מכתב לאחי (סליחה בוטנר)

מאת :  לי-את דנקר

25 בינואר 2016 | 18 תגובות

מתוך אחרי לידה, זוגיות אחרי לידה, עמוד הבית

 

לא, לא התבלבלתי, זה מיועד לך, אתה שנשבע להגן על נפשי תחת ברית האיחוד הרפורמית.
כן, אתה האיש שלצידי, הגבר שעשה לי שליכטה בלב עם ביצי החופש שלו (ובעוד כמה מקומות), לכן הסכמתי..
אתה החבר והאח, השותף מבחירה, בן הזוג כשאנחנו יחד וגם כשקצת פחות, אתה יודע.. בימים שעולים לקחת אוויר מעל למים.
אחי שלי אתה, באמת..
כי אחים יכולים לריב ולהשלים, לאהוב ולשנוא, להתקרב ולהתרחק, לחוות חיים שלמים יחד, לגדול לצד הקושי והקלות, להתפתח, לפרגן אחד לשני, להעיר להאיר.. הכל מותר כשאחים.. ואף אחד לא יבוא ויגיד לך שזה דורש טיפול, שהזוגיות רופפת או עוברת משבר, חחח כי זה "אחים" הבנת?


אז אח שלי,
רציתי לספר לך כמה עובדות שלא יצא לנו לדבר עליהם, כי היינו עסוקים, או שלא הייתי סגורה על זה שזה מספיק חשוב, ופתאום זה בוער בי שתכיר קצת יותר טוב את אחותך,
זאת שחשבת שהיא "טייסת תותחית על" אז כשניסינו להנחית את המטוס הפרטי שלנו, אחרי טיסה של תשעה חודשים מעל לאוקיאנוס ה(ס)פאסיפי הסוער שלי,
וכן.. נכון לא היו תנאים לנחיתה, ונאלצתי לתמרן על אדי הדלק האחרונים שלי, לדומם מנוע ולקוות שלא תהיה התרסקות.
אז תדע שרעדו לי הביציות למרות שכבר הטסתי בתנאים לא תנאים בעבר.
תדע שהיו בקרים שבכיתי ללא הפסקה, כי הבנתי ששוב נחתתי על אי בודד, ואני? מה לי ולתכנית הישרדות, או לריאליטי בכלל.
תדע שהיו ימים שהייתי כותבת לעצמי פרטים מזהים רק ליתר ביטחון,  כדי שאם אשכח אדע לשנן מחדש
תדע שאני לא מושלמת, למרות שנשארתי שלמה.
תדע שעבדתי מאוד קשה על עצמי כדי להכין לך פסטה בשמנת ופטריות, לשתות איתך כוס יין, לחייך, ולענוד את סיכת ההצטיינות שהכנת לי. כי ידעתי כמה זה מרגיע אותך לחוות את ההצטיינות הזאת.


עד שיום אחד גיליתי שאולם היוצאים והנכנסים בשדה התעופה מלא בטייסות כמוני, שחושבות שאין להן תירוץ מספיק טוב לבכות, להתפרק, להרגיש משוגעות, חלקן אפילו ממש טרחו להסתיר דיכאון שאחרי טיסה, רק כי לא היה להם נעים מכל הטקס הזה ואותות ההצטיינות שהשקיעו בהן. וכשגיליתי את זה הבנתי שיש רק פתרון אחד לסיפור הזה, והוא לא להיות אישה או אמא של אף אחד אלא להיות אחות של, ואז הכל מתקבל אחרת. ואז פתאום מיליוני דיילים ודיילות רצו לעזור ל"אחות של" לעבור את התקופה הקשה, וכולם נדהמו מברית האחים הזו, ומאיך שהאח הזה דואג לאחותו, ותומך בה עד שתעמוד על הרגליים בחזרה… הבנת?
זהו, תודה אחי שהקשבת,
אוהבת אותך אח שלה
אחותך.
נ.ב
תביא איתך חלב ולחם כשאתה חוזר היום, נגמר לנו.

 

לי-את דנקר מאמנת ומעצבת דפוסי חשיבה יצירתיים ופורצי דרך.
www.liatdanker.co.il
יוצרת ערכת קלפי אימון "להקיף את עולמך באופניים" 
להאזנה לפרקים מתכנית הרדיו שלי "מחשבה בהשאלה" 

 

לבלוג של לי-את דנקר- מאלפת מילים

לשיתופים נוספים על הזוגיות שאחרי הלידה

 

נושאים קשורים :

18 תגובות ל- “מכתב לאחי (סליחה בוטנר)”

  1. נהדרת! אהבתי את הבחירה ב"טייסת" וב"אחי". מדוייק. כתיבה מרתקת

  2. חני סער הגיב:

    אהובה,
    כל כך ריגשת אותי.
    בכזו אמנות את מוציאה החוצה כל כך הרבה על השתקה, זוגיות, העוצמה שבפגיעות, הדיוק והקירבה לעצמך.
    תודה על המילים הללו שזעזעו את אמות הספים שלי. תודה עלייך.

    • לי-את דנקר הגיב:

      אני מאוד מאוד מתרגשת שהשתמשת במילה אומנות, ועוצמה, וקירבה!!
      ובכלל שהתקרבת בעצמך, והגשת
      אוהבת אותך על זה

  3. רויטל הגיב:

    מדהים כתבת ! בקיצור צריך חבר בעל ואח באותו אדם…
    מי ייתן לי את סיכת ההצטיינות? ?😂😄

  4. אביבית הגיב:

    מזדהה עם כל מילה שלך ליאתוש אהובה, על אדי הדלק האחרונים לפני הקריסה, נחיתה על אי בודד .הו כה מוכר, הבכי … וכן לא סוופרוומן ולא רוצה להיות . ליאת דנקר כותבת נפלא כותבת מהלב , מדהימה ואני מרגישה כאילו כתבה אותי…ליאתוש אוהבת

    • לי-את דנקר הגיב:

      אין יותר מזה, לכתוב את עצמי ועוד רבות וטובות אחרות דרכי

  5. ממוש, אני חושבת עד כמה השימוש במילה 'אחי' לא נחשבת לקונבנציונאלית בהקשר הזוגי.
    רק היום אני מבינה כמה קיים בי החשש שאם אנחנו אחים, אז מה עם הרומנטיקה? מה עם התשוקה? הרי, נישואי אחים זאת טריפה ונבלה.

    • לי-את דנקר הגיב:

      כן.. אבל קונבנצינאלי זה לא משהו שאני מחפשת דרכו תשובות או את הסיכוי להתפתח. מטורף הא? כמה אנחנו תוחמים את הרוח והחופש במושגים מילוניים. לכן מאוד אהבתי את איילה שציטטה את ביאליק

      • המשפט של ביאליק הדהים אותי והביא אותי לתובנה הזאת.
        לא מטורף בכלל, אחותי. הכי שפוי!
        איזה מזל שכל אחת מאיתנו מחפשת את הלא קונבנציונאלי- כמה זה מפרה ובריא נפשית. ככה אנחנו יכולות להאיר אחת את השנייה. כיף. באמת.

  6. הילה הגיב:

    אני אוהבת את הכתיבה שלך
    כל כך קולחת זורמת אני שמעת אותך משחקת מקריאה לי בתוך המוח
    הטקסט הזה הוא מצחיק אותי כי כזה כייף להיות בן זוג שלך ברור לי
    הטקסט הזה בחוויה שלי מביא חופש
    ופותח את מנעד הקשר לעומקים חדשים
    ומשחרר נשים אחיות מדימויים נשיים חונקים עד מוות
    ועל כל תבורכי אחות
    עונג!!!!

  7. בת שבע הגיב:

    הכתיבה שלך לי את היא מעבר לכל דמיון. לי היא מאפשרת לי זווית התבוננות שונה ועל הקיים. בתכלס,
    מזכירה לי שיש לי כל רגע אפשרות לבחור ולבחון מחדש.. הכי אני מודה לך באימון על מלאה הכתיבה… כי מאז לא מפסיקה… דרך אגב, גם אחותי מודה לך- טייסת על!

  8. אביגיל הגיב:

    מאוד חזק לי-את, מאוד מדויק 🙂

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

עוצמה נשית- בשבילי זו לא קלישאה משומשת

מאת : רעות שלומי רסלר

21 באפריל 20138 תגובות

מתוך התבוננות, למידה, התפתחות, לכל אמא

עם השנים, ובעזרת אהבתו הגדולה של בן זוגי, התחלתי להבין שאני ראויה ליותר מזה, אני ראויה ליותר מתחושת בסדר, או תחושה של הישרדות, אני ראויה ליהנות מהחיים, עם הכאב והקושי שיש בצידם, אני ראויה להנות משפע, שפע של אהבה ללא תנאים.

אני יכולה להוליד ילדים בלידות טובות, ליהנות מהאמהות ללא אשמה, אני יכולה להעניק לעצמי את מתנת הלימודים והצמיחה האישית ובמקביל לפתח קריירה עצמאית, אני יכולה לקחת סיכונים מחושבים ולבקש עזרה, אני יכולה לטעות בדרך, לקבל סירובים ולנסות שוב. אני יכולה ללכת אחרי הלב שלי גם בחיי האישיים וגם בחיי העסקיים, אני לא צריכה לשים מסכות או לחפש תמיד את המילים הנכונות ואת השיטה שעבדה לאלו שלפניי.

כשסיפור הלידה נשמע רגיל, אבל התחושה שלך היא אחרת- חלק א'

מאת : קרן פרידמן גדסי

24 בנובמבר 20106 תגובות

מתוך סיפורי לידה, עיבוד חוויית הלידה

יש משהו מאיים כאשר היא אומרת בקול רם שהרגישה חסרת אונים בלידה, שהיה שם פחד משתק, בדידות תהומית.

זה יכול לאיים על 'סיפור הלידה הטובה'. זה יכול לאיים על תחושת המוצלחות שהיא רוצה להחזיק בתוכה, אולי זה מאיים על התחושה שלה כלפי האיש שלה. אם תגיד שהרגישה לבד, מה זה אומר עליו ? הוא הרי היה כל כך מקסים בלידה וניסה לעזור, איך היא יכולה להגיד שהרגישה שם לבד?

"אני אפילו לא יודעת למה אני בוכה", היא אולי תאמר.

עשרה חודשים אחרי זה עדיין משקל עודף מההריון ?

מאת : הכי אמיתית

15 במאי 20112 תגובות

מתוך גוף ומשקל, לכל אמא

שרה חודשים אחרי זה עדיין נחשב משקל עודף מההריון?….

חחחח…עדיין יש הנחות? סליחות? קבלת תירוצים?….

יואוווו….איזה נוח זה, פשוט לשלוף את המשפט הנפלא- “אני בהריון" ואז גם לקבל בפרצוף את כל המחמאות- “וואו! בשביל חודש שביעי את נראית מדהים!!!” “איזה הריון יפה!”- מה גם, שעם כל הצניעות, זה היה ממש נכון….באמת היה לי הריון יפה.