בזכותך  

מאת : הילה רוזנפלד דובדבני

14 בינואר 2016 | תגובה אחת

מתוך דיכאון אחרי לידה, עמוד הבית, שיתופים אישיים

 

נוגה שלי,

אני יודעת שאת עדיין לא מבינה ולא יודעת לקרוא, אבל בכל זאת.

את בת שנה, לא להאמין, אנחנו כבר מכירות שנה אחת ותשעה חודשים. עברנו כל כך הרבה ביחד שזה מרגיש הרבה יותר. רגעים של אושר התרגשות קושי עייפות משברים ירידות ועליות.

התחיל בהריון לא קל בהחלט הפגנת נוכחות אם זה ב"בחילות בוקר" שנמשכו תשעה חודשים בעיטות גלגולים בבטן ואז לידה שגם היא לא הייתה קלה.

ואז הגעת, ולמרות שאני לא זוכרת את המפגש הראשון שלנו אני כן זוכרת שלא יכולתי להפסיק להסתכל עליך למרות הכמות העצומה של האפידורל, שלדברי האחות יכלה הרדים פיל. לא הצלחתי לעצום עין מרוב התרגשות. את התינוק הראשון שהחזקתי בחיי והופתעתי כמה טבעי זה מרגיש.

איזו שנה קשה עברנו יחד וכמה מכשולים צלחנו יחד. לגדל ילד ראשון כמעט לבד במדינה זרה כשכל המשפחה נמצאת בצד השני של כדור הארץ. מהפחד מטעיות עד הביטחון בהורות שלנו, מהכמיהה לגדל אותך בחיק המשפחה הרצון לקחת הפסקה מכל הלחץ.

שנה קשה, קשה מאוד. השנה הכי קשה בחיי. היה לי קשה איתך והצלחתי לצלוח אותה בזכותך.

בזכותך למדתי שאני חזקה יותר ממה שחשבתי, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לבקש עזרה כשכבר לא יכולתי להמשיך, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לעמוד על שלי גם אם זה לא בהכרח מוצא חן בעייני אחרים, בדיוק כמוך.

בזכותך למדתי לאהוב ולהעריך את עצמי קצת יותר, אני מניחה שכמוך.

בזכותך ובשביל שתינו, למדתי להתמודד עם הדיכאון, דיכאון של אחרי לידה. הוא לא תמיד מגיע ישר אחרי הלידה והוא גם לא עוזב בשנה הראשונה. חוויה לא פשוטה להפוך לאמא ולהבין שאפשר לאהוב מישהו אחר כל כך שפשוט אי אפשר לתאר במילים.

בשביל שתינו ודרכך אני לומדת איך להיות מאושרת בדיוק כמוך ואם יש משהו שאני מאחלת ליומולדת שלי, שתחול בעוד דקה, זה שאני אהיה מלאה בשמחת החיים שיש לך.

האושר לראות אותך שמחה כשאת רואה אותי, עוזר לי להתגבר על הדבר הכל כך קשה הזה שקוראים לו 'דיכאון'.

בזכותך, בשביל שתינו, ובעיקר ממך, שאבתי את הכוחות להתמודד ולהילחם במחלה הזו.

אני לא מתביישת במה שעברנו . אני גאה שלמדנו להתמודד עם זה.

את אהובתי הנצחית

יום הולדת שמח,

אמא.

 

לשיתופים נוספים של נשים שהתמודדו או מתמודדות עם דיכאון אחרי לידה

להצטרפות לקהילת 'נשים מדברות אמהות'.

תגובה אחת ל- “בזכותך  ”

  1. ויקי פרץ הגיב:

    לי יש עוד שני "בזכותך" אחד לבורא עולם והשני לד"ר אליהו שעזר לנו עם טיפולי ה VHF להקלט ע"י דיקור סיני
    http://www.dr-eliyahudaniel.co.il

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

מיתוס האימהות או מדוע איננו מסכימות להיות פחות מאמהות מושלמות?

מאת : שירלי מיראכור

10 במרץ 20120 תגובות

מתוך אחרי לידה

מיתוס האימהות מדבר על קיומה של אמא טובה ואמא רעה. הפסיכואנליטיקאית והפסיכותרפיסטית מלאניי קליין הגדירה אמא טובה כאמא שמוכנה למלא תמיד את צרכיהם של ילדיה, מקריבה מעצמה ללא גבול למענם ונמצאת איתם תמיד.

לעתים, כשאנחנו חושבות שאנחנו לא עונות על ההגדרה של אמא טובה אנחנו מתמלאות ברגשות אשמה. מה הסיבה לכך?

אופן הגידול של בנות ובנים שונה בחברתנו. כחלק מהשוני, אנו כנשים גדלות תחת הציפייה שנהפוך יום אחד לאימהות. הדגש שמושם הוא על כך שנהיה אמהות טובות. מבחינת ציפיות החברה מאתנו, לא כל-כך משנה איזו קריירה ניצור לעצמנו, כל עוד נשים את האימהוּת שלנו בראש סדר העדיפויות ונביא לעולם את מספר הילדים המקובל בחברה מעודדת-הילודה שלנו.

במהלך חיינו, אנו מפנימות את הציפיות הללו מאתנו ומציירות לעצמנו תמונה די שלווה של איך תראה מציאות חיינו כשנהפוך לאמהות. אמהות לפעמים מספרות לי שעד הלידה דמיינו את עצמן יושבות כשתינוק מלאכי מונח לידן על הספה והן בענייניהן.

המסע לתוך הבריאה השנייה בחיי

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

28 במאי 20155 תגובות

מתוך הריון, יומן הריון

אנחנו עוברות הרבה המון מעצם היותנו נשים. אני אישה, אני רחם, אני ילדה, אני אמא, אני אוהבת, אני מאמנת כושר, אני רוקדת, אני שמחה ,עצובה, אני אחות, אני חברה טובה, אני אישתו, אני בת להוריי , אני הכלה שלה, אני גיסתו, אני דודה ואני כל מיני אני. ובעיקר מזכירה לעצמי שיש בי כוחות גדולים כמו לביאה ואני חייבת לעבור את המסע שלי לבריאה הזו, לבריאה שהבת שלי כה מחכה לה, בעלי בן זוגי אהוב ליבי ונפשי מצפה בכליון עיניים, והיקום מחכה לנשמה הבאה שתגיח לעולם, ואני כאן נושמת לתוך המסע מקווה לוחמת שורדת צועקת בוכה צוחקת ושטה אל תוך המסע, המסע לתוך הבריאה השניה של חיי.

איך אתן מתמודדות ?

מאת : אביבית זהבי בינשטוק

3 בינואר 201213 תגובות

מתוך אחרי לידה, עזרה ודאגה לעצמנו

הכוחות שלי….

אני צריכה לאגור כוחות ולא יודעת כיצד, אני אמא לכל החיים וזאת הבנתי מיד , לעיתים אני מרגישה שכולנו אמהות חד הוריות, הכל מוטל על הכתפיים שלנו, התינוקת, הבית, הסידורים, העבודה, החיים האהבה, המראה האוכל הכל, ואין אין עזרה.

פעם היו גרים יחד בשכונות וכולם עזרו לכולם והסבתות היו שם לטפל לשמור ולתמוך .והיום…..הסבתות עובדות עצמאיות , יש להן לו"ז צפוף ואנו נותרנו לבדנו, מנסים לאגור כוחות , לשאוב כוחות ויחד עם כל זה לתת לקטנה שלנו {בת 10 חודשיים} את כל האהבה והיחס החם שניתן לתת.