לא אשמה | לעשות או לא לעשות היפוך עובר?

מאת :  עינת מרמת הגולן 

10 בינואר 2016 | תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

 

היי בנות,
ילדתי לידה שלישית ביום שני האחרון.
כנראה שהילדים שלי עקשנים כמו ההורים כי הם התעקשו להישאר בפנים.
הלידה הראשונה הייתה בניתוח קיסרי כי התינוקת הייתה במצב עכוז.
שאלו אותי על היפוך ומכל החפירות באינטרנט נראה היה שאם היפוך עובר אז רק אצל מישהו ספציפי בירושלים.
וגם זה לא הכי נעים ואפילו אם עושים היפוך יש מצב שהעובר יחזור לעכוז.
כל הסימנים אמרו לי שלא לעשות היפוך עובר.
אז כמו ילדה טובה קבעתי תאריך ליום שני בבוקר והפלא ופלא הגעתי עם צירים לילה לפני אז כבר נותחתי חירום עם רופא מאוד לא נחמד.

שלוש שנים אחרי זה, שוב צירים, שוב בית חולים, שוב אותו רופא לא נחמד שרצה שנחזור הביתה כי לא היתה פתיחה. ( אני גרה 40 דקות מבית החולים הקרוב והיה אז פסח). אמרנו לו שלא בא בחשבון והוא המשיך באנטיפטיות שלו.
כשנשארנו עם האחות התחלתי לבכות והיא כאחות רחמניה ניסתה לעודד ואמרה שהוא ידוע ככזה.
בסוף נשארנו, טיילנו, עשינו אמבטיה והתינוקת פשוט סירבה.
איך שהוא קיבלתי אפידורל ועוד אחד ובסוף… ואקום. עקשנית כבר אמרתי?


כמעט 4 שנים אחרי ושוב עובר מתוק ועקשן שעד שבוע 37 מסרב להתהפך.
הוחלט על ניתוח אבל… בבית החולים אמרו לי שאין תאריכים לא לשבוע 38, לא לשבוע 39 ואח"כ אלוהים יודע.
ניתוחים מוזמנים פעם בשבוע בלבד אז או שתבחרי בית חולים אחר( שכמובן לא בא בחשבון גם בגלל המרחק) או שנשים אותך סטנדביי.
ושוב ההורמונים לפני הלידה ושוב הבכי על הסיפור ההזוי.
'טוב, תשים אותי בסטנדביי או שאגיע בחירום'.
'רגע', שואל הרופא, 'למה לא תעשי היפוך עובר'?
שאלתי אותו: 'מה הסיכונים?' ותשובתו הייתה: 'בניתוח יש סיכון, בהיפוך יש סיכון ובהיפוך אחרי שכבר היה ניתוח בעבר גם יש סיכון'.
'אז למה בכלל הצעתי לי לעשות היפוך אם יש סיכון אחרי ניתוח?', שאלתי את עצמי.
כל השבוע ניסיתי למצוא קומבינות בבית החולים לקביעת תאריך ובסוף התברר שאני כבר לא בסטנדביי והוא נקבע ליום שני.
שבוע שלם אני תוהה האם העובר התהפך? ואם כן, אולי לעשות לידה רגילה למרות שרופאה נוספת שלי המליצה לי על קיסרי בגלל כאבי היפרדות האגן שהיו לי כל היהריון.
גם כשהגעתי יום לפני לבדיקה וקבלה, תהיתי מה יקרה אם יתהפך, לעשות קיסרי או לידה רגילה.
הרגשתי אשמה כך או כך.
וכמובן שכמו הבנות, גם הוא עקשן ונשאר עם הראש למעלה.
אולי זה מעיד על אופים של ילדיי.


