ללמוד מחדש להיוולד

מאת : מיטל גזלה רופא

23 באוקטובר 2017 | 2 תגובות

מתוך אחרי לידה, עמוד הבית, תחושות מגוונות אחרי לידה

 

אני אוחזת בתינוק הקטן הזה שמרגיש מוכר וזר כאחד.
אחרי ניתוח קיסרי חירום בהרדמה מלאה הכול נראה זר.
גם הוא, גם אני לעצמי.
פגשתי אותו לראשונה בתמונה בטלפון הנייד אחרי ההתאוששות.
יצור קטן ושברירי שהוא שלי, שאמור להרגיש שלי.
מאז שאני זוכרת את עצמי, עטף אותי פחד גדול להיות אמא.
כן, אני יודעת. יש לי את כל הסיבות המוצדקות.
הייתי ילדה שלא הייתה תמיד באמת ילדה.
'ילדה הורית' כך קוראים לזה היום.
ילדה שצריכה לקום באמצע הלילה במלחמת המפרץ כשנשמעת אזעקה ולהרגיע את כולם.
לקפוץ מן המיטה בזינוק, לארגן את החדר נטול הקירות החיצונים שהפך לאטום, אוטם בדרכו גם את הרגשות הטבעיים שילד אמור להרגיש: פחד, חוסר אונים, כעס.
במקומם פעלתי על אוטומט. עזרתי לאמא שלי לחבוש מסיכת מגן, הידקתי את הרצועות, הרכבתי את המסנן. כעת אפשר לנשום לרווחה.
בחדר האטום המשכתי להרגיע את הרוחות הסוערות ואת מפלס החרדה.
לעודד ולהשקיט את הפחד גם כשאחותי הגדולה צורחת.
אז יש לי את כל הסיבות המוצדקות לפחד להיות אמא.
כשהייתי בת שבע איבדתי את אחותי הגדולה לטובת התקפי זעם שהלכו וגברו, נפש מתפוררת, חשיבה מתפזרת, בוחן מציאות שהפך בהדרגה לא תקין, כך הבנתי בדיעבד.
מה שהבנתי אז היה בעיקר שאסור לדבר על זה. הסוד הלך וגדל בבטן שלי, העמיק ונבלע לו בין פיתולי המעי, הסתתר והפך דייר קבע.
את הכאב הגדול החליפה הפרדה בין ניצים בזמן התקף זעם אחד למשנהו.
כשקראו לעזרתי, ניחמתי והרגעתי.
גם גערתי וחינכתי.
מאז המשכתי להתבגר ולצמוח, וכשהייתי בשלהי שנות העשרים שלי איבדתי את אמא שלי, לתמיד.
היא נהרגה בתאונת דרכים.
עברתי טלטלה שהרעידה כל נים בגופי, כזו שלאחריה אף חלק לא חזר למקומו.
הרכבתי הכול מחדש בתהליך ריפוי ארוך שנמשך שנים.
לסדר מחדש את כל החלקים.
קודם הרגש ואח"כ השכל.
לתת לו מקום, לפנות לו מרחב גדול בפעם הראשונה.
להיות לפעמים גם הילדה הקטנה.
אותה ילדה קטנה שפוחדת להיות אמא וגם לא רוצה, רוצה לשחק בשקט ובשלווה.
אז לאט לאט, בנגיעות רכות ועדינות, הצלחתי לדמיין שאני מסוגלת, שאני רוצה, ואני ובן זוגי החלטנו שהנה הגיע הרגע לבנות משפחה.
אני מתבוננת בבטן התופחת לאיטה ואיתה תופחים גם החששות והפחדים.
פחד מעומס האחראיות הגדולה:
לטפל, לחנך, ללמד
להכיל, להקשיב, להיות עבורו משענת תומכת.
לדעת גם לשחרר, לאפשר לו לבחור באיזה נתיב ללכת.
ואיך אדע מה נכון?
ואם לא אמצא פיתרון?
פוחדת להיות אמא כישלון.
חשש מהול בהתרגשות וציפייה עולה בי כשאני מהרהרת בלידה הצפויה.
לידתו של תינוק ולידתה של אמא חדשה.
האם התפקיד החדש והתובעני יצמצם את זהותי או ירחיב אותה?
האם אמצא מרחב נשימה לעצמי?
מרחב שהוא רק שלי.
מה יהיה אם כל מה שארצה יהיה לברוח?
להיעלם, להתאיין.
ואז אני נזכרת שאני למודת ניסיון בבחירה לראות את מה שיש,
לא להסתתר, לא להתכחש.
לתת מקום לפחד להיות אם ללא אם.
כמו עץ בלי שורש,
נאחז באוויר,
שולח ענפיו לכל עבר.
מפחד לאבד,
מחפש בית.
והנה אני כאן, מחזיקה אותו.
שדון הפחד מצחקק לו בקול.
"את? אמא? זו ממש בדיחה!" הוא מסנן בקול גדול.
לאט לאט אני מתחילה להשיב לו.
להביט לו בלבן של העיניים ולומר לו בשקט:
להיות אמא זה הדבר שאני ראויה לו הכי בעולם.
עם כל חיוך ומלמול הברות של אורי, קצוות הרגש מתחילים להתבהר, מציירים עיגולים של בית וחום.
לחלקיקי הפחד יש בתוכי תמיד מקום.
מעניקה לעצמי רשות להתאהב, לומדת להתמסר ברכות ובעוצמה,
מכל גילוי חדש שלו נרגשת כמו ילדה.
נהנית מן הרגע, מן החוויה הפשוטה,
מגלה שלא לדעת יכול להיות נפלא.

מיטל גזלה רופא. מאמנת, תומכת ומלווה נשים בתהליכי שינוי והתפתחות אישית בדרכן להיריון, בהיריון ובאימהות.
052-3546229
Meitalit0@gmail.com

.

נושאים קשורים :

2 תגובות ל- “ללמוד מחדש להיוולד”

  1. ליטל הגיב:

    כשקראתי את הפתיח, אמרתי לעצמי " יו זה בול מה שקרה למיטל, אני אתייג אותה" ואז, זה היה נראה לי דומה מדי, אז דפדפתי עוד קצת למטה וראיתי שזה הפוסט שלך!! מלבד העובדה שהוא מקסים וכתוב בצורה נפלאה שרק גורמת לך לגמוע עוד ועוד מילים ממנו, כל שנותר לי הוא להצטער שלא ידעתי על חוויות ילדותך עוד הרבה לפני המועד בו גיליתי, מועד שזכור לשתינו, שעם כל הכאב שלך באותו יום, זכרת לדאוג גם לי, כי ידעת שברגעים אלו ממש גם אני מבינה דברים בדיעבד, בדיוק כמוך, רק מאוחר יותר. על אף שבדיעבד היו שם כל הרמזים, כנראה שלילדה מבחוץ (על אף היותה בת בית), זה היה גדול מדי בשביל להבין ואולי בגלל זה חששת לשתף אותי. היום, אני מקווה שאת מבינה שאין דבר שיפריד ביננו. ואולי בכלל הייתי עוזרת לך להרחיק, ולו במעט, את שדון הפחד ולגרום לך להתבונן בעצמך ולהבין שאין ראויה ממך להיות אמא!! אורי זכה באמא למופת!! ורק שתדעי שעל אף היותך "אם ללא אם" ועל אף שנדמה לך שאת נאחזת באוויר, רגלייך נטועות היטב בקרקע!! אוהבת עד אין סוף ותמיד פה בשבילך!!

    • מיטל הגיב:

      וואוווו ריגשת אותי מאוד מאוד!! זכיתי בחברות אמת שאין כמותה ותמיכה אינסופית!! אוהבת המונים!!!!!

השאירי תגובה

אולי יעניין אותך לקרוא גם :

המקצוע שלך- האם הוא באמת מתאים לך ?

מאת : עטרת ליפשיץ

25 בפברואר 20127 תגובות

מתוך אחרי לידה, אמהות וקריירה, חוזרות לעבודה, לכל אמא, מקצועניות מדברות

כסף הוא אחד הנושאים החשובים ביותר בחיינו, וכזה שמאוד קשה לנו לדבר עליו. אם נעמיק אל תוך "מערכת היחסים שלנו עם כסף" נוכל לגלות שהיא משקפת לנו את מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.

כסף הוא ללא ספק אחד הסממנים להגדרה עצמית בחברה המערבית. הוא מהווה הערכה חברתית עבורנו האם אנחנו מספיק מוכשרים, מספיק "שווים", האם נזכה להערכה, ויותר מכך האם יהיה לנו עתיד ראוי..

כסף הפך להיות כל כך משמעותי עד כי אין אנו יכולים לשרוד בלעדיו. ללא כסף אין לנו הערכה וכמעט שאין בימינו זכות קיום. הוא הופך להיות נושא השיחה המרכזי בכל בית גם אם לא מדברים עליו בכלל, ונותנים לדברים פשוט לקרות.

מיומנה של עקרת בית

מאת : אלסנדרה בן ישי

17 בפברואר 20137 תגובות

מתוך אמהות בחינוך ביתי, לכל אמא

אני אוהבת לטפל בילדים באמת ובתמים, בשלי ובמתוקים שלא שלי,

אבל התחושה הזו שאני מחמיצה משהו מעבר לפינה שעוד לא גיליתי מה הוא כל הזמן אורבת לי.

אני מקווה להגיע לשלמות הזו שבה אני ארגיש כשאני אדע מה אני רוצה. תמיד נראה שכולן יודעות מסביב מה הן צריכות להיות ורק אני עוד צפה.

אבל בינתיים נשארה לי עוד חצי שעה של חופש עד שהאינדיאנים חוזרים מהגינה.

מהחומר אל הרוח (או: הדרך למימוש עוברת במספרה)

מאת : סשה חזנוב

4 ביוני 20130 תגובות

מתוך איפה אני בתוך האמהוּת?, לכל אמא

בתוך הסערה הפנימית הזאת, שהיא גם מאוד גופנית, אני שמה לב שכל חיי עומדים למבחן כלשהו, לבחינה מדוקדקת ומחודשת, לביקורת… האימהות שלי, העשייה המקצועית שלי ובעיקר וכנראה שמעל הכל – הנאמנות שלי לעצמי, לאני שנמצא שם תחת כובד משקלם של תפקידיי.

ואני שמה לב שאחרי גל הביקורת המתבקש, לו אני מאפשרת לחלוף בלי להעביר ביקורת גם עליו, עולה משהו אחר. עולה הפחד לגדול, הפחד לשנות עמדות, תפיסות, אמונות, הפחד להגדיר מחדש את הזהות, לקחת את הצעד הזה פנימה ובו זמנית החוצה על הספירלה שלי. ויחד עם כל אלה עולה גם ההתרגשות. ההתרגשות להיות. להתחדש במשהו מדויק ונכון יותר, להשיל את העור המקולף והסדוק ולהבריק החוצה עם גרסה יפה וזוהרת ממש. ואני משתעשעת ברעיון שמותר לי. שאני יכולה לעשות את הפרידה הזאת ולתפוס יותר מקום. להניח לכיווץ.

נעים לי להכיר

היי, איזה כיף שהגעת.

מעכשיו אפשר להתעדכן בקלות בתכנים החדשים על ידי קליק אחד.

תלחצי כאן: https://bit.ly/2HXueCm

להיות אמא לתינוק ולהרגיש שאני ברכבת הרים

כשמה שעזר בעבר כבר לא עוזר כשאני אמא לתינוק

כלי יעיל להתמודדות עם רגשות אשם

רוצה לקבל את התכנים החדשים מהאתר?

שם (חובה)

דואר אלקטרוני (חובה)