אמא י(קרה) לי

מאת : לי-את דנקר

4 בינואר 2016 | 5 תגובות

מתוך אמהות ובנות, לכל אמא, עמוד הבית

 

היא אף פעם לא הייתה שם באמת.
גם לא הניקה אותי.. תמיד הייתה מספרת שהייתי תינוקת עצבנית, שלא רציתי לינוק..
חבל שלא ידעתי לדבר כבר אז, אני אומרת לה שאני בכלל לא בעייתית כמו שהיא תייגה אותי, זה פשוט תחושת הבטן שלי, שמזהה כמה היא חסרת בטחון, וקצרת סבלנות למולי.

נולדתי בניתוח קיסרי, "לא רצית לצאת", "הרגת אותי".. וואו כשאני חושבת על זה עכשיו, אני מבינה כמה כוח יש באמירות כאלה כאמא לתינוק, כמה הן מעצבות את מערכת היחסים של אמא ובת כשאין אף אחד שיתווך. אם היה מי שיתווך אז הוא היה אומר לה: 'תנוחי, בכל בסדר.. קחי את הזמן ותלמדי לאהוב אותה בקצב שלך'.
אבל לא ידעתי לדבר, והיא לא למדה להקשיב, והחיים שלה היו מאבק לא פשוט עם כותרת ענקית של "תראו אותי" בעולם פרימיטיווי בשכונה ספרדית שבה "אין ח'יר" כשנולדת אשה.

"עוד בת?" אמרו לאבא שלי.. "מסכן.. לא נורא", ואבא שלי היה צוחק מאושר, זה בכלל לא היה אכפת לו, הוא היה מתגאה בי כמו כוכב שתלוי על צווארו.
אמא שלי, לעומת זאת, לא מצאה את הדרך לצאת ממעגל הנחיתות, וזה לא משנה כמה היא מוכשרת, יפה, יכולה.. היא גדלה בבית לא שוויוני, ולכן צמחו לה בראש מחשבות לא שוויוניות, ואז כשנולדה לה תינוקת דעתנית, היא נבהלה.. כי ידעה שהיא לא מכירה דרך אחרת מלבד שלה. וכל דרך אחרת בטח מובילה לאי סדר, וחופש, ומה לעזאזל היא תעשה בו, בחופש.

אז היא פשוט דאגה לכל מחסורי, והתמקדה בכל מחסורה.
היא אף פעם לא באמת הייתה שם,
וכשגדלתי להיות אבירת האור, היא חשבה שאני מסנוורת מידי, אז ניסתה לעמעם לי את הפנסים בכל פעם כשבטעות הארתי את האמת שלה.
לא מעט פעמים היא אמרה לי שאני פשוט אדם שיחרב לעצמו במו ידיו את החיים, ושאלמד רק בדרך הקשה..
היא צדקה :), אני מפרקת בלי חשבון מבנים רעועים, אני לא מפחדת ללכת יחפה על גחלים, וקושי מאתגר אותי. מה שהיא לא יודעת זה שאני אדריכלית רגשות, מעצבת מחשבות, והחיוך של קולומבוס, ואין יום בו אני לא בונה יחד עם המתאמנים שלי חדר חדש בארמון שלהם.
איך היא תדע? היא מדברת שפה אחרת, ואני החלטתי שלא ללמוד את השפה שלה, ולהפסיק לכעוס על זה שהיא לא למדה את שלי.

גדלתי ברחם זרה, אבל אני אוהבת אותה אהבת עולם על כך שהעניקה לי חיים. על כך שלמרות שלא היו לה יכולות להיות האמא הרוחנית שלי, היא ידעה בתוך תוכה שהעולם הזה בלעדיי הוא לא אפשרי,
שאני החתיכה החסרה, גם אם לא שלה. ושיום אחד אני אהיה מספיק דעתנית כדי לסלוח לה.

 

לי-את דנקר מאמנת ומעצבת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך.
www.liatdanker.co.il
יוצרת ערכת קלפי אימון "להקיף את עולמך באופניים" 
להאזנה לפרקים מתכנית הרדיו שלי "מחשבה בהשאלה" 

 

לבלוג של לי-את דנקר- מאלפת מילים

לקריאת שיתופים נוספים של אמהות ובנות

נושאים קשורים :

5 תגובות ל- “אמא י(קרה) לי”

  1. שירת הלוי הגיב:

    אין לי מילים. כל כך התחברתי. דיברת את מילותיי ואת יחסיי עם אימי.
    שאגב, נפטרה, וסלחתי לה.

  2. נעמה הגיב:

    ריגשת אותי
    ומאד התחברתי ליחסים שלך עם אמא.
    אומנם הסיפור שלי שונה לגמרי,
    אבל קווי הדמיון ברורים
    תודה לך.

  3. נעה הגיב:

    התחברתי. נתת לי נקודת מבט מעניינת. תודה

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

לידה אחרת, לידה "מחוברת"

מאת : מיטל טולדנו

6 בפברואר 20130 תגובות

מתוך לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

כבר לפני מס' שנים, היה לי ברור שאת הלידה הבאה אני רוצה לחוות אחרת מהלידות הקודמות.

בזמן ההריון הראשון שלי (לפני 17 שנה) – מאד פחדתי מהלידה. לא פחדתי מזה שיהיה לי ילד, לא היו לי חששות שיהיו תקלות בלידה, או שהילד יצא לא בריא. הפחד הגדול שלי היה מהכאב! הכאב היה נראה לי כאב בלתי נסבל, ולא היה לי ברור איך אני הולכת להתמודד איתו.

בלידה הראשונה קבלתי חומר מטשטש – שכנראה פעל את פעולתו, כי הזיכרונות מהלידה גם נהיו מטושטשים. אני זוכרת את עצמי אומרת מספר ימים אחרי הלידה ש"אני זוכרת שהיה נורא – אבל אני לא כל כך זוכרת למה…"

ישנן סיבות רבות שמהן יכולה לנבוע הכמיהה ללידה טבעית

מאת : קרן פרידמן גדסי

8 ביוני 2014תגובה אחת

מתוך הכנה ללידה ולאמהות, הריון, לידה ללא אפידורל, סיפורי לידה

לא מזמן ליוויתי לידה שהתפתחה מאד מהר. בפגישות שלנו לפני הלידה היא אמרה שהיא בדרך כלל שקטה ולא מביעה את מה שהיא מרגישה ושחשוב לה בלידה הזו לא להיות עצורה. ההתפתחות המהירה של הלידה לא הותירה ברירה אלא להגיב לאינטנסיביות ולעוצמות – מה שגרם לה לצעוק ולנהום ולזוז במהירות וחופשיות – ונזכרתי כמה בדיוק הדבר הזה מרגש ומשמעותי לי.

לבחור מהבטן- האם את מממשת את זכות הבחירה שלך בלידה ?

מאת : שירה דרוקר

21 באוקטובר 20123 תגובות

מתוך הריון, חופש בחירה בלידה, קוראות לשינוי

הבעיה הגדולה בעיניי היא שבמצב הנוכחי, שבו זכויות נפגעות מדי שעה בחדרי הלידה בישראל ובעולם, יולדות כלל לא מודעות לזכויות שלהן. לא מודעות לכך שמבוצעות בגופן פעולות בעלות השלכות עליהן ועל תינוקן, לפעמים ללא הסכמה מפורשת או תוך מסירת מידע לא מדויק שיוביל אותן "לקבל החלטה" אחרת משהיו מקבלות אם היה בידיהן את כל המידע.