ביום הניתוח שאל אותי רופא המחלקה שעבר במקרה באזור ונוצל על הדרך להכניס לי ונפלון ליד: 'למה לא עשית היפוך עובר'?
למה כל הזמן אותה שאלה? שוב הרגשתי אשמה.
בסוף אחרי המתנה ארוכה וצום ממושך, הגיע תורי והגוזל יצא.
חייבת לציין שכל ההיריון הייתי אדישה, וגם על מיטת הניתוחים הרגשתי שלווה ובלי טיפת התרגשות.
'למה זה קרה?' אני שואלת את עצמי.
שיתפתי את צוות הרופאות והאחיות בתחושתי והן ניחמו ואמרו, את פשוט ב"קבלה".
את מקבלת את המצב ואת לא אדישה, הכל בסדר.
עכשיו כשאני עדיין במיטה אחרי הלידה אני עדיין תוהה, למה בעצם אני מרגישה אשמה?
העיקר שהגוזל יצא והוא ממש ממש מתוק.
בהצלחה לכולן ואל תרגישו אשמות, זה הגוף שלכן והתחושות הפנימיות שלכן.
עינת מרמת הגולן.

 

 

לשיתופים נוספים של לידה בניתוח קיסרי

להצטרפות לקהילת 'נשים מדברות אמהות'

תגובה אחת ל- “לא אשמה | לעשות או לא לעשות היפוך עובר?”

  1. עינת, תודה רבה שבחרת לכתוב כמה ימים אחרי לידה, רק כדי לחזק את האחרות. ממש לא מובן מאליו. קהילה במלוא מובן הטוב של המילה, זה מרגש.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

באיזו משפחה של 'אבא, אמא, שני ילדים' אני כל כך מקנאה?

מאת : אחת וזהו

14 במרץ 201115 תגובות

מתוך להביא עוד ילד?, לכל אמא

אני קולטת, בהמשך לכמה אסימונים שנפלו במהלך הוויפאסנה, שאני משווה את עצמי למודל משפחתי דמיוני- לא סתם אבא, אמא, שני ילדים. אלא 'אבא, אמא, שני ילדים' פלקאטיים ומדומיינים לחלוטין.

פתאום נפרשת לפני כל קשת המשפחתיוּת האפשרית – לא החל ברווקים וכלה במשפחות מרובות ילדים, אלא דווקא הקשת האינסופית של האפשרויות בתוך המסגרת הסכמטית הזאת של אבא, אמא, שני ילדים.

מחשבות על אבל לגיטימי

מאת : אפרת דבוש נאור

1 באוקטובר 201115 תגובות

מתוך הפלה, אובדן הריון, הריון, מקצועניות מדברות, סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

כשאני מדברת על מוות, אני לא מדברת רק על מוות גשמי של אדם יקר שאובד, אלא על המוות שאנו פוגשות במעגלי החיים, על הצער שנולד ממוות שאין לו קבר ואין לו שיבה, על הריק של נשים רבות שחודש אחרי חודש מגלות ששוב אינן נושאות חיים ברחמן, על אמהות לעוברים שלא יזכו לסיים את מסעם לעולמנו ועל לידות שקטות. על הכאב של חלום הלידה שהתנפץ, על החלל הגדול שנפער בנו ובגופנו

לידת בית: הציפייה הגדולה והמרגשת מכל

מאת : שירה דרוקר

16 באפריל 20112 תגובות

מתוך לידת בית, סיפורי לידה

כבר שמעתי על כך שמשווים את החודש התשיעי להריון לכל שאר חודשי ההריון, כי מרוב ציפייה והתרגשות והמתנה לרגע המיוחל, הזמן לא עובר!!! אני משתדלת לחיות את ההווה, ממשיכה בשגרת החיים הרגילה, והזמן עובר לו, אבל אני בהחלט מרגישה את ההבדל.

כשגיליתי שאני בהריון, הייתה בי התרגשות עצומה וחשבתי לעצמי: "איך אפשר בכלל לחיות את החיים הרגילים והיומיומיים שלי, כשיש משהו כל כך גדול ומשמעותי שמתרחש??", אבל אחרי שעברה ההתרגשות הראשונית, הבנתי שהחיים ממשיכים וההריון הפך להיות חלק מהם.