שביל הזהב

מאת : אביגיל

23 בדצמבר 2015 | 3 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, להביא עוד ילד?, לכל אמא, עמוד הבית, רוצות הריון

 

קוראת את הפוסט האחרון שהעלית, לימור,

וכל מילה – זה פשוט מה שעובר עליי עכשיו.

אחרי מספר שנים של התלבטויות – מאוד לא פשוטות, הבנתי שאני רוצה עוד ילד.

הבנתי גם, שחלק ממני לא רוצה.

יש בי כל מיני חלקים.

אינני משהו אחד, חד-גוני.

אני כמו כולנו, מורכבת מכמה וכמה אישיויות, מכל מיני גוונים ותכנים…

חלק ממני רוצה עוד ילד ללא סייג.

חלק ממני זקוק לחופש, לספייס, כל הזמן.

כשהילדה שלי (היום בת 4) נולדה, כבר אחרי שבועיים הרגשתי שאני לא מחזיקה מעמד לבד, וחייבת עזרה.

אני כותבת "לבד", אבל בעצם הייתה גם עזרה של בן הזוג. עזרה מאוד פעילה.

ובכל זאת, 2 זוגות ידיים לא הספיקו. היינו צריכים עזרה.

וראיתי, למעשה, כבר למן ההתחלה, שאני לא מסוגלת להיות עם התינוקת – אז – והיום עם הילדה המקסימה שהיא – לא מסוגלת להיות איתה רצוף 24 שעות ביממה.

הבנתי, שאני חייבת המון המון מרחב.

וכמה שנים נאבקתי בעצמי בגלל הצורך הזה שסירבתי לקבל, עד שפשוט חליתי. ממש חליתי.

ואז, בתהליך ההחלמה, הבנתי, שאני מתייחסת אל עצמי כמו אל פושעת.

שאני אומרת לעצמי – וגם לאחרים – שלאימהות לא באתי עם איזשהו אידיאולוגיה, אבל זה לא נכון, כי באתי עם אידיאולוגיה מאוד ברורה, שאני חייבת להיות אימא של 24 שעות ביממה, להיות כל הזמן פנויה וקשובה. לשים בצד את כל מה שאני צריכה ורוצה, ולהיות רק עבור הילדה.

ועד היום, החלק הזה, האמונה הזו, רודפת אותי.

היום, אני כבר לא מוותרת על החיים שלי, על הזמן עם עצמי, על הכיף שלי.

ואני גם רוצה עוד ילד,

אני פשוט יודעת, שכבר מההתחלה, אני לא אוכל להיות איתו 24/7. אולי זה ישתנה, אבל רוב הסיכויים שלא.

אני כן יכולה לתת לו (או לה) אימא מדהימה, קשובה, רגישה, אוהבת, מכילה, סבלנית מאוד,

והאימא הזו גם חייבת את החופש שלה. חייבת כמו אוויר לנשימה.

כשאין לי את החופש שלי, אני נחנקת רגשית ופיזית. אני נהיית פשוט חולה.

חשבתי הרבה זמן לוותר על ילד נוסף, בגלל העניין הזה שלי.

אבל אני לא מסוגלת לוותר.

רוצה את המשפחה שחלמתי עליה, יודעת שזה יעשה טוב לכולנו כאן.

אבל מאוד קשה לי עם זה שאני לא יכולה לתת את ה"אימא מהחלומות" שהייתי רוצה לתת לילדה שלי, ולילד שמתישהו יבוא.

ואני רוצה, וגם פוחדת – מה אם אחרי שהוא/היא יבואו לעולם אני לא ארגיש שאני יכולה להיות איתו/איתה יותר מכמה שעות ביום? עם הילדה שלי, כשהייתה תינוקת, הייתי המון. שעות על שעות. פה, אני לא בטוחה שיהיה לי לתת את זה. יהיו המון דברים שאני כן אוכל לתת. ואני יודעת שאני אדאג למישהי ממש טובה שתעזור לטפל.

אבל הביקורת שיש בתוכי, לא מרפה. מלחיצה. מענה.

שרק בדרך מסוימת זה בסדר להיות אימא.

אם הייתי חיה בחברה יותר חברתית (נקרא לזה ככה), אולי בשבט, או קהילה שיש בה תמיכה, לא הייתי צריכה בכלל להתמודד עם השאלות האלו, כי אחרי שהייתי יולדת, היו נותנים לי להיות עם הילוד/ה לזמן מוגבל, להנקה ומגע, וביתר הזמן – נשים אחרות היו מטפלות ודואגות – גם לנולד, וגם לי.

פה, אני אמורה להתאושש בעצמי, במקביל לדאוג לאפרוח שרק בא/ה לעולם, לדאוג גם לגדולה, וגם – איך לא – לעבודות הבית…

ואני,

רק רוצה להרגיש בסדר עם האימא שאני, כמו שאני, עם מה שיש לי לתת, ועם מה שלא יכולה לתת.

לאשר את עצמי…

איך עושה את זה? איך יוצרת את שביל הזהב שלי?

 

שיתופים נוספים בנושא:

איפה אני בתוך האמהות?

ילד נוסף?

רוצות הריון

3 תגובות ל- “שביל הזהב”

  1. אביבית הגיב:

    כן כן תיצרי לך את שביל הזהב שלך. מגיע לך .יש לי רצון עז לומר לך הכל בסדר את נפלאה ואמא טובה ולתת לך חיבוק גדול. אני מזדהה מאוד ומבינה מאוד .אני ילדתי לפני חודש וחצי את בתי השניה גלי אחרי כמעט 5 שנים מהבת הבכורה.
    וכן אמא מאושרת זוהי אמא שטוב לה.
    ומרחב וחופש זהו דבר לגיטימי מאוד ונכון ולא מעניין מה החברה מסביב חושבת.

  2. לימור הגיב:

    אלה החיים היום. אז פשוט תזרמי עם זה. תני מה שאת יכולה כשאת יכולה וקחי את החופש והזמן זה בסדר גמור.
    יש מונח כזה בפסיכולוגיה "אמא טובה דיה" זה אומר שתהיי האמא הכי טובה שאת יכולה להיות זה הכל.
    ורק את יודעת מה יעזור לך להיות אמא טובה דיה.
    חיבוקים ונשיקות

  3. מיטל הגיב:

    מבינה מאוד מה שאת כותבת עליו, אחרי הלידה של הגדולה גם הרגשתי רע שרק רוצה לברוח וחופש כל הזמן ומן כלא נוראי. גם לי לקח כמה שנים טובות להיות מוכנה שוב לסכן את החופש שלי בלידת ילדה נוספת. היום 4 שנים מאז שהפכתי לאמא, מבינה שזה הכי שפוי בעולם להיות גם אצא מכילה מבינה ונוכחת וגם אמא שלוקחת ברייקים והמון מרחב לעצמה, לא יכלתי אחרת. בטוח זה יהיה קשה ומאתגר יותר עם שתי ילדות, אך מבינה שזה הכרחי לבריאות הנפשית שלי וכדי שיהיה לי מה לתת ולא מרגישה רגשות אשם על זה. פשוט אעזר כמה שיותר, במשפחה, במטפלת בתשלום, במי שאפשר, כדי שיהיו לי את מרווחי הזמן לעצמי.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מזל טוב ילד שלי

מאת : יעל אוריאן סלנט

20 בספטמבר 20105 תגובות

מתוך אחרי לידה, רק אהבה

מחר אני ואתה חוגגים שנה…

רוב הסיכויים שאתה לא תחוש בהבדל – אולי יהיו עוד כמה צעצועים לשחק איתם, ותקבל המון נשיקות מכל מיני דודות שאתה לא רואה על בסיס יומיומי. אבל בשבילי היום הזה מהווה ציון דרך ענק, אני כבר המון זמן חושבת על היום הזה על מה שעברנו מאז: אתה אני ואבא שלך.

סבתא שלך שאלה אותי אתמול "את מבינה שלפני שנה לא היה נועם ?" לקח לי זמן להבין על מה היא מדברת, מה ז"א ברור שהיית…ואז הבנתי שאתה בסה"כ בן שנה ! איך החיים השתנו לנו בשנה מקצה לקצה !

חוק ההנקה- מתנגדים גם בדיון שהתקיים בכנסת

מאת : לימור לוי אוסמי

10 בינואר 20123 תגובות

מתוך הנקה, קוראות לשינוי

סוף סוף יצא הפרוטוקול של ישיבת ועדת הכלכלה (14 דצמבר 2011) בנוגע לחוק לעידוד הנקה.

כל מי שעוקבת אחר הפרסומים שלי בנושא, יודעת שאני מתנגדת נחרצות לסעיף 5ב' לסעיף החוק, המחייב נשים שבוחרות לא להניק לחתום על טופס המיידע אותן על יתרונות ההנקה.

הפלה שעדיין יושבת לי בבטן, בלב ובנשמה. חלק ב'

מאת : ladybike

17 באוגוסט 201120 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון

עברתי את יום הולדתי ה40 באירוע מקסים שאני ארגנתי רק אני וחברות. המשפחה קצת נעלבה שלא רציתי אותם, אך הבינו. כל חיי אני ספורטאית, לפני ההריונות שלי, אחרי וגם תוך כדי תמיד ספורט – יותר אינטנסיבי או פחות תלוי בתקופה של חיי. בשנים האחרונות התמקדתי יותר ביוגה, פילאטיס, שחיה, אופניים cross country, הרבה טיולי רגליים וכו'.

אחרי ההפלה, מכיוון שיש אפשרות להגיע לעבודה, דרך השדות, בלי סכנות – התחלתי לרכב על האופניים פעם או פעמיים בשבוע לעבודה. זה היה מעצים מאוד. מה גם במקום שעה + בפקקים, 50 דקות, טיול שטח מקסים והגעתי.