מחכה לך

מאת : אמא לשניים ועוד אחת בדרך

25 בדצמבר 2015 | 0 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

יפה שלי, זהו – הפרידה קרובה, והפגישה בינינו גם.

עצב מהול בשמחה. עצב על כך שיותר לא ארגיש אותך ברחמי, רק רק שלי.

שמחה גדולה וציפייה ענקית, לראות אותך, להריח, לחבק, לתת חום שונה מברחם. לעטוף אותך בידיי, להניק ולהזין אותך.

היה לי ברור שהלידה הזו תתחיל כשתיים שקדמו לה – צירים שמתחילים ודי מהר מתפתחים ללידה באותו הלילה. אז היה לי ברור. לך יש את הדרך שלך.

 

בינתיים כבר כמה ימים, עם צירונים קלים, ומהיום בלילה – צירים חזקים, אך לא סדירים. ואת יודעת מה? למרות שזה ממה מתיש ומעייף אותי, הכאבים האלה, שכביכול לא מתפתחים לכדי לידה בטווח הזמן המיידי, אני מעריכה מאוד את הדרך שלך, כמו שאני חווה אותה שתימשך – בזרימה, כתהליך, לא "זבנג וגמרנו". מרגישה אותך בפנים, בתנועות שונות מתנועותייך הרגילות, אולי טיפה יותר חסרת מנוחה, יותר אסרטיבית, לתחושתי, את יותר מגששת את דרכך החוצה, מחכה לפגוש בזרועותיי, ועושה זאת בקצב שמתאים לך.

עשי זאת בדרך הנכונה לך, אהובה שלי, אני פה, מחכה ומצפה, בסבלנות ובאהבה.

 

(אמא לשניים, ועוד אחת בדרך, ארבעה ימים לפני התל"מ).

 

לכתיבה נוספת של נשים בהריון

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לבחור מהבטן- האם את מממשת את זכות הבחירה שלך בלידה ?

מאת : שירה דרוקר

21 באוקטובר 20123 תגובות

מתוך הריון, חופש בחירה בלידה, קוראות לשינוי

הבעיה הגדולה בעיניי היא שבמצב הנוכחי, שבו זכויות נפגעות מדי שעה בחדרי הלידה בישראל ובעולם, יולדות כלל לא מודעות לזכויות שלהן. לא מודעות לכך שמבוצעות בגופן פעולות בעלות השלכות עליהן ועל תינוקן, לפעמים ללא הסכמה מפורשת או תוך מסירת מידע לא מדויק שיוביל אותן "לקבל החלטה" אחרת משהיו מקבלות אם היה בידיהן את כל המידע.

איך ויתרתי על הקריירה שלי כציירת :)

מאת : שירה דרוקר

14 בספטמבר 201114 תגובות

מתוך אמהות וקריירה, יצירה נשית, לכל אמא

בנובמבר, בחודש רביעי להיריון, עם בטן קטנה, התחלתי ללמוד רישום וציור. הצלחתי להתמיד עד ללידה. נהניתי מכל רגע. חופשת פסח הייתה ארוכה במיוחד, כחמישה שבועות, ולפני שילדתי חשבתי לעצמי "איזה יופי הסתדר לי החופש הזה בדיוק סביב התאריך המשוער, ככה אוכל לנוח, להתאקלם, ולחזור ללימודים".

הילה נולדה בשבוע 41+3, וכבר התחילה "לדפוק לי את התכניות". חצי חופשה עברה רק בציפייה ללידה, וכשהגיע הזמן לחזור ללימודים, לא הייתי מוכנה. פיזית ונפשית. אז פספסתי שיעור. ועוד אחד. ורק עוד אחד, כי אין לי כוח, ואולי רק עוד אחד, כי זה ממש יהיה קשה ללכת איתה, ואם היא תפריע…

הבת שלי התחילה ללכת

מאת : מירב שרייבר

20 ביוני 20122 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היא עדיין לא חופשייה לצעוד בעצמה ללא היד שלי, ולעיתים גם לי יש רצונות משלי במיוחד כאשר המטלות האחרות בחיי, דברים פשוטים כן, כביסה, נקיון, בישול, עבודה, בן זוג, מייליים וכו' עומדים ביני לבין כף ידה המושתת אלי מוכנה למשוך אותי אל היעד הבא.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)