שביל הזהב

מאת : אביגיל

23 בדצמבר 2015 | 3 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית, רוצות הריון

 

קוראת את הפוסט האחרון שהעלית, לימור,

וכל מילה – זה פשוט מה שעובר עליי עכשיו.

אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד.

הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה.

יש בי כל מיני חלקים.

אינני משהו אחד, חד-גוני.

אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים…

חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג.

חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.

כשהילדה שלי (היום בת 4) נולדה, כבר אחרי שבועיים הרגשתי שאני לא מחזיקה מעמד לבד, וחייבת עזרה.

אני כותבת "לבד", אבל בעצם הייתה גם עזרה של בן הזוג. עזרה מאוד פעילה.

ובכל זאת, 2 זוגות ידיים לא הספיקו. היינו צריכים עזרה.

וראיתי, למעשה, כבר למן ההתחלה, שאני לא מסוגלת להיות עם התינוקת – אז – והיום עם הילדה המקסימה שהיא – לא מסוגלת להיות איתה רצוף 24 שעות ביממה.

הבנתי, שאני חייבת המון המון מרחב.

וכמה שנים נאבקתי בעצמי בגלל הצורך הזה שסירבתי לקבל, עד שפשוט חליתי. ממש חליתי.

ואז, בתהליך ההחלמה, הבנתי, שאני מתייחסת אל עצמי כמו אל פושעת.

שאני אומרת לעצמי – וגם לאחרים – שלאימהות לא באתי עם איזשהו אידיאולוגיה, אבל זה לא נכון, כי באתי עם אידיאולוגיה מאוד ברורה, שאני חייבת להיות אימא של 24 שעות ביממה, להיות כל הזמן פנויה וקשובה. לשים בצד את כל מה שאני צריכה ורוצה, ולהיות רק עבור הילדה.

ועד היום, החלק הזה, האמונה הזו, רודפת אותי.

היום, אני כבר לא מוותרת על החיים שלי, על הזמן עם עצמי, על הכיף שלי.

ואני גם רוצה עוד ילד,

אני פשוט יודעת, שכבר מההתחלה, אני לא אוכל להיות איתו 24/7. אולי זה ישתנה, אבל רוב הסיכויים שלא.

אני כן יכולה לתת לו (או לה) אימא מדהימה, קשובה, רגישה, אוהבת, מכילה, סבלנית מאוד,

והאימא הזו גם חייבת את החופש שלה. חייבת כמו אוויר לנשימה.

כשאין לי את החופש שלי, אני נחנקת רגשית ופיזית. אני נהיית פשוט חולה.

חשבתי הרבה זמן לוותר על ילד נוסף, בגלל העניין הזה שלי.

אבל אני לא מסוגלת לוותר.

רוצה את המשפחה שחלמתי עליה, יודעת שזה יעשה טוב לכולנו כאן.

אבל מאוד קשה לי עם זה שאני לא יכולה לתת את ה"אימא מהחלומות" שהייתי רוצה לתת לילדה שלי, ולילד שמתישהו יבוא.

ואני רוצה, וגם פוחדת – מה אם אחרי שהוא/היא יבואו לעולם אני לא ארגיש שאני יכולה להיות איתו/איתה יותר מכמה שעות ביום? עם הילדה שלי, כשהייתה תינוקת, הייתי המון. שעות על שעות. פה, אני לא בטוחה שיהיה לי לתת את זה. יהיו המון דברים שאני כן אוכל לתת. ואני יודעת שאני אדאג למישהי ממש טובה שתעזור לטפל.

אבל הביקורת שיש בתוכי, לא מרפה. מלחיצה. מענה.

שרק בדרך מסוימת זה בסדר להיות אימא.

אם הייתי חיה בחברה יותר חברתית (נקרא לזה ככה), אולי בשבט, או קהילה שיש בה תמיכה, לא הייתי צריכה בכלל להתמודד עם השאלות האלו, כי אחרי שהייתי יולדת, היו נותנים לי להיות עם הילוד/ה לזמן מוגבל, להנקה ומגע, וביתר הזמן – נשים אחרות היו מטפלות ודואגות – גם לנולד, וגם לי.

פה, אני אמורה להתאושש בעצמי, במקביל לדאוג לאפרוח שרק בא/ה לעולם, לדאוג גם לגדולה, וגם – איך לא – לעבודות הבית…

ואני,

רק רוצה להרגיש בסדר עם האימא שאני, כמו שאני, עם מה שיש לי לתת, ועם מה שלא יכולה לתת.

לאשר את עצמי…

איך עושה את זה? איך יוצרת את שביל הזהב שלי?

 

שיתופים נוספים בנושא:

איפה אני בתוך האמהות?

ילד נוסף?

רוצות הריון

3 תגובות ל- “שביל הזהב”

  1. אביבית הגיב:

    כן כן תיצרי לך את שביל הזהב שלך. מגיע לך .יש לי רצון עז לומר לך הכל בסדר את נפלאה ואמא טובה ולתת לך חיבוק גדול. אני מזדהה מאוד ומבינה מאוד .אני ילדתי לפני חודש וחצי את בתי השניה גלי אחרי כמעט 5 שנים מהבת הבכורה.
    וכן אמא מאושרת זוהי אמא שטוב לה.
    ומרחב וחופש זהו דבר לגיטימי מאוד ונכון ולא מעניין מה החברה מסביב חושבת.

  2. לימור הגיב:

    אלה החיים היום. אז פשוט תזרמי עם זה. תני מה שאת יכולה כשאת יכולה וקחי את החופש והזמן זה בסדר גמור.
    יש מונח כזה בפסיכולוגיה "אמא טובה דיה" זה אומר שתהיי האמא הכי טובה שאת יכולה להיות זה הכל.
    ורק את יודעת מה יעזור לך להיות אמא טובה דיה.
    חיבוקים ונשיקות

  3. מיטל הגיב:

    מבינה מאוד מה שאת כותבת עליו, אחרי הלידה של הגדולה גם הרגשתי רע שרק רוצה לברוח וחופש כל הזמן ומן כלא נוראי. גם לי לקח כמה שנים טובות להיות מוכנה שוב לסכן את החופש שלי בלידת ילדה נוספת. היום 4 שנים מאז שהפכתי לאמא, מבינה שזה הכי שפוי בעולם להיות גם אצא מכילה מבינה ונוכחת וגם אמא שלוקחת ברייקים והמון מרחב לעצמה, לא יכלתי אחרת. בטוח זה יהיה קשה ומאתגר יותר עם שתי ילדות, אך מבינה שזה הכרחי לבריאות הנפשית שלי וכדי שיהיה לי מה לתת ולא מרגישה רגשות אשם על זה. פשוט אעזר כמה שיותר, במשפחה, במטפלת בתשלום, במי שאפשר, כדי שיהיו לי את מרווחי הזמן לעצמי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

היה היה יה יה יה…וסוף סוף זה מתגלה | אמהות חוגגות עצמאות

מאת : סיגל מנחם

14 באפריל 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

היה היה טוידלדוקטן , טוידלדוגדול , טולידואמא ו טוילדואבא, חיו להם בנחת בביתם שלהם. טוילדואמא נשאה את טוידלדוקטן וטידלדוגדול ברחמה 9 ירחים. טוידלדו גדול נולד וגדל לתינוק עם תלתלי זהב ואף קטון ועגלגל. טוידלדוקטן נולד כשאימו מערסלת אותו בזרועותיה ומזמרת לאזניו הקטנות שיר ואז, העבירה מבט לטוילדוהאב ומסרה לידיו את העולל הרך העטוף היישר לזרועותיו שלו.

הריון שלישי. נקודה?

מאת : הילה שרעף גלסר

2 באפריל 20142 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

הריון שלישי אחרי ארבע שנים מהשני. ארבע שנים שבהם עברתי מסע הישרדות אמיתי ולא הישרדותי אל תוך האישה שאני היום, מסע הישרדות נשי, אימהי, קיומי.

ופאקינג…שרדתי. ויותר מזה.

דיכאון זה לא רגש.

מאת : לימור לוי אוסמי

19 במאי 20130 תגובות

מתוך אחרי לידה, דיכאון אחרי לידה

דיכאון זה לא רגש.

השבוע שמתי לב שיש משהו באמירה "אני בדיכאון" או "עברו עליי ימים דכאוניים" וכד', שכמו סותמת את התחושה שמסתתרת מאחורי ה'דיכאון' שאנחנו מרגישות.

דיכאון הוא איבחון שנועד לעזור לאנשי מקצוע לטפל, הוא לא תחושה.

כאשר אנחנו משתמשות במילה 'דיכאון' לתיאור של תחושה, אנחנו בעצם לא מאפשרות ביטוי, הכרה או תשומת לב, לתחושה שמאחורי הכותרת 'דיכאון' ובכך כמו חוסמות את האפשרות ליצור תנועה אשר מתרחשת כאשר אנחנו מכירות בתחושה שקיימת בתוכנו ומבטאות אותה במרחב המתאים.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שאת כאן. אם כשאת קוראת את התכנים את מרגישה בבית, אם מעניין אותך לעזור לעצמך להתפתח ולצמוח דרך המעבר להורות. אז תלחצי כאן, אולי יענין אותך להיפגש איתי 

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)