לא אשמה | לעשות או לא לעשות היפוך עובר?

מאת :  עינת מרמת הגולן 

10 בינואר 2016 | תגובה אחת

מתוך ניתוח קיסרי, סיפורי לידה

 

היי בנות,
ילדתי לידה שלישית ביום שני האחרון.
כנראה שהילדים שלי עקשנים כמו ההורים כי הם התעקשו להישאר בפנים.
הלידה הראשונה הייתה בניתוח קיסרי כי התינוקת הייתה במצב עכוז.
שאלו אותי על היפוך ומכל החפירות באינטרנט נראה היה שאם היפוך עובר אז רק אצל מישהו ספציפי בירושלים.
וגם זה לא הכי נעים ואפילו אם עושים היפוך יש מצב שהעובר יחזור לעכוז.
כל הסימנים אמרו לי שלא לעשות היפוך עובר.
אז כמו ילדה טובה קבעתי תאריך ליום שני בבוקר והפלא ופלא הגעתי עם צירים לילה לפני אז כבר נותחתי חירום עם רופא מאוד לא נחמד.

שלוש שנים אחרי זה, שוב צירים, שוב בית חולים, שוב אותו רופא לא נחמד שרצה שנחזור הביתה כי לא היתה פתיחה. ( אני גרה 40 דקות מבית החולים הקרוב והיה אז פסח). אמרנו לו שלא בא בחשבון והוא המשיך באנטיפטיות שלו.
כשנשארנו עם האחות התחלתי לבכות והיא כאחות רחמניה ניסתה לעודד ואמרה שהוא ידוע ככזה.
בסוף נשארנו, טיילנו, עשינו אמבטיה והתינוקת פשוט סירבה.
איך שהוא קיבלתי אפידורל ועוד אחד ובסוף… ואקום. עקשנית כבר אמרתי?


כמעט 4 שנים אחרי ושוב עובר מתוק ועקשן שעד שבוע 37 מסרב להתהפך.
הוחלט על ניתוח אבל… בבית החולים אמרו לי שאין תאריכים לא לשבוע 38, לא לשבוע 39 ואח"כ אלוהים יודע.
ניתוחים מוזמנים פעם בשבוע בלבד אז או שתבחרי בית חולים אחר( שכמובן לא בא בחשבון גם בגלל המרחק) או שנשים אותך סטנדביי.
ושוב ההורמונים לפני הלידה ושוב הבכי על הסיפור ההזוי.
'טוב, תשים אותי בסטנדביי או שאגיע בחירום'.
'רגע', שואל הרופא, 'למה לא תעשי היפוך עובר'?
שאלתי אותו: 'מה הסיכונים?' ותשובתו הייתה: 'בניתוח יש סיכון, בהיפוך יש סיכון ובהיפוך אחרי שכבר היה ניתוח בעבר גם יש סיכון'.
'אז למה בכלל הצעתי לי לעשות היפוך אם יש סיכון אחרי ניתוח?', שאלתי את עצמי.
כל השבוע ניסיתי למצוא קומבינות בבית החולים לקביעת תאריך ובסוף התברר שאני כבר לא בסטנדביי והוא נקבע ליום שני.
שבוע שלם אני תוהה האם העובר התהפך? ואם כן, אולי לעשות לידה רגילה למרות שרופאה נוספת שלי המליצה לי על קיסרי בגלל כאבי היפרדות האגן שהיו לי כל היהריון.
גם כשהגעתי יום לפני לבדיקה וקבלה, תהיתי מה יקרה אם יתהפך, לעשות קיסרי או לידה רגילה.
הרגשתי אשמה כך או כך.
וכמובן שכמו הבנות, גם הוא עקשן ונשאר עם הראש למעלה.
אולי זה מעיד על אופים של ילדיי.


ביום הניתוח שאל אותי רופא המחלקה שעבר במקרה באזור ונוצל על הדרך להכניס לי ונפלון ליד: 'למה לא עשית היפוך עובר'?
למה כל הזמן אותה שאלה? שוב הרגשתי אשמה.
בסוף אחרי המתנה ארוכה וצום ממושך, הגיע תורי והגוזל יצא.
חייבת לציין שכל ההיריון הייתי אדישה, וגם על מיטת הניתוחים הרגשתי שלווה ובלי טיפת התרגשות.
'למה זה קרה?' אני שואלת את עצמי.
שיתפתי את צוות הרופאות והאחיות בתחושתי והן ניחמו ואמרו, את פשוט ב"קבלה".
את מקבלת את המצב ואת לא אדישה, הכל בסדר.
עכשיו כשאני עדיין במיטה אחרי הלידה אני עדיין תוהה, למה בעצם אני מרגישה אשמה?
העיקר שהגוזל יצא והוא ממש ממש מתוק.
בהצלחה לכולן ואל תרגישו אשמות, זה הגוף שלכן והתחושות הפנימיות שלכן.
עינת מרמת הגולן.

 

 

לשיתופים נוספים של לידה בניתוח קיסרי

להצטרפות לקהילת 'נשים מדברות אמהות'

תגובה אחת ל- “לא אשמה | לעשות או לא לעשות היפוך עובר?”

  1. עינת, תודה רבה שבחרת לכתוב כמה ימים אחרי לידה, רק כדי לחזק את האחרות. ממש לא מובן מאליו. קהילה במלוא מובן הטוב של המילה, זה מרגש.

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

על תבונה ורגישות של הריון שני

מאת : חני סער

11 במאי 201215 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, הריון, יומן הריון, שיתופים אישיים

אז זהו. זה רשמי. אפשר לברך ולהגיד מזל טוב. אני בהריון, שני במספר.

ויחד עם כל הברכות, והאיחולים, אני מרגישה ריקנות, ממש מכריחה את עצמי להתרגש. אני לוקחת את ההריון הזה באדישות מסוימת מחד, ובפחדים וחרדות מאידך. נשמע פרדוקסלי ? גם לי, כך בדיוק אני חשה.

מחליטה להסכים, לקבל, לקטלג ולכתר את עצמי: אני בדיכאון אחרי לידה

מאת : אמא שמרגישה בדיכאון אחרי לידה

5 בדצמבר 201210 תגובות

מתוך דיכאון אחרי לידה, שיתופים אישיים

בכל בבוקר אני מתעוררת עם קצת כח ושואלת את עצמי האם כוחי יספיק לי היום?

האם יספיק לטפל בה? להאכיל, לחתל, לחייך, להרגיע, להתייחס אל ביתי? האם יהייה לי את הכח להעניק לה את היחס אשר היא ראויה לו היום?

האם יספיק כוחי לטפל בעצמי? לאכול, לדבר לעצמי, לחזק את עצמי, לדרבן, לשכנע את עצמי במילות עידוד לטפח תקוות ושאיפות להאמין קצת שעוד מעט זה יעבור, יגמר, ישתנה?

להניק עם לשון קשורה

מאת : אמא קרן בן יאיר - לינצ'בסקי

17 באוגוסט 2010תגובה אחת

מתוך אחרי לידה, הנקה

למרות שניסיתי להניק אותה בבית החולים, לא ממש הצלחתי, אז העדפתי לסחוט קצת קולסטרום ולתת לה בכפית, ואת שאר התזונה השלימו לה האחיות בבקבוק. ביומי האחרון בבית החולים ניגשתי ליועצת הנקה שאבחנה אצל דניאלה לשון קשורה.