אמא יקרה שלי, כואב לי, כואב לי כל הגוף. אמא, את זוכרת אולי את הרופא מקופת חולים שהיית לוקחת אותי אליו עם כאבי בטן, גרון ואוזניים? את זוכרת את הלילות שלא ישנתי בהם, כי ידעתי שלמחרת בבוקר ידקרו ויכאיבו לי ביד בבדיקות דם?

אמא, את זוכרת את המחזור הראשון שלי? כמה מבוהלת הייתי למצוא את טיפת הדם הראשונה על התחתון? הזיכרונות מציפים אותי בחיוך הגדול שלך, שאמר לי שאני אישה קטנה עכשיו ושכל חודש בערך תגיע הווסת שתזכיר לי שאני כבר ילדה גדולה. אני זוכרת ששמעתי אותך בלילה מספרת לאבא במיטה שהילדה כבר גדלה וקיבלה מחזור. שמעתי גם את אבא לוחש לך שאולי הגיע הזמן להזהיר אותי מהזאבים בחוץ.

עוד זריקה, עוד הזרעה, עוד בדיקה. אני כבר לא יודעת מה זה אינטימיות

אמא, את זוכרת את היום ששאלתי אותך איך באים ילדים לעולם? זה לא שלא ידעתי לפני, פשוט רציתי יותר לדעת איך אני באתי לעולם. סיפרת לי שיש אהבה בין בת ובן, הם מתחבקים חזק חזק ומתנשקים כמו גדולים, נצמדים אחד לשני ואז אחרי חודש, חודשיים שחוזרים על זה, הם הולכים לרופא להיבדק ולאט לאט הבטן גדלה. "ככה נוצר תינוק" סיפרת לי בעיניים בורקות, שאותי הרתיעו. לי היה ברור שהתינוק יוצא מהבטן. שיש איזה ריצ'רץ שנפתח ואז שולפים את התינוק משם.

אמא, כואב לי עכשיו בלב ובנשמה. התחבקתי, נצמדתי חזק המון המון פעמים והבטן לא גדלה כמו שהסברת. הרופא נותן לי כל פעם מחדש עוד בדיקה חופרנית, עוד זריקה שאין לי כבר מה לפחד ממנה, זו השגרה. אמא, אני לא יודעת כבר מה זה אינטימיות.

אמא, כואבת לי הבטן ולא מרוב ממתקים. הבטן כואבת לי ממחטים שמוחדרות  לבטני וחומר שמוזרק לשביב תקווה נוסף, שאולי החודש הוא החודש שלי. אמא, כואב לי ועצוב לי ששוב תהיה הזרעה או ששוב תהיה שאיבה וירדימו אותי בחדר ניתוח.

תמיכה בטיפולי פוריות: אני פוחדת לא להצליח 

אמא, אני פוחדת לא להצליח. כואב לי לראות אותך בוכה מהצד ומנסה לעודד עם  משפטים שרק מרתיחים אותי, מכאיבים ומלחיצים אותי וגורמים לי לאשמה ולהרגשה שאני בלתי ראויה בפני עצמי ובפנייך.

אמא יקרה ואהובה שלי, אני יודעת שאת רוצה את הטוב ביותר בשבילי ושאת פשוט לא יודעת איך להתמודד, לעזור ולתמוך בי בתהליך שאני עוברת. גם אני לא תמיד יודעת איך להתמודד עם טיפולי הפוריות שלי.

מה שאני יודעת בבירור זה שאני זקוקה לך, אמא. אני זקוקה לתמיכה שלך, לרגישות שלך, לפינוק שלך להבנה וההכלה שלך. אמא אהובה, אני לא רוצה שתציעי לי רופאים, רבנים, יוגה, נורמולוגיה ,מיני שיטות שקראת, שתיית יין בבריתות, סיפורים על כל מכרייך שהרו מטיפולי פוריות+ כתבות במגזינים שקראת.

אמא, זו התמיכה שאני צריכה ממך בטיפולי הפוריות שאני עוברת

בבקשה אל תציעי לי לאמץ ילד, אל תציעי לי ללכת לייעוץ זוגי, אל תשאלי אותי כל שבוע אם בטוח הזרע בסדר אצלו , הרי אצלכם במשפחה אין בעיות. אל תדברי איתי שעות על נכדייך האחרים וכמה את מחכה ששלי כבר יגיע. כבדי אותי  ותביני שאני לא יכולה תמיד להתמודד עם עוד אירוע משפחתי שהוזמנתי ובוחרת שלא להגיע.

תפסיקי לספר לי באלגנטיות על כל הנשים שלאחרונה נכנסו להריון במשפחה. כבדי את הפרטיות שלי ואת המקום האינטימי עם הבן זוג היקר שלי. אל תשאלי פעם בשעתיים מה אמר הרופא ומה אני חושבת לעשות הפעם.

אמא, אל תרחמי עליי- אני חזקה וראויה ונפלאה כפי שאני, ואני יצליח- תזכירי לי את זה. אמא, אל תגידי לי להפסיק לבכות. להיפך, הצטרפי לבכי שלי ונתחזק יחד. קבלי באהבה את מצבי הרוח המשתנים שלי. ובמיוחד – אל תגידי לי להירגע.

אמא, אני זקוקה לך כל כך. פשוט תהיי שם בשבילי רכה ומכילה. חבקי אותי כמו פעם,  פנקי אותי ללא מילים בדברים שרק אמא זוכרת מה הילדה שלה הכי אוהבת. תחמיאי לי גם אם עליתי במשקל וגם כשאת רואה שאני זקוקה לאוכל כנחמה. תדברי איתי גם על דברים אחרים ושתפי אותי בחייך,  תהיי טבעית איתי אמא, אל תפחדי אני לא אשבר, אני חזקה.

אמא, תני לי יד וחיבוק גדול, אוהבת אותך, בתך.

כתבה: רינה רונן MOTHERBABY5@GMAIL.COM – לבלוג 

**

אם את בטיפולי פוריות, יעניין אותך לקרוא גם את המאמר המרגיע 'ההריון יגיע, גם אם לא תרגעי', ואת המאמר איך לעבור את תקופת ההמתנה לבדיקת הריון חיובית. אם את מרגישה שאת מתמודדת עם רגשות לא פשוטים בתקופת הטיפולים, עם מצבי רוח עולים ויורדים, עם תמיכה לא מדויקת והיית רוצה למצוא דרך טובה יותר להתמודד עם אתגרי התקופה, ליווי רגשי הוא משהו שיכול לעזור לך. שלך, לימור.