מחכה לך

מאת : אמא לשניים ועוד אחת בדרך

25 בדצמבר 2015 | 0 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

יפה שלי, זהו – הפרידה קרובה, והפגישה בינינו גם.

עצב מהול בשמחה. עצב על כך שיותר לא ארגיש אותך ברחמי, רק רק שלי.

שמחה גדולה וציפייה ענקית, לראות אותך, להריח, לחבק, לתת חום שונה מברחם. לעטוף אותך בידיי, להניק ולהזין אותך.

היה לי ברור שהלידה הזו תתחיל כשתיים שקדמו לה – צירים שמתחילים ודי מהר מתפתחים ללידה באותו הלילה. אז היה לי ברור. לך יש את הדרך שלך.

 

בינתיים כבר כמה ימים, עם צירונים קלים, ומהיום בלילה – צירים חזקים, אך לא סדירים. ואת יודעת מה? למרות שזה ממה מתיש ומעייף אותי, הכאבים האלה, שכביכול לא מתפתחים לכדי לידה בטווח הזמן המיידי, אני מעריכה מאוד את הדרך שלך, כמו שאני חווה אותה שתימשך – בזרימה, כתהליך, לא "זבנג וגמרנו". מרגישה אותך בפנים, בתנועות שונות מתנועותייך הרגילות, אולי טיפה יותר חסרת מנוחה, יותר אסרטיבית, לתחושתי, את יותר מגששת את דרכך החוצה, מחכה לפגוש בזרועותיי, ועושה זאת בקצב שמתאים לך.

עשי זאת בדרך הנכונה לך, אהובה שלי, אני פה, מחכה ומצפה, בסבלנות ובאהבה.

 

(אמא לשניים, ועוד אחת בדרך, ארבעה ימים לפני התל"מ).

 

לכתיבה נוספת של נשים בהריון

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מיומנה של עקרת בית

מאת : אלסנדרה בן ישי

17 בפברואר 20137 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

אני אוהבת לטפל בילדים באמת ובתמים, בשלי ובמתוקים שלא שלי,

אבל התחושה הזו שאני מחמיצה משהו מעבר לפינה שעוד לא גיליתי מה הוא כל הזמן אורבת לי.

אני מקווה להגיע לשלמות הזו שבה אני ארגיש כשאני אדע מה אני רוצה. תמיד נראה שכולן יודעות מסביב מה הן צריכות להיות ורק אני עוד צפה.

אבל בינתיים נשארה לי עוד חצי שעה של חופש עד שהאינדיאנים חוזרים מהגינה.

אני נחשבת למובטלת ומסכנה בגלל שהחלטתי לעשות משהו טוב לעצמי?

מאת : אמא של מיקה ודניאלה

20 בספטמבר 20115 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא, מתמודדות עם הסביבה

לפני 3 וחצי חודשים ילדתי את בתי השנייה מיקה. כל ההריון והלידה שלה היו בעצם תיקון לכל מה שעברתי עם דניאלה. הכל הלך כל כך חלק והיא כזו ילדה טובה ושקטה שבאמת הפעם הגעתי להחלטה ואחרי 15 שנה התפטרתי ממקום העבודה. החלטתי שהפעם אני רוצה לגדל את הילדה שלי, לראות אותה צומחת , לראות את ההיפוך הראשון שלה, את השן הראשונה שמתחילה לבצבץ, את המילה הראשונה ואת הצעד הראשון. לא רציתי שוב לחוות את הגדילה שלה מיד שנייה, שהיא אמא שלי אבל עדיין היא לא אני.

דיכאון זה לא רגש.

מאת : לימור לוי אוסמי

19 במאי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

דיכאון זה לא רגש.

השבוע שמתי לב שיש משהו באמירה "אני בדיכאון" או "עברו עליי ימים דכאוניים" וכד', שכמו סותמת את התחושה שמסתתרת מאחורי ה'דיכאון' שאנחנו מרגישות.

דיכאון הוא איבחון שנועד לעזור לאנשי מקצוע לטפל, הוא לא תחושה.

כאשר אנחנו משתמשות במילה 'דיכאון' לתיאור של תחושה, אנחנו בעצם לא מאפשרות ביטוי, הכרה או תשומת לב, לתחושה שמאחורי הכותרת 'דיכאון' ובכך כמו חוסמות את האפשרות ליצור תנועה אשר מתרחשת כאשר אנחנו מכירות בתחושה שקיימת בתוכנו ומבטאות אותה במרחב המתאים.