת לעצמך להיות בבועה הזאת וליצור מתוכה.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

כך תוכלי לדעת אם בגבר חלומותייך קיים צד אפל

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בנובמבר 20140 תגובות

מתוך אלימות במשפחה, לכל אמא

אף זוגיות איננה מתחילה באלימות ההיפך הוא הנכון. גם זוגיות שהופכת עם הזמן אלימה מתחילה בדרך כלל בהתאהבות סוחפת. בזוגיות כזו דברים בדרך כלל קורים מהר, החיזור המסחרר מלווה ברגשות עזים עד, שהם עלולים לעוות את תפיסת שני הצדדים.

כל מה שמפריע לתמונה המושלמת של בן הזוג נדחק הצידה. יש נטייה להתמקד בעצמה רבה ברגשות שהשני גורם לנו, במקום לראות מיהו אותו אדם. ויש בכך הגיון פשוט מאוד בו את אומרת לעצמך שאם הוא גורם לך להרגיש כל כך נפלא, אין ספק שהוא אדם נפלא.

ניצחון בבחירות

מאת : יפעת הרץ

23 ביולי 20133 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

יום שבת, אני נפרדת מההריון. אני נפרדת מהילד שצומח בי. הבן זוג מחבק חזק ורך ואומר שסוף התהליך שאנחנו בו עכשיו הוא בעצם הריון חדש. המילים הריון חדש משחררות ממני הכל ופורץ ממני בכי בקול שאני עדיין לא מכירה ( ואני חשבתי ששמעתי את עצמי בוכה כבר בכל הקולות האפשריים) בכי גדול ורם וממושך, בכי משחרר, מתאבל, בכי שמסיים. אני מסבירה לו שעכשיו אני לא רוצה לחשוב על הריון חדש, אני רוצה להיות עם האובדן של ההריון הנוכחי. באותם רגעים העובדה שבחרתי לא עוזרת לי ויש רק שקט רם ורעש דומם של לפני סוף. אני כל כך נוכחת מחד וכל כך צפה ומנותקת מאידך ושני המצבים מתחלפים כל הזמן.

יום א' היה קשה כל כך, עד לרגע עצמו. חיכינו המון זמן עד שתורינו הגיע, איחור של שעתיים וחצי מהצפוי וחברת נשים שכל אחת וסיפורה מרחף מעליה במסדרון שכולו סופים. הסופים קורים אגב באותו מקום שבו קורות התחלות- מחלקת IVF של בית החולים. בחדר האחיות מחייכים אלי מיליון תינוקות מצולמים, תוצאת העבודה הקשה של משפחת תהליכי הפריון. אני בקושי יכולה לשאת את התמונות ואת הידיעה שאני מהצד השני.

עיר מחולקת לפי דת, מאוחדת ב IVF

מאת : שרית ב.

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך טיפולי פוריות, רוצות הריון

אני ברת מזל להיות אזרחית ישראלית שבו על פי החוק ממשלתי מסבסדת במידה רבה טיפולי פוריות. אני לא יכולה לדמיין לעצמי לעבור טיפולים כאלה, ובאותו זמן גם לעבור פשיטת רגל. מדוע הממשלה שלי כל כך נדיבה? כי היא חייבת לעודד ילודה יהודית. זהו העתיד של המדינה שלי. אני אחראית על עתידו של העם היהודי. אז זה טוב בשבילי